 |
היהדות, ששאבה את התפיסה הזו אולי מהיוונים, מחלקת את החושים לנעלים ונחותים. הראיה, השמיעה והריח הם הנעלים ואילו הטעם והמישוש הם הנחותים. בקרב קבוצת העליונים, הראיה היא הנעלה על כולם ובקרב הנחותים, המישוש הוא הנחות ביותר.
הסיבה היא שהחושים הנעלים אינם דורשם מגע פיזי בין האדם לאובייקט המגרה ולכן ישנו מימד מטאפיזי או מיסטי שנותן להם את התכונות הנעלות, שלא לדבר על אלוהיות בעליל - נשמה המסוגלת לחוש דברים באופן בלתי אמצעי.
מכיוון שהחומר הוא נחות על הרוח, ברור מדוע חוש שדורש מגע עם החומר הוא חוש נחות, למרות נחיצותו.
חוש המישוש בא לידי ביטוי בצורה האולטימטיבית באמצעות המין, משום שמין הוא [בעיקר] אקט החדירה והמגע הכולל של גוף בגוף, בנוסף כמובן לתחושות העמוקות והאנרגיה (נפשית וגופנית) הגדולה שמושקעת.
אגב, מבחינה אבולוציונית, אם מותר לי לעשות בתגובה אחת שעטנז אינטר-דיסציפלינרי, חוש הטעם והריח הם הפרימיטיביים (ראשוניים) ביותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש