בתשובה לעמית מנדלסון, 31/10/02 22:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עניין גדר ההפרדה היה תשובה לאייל האלמוני, ולא לך. החלטתי לענות לכולם בהודעה אחת. אני לא מסכים איתך לגבי חוסנה של החברה הישראלית. אני דווקא הופתעתי לטובה בנושא זה. ראה איך בארה''ב מצליחים שני צלפים באיזור מצומצם, להטיל אימה על מעצמה שלמה, ואילו אצלינו, ארץ אשר חווה טרור על ימין ועל שמאל, האוכלוסיה למדה להתמודד ולהמשיך בחייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אכן כך? תנסה לחשוב על החברה הישראלית באוקטובר-נובמבר 2000. אנשים פחדו לצאת מהבית, ללכת לקניונים, לנסוע באוטובוסים וכו'. נכון, זה עבר אחרי כמה חודשים כשהאנשים הבינו ש"אין ברירה וצריך להמשיך לחיות". בארה"ב הם הספיקו לחיות במצב הזה פחות מחודש, כך שאין לנו, לדעתי, בסיס מספק להשוואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מסכימה עם עמית. למה ציפית? שאנשים יישארו סגורים בבית במשך שנים? החברה הישראלית, כמו כל חברה, מתמודדת, אבל לדעתי ההתמודדות היא התמודדות אומללה מתוך חוסר ברירה ולא מתוך חוסן. אין סיבה להעלות על נס את הקונספט של "ממשיכים בחיים כרגיל", כשאין אלטרנטיבה. האלטרנטיבה האחת שאני רואה היא עזיבת הארץ, וכיוון שהגירה היא אחד הדברים הקשים ביותר לביצוע, היא מרתיעה מאוד - יותר מרתיעה מהסיכוי הסטטיסטי להתפוצץ בפיגוע. אם הייתי מספקת לכל אזרח ישראלי אזרחות למדינה שאינה ישראל ושעברית היא השפה המדוברת בה, נדמה לי שיהיו קופצים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על מדינות שהשפה בהם היא אחרת יש לא מעט קופצים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |