בתשובה לירדן ניר, 02/11/02 21:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שים נא לב לכותרת שנתתי להודעה שלי. אל"ת(יאולוג), וביום שבו אעסוק ברצינות בתיאוריות על התפתחות הדת תוכל לקרוא לי שוטה. מכל מקום, פטור בלא כלום הרי לא אצא מזה, כך שהמשך הספקולציה גורס שכנראה סעיף 3 שלך הוא הנכון, או אולי וריאציה קטנה על הסעיף הזה שאומרת שרק דתות שמסיבות כלשהן (מוטציות מקריות?) נקטו בגישה הזאת שרדו והן איתנו עד היום, גם מכיוון שזאת טקטיקה יעילה לשגת המטרה הדתית, וגם מכיוון שאכיפת מגבלות על חיי המין היתה בעלת ערך קיומי לחברות שהאמינו באותן דתות: פחות מחלות מין, יותר סדר חברתי, תא משפחתי יציב כבסיס לגידול ילדים בריאים וכד'. אני חושש שההסבר הזה לא מחזיק הרבה מים, ובטח שהוא לא מסביר את הצלחתן של הדתות המזרחיות (אגב, מישהו יכול להאיר את עיני בקשר לעמדת הבאהים בשאלות אלה?). אני רק יכול לחזור ולהגיד שאל"ת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא השאלה של ירדן (אם אני מבין נכון) לא עוסקת בתיאולוגיה. היא עוסקת בפרדיגמה שאתה בוחר לניתוח החברה. (והסבר שתלוי במוטציות מקריות באמת לא מחזיק מים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא אני אזרוק לך עצם (או שימפנזה, בעצם): השליטה בסדר המיני היא אחת הפריבילגיות החשובות של זכר האלפא בקבוצה של שימפנזים. כעקרון, הוא זה שקובע מי רשאי ומי לא רשאי לקיים יחסי מין עם הנקבות (ואיזה נקבות) בקבוצה. בני ברית פוליטיים ירוויחו יחסי מין, בעוד יריבים עשויים למצוא את עצמם מגורשים מכל נקבה שהם מתקרבים אליה (גם אם הנקבה מעוניינת). דווקא החלשים ביותר, אלו שאינם מעורבים במאבק הפוליטי, זוכים לפעמים מההפקר. מכאן כבר אפשר לצאת די בקלות להמשך - אם הדת התחילה בקרב קבוצה מצומצמת (שבט קטן) שבראשו עמד מנהיג יחיד, הרי שהגיוני שהוא יקבע כללים מיניים שיפעלו למען דיכוי יחסי המין בין הזכרים האחרים לבין נקבות. מכיוון שהיהדות היא דת שתומכת בריבוי נשים (בתחילת דרכה), זה אפילו די הגיוני. אז, דומני, האפשרות הכי סבירה היא דווקא הראשונה מבין אלו שירדן ניסח, כאשר כל הקונספט מבוסס על הביולוגיה האנושית והאינסטינקטים של מי שיכול להחשב "זכר האלפא" של השבט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות במחשבה ראשונה, מה שאתה מתאר נשמע לי אפשרי, אבל די מדהים: היה איזה קוף שהיה לא סתם מייסד דת, אלא מייסד *הדת*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה גם קוף שהמציא את האש. עכשיו השאלה היא, מי בא קודם: אם בא הקוף עם האש קודם, הרי שהדת צמחה מחבריו של אותו הקוף, ששמרו על סוד האש בשקט, והשתמשו בו על מנת לשלוט על האוכלוסיה. אז בא הקוף ממעמד שליטי האש ששנא את הממסד המושחת, והביא את סוד האש אל העם. אותו קוף שילם על כך בחייו, בדרך די אירונית: העלו אותו על המוקד. אם בא הקוף עם הדת קודם, הרי שלתגליתו של הקוף עם האש הייתה התנגדות רבה מקרב הכהנים, שראו באש כלי של השטן, שהרי קור החורף הוא מבחן האל לאמונתם של הקופים. הקוף שגילה את האש נאלץ לחיות בהחבא, אך התגלה ונרצח. אנשי הדת, בינתיים, גילו שהאש מאד נוחה להם, ולבסוף, לאחר שנים רבות, כאשר קוף קטן ותמים גילה כי הם משתמשים באש המשוקצת, הציגו אותה כ"אש האלים" שבאה להם מן האל לאות הערכה לדבקותם בו. הסוף דומה למקרה הראשון. מסקנה: no good deed goes unpunished. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעת לזה? אני אמרתי בדיוק את ההפך - משום שמדובר בדבר שמבוסס על הביולוגיה שלנו, הרי שהוא יכול היה להתפתח במקביל במקומות רבים. התאור הזה מאוד מתאים לדת - קח קבוצת ילדים בני יומם, שים אותם באיזה מקום מרוחק בלי מגע עם בני אנוש, ורק תדאג שהם ישרדו. אני מבטיח לך שתוך 5-6 שנים כבר תהיה להם מערכת דתית בסיסית. זה לא סתם מם - זה מם שנובע מתוך הגנים שלנו. אי לכך, כל מיני קופים יסדו כל מיני דתות, כשלרובן היו מאפיינים משותפים מסוימים. כששבטים מסוימים השתלטו אחד על השני, הייתה האחדה של הדתות (או העלמות של אחת מהן לטובת השניה). כשנוצרו קשרי מסחר בין שבטים, הם למדו להכיר אלו את דתותיהם של אלה. מכיוון שהיה דמיון בסיסי כלשהו, החל תהליך של הדמות ביניהן. ואז יום אחד איזה קוף אחד החליט שהאלוהימים של כל השאר הם בולשיט, ורק שלו הוא האל האמיתי היחיד. אנחנו יודעים מה קרה אח"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאצל השימפנזות מין הוא פחות או יותר פריבילגיה של כל הזכרים (ולכן יש להם אשכים ענקיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל השימפנזים יצליחו לקיים יחסי מין (בניגוד לגורילות, שם רק ''כסופי הגב'' יצליחו לגרום לנקבה לשכב איתם). השאלה היא עם מי, כמה, ובאיזו רמה של לגיטימציה. האשכים הגדולים אכן נועדו לאותם משכבים בלתי-לגיטימיים, בתקווה שבפעם הגנובות הללו הם יצליחו להתרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחת לא הבנתי אותך, עכשיו ננסה שוב (לא להבין אותך): לפי התיאוריה הזו, היינו מצפים לתופעה לפיה לכוהני דת יש יותר היתר לפעילות מינית מלשאר הציבור. בפועל נדמה לי שאנו רואים את ההיפך, במידה שיש הבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה ההיפך בגלל שנמאס למאמינים מהמצב בעבר הרחוק, בו אכן לכוהני דת היה היתר מיני שכעין זה. ז''א, הרגולציות הקיימות היום באו לשמור בדיוק נגד מצב שכזה. אם נביט על כמרים, זה נראה לי כמו גישה של ''שחור ולבן'' - ''אם נרשה להם לקיים יחסי מין, הם ינצלו לרעה את הסמכות הדתית שלהם, אז בואו נאסור עליהם קיום יחסי מין באופן גורף, ונתרץ את זה בערכים פוריטניים שונים''. זה רק ניחוש, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עיוות ממטי. זו צרה קטנה שהביולוגיה שלנו לא חזתה - אותו הדבר ממש שבהתחלה נועד לתת יתרון אבולוציוני לפרט, השתלט על העסק כל כך חזק, עד כי כיום הוא העיקר, וההתרבות היא משנית. דומה קצת לרעיון המרטיריות - הדת הופכת לסוכנת של התאבדות במקום של הנצחה עצמית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |