 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הקורה אותנו בימים אלה ניתן לסכם במילה אחת - עצוב. עצוב עוד יותר היה לי להכנס למאמר זה ולהתקל שוב בפרצופם המחייך של מתנגדי הסכם אוסלו המלווה במשפט האלמותי "אמרנו לכם..." . התאפקתי מלהגיב לאותם בעלי דעות קיצוניות המרימים את ראשם בכל פעם שריח הדם עולה שוב לאויר. רק מספר נקודות שכן ראוי להזכיר : 1) כשאין שלום , אכן , יש מלחמה. נכון להיום הסכמי אוסלו עם כל ה*וויתורים* של ממשלות ישראל שווים כקליפת השום. עד שלא תקום מדינה פלשתינאית והעם הפלשתינאי יוכל להתקיים בכבוד , לא יהיה שלום. 2) גם כאשר יבוא ה*שלום* השנאה כלפינו מצד קבוצות מסוימות בחברה הפלשתינאית לא תפסק כבמטה קסמים. ילדים שראו את אביהם מובל למעצר מנהלי באמצע הלילה ולא חוזר לא יסלחו כל כך מהר (גם לא ישכחו) . 3) שינינו קהות עתה על הבוסר שאכלו אבותינו , כל שניתן לנו לעשות הוא לתקן את העוול ולהמתין שיקום דור פלשתינאי שלא ידע כיבוש מהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניר היקר, 1. קשה להיות במרכז, אה? הציפיות והתקוות אף פעם לא מתגשמות, תמיד "הקיצוניים" מנצחים? למה הקיצוניים הארורים לא נותנים לנו לחיות בשקט באוטופיה המתונה שלנו? 2. מדינה פלסטינית כבר קיימת. wake up and smell the gunpowder. המדינה הפלסטינית לא יכולה לקיים את הפלסטינים בכבוד, כי היא מאפשרת הגבלה נוספת, עמוקה יותר, של זכויותיהם (כמו הזכות לתנועה חופשית והזכות לעבוד בישראל), ולא נתנה להם את הזכויות שנשללו על-ידי ישראל (כמו הזכויות החברתיות לבריאות, עבודה וקורת גג, וגם הזכות לחופש ביטוי וחופש התאגדות). 3. איך בדיוק יקום דור פלסטיני כזה, אם הכיבוש נמשך? לישראל הייתה אפשרות פשוטה לסיים את הסכסוך: לספח את השטחים הכבושים ולתת לתושביהם אזרחות ושוויון זכויות מלא. בניגוד לאוסלו, פתרון כזה גם לא היה כורת את הענף הציוני שעליו יושבת מדינת ישראל. ישראל בחרה בדרך האפרטהייד, והיום, אנשים "מתונים" בשמאל כבר מדברים על "הפרדה" וטרנספר. אל תשלה את עצמך. המאבק הלאומי הפלסטיני (סכסוך הוא בין שני צדדים, ובפלסטין יש רק צד מקופח אחד) לא יסתיים בעשורים הקרובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אינני רואה עצמי כאיש מרכז , נהפוך הוא. התייחסותי היתה לימנים הקיצוניים. 2) המדינה הפלסטינית קיימת ?!? מתי ראית אתה לאחרונה דרכון נושא חותמת של מדינת פלסטין ? או ממשלה ? כמה מדינות אתה מכיר שכאשר מתחוללות בהן מהומות נכנס צבא זר מונחה ע"י ממשלה עיקשת ומנסה להשליט *סדר* במטרה להגן על תושביו שבחרו לגור בתחומי אותה מדינה ? 3) אתה צודק ורק חיזקת את המסר שניסיתי להעביר והוא כי אל לנו להניח שתהליך השלום יביא סיום לסכוך הישראלי-פלשטינאי בשנים הקרובות. יחד עם זאת עלינו להמשיך את התהליך ולא להרפות על מנת שיבוא יום ובנינו יוכלו לקטוף את פרותיו. 4) איני מבין מהיכן שלפת את המגמה של איחוד אנשי השמאל והימין לכדי יישות פשיסטית הדוגלת בטרנספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. האם דרכון או חותמת יכולים לפתור את המצב שנוצר? נו באמת. אשר לצבא הזר: מדינות ריבוניות רבות זכו להתקפה של צבא זר במטרה להגן על תושביהן, כביכול. וויטנאם, אפגניסטאן, יוגוסלביה, עיראק. ככה זה בעולם השלישי. עיקרון הריבונות הלאומית קיים רק עבור מספר קטן של מדינות נבחרות. 3. השאלה היא אם "התהליך" הוא באמת תהליך שלום, או שהוא תהליך של התאמת השלטון הישראלי בפלסטינים לתקופה של עולם חד-קוטבי. עד כה, לא ראינו שינוי במצב החירות של הפלסטינאים מאז שצה"ל יצא מעזה. 4. בהחלט יתכן ששמאלנים ישראלים רבים לא נהנים לראות איך רוצחים פלסטינים, ולא חושבים שהאירועים היום הם רק קפריזה של ערפאת. אבל המיינסטרים, ובמיוחד המנהיגות הפוליטית, ממשיכים הלכה למעשה את כל מה שעשה פה הימין. בכל הנוגע לפלסטינים, יש אחדות דעים ברמה המעשית (אבל לא ברמה הרטורית). כל ארבע שנים עושים לנו הצגה - הפוליטיקאים מתחלקים ל"מחנה השלום" ו"המחנה הלאומי". בבחירות האחרונות אפילו ההצגה הזאת נמנעה מאתנו - שני המועמדים היו ב"מחנה הלאומי". אשר לטרנספר - זה מה שאומרים כמה מהכותבים פה, המשייכים את עצמם לצד השמאלי. אחרי הכל, מהי ה"הפרדה" של ברק אם לא ה"טרנספר מרצון" של גנדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת לתת בתור דוגמא גם את פולין שנכבשה ע''י גרמניה או כווית שנכבשה ע''י עיראק. פלישת כוחות זרים למדינה מסויימת לא מבטלת את קיומה של אותה מדינה. המקרה שלנו שונה. לו היתה מדינה פלשטינאית (ללא ישובים יהודיים בתחומיה) , במקרה של הפרות סדר של הפלשטינאים בתוך תחומי אותה מדינה , לא היית רואה אף לא חייל ישראלי אחד מעורב בתקריות , גם אם היו נחסמים כל הכבישים. גם לי יש ביקורת על תהליך השלום בעיקר על הסחבת והפגנת השרירים בימיו של ביבי ''ייתנו יקבלו'' נתניהו.אבל , זה מה יש. לדעתי אתה קצת מתבלבל. ההסחפות , אם קיימת , היא שמאלה ולא ימינה. עד עלייתו של רבין לשלטון אף אחד לא העיז לדבר על החזרת שטחים. כנ''ל לגבי יציאה חד צדדית מלבנון או דיונים על מעמד ירושלים. לתושבי מדינת ישראל נמאס . ישנן אינספור בעיות פנימיות חברתיות וכלכליות במדינה והאנשים רוצים שהממשלה תתפנה לכך מבמקום לשמור על אותם טפילים שמתעקשים ליישב שדות זרים באמטלה של המשך הציונות. שוב , אלו מניעים שגויים לעשיית שלום עם עם כבוש ומושפל , אבל זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כווית ופולין הן שונות - הן נכבשו במטרה של סיפוח. עיראק והחותמות על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (להבדיל אלפי הבדלות!) לא עירערו על עצם מוסד הריבונות. הן פשוט ערערו על זכות הריבונות של עמים מסוימים, וניסו להחליפה בריבונות שלהן. הדוגמאות האחרות שנתתי הן שונות - אלו הן דוגמאות לשחיקה של מוסד הריבונות הלאומית עצמו. מצד אחד, אין פה סיפוח מלא, ומצד שני יש רק עצמאות נומינלית. זה מאפשר לצד התוקפן להתערב בעניני מדינות זרות, אך לא לקחת אחריות על מעשיו. (תראה איך נאט"ו מחליפה את נשיא יוגוסלביה, ומטילה את האחריות על ההפצצות על מילושביץ'). אותו הדבר קרה בתהליך אוסלו - ערפאת פשוט ממשיך לעשות את מה שעשה הממשל הצבאי, אבל המנהיגות הישראלית יכולה היום לדרוש ממנו הרבה יותר ("יתנו - יקבלו"). בקיצור, עצמאותו של עם היא מושג בלתי-רלוונטי היום: לכל היותר, היא משמשת לתגבור כוחו של השליט. וזאת הדרך של אוסלו. אגב, עצם קיומו של המשטר של ערפאת מכניס את הפלסטינים לדרך ללא מוצא. בסופו של דבר, אם הפלסטינים ינסו לנהל "מאבק לאומי" על עצמאותם הם יפסידו. כי ישראל, מה לעשות, חזקה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת את הנקודה. צה''ל לא נכנס לשטחים על מנת להרגיע את המהומות. צה''ל היה שם ולכן מעורבותו נכפתה עליו. בנוסף , למדינת ישראל יש אזרחים הגרים בתוך תחומי יש''ע מה שמכריח אותה לספק להם הגנה נאותה , כלומר לקחת חלק במאורעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדה: כובשים ונכבשים לא יכולים לחיות ביחד חיים תקינים. אין שום סיכוי שהיום, אחרי יותר משלושים שנות כיבוש ועשרות שנות רצח הדדי, יהודים וערבים יוכלו לחיות ביחד. מסקנה: ביטול הכיבוש, מה שאתה מכנה "הפרדה". נסיגה מלאה לגבולות 67', פיצויים לפליטי 48' - שלא יוכלו לחזור למקומות שמהם גורשו - והעברת שטחים סמלית מישראל לפלסטין. פועלים פלסטינים יוכלו להמשיך לעבוד בישראל, וישראל תתרום מדי שנה חלק מהכנסתה לשיפוץ פלסטין (אחרי הכל, שלושים שנים גנבנו מהם מיסים, הפקענו אדמות, והקפדנו שהכלכלה שלהם תהיה על הקרשים. פיצויים צריכים להיות.) אולי, עוד חמישים שנים, אפשר יהיה לדבר על מסגרת פתוחה יותר בין ישראלים לפלסטינים. כרגע אין על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, כובשים ונכבשים - לא. שווים בין שווים - כן. אפילו במערב יש דוגמאות מנוגדות: הסקוטים, לדוגמה. האם מאות העמים של האימפריה הרוסית היו "עמים כבושים"? גם היום, רובם לא רק שלא מתנגדים ל"שלטון הזר" - הם מקבלים סיוע ממוסקבה ומרוויחים מכך לאין שיעור. יתרה מזאת: בישראל יש יותר ממאה-אלף עובדים זרים שמהם לא ניתן להיפרד. אם המגמה הקיימת בעולם תימשך - המספר הזה רק יגדל. מדינה לאומית דמוקרטית היום יכולה להתקיים בעיקר לפי הדגם היווני: מחולקת ל"אזרחים" שווי-זכויות ו"תושבים" המשרתים אותם. אתה אומר "רצח הדדי". איך הדדי? גם נלסון מנדלה עבר עשרות שנים של רצח הדדי? יש פה כבושים וכובשים, מנצלים ומנוצלים. הפתרון הסימטרי-כביכול של הפרדה מסתיר מאחור את העובדה הפשוטה הזאת. לפתרון הזה אין עתיד, ולו בגלל שהפלסטינים לא יכולים להעמיד הנהגה (ולהשיג תמיכה בין-לאומית) שתבטיח להם סימטריות בהסדר ה"הפרדה". מעבר לכך, העובדות הן פשוטות. מדינה פלסטינית היא בדיחה. לא רק שהיא תהיה קטנה וחסרת משאבי-טבע אפילו יותר מישראל הזעירה, בניגוד לישראל היא גם לא תיהנה מפטרונאז' אמריקאי ותהפוך לרפובליקת בננות (כמו שאר המדינות מסביבנו). לקפיטליזם הפלסטיני אין סיכוי (שוב, הבט סביבנו). פלסטין פשוט תהיה סרח עודף לכלכלת ישראל. לא רק זאת, אלא שהבורגנות המושחתת של הפלסטינים תשלח את עניי השטחים כל כמה שנים להיהרג על "גאווה לאומית". זה כבר קרה פעמיים. וכל זה יכול לקרות בתנאי שישראל תסכים לתת לפלסטינים "הסדר הוגן" שירצה את ערפאת, ובתנאי שאחת ממדינות ערב לא תחליט לגאול את הפלסטינים מעצמאותם. במקום לדבר על ארמונות פורחים באוויר, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה הועלתה הצעת ה"הפרדה" אחרי מאה שנות חיים משותפים, את מי זה משרת ולאיזו תוצאה ממשית (לא אוטופית) זה יביא. עשר שנים של מדריד-אוסלו יכולות להראות לנו כבר את הכיוון שבו מתפתחת ה"הפרדה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |