 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשניסיתי לקרוא את הכתבה חסרת חוט השדרה הזו, ולהבין מהם טיעוניו של הכותב נגד נסיגה מהגולן בניגוד למשתמע מכל העובדות שציין, חשתי מבוכה קלה. "כדי להשקיט את גבול הצפון"?!?! הגבול היחיד שממש שקט מזה עשרות שנים הוא גבולנו עם סוריה. הצבא הסורי בהשוואה לצבא המצרי הוא מוחלש ונטול יכולת אמיתית לממש את חזון סוריה הגדולה - כל זאת הודות לכך שלא עשינו עימם שלום. אין ספק שהשלום שעשינו עם מצריים הוא הבסיס לכוחה המפחיד כיום. אם יצטרך אזרח במדינה להצביע על האיום לקיומנו האצבע תופנה אל מצריים גם בגלל קרבתה המאיימת את מרכז הארץ וגם בגלל הנשק המערבי בו הצטיידה בחסות הסכם השלום עמה. אלו הרואים בהסכם שלום מפוקפק וקצר ראות זה את הבסיס להסכם השלום עם סוריה טומנים את ראשם בחול בסרבם לחשוב על מקרה בו בכל זאת תפרוץ מלחמה עם בעלי בריתנו המפוקפקים. כיום אין מלחמה עם הסורים מכיוון שלא משתלם להם לצאת למלחמה ולכן כל הטילים שלהם לא רלוונטים. גם במקרה של מלחמה הרלוונטיות שלהם היא כמו הטרור בלבנון נזק פסיכוליוגי אך לא כל כך מעשי. . דמיינו מצב בו המו"מ עם הפלשתינאים מתפוצץ על רקע תביעתם לזכות השיבה לגבולות 48 של 3 מליון פליטים והקמת אוטונומיה למיעוטים ערביים בארץ. במצב לגמרי לא מופרך זה, אל מול מי הייתם רוצים לעמוד? מול סוריה של היום או מול סוריה בדמות מצרים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע אם אתה באמת צנחן ואם כן אם הינך מוצב באחד מהבסיסים או הגדודים בצפון, אבל העובדה שאנשים אינם נהרגים בגבול עם סוריה אינו אומר שהוא שקט. צפיפות הכוחות הלוחמים הישראלים והסורים על הגבול הזה היא גבוהה מאד (5 דיוויזיות משוריינות, בסיסי מודיעין, תחזוקה, חימוש ועוד הרבה). כמות הכספים המושקעים משני הצדדים, בחימוש, מיגון והכנות למלחמה הם אדירים גם כן. מצרים, למרות יכולתה הצבאית המובחרת (על איזה קרבה למרכז הארץ אתה מדבר?! סיני הוא מרווח נשימה אסטרטגי בן 200 ק"מ לבדו) אינה מהווה בעיני קובעי המדיניות איום קיומי על המדינה. אתה יכול לראות זאת בעיניך לאור הכמות המעטה של כוחות הצבא המפוזרים על הגבול המצרי, יחסית לגבול הסורי והלבנוני. עובדתית, במשך 20 שנה, מצרים לא נקטה פעולות צבאיות עויינות כלפינו מאינטרסיה שלה. אינני סבור שאינטרסים אלו השתנו במיוחד ולכן אינני סבור שבעתיד הקרוב צפוי לנו איום מסביבתה. הסכנות מפני האיום הסורי שציינת הן נכונות. אך איננו הופכים אותם לבעלי-בריתנו וגם השלום עימם יהיה יותר מעין הסכם אי-לוחמה מאשר שלום. כל זאת, לא בגלל שאנו מסרבים לחשוב על מלחמה אלא בגלל שאנו *כן* חושבים על מלחמה כעל התסריט הגרוע מכל ומנסים למנוע אותו ובאמצעות הפחתת האינטרסים של סוריה לפתוח במלחמה, וע"י השגת יתרונות איכותיים בשדה הקרב הייתכן ע"י פירוז כוחות ביחסים לטובתנו, תחנות התרעה ותמיכה טכנולוגית וכספית אמריקאית נוספת בצה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבה העובדה שלמרות כל האתרעות והכונניות אין מלחמה מעידה על עובדה אחת והיא שהסורים פוחדים ממלחמה. אולי אחרי הסכם שלום איתנו יהיה להם קושי מסויים מבחינה בין לאומית אבל הוא יהיה כאין וכאפס לעומת היתרון העצום בתחום הצבאי.הקושי המדיני אגב הוא די נזיל כי הסורים יוכלו לנצל כל הזדמנות בחזיתות מדניות אחרות על מנת להפר את ההסכם. כל טענה כאילו הסכם שלום יפחית את האינטרס הסורי לצאת למלחמה היא מגוכחת . ובקשר לתחנות התראה וערבות בין לאומית כזו או אחרת תחנות התראה יש לנו כבר היום ודי טובות במקומות ועל ידי שיטות חדישות שהשתיקה יפה להם וערבות בין לאומית שווה כמו הערבות של האו''ם לשלומנו ערב ששת הימים ובכלל בחלומותי הגרועים ביותר אני לא הייתי רוצה לראות את מדינת ישראל מתחננת לאמריקאים או למי שזה לא יהיה שיבואו ויצילו אותנו. בשביל זה הקמנו מדינה. הטענה כאילו מצרים לא מתכוננת למלחמה פשוט לא נכונה היא מכינה את צבאה, את תשתית התחבורה בסיני (המערות מתחת לתעלה) ואת דעת הקהל שלה ואפילו לאחרונה זכינו להכרזה די בוטה משר ההגנה שלה. אך כמובן שקידום צבאות הוא מהלך אחרון. אם מצרים היתה מניעה כוחות כנראה ששנינו לא היינו ליד המחשב. לכן אני מתרשם שהמצדדים בנסיגה לא חושבים על איך למנוע מלחמה אלא על איך לעשות שלום שזו מטרה יפה בפני עצמה אך כשהיא לא מחוברת לקרקע המציאות היא מניבה תוצאות מפחידות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |