בתשובה לירדן ניר, 28/10/02 20:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להסתה ולהתססה היתה מטרה פוליטית מוגדרת והיא גיוס דעת הקהל העולמית, האירופית בפרט, כמנוף לחץ על ישראל למימוש מירב התביעות הפלסטיניות. מראשית מלחמת אל אקצה תבע ערפאת מעורבות בינלאומית בסכסוך (ולכן היה צריך להמית את תהליך אוסלו שהיה מו"מ ישיר בין הצדדים). הוא נקט בטכניקה שרווה כינתה "התקרבנות יזומה", הסתה ויצירת אלימות שבה הוא מציג את הפלסטינים כקורבן של כיבוש אלים ומתמשך שלישראל לא הייתה כוונה להפסיקו אי פעם (וזה הבלוף הגדול והמקור לרוויזיוניזם ביחס למה שאירע בקמפ-דיויד ממש לפני פרוץ המלחמה). הוא גם הצליח להבעיר את מה שמכונה "הרחוב הערבי" בשאר מדינות ערב, ויצר אי יציבות שאיימה לגלוש אל מעבר לסכסוך המקומי פלסטיני-ישראלי. אי-יציבות עולמית פוטנציאלית כזו עוד האיצה במערב ליצור לחץ על ישראל. מה שקרה אחרי ה-11 בספטמבר הוא שערפאת איבד את המונופול על היכולת ליצור אי יציבות עולמית, בן לאדן האפיל עליו. הטרור הפלסטיני נתפס יותר ויותר, לפחות בארה"ב, כחלק מהטרור העולמי. נאום בוש תיאר את ערפאת כחלק מהבעייה ולא חלק מהפתרון. הפלסטינים, הקרבנות העיקריים של "ההתקרבנות היזומה" החלו להבין שהאסטרטגייה הזו אינה מקדמת את הישועה שאמורה הייתה להגיע מאירופה וממדינות ערב. הסתה לפיגועים בישראל גופא משמיטה כיום את הבסיס מתחת לרגליו של ערפאת, בניגוד למצב שהיה בתחילת המלחמה. לערפאת לא נותר אפוא אלא בן ברית אחד: המתנחלים ובראשם אפי איתם ו"נוער הגבעות". רק בעזרתם יוכל ערפאת לאשש שוב את נרטיב הכיבוש שישראל אינה רוצה להפסיקו, רק בעזרתם הוא יוכל להדגיש שיש הבדל בין הטרור העולמי ולבין הטרור הפלסטיני, רק בעזרתם הוא יוכל לתקוע טריז ביננו ובין ארה"ב ורק בעזרתם הוא יוכל להפעיל שוב את הלחץ האירופי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מדבר על ההסתה הפלשתינית, אני מתכוון לדברים שנועדו לאוזניים פלשתיניות: התקשורת הפלשתינית, מערכת החינוך, מסגדים וכו'. תעמולה או הסברה למדינות חוץ זה עניין אחר. יש בוודאי חפיפה, וגם מחזור חומרים; אבל המטרות לא יכולות להיות זהות. האם יכולים שיעורי הסתה בבית-ספר פלשתיני לקדם את מצבם בדעת הקהל העולמית? ואיך תקדם זאת קריקטורה בעלת מאפיינים אנטישמיים-קלאסיים בעיתון פלשתיני1? אני משער שלתעמולת הפנים יש מטרות אחרות, ודי פשוטות וישירות: לעודד שנאה, שהתועלת שלה (בעיני יוזמיה) כפולה: הפרעה ליוזמות שלום עתידיות, ומתן מוטיבציה למלחמה. השנאה-כמוטיבציה חשובה במיוחד כאשר היא צריכה להתגבר על עכבות פסיכולוגיות ומוסריות טבעיות שקיימות (אני מקווה) נגד פגיעה באזרחים אקראיים. 1 לא זכור לי באופן מיוחד דיווח על דבר כזה; סתם דוגמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקרה זה עדיין רואים את החפיפה, אבל אני לא בטוח שההסתה הפלסטינית של היום היא לא בעיקר מם שמחזק את עצמו - מאחר והציבור הפלסטיני שונא את ישראל, אתה משיג כוח ע''י כך שאתה משכנע אותו בכך שהשנאה מוצדקת, דבר הגורם לו לשנוא את ישראל אפילו יותר, וכן הלאה. הנחת היסוד השגויה כאן היא במחשבה שערפאת באמת חושב שטרור טקטי בקנה מידה שהוא מסוגל ליצר יוכל להכריע מאבק לטווח הארוך. אבל ערפאת לא אידיוט. וגם אם הוא כן, יאסין בטח שלא. המטרה של הקודקודים בהנהגת העימות הזה היא ביצירת האלהה של עצמם לטווח הקצר, על מנת לבסס את האגו של עצמם - אם ע''י צבירת כסף ורכוש אישיים, או אם ע''י ביסוס מעמדם כמנהיגים איסלאמיים עולמיים. ולא שאנחנו יותר טובים. כבר שנים שהפוליטיקה הישראלית מסתובבת יותר ויותר על האגו המנופח של קבוצה מצומצמת ומיוחסת של קציני צנחנים מזדקנים (ופרס אחד). אבל את זה אפשר לשמור לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הנחתי שערפאת חושב שהטרור הטקטי יכול להכריע מאבק לטווח הארוך, בוודאי שלא ישירות. מזה לא מתחייב עדיין שמטרתו של ערפאת היא אגואיסטית. זו טענה מאוד קלה ונוחה, וכל דבר שערפאת יעשה שאינו תקיעת כדור לעצמו במצח (ואולי גם זה) מיד יגידו שהוא עושה את זה מסיבות אגואיסטיות. ערפאת לא לבד, אומרים את זה על כל דבר כמעט שכל פוליטיקאי כמעט עושה. אבל באמת, את זה אפשר לשמור לדיון אחר. אני מנחש שערפאת חושב שהטרור הטקטי יכול להביא להישגים טקטיים, שכלשעצמם יסייעו איכשהו למטרותיו רחוקות-הטווח, מה שאלו לא יהיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |