בתשובה לגלעד ברזילי, 02/11/02 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לוותר על החירות בעצמך זה עניין קצת מסובך טכנית. אבל אין שום מניעה מאדם לשעבד את עצמו להטלת קוביות, או לכלוא את עצמו בכלוב ולזרוק את המפתח. אף אחד לא יפריע לו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או להתחתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עזוב את זה שאתה לא יכול למכור את עצמך לעבדות, מה עם שכר המינימום? מי אנחנו כחברה שנגיד לאדם כמה מעט הוא יכול להשתכר? אז תגיד, אנחנו נותנים רצפת שכר כי כך עדיף לכולם, אבל הרי גם הטיעון של ליאור הוא ש"עדיף לכולם", בסופו של דבר, ואז צריך להתווכח איתו במישור הזה, ואי אפשר להגיד לו "עזוב אותך ממה עדיף, לנו יש עקרון והוא יותר חזק", כי אני חושב שליאור הדגים שאנו כחברה כן מוכנים להחליט עבור החבר בחברה בעניינים עקרוניים (כמעט) כמו משך חייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנאלוגיה בין שכר מינימום להמתת חסד היא מגוחכת במקרה הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר משאנחנו אומרים לאדם כמה מותר לו להשתכר, אנחנו אומרים למעביד כמה מותר לו לשלם. ברור שהחברה רואה לנכון להתערב בכל מיני עניינים ששייכים לתחום הפרטי, הויכוח הוא בדיוק על התיחום של ההתערבות הזאת. לגבי שכר מינימום, סחר באיברים, שימוש בסמים וכיו"ב יש לתומכים בהתערבות הזאת לפחות את ההנמקה המקובלת של "טובת החברה" או איך שהם קוראים לזה. לגבי ההחלטה של הפרט מתי הוא מוותר על החזקתו בחיים באמצעים מלאכותיים, אני חושב שצריך להגיד לליאור ושאר הצדיקים : עד כאן. לפחות אני, כבן אנוש בעל יכולת שיפוט מתקבלת על הדעת, לא מוכן שהוא או דומיו יקבלו החלטות כאלה בשבילי. צריך לשים גבולות גם למגלומניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתאים לך, עיתותיך בידך - קום והתאבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, תודה, אבל גם את ההחלטה הזאת אני מעדיף להשאיר בידיים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שלאדם המוציא עצמו מן החברה במותו צריכה להישמר הזכות החצופה לתבוע מן החברה לכבד ולהוקיר אותו. מי שעובר על הציווי המוסרי ונוטל נפשו בכפו, יקבר באדמה אך לא לצד אנשים מן השורה בבית העלמין (שהוא מוסד ציבורי). אבל אם הצטמצמנו מדיון על אי-קיומה של הזכות למות לדיון על אי-קיומה של הזכות לעבריין להיקבר בבית עלמין יהודי, דיינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, אתה מרשה לאנשים כאלה להקבר באדמה? ליברל אמיתי, אין מה להגיד. לא הייתי מופתע אם היית טוען שאין לזהם את אדמת הלאום בגופותיהם של העבריינים האלה. מי שמצמצם את הדיון לזכויות הקבורה של ה"עבריין" הוא אתה, אבל תצטרך להתדיין עם עצמך בעניין הזה. ככל שנוגע לי, אני מחזיק בזכותי החצופה להיות אדון לגופי ולחיי, ואם העונש שלי הוא לא להיקבר ליד אנשים כמוך, המממ, אני חושב שאעמוד (ליתר דיוק אשכב) בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, שכ''ג יקר, הויכוח בינינו תם לפני שבוע ומשו. אתה רצית למות, אני אמרתי תפאדל, אתה אמרת 'בבוא היום', אני הזכרתי 'לא בעזרתי, לא בחלקה שלי', אתה אמרת 'סבבה', וכל הדיאלוג השלו הזה תובל בהערות מחכימות פחות או עוד פחות מצד הנוגעים בשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא אמרתי שאני רוצה למות, אבל זה באמת לא חשוב. החשוב הוא שלפחות לדיאלוג הזה אתה מניח למות בשקט, ואני יודע להעריך את גדלות הנפש שלך. תנצב''ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איימו על משומד אחד שלא יקברוהו. חייך וענה ''על העיפוש אני סומך''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר משאנחנו אומרים לאדם לא להתאבד, אנו אומרים לרופא שלא להרוג אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר משאנחנו אומרים לרופא לא להרוג אותו, אנחנו (כלומר אתם) אומרים לו להחזיק אותו בחיים בניגוד לרצונו. לפחות כרגע, הויכוח הוא לא על סיוע בסיום אקטיבי של החיים, אלא על הפסקת טיפול. זה לא אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הגענו למצב בו העדר כולו נותן יד להפסקת טיפול חיוני מרצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוווווווווול האלמוני שמעלי. (אגב, העדר כולו גם מאמין שכדוה''א אינו מרכז העולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדר כולו, מסתבר, לא מאמין בכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלפרטי העדר כבר אין כיוון אמוני, אפשר להפסיק לקרוא להם עדר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |