|
||||
|
||||
מה עושה התובעת במקצועה האזרחי? אמ.. תובעת! לא? פיספסתי כאן איזו שנינות? |
|
||||
|
||||
לשאלתך: כן. לעניין התוקף: אני מקווה שבכלא ירחיבו לו את הרקטום לילה לילה, וברוח טובה. לעניין התובעת: אני מאחלת לה שאף סוטה לא ימשש את ילדתה הקטנה יום אחד ברוח טובה ובהסכמה כנ"ל. |
|
||||
|
||||
אפשר לנצל את התגובה שלך כדי לפתח איזו נקודה? (טוב, אני לא באמת שואל, אני עושה...) לפי התגובה שלך את מקווה לאיזושהי נקמה באנס. ואני שואל - למה? מה בעצם עוזרת לנו הנקמה? (במקרה זה, התקווה לכך שהאנס יאנס בכלאו). פעם אסף שרעבי אמר (אם אני לא מעוות את מה שהוא כתב) שחשיבות הנקמה היא בכך שהיא יוצרת אצל הציבור תחושה של צדק - הרשע בא על עונשו, כלומר הפשע לא משתלם, ההפסד מביצוע הפשע גובר על הרווח ו"העולם בא על תיקונו". אבל אנחנו, אנשים שמסוגלים לאינטרוספקציה, אמורים להיות מודעים לכך. ולכן, אולי מסוגלים "להתעלות" (אני מנסה למצא כאן מונח שאינו ערכי, את מוזמנת להציע אחד כזה) לכאורה מעל לרגש הנקמה מתוך הבנה שאין תיקון לעולם ואין חשיבות לשאלה אם ה"טוב" או ה"רע" מנצח, כי מלכתחילה כל שאלת התכלית היא שאלה דתית-מיסטית. עם זאת, אנחנו רגילים לשמוע הצהרות כמו "הלוואי שירקב בכלא" או "הלוואי שיסבול לפחות כמו הקורבן" או האיחול שלך לאותו אנס. אז מה, זה החל הלא-רציונלי שלנו מדבר מקרבנו? |
|
||||
|
||||
ניטשה לא אמר איזה משהו על זה ב"גיאונולוגיה של המוסר" ? מעין נבואה שיום אחד אנשים יגידו את מה שאמרת עכשיו עד שזה בסוף יוביל לזה שפושעים לא ייענשו בכלל, אלה רק "יתוקנו", ויוחזרו לקהילה. אני דיי מחבב את הרעיון הזה, כי זה אומר שעוד מספיק זמן אני אוכל להשיג כל כוסית שאני אראה ברחוב ! אני אוכל להמם אותה, לגרור אותה לשיחים, להנות הנאה מלאה מהגוף שלה בלי לשאול אותה אם היא מעוניינת או לא (וגם לא צריך לדאוג לאורגזמה שלה ! איזה יופי ! שעה עד שהן גומרות...), לרוץ מייד למשטרה ולהסגיר את עצמי, לחיות שנתיים בסבבה בשיקום על חשבון המדינה, ואז להשתחרר כאזרח מתוקן, ולעשות את זה שוב... מעניין כמה זמן ייקח לאנשים להכריז עלי כ"חסר תקנה" במקום להאשים את החברה בפשעים שלי ? מעניין אחרי כמה פעמים כאלו אתה תשמח לראות אותי נאנס בכלא ? אני חושב שאם התשובה לשאלות האלה היא בסביבות העשר, אז זה דיי משתלם. כי במתכונת הנוכחית אני לא משיג אפילו כוסית אחת... |
|
||||
|
||||
לא ממש קראתי את ניטשה. בכל מקרה, אם השיקום שאתה מתאר הוא כזה שאחריו ישנו סיכוי שאינו מזערי שתחזור על מעשה האונס שלך הרי שזהו אינו שיקום - זה משהו אחר. בכל מקרה, אני לעולם לא אשמח לראות אותך נאנס בכלא או אונס נערות צעירות. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להאמין שאכן כל עניין הנקמה הוא לא רציונלי במהותו, וכל ההצדקה בנוסח שאתה מצטט מאסף שרעבי איננה אלא נסיון שווא לתת מימד תבוני למשהו שאינו כזה. אפשר לשער שרגש הנקם התפתח על יסודות שיש בהם הגיון אבולוציוני-חברתי, שהרי בעולם שלפני המשטרה ובתי הכלא הרגש הזה ותוצאותיו אכן היו המנגנון שדאג להענשת "פושעים" (אם אפשר לדבר על פושעים לפני שהיו חוקים) ולהקטנת ה"פשיעה". אנחנו נושאים עמנו מבנה נפשי שעוצב בהתאם לתנאים ההם, ואין כל טעם להתכחש לו, זה חלק ממהותנו כבני אדם, בדומה להרבה רגשות אחרים שאנחנו סוחבים איתנו כמורשת ההיסטוריה האנושית. למה שננסה ל"התעלות" מעל הרגש הזה? כמובן, צריך לשלוט בו במידה מסוימת, בהרבה מקרים צריך לתת לפונקציות רציונליות יותר לקבוע את דרך הפעולה הנכונה, אבל כ*רגש* אין בו כל פסול. ההימור הפרטי שלי הוא שאם אינדי היתה סוהרת היא לא היתה מאפשרת את מימוש התחושה הראשונית שלה, אפילו שהיא בטח תכעס עלי שאני חושב כך. |
|
||||
|
||||
יפה ציינת. במקום כמו "האייל" מסתובבים הרבה אנשים (לא נקרא להם כרגע בשמות גנאי גנריים), שכשהם אומרים על משהו שהוא בא ממקום לא רציונלי, הם מתכוונים שזה _רע_ שזה ככה. בתור אדם שמחובר גם לצדדים הלא רציונליים שלו ורוב הזמן אפילו מחבב אותם, אני דווקא חושבת שאין כל רע בקצת יצר נקמה. כן, אני אפילו סבורה שזה בסדר להרגיש רצון עז שהחרא הנ"ל יקבל את מה ש(לפי ראות עיני) מגיע לו, בכלא. כן, מעבר לזמן הקצר מדי שפסקו לו. ככה זה. לא רציונלית בעליל. לשאלתך, ואחרי שנירגע לגמרי מהדימוי שלי כסוהרת (עם אזיקים תחובים בחגורה, המממ), ובכן, אם כי אין ספק שלא הייתי יוזמת או משתפת פעולה עם כל סוג של ענישה לא רשמית שהיתה מתרחשת, הרי שאשקר אם אומר לך שאני בטוחה לגמרי שלא הייתי מסוגלת לסייע בהעלמת עין קלה מאירועים כאלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |