 |
|
 |
||
|
||||
 |
1.בסוף שנות ה-80 עלה לכותרות ספורו של גדעון נקש בן 53 מאשדוד,חולה במחלת ניוון עצבים ושרירים, שעבר ב"קפלן" רחובות ניתוח להחדרת מכשיר הנשמה. באמצעות בני משפחתו פנה נקש בעתירה לבית המשפט העליון להורות לביה"ח להסיר את המכשירים, ולתת לו משככי כאבים בכמות שתמנע ממנו לחוש כאב עד מותו. באמצעות לוח אותיות טען נקש כי הוא סובל ייסורי תופת,ללא סיכוי להטבה.עוד טען כי הוא אדון לגופו וחיבור המכשירים לגופו הוא תקיפה. בהיעדר הסכמתו יש לאפשר לו גסיסה טבעית קלה ככל הניתן. בין העותרים היתה גם "האגודה לזכות האזרח על חייו". התפתח אז דיון ציבורי ערכי נרחב. הרב מרדכי אליהו אמר:הדבר היחיד שמותר זה להתפלל שימות ללא ייסורים.כמו כן פרסם פסק הלכה, בעקבות פנייה אנונימית של רופאים דתיים, האוסר לקרב את מותו בכל דרך שהיא. גדעון נקש נפטר בטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים. העליון הפסיק את העתירה בהיותה אקדמית בלבד. מאז התרבו העתירות. 2.ב-4 באוקטובר 1998 בוצעה לראשונה בארץ המתת חסד בהדסה עין כרם.פרופסור אבינועם רכס ניתק את איתי ארד בן 49,טייס קרב בעבר,חולה ניוון שרירים במצב סופני,ממכונת החמצן.קודם לכן הזריק לו כמויות גדולות של חומרי הרדמה. כשליבו הפסיק לפעום קבע את מותו. קדם לכך מאבק משפטי ארוך. ב-96 השיג ארד אישור משפטי תקדימי משופט המחוזי בת"א משה טלגם לניתוק. בכירים במערכת הבריאות כולל המנכ"ל אישרו או ידעו קודם. 3.דברים השתנו בשנים האחרונות,"חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו" ו"חוק זכויות החולה" הכולל רשות לחולה לסרב לטיפול אם הדבר נוגד את רצונו.העליון קבע כי יש הבדל בין "המתת חסד פעילה" שאסורה בכל מקרה ובכל תנאי,אף אם יש הסכמה מפורשת של החולה לכך, לבין "המנעות מנקיטת אמצעים שיש בהם כדי להציל חיים",קרי המתת חסד סבילה דבר המותר בתנאים מסוימים,למשל כאשר החולה מבקש בעצמו שיימנעו מהארכת חייו ומסרב לטיפול כזה. במקרה של החולה ע. כתב השופט אליעזר ריבלין ב-95 כי ההחלטה נתונה ביד הרופאים וכי "חרב המשפט הפלילי הוסרה מעל ראשי הרופאים".היועץ המשפטי לממשלה תמך בכך ,ההחלטה זקוקה להסכמה של 3 רופאים + מנהל בית החולים. 4.ב-21 במרס 2001 אושרה לקריאה ראשונה בכנסת:חולה סופני זכאי שלא יוארכו חייו.(ענת מאור ואבי יחזקאל) לפי הצעת החוק אדם מעל גיל 18 יוכל למלא טופס "משאלה" שיהיה תקף ל-5 שנים מיום החתימה בו יבקש שלא להאריך את חייו במקרה ש... ניתן יהיה לבטל בע"פ התחייבות כזו. בהצעה תמכו במפתיע נציגי החרדים כאשר ח"כ רביץ משבחה שהיא בנוסח הקרוב להלכה. מה עלה בגורל ההצעה אינני יודע לצערי ולבושתי. עם זאת,ככל הנראה לא הועמד עד היום לדין אף ראפא בגין אשמת אי הארכת חיים. 5.מכונת ההנשמה מעלה דילמה הלכתית האם אין זה מכשיר המשמש פשוט כמעכב יציאת הנפש וניתוקו הוא בבחינת *מסיר המונע* ולא רצח. כמו רבי חנניה בן תרדיון מ"עשרת הרוגי המלכות" ששרפוהו הרומאים והוא סירב לזרז את מותו ע"י פתיחת פיו לאש,אך הסכים שתלמידיו יסירו את הספוגים הרטובים שהניחו הרומאים על גופו כדי לעכב מיתתו ולהאריך ייסוריו,כלומר היו הספוגים מונעי יציאת הנפש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |