|
כאשר אני מביט על מאורעות השבועיים האחרונים, איני יכול שלא לגחך בציניות. הכל נראה כל כך מטומטם וחסר תוחלת. דיונים ארוכים הוקדשו כאן לשאלה "מי מרוויח מהבאלאגאן". התשובה פשוטה: אף אחד לא מרוויח. כולם מפסידים. 1. הפלסטינים, שלא רצו את שרון באל-אקצה, מקבלים אותו בממשלה. ההתפרעויות ואיבוד השליטה המוחלט שלהם ברחוב (אנשים, שימו לב, ותביטו בהשתוללויות הללו. הן מסריחות לא משליטה של ערפאת, אלא מאיבוד שליטה מוחלט, סחף שאך אחד ברשות לא מעז לעצור) הביאו לפלסתינאים שני השגים בדיוק: עשרות שאהידים ואיבוד כל ההשגים שלהם מהשנים האחרונות. צה"ל על סף כניסה מחודשת לשטחים. הפלסתינאים הצליחו להוכיח לעולם שהם לא מסוגלים לשלוט בעצמם. יקח להם שנים לשקם את הנזקים התדמיתיים, ושנים רבות עוד יותר כדי לשכנע ממשלה ישראלית לוותר על ריבונותה לטובתם. 2. החיזבאללה, כנראה לחוץ מהפוזה המגוחכת של סדאם חוסיין ("אנחנו נציל את הפלסתינאים ונפתח במלחמה עם ישראל"), גנב מהפלשתינאים את ההצגה. אף אחד כבר לא מתעניין בהם באמת. כל העיניים נשואות עכשיו צפונה, אל הגבול שבו החיזבאללה הוכחי שאין ממשלה בלבנון. הלבנונים הולכים לחטוף (וגם אם לא נפציץ אותם, הם בכל מקרה איבדו נקודות חשובות במישור הדיפלומטי), ובאשמתם. 3. ערביי ישראל הצליחו להוציא החוצה את כל השדים הגזעניים שטבועים בנו כבר 50 שנה. כל מה שהם רוצים זה שוויון זכויות, אבל בזכות המהומות הם שוב נתפסים בעיני רוב הישראלים כגיס חמישי וסכנה קיומית. 4. אנחנו, כרגיל, בפאניקה. אנשים כאן נזכרים במלחמת יום כיפור, בחורבן הבית, בשואה... למותר לציין שעד היום (כולל מניין החטופים), נפגעו אצלנו פחות אנשים משמתים בתאונות דרכים כל שבוע. אבל אנחנו בפאניקה. הימין יתחזק, סביר להניח, כך שהשמאל בוודאי מפסיד מכל זה. אבל התחזקות הימין היא תוצאה של דם שפוך, צמיגים בוערים וכבישים חסומים. אפילו אריק שרון חורק שיניים. לסיכום, כולם מפסידים כאן. ובגדול. אנחנו הולכים לחזור 4 שנים אחורה, מבחינה פוליטית. הפלשתינאים שוב הוכיחו שהם גדולים בלירות לעצמם כדור ברגל, החיזבאללה שוב דפקו את הפלשתינאים, ואנחנו שוב העלנו את רף ההיסטריה הלאומית: עכשיו פראים יהודים לא מסתפקים בלהרביץ לערבים מזדמנים. כמו ילדים בגן, מפגינים יהודים וערבים זורקים אלה על אלה אבנים, וצעקים לגננת "זה הוא התחיל". אם זה לא היה כל כך עצוב, כמה שזה היה מצחיק!
|
|