בתשובה לערן בילינסקי, 23/10/02 15:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה אומר- שהמקום ממנו יצא הרוצח ייקח אחריות. אני אומרת- איזה מקום? הציבור הדתי, כי הוא דתי? הציבור הימני כי הוא ימני? ציבור התימנים כי הוא תימני? ציבור הסטודנטים למשפטים? בעיניך התשובה היא, משום מה, הציבור הדתי לאומי. למה? כי שם הייתה הסתה. ואני אומרת-לא. הסתה הייתה ועודנה בשני המחנות, ויגאל עמיר הוא תוצר של חברה אחת בלבד-החברה הישראלית. קיבוץ שומרת עמד בפני בעיה חינוכית. מדובר בילדי הקיבוץ. יגעל עמיר הוא לא ילד, והבעיה המשמעותית שהוא הציב לנגד עינינו היא אולי חוסר חינוך (שמערכת החינוך תעשה חשבון נפש?) אבל בעיקר ערכית- היה פה רצח על רקע אידאולוגי, יש לבדוק את גבולות הציות לאידאולוגיה ואת הקרקע עליה אידאולוגים נדחקים לרצח. סליחה שאני חוזרת על המנטרה, אבל כולנו יודעים מי חינך את עמיר לימין קיצוני, פמפם לו פסקי הלכה שקריים ושם לו אקדח ביד. על רקע זה, האם לא ברור לך למה הציבור הדתי לאומי ממאן לקחת אחריות ולצאת לחשבון נפש נוקב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את משוה פיל לנמלה. האם אנשי שמאל מתעמתים באלימות עם שוטרים וחילים באירועים מרובי פצועים? האם נרצח אי פעם מפגין בהפגנת ימין? האם היה איזשהו רצח של מנהיג ימני על רקע פוליטי? האם אנשי שמאל אוספים נשק ומתארגנים במחתרות או מנסים לפוצץ בתי ספר? האם שמעת על אנשי שמאל שהרימו כוסית לחיים אחרי שגנדי נרצח? האם שמעת על חברות תנועות נוער שמעריצות רוצחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא למה אתה מצפה? שהיא תוןדה שהמחנה שלה הוא אכול שנאה גזענית, שטוף-הסתה ומסרב להודות באחריותו לטרגדיה הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, חזרת לאבישי רביב, ואם איני טועה את ממקמת את השב''כ מאחוריו. אבל טענתי כבר מקודם שהקשר הזה אינו הכרח המציאות אלא מסקנה שקל להאחז בה, ושהציבור המסויים שאני משתדל שלא להגדיר אותו (כי קשה להגדיר אותו, אמרתי זאת כבר מלכתחילה), נוטה לאמץ אותה בחמימות רבה מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מחייך בבושה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להתבייש, מאיר ויזלטיר הוא המשורר החביב עלי ביותר למרות שאני לא מכיר כמעט אף שיר שלו, הוא פשוט מתראיין בטלויזיה והוא מאוד מאוד נחמד, וגם גבוה ורזה עם שיער לבן מה שמזכיר לי את גונקל או את המברשת הזאת שיש ליד השירותים אבל זה רק עולם האסוציאציות החולה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום מברשת - הוא פעם ישב לידי באוטובוס. הבנאדם גדול ובעל נוכחות, ולידו הרגשתי כמו גוליבר בארץ הענקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבנים שלכם, ראשי ההסתה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |