בתשובה לאלי אשד, 06/10/00 18:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתיכוניסט (אמנם לא מצוי, אבל תיכוניסט) אני יכול לספר לך ממקור ראשון שהמציאות המתוארת בספר של אבנר שביט (ספר משובח) היא נכונה ומציאותית. העיסוק במין וזיונים הוא מאוד מפותח בקרב תלמידי התיכון. בבית ספרי למשל, מסיבות הכוללות סמים ואורגיות הם ענין שבשיגרה. אמנם בית ספרי לא יכול להוות דוגמא לשום דבר, אבל המציאות שמשום מה אתה מתאר כשלילית קיימת. היום, הנוער יותר בוגר מהנוער של פעם. כבר בגיל צעיר מתייחסים לנער כמובגר. הוא רואה סרטים ונכנס לאתרי פורנו שהיו למבוגרים, מתייחסים אליו כצרכן מבוגר, והוא מקבל יותר עצמאות בדר"כ מהוריו ממה שהם קיבלו. וגם העיסוק במין. אני לא רואה שלילה בנערים שמזדיינים בגיל 13. על עוד הם מבינים מה הם עושים כמובן. צר לי שאתה מנסה להנחיל לדור ההמשך השקפת עולם שמרנית שבה אתה גדלת לפני מספר עשורים. זה בוב דילן ששר על זה שהזמנים משתנים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם בני הנוער של היום אכן מבוגרים יותר מבני גילם בעבר ? הם ללא ספק יודעים הרבה יותר ממה שבני גילם ידעו בעבר , אולם מסופקני אם זה אכן עושה אותם למבוגרים יותר נפשית . יש לי את הרושם שההפך הוא הנכון שהיום הנוער מתבגר לאט יותר מאשר בדורות קודמים כפי שמראה העובדה שרבים מבני הנוער מעדיפים להישאר בבתי הוריהם במשך שנים רבות, איפה שהם יכולים לקבל (בין השאר) עזרה בלתי פוסקת מאימא ומאבא במקום לחפש מגורים נפרדים ועצמאות מהר ככל האפשר ואשר לעיסוק בסקס בגיל מוקדם ביותר ( או באורגיות ובכו' ) זה אינו מראה בעיני על כל בגרות שהיא. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לדיון זה על בגרותו המופלאה של הנוער דהיום , כדאי לציין ראיוןן מעניין מאוד ומבחינות רבות פוקח עיניים שהתפרסם במוסף סוכות של מעריב עם אבנר שביט מחבר הספר "זאת לא המסיבה שלי " שאחד המאפיינים המרכזיים בו הוא תיאור פעילותם המינית המגוונת והנרחבת של בני ה-15 אני עצמי התרשמתי מאוד מהספר ומיכולת הכתיבה של שביט והמבט האירוני שלו על בני גילו הראיון שפורסם עימו , בכל אופן , "איכזב" אותי מאוד לגבי המחבר ( אם כי כמובן לעולם אין להשליך מאישיות של מחבר לגבי איכות ספריו ). אבנר שביט הוא בנם של יעקב שביט וזהר שביט שהם שניים מבחירי החוקרים היום בישראל וצמד אנשים שתרמו תרומה עצומה לחקר ולשימור התרבות העברי מהאספקטים השונים שלה, זוהר שביט ידועה גם כאחת המרצים הבודדים שיצאו ממגדל השן שלהם לעזרת הסטודנטים בעת השביתה הגדולה שלהם. בראיון עימו מאשר שביט כי ספרו הוא אכן תמונה מדוייקת של חברת הנוער שהוא מכיר , . החברה הזאת כפי שמציג אותה שביט , לא הייתה מביישת בברבריות ובפרימיטיביות שלה שבטים בגיניאה החדשה. זאת חברה שהקריטריון היחיד שבה להצלחה הוא מראהו החיצוני של האדם . שביט עוזר לקוראים ונותן רשימה מפורטת של השלבים בחברה זאת שכל אחד מהם נקבע לפי "דרגת " היופי " מהדרגה הנמוכה של המכוערים ביותר ועד לדרג העליון של יפי התואר , עם כמה שלבים באמצע. שביט מגדיר את עצמו בצניעות "כחמור " כמי שעושה כל מיני שירותים למען "הדרגים העליונים " כדי שיועילו בטובם לשים אליו לב. לא נראה שהוא מוצא בכך כל רע ובדבריו לא ניכרה כל אירוניה וכל סלידה משיטה חברתית מעוותת זאת . התאכזבתי , לא את זה הייתי מצפה מהבן המוכשר של יעקב וזהר שביט. במקום לשמוע את התובנות של מישהו שיכול ללמד אותנו דברים חדשים על חברת הנוער , קיבלתי את ההגיגים של חמור חנפן נכנע . . . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |