|
||||
|
||||
לא יודע, הייתי אז ילד, אבל זכורות לי הפגנות אלימות, עגבניות על שמעון פרס, אבנים על הכנסת, רימון יד בתוך הכנסת ומטען במשרד החוץ. אני כילד קיבלתי מכות בבית הספר (סטירה אחת, אבל עם טבעת עבה ומכת סרגל) ולא הייתי היחיד. הפעלת כח פיזי על ילדים ע''י הורים ומורים נחשבה לסבירה כל עוד זה לא הגיע לבית חולים. נשים מוכות היו גם אז אבל גם זה לא נחשב לחריג. מצב החתולים והכלבים בימים ההם, טרם חקיקת חוק ''צער בעלי חיים'', היה קשה בהרבה. בני גילי היו צולפים עליהם ברובי אוויר בשביל הספורט והרעלות שיטתיות היו נפוצות בכל הארץ. המדינה קמה בדם ואש ואולי שכחנו להנמיך את הלהבות. |
|
||||
|
||||
אבא שלי היה עו''ס. אני זוכרת את התסכול שבו סיפר לאמי על האופן שבו התייחסה המשטרה ל''מכות בבית'' כ''עניין פנימי של המשפחה''. |
|
||||
|
||||
משה דואק זרק את הרימון בשנת 1957. |
|
||||
|
||||
זה הוא מממפלגת "תרשיש" ו"נוער נוער נוער". נכון? |
|
||||
|
||||
אכן זה אותו האיש. ושכחת לתת לו את הקרדיט על חזונו: הקמת טכניון בנתניה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |