|
||||
|
||||
הסיפור לא יהיה מושלם אם במסעדה שבה תחגגו את הזכיה - לא יהיה פיגוע. אם הומור שחור אז עד הסוף, לא ? |
|
||||
|
||||
א. אני לא השתתפתי בהתערבות. ב. אולי זה באמת יצחיק את הרוסים. ג. רחוק מהעין רחוק מהלב. עובדת חיים שתקפה גם לגבי הצדקנים שביננו. ד. יש גבול להתיחסות אל העולם כאל כפר גלובלי שבו לכולם נורא כואב מ*הכל* כל הזמן. |
|
||||
|
||||
אני קורא הצטדקות בדבריך. כלל לא התכוונתי לכך. אני *בעד* הומור שחור. שחור כהה אם אפשר. |
|
||||
|
||||
צודק. אני מודה. אכן יש שם קצת מזה. לא קראתי נכונה את כוונתך (איך אומרים misread בעברית?) שחור כהה זה מרזה. |
|
||||
|
||||
ואז, בסצנת הסיום, יראו את כולנו במיטות בית-החולים, חבושים ומגובסים - ומתפוצצים מצחוק (כמו בסרט ההוא, נו, איזה זה היה...? "הרפתקאה היא הרפתקאה", אולי? ההוא שכולם שודדים את כולם). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נכון, תודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |