 |
לכל אדם בר-דעת שמורה היכולת למות, כפי שנדוש לעיל. החברה אינה מחויבת לעגן יכולת זו באופן חוקי ולהעניק לאדם את "הזכות למות". הדיון שלנו דש בשאלה האם על החברה לאפשר לחבריה חפצי המוות לאבד עצמם לדעת? החוק הקיים משיב לשלילה, דעתי כדעת המחוקק, ובכל אופן השאלה כולה נוגעת לחברה ולחוק ולא לאופן הטכני שבו יכול אדם להביא למותו שלו.
במקום לדגום את דעתי בנוגע להפלות או מוות על קידוש השם, בוא נשווה זאת לחוק רשות השידור - כל מי שיש לו מקלט טלויזיה חייב לשלם את אגרת רשות השידור, גם אם הוא לא משתמש בשירותיה. למה? ככה. ומה אם מישהו מבקש לנתקו מאנטנות רשות השידור ולחברו בלעדית ללווין? לא יעזור לו, הוא עדיין יצטרך לשלם. וגם אם הוא חירש-עיוור והטלויזיה במחסן הוא עדיין משלם. ולמה התעקש המחוקק על קשיחות כזו? כדי להקל על הפיקוח ואכיפת החוק, שהרי הרבה יותר קל לקנוס אדם על החזקת מקלט טלויזיה מאשר על צפייה בערוץ 1. באותה מידה, אנו אוסרים על כווולם ליטול נפשם בכפם, משום פיקוח נפש ומתוך אהבת הבריות. ואם מישהו מתעקש להרוג את עצמו, אין לו כל עילה לדרוש מאיתנו (החברה) להכיר ברצונו זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש