 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש מלבבים כל המספרים האלה. גם מי שיקרא את כולם ויתעמק בהם למעשה, לא יפנים את היקף התופעה. Ynet גם טרחו לציין במשפט הראשון שישנן נשים מוכות בישראל. כאילו שלא ידענו. נראה כאילו זהו מחקר מסוג המחקרים שמחזיק את עצמו בזכות הבלבול שבמספרים ובניסוחים הלקויים שלו, שמהם אי אפשר להבין מי אמר מה ולמה. הוא כן מחזיק את עצמו כמחקר אקדמי בכך שהוא מכיר בבעיה ולא מספק (או לפחות לא פירסם בהצגתו) שום פתרונות אפשריים או השלכות של המצב הקיים (למשל מה קורה עם תלונות על גברים מכים). בקריאת הדברים, נראה כאילו כולנו מכירים כבר את הכתובת ואת הסיבות והמניעים של אותם גברים שנוקטים באלימות אך זה נושא חשוב מכדי להתייחס אליו בשטחיות שכזו. הואיל וכבר ניתן תקציב לשנת מחקר שלמה, חבל שלא הרחיבו אותו מעבר. גם היתממותו של השר בניזרי ראויה לציון. השוק מוצף בעובדים סוציאליים שמשוועים לעבודה ורבים מהם עובדים בשכר מינימום זעום. כשם שמערכת החינוך של ש"ס מתהדרת בהישגיה למרות התקצוב הנמוך, כך צריך השר בניזרי לפעול גם למען המטרה הנעלה הזו של הצלת חיי אדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם עובדים סוציאליים יש מספיק והם אף משוועים לעבודה, מהו לדעתך פתרון לבעיית הנשים המוכות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדים הסוציאלים אינם המערכת כולה. בכלל זה ישנה המשטרה ואופן הטיפול שלה בתלונות, במתלוננות ובחשודים, מערכת המשפט על שלל החלטותיה ויחס החברה (נשים בחברה החרדית שמעזות להתלונן, למשל, מנודות ע''י הקהילה). העובדים הסוציאלים מודעים לבעיה לדעתי באופן הנרחב ביותר אך הם נופלים בין כל הכסאות הביורוקרטים הקיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן הם יכולים להפנות את הנשים שהם מאתרים? המקלטים שנבנו עבורן מלאים ויש תור המתנה עצום; הגברים שכבר מוכנים לעבור טיפול שיעזור להם (בעיקר הכשרה בהתנהלות בעת זעם, anger-management) עומדים גם הם בתור. כשאין פתרונות לנשים המאותרות, אין הרבה מוטיבציה לאתר אותן. אמנם יש צורך בעו"סים, אבל עוד יותר מזה יש צורך בהתגייסות מלאה של חברה על כל רבדיה, אם חברה זו רוצה לשרש מתוכה אלימות "בתוך המשפחה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |