בתשובה לד''ר הושע אבינתן, 19/10/02 19:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע הבבלים או השומרים או השד יודע מי, לא תיעד את יציאת מצריים, או את מלכות בית דוד? מבחינה ארכאולוגית, יש לנו בעיה אמיתית עם הצלבת מקורות - עם שלם נדד במדבר, לא השאיר אחריו עקבות של מחנות, לא אוזכר בממצאים ארכאולוגיים של עמים אחרים חוץ ממצבת מישע שמדברת רק על תקופת המלכים המאוחרים של ימי בית ראשון (אא"ט). בפועל, התנ"ך מהווה מקור יחיד, שאינו נתמך על ידי מקורות אחרים. לאורך המאמר שלך אתה יוצא כנגד תיאוריה שלדעתך אין לה ביסוס בעובדות בשטח. מדוע אינך מחיל את אותו עיקרון כאן? אתה מציג את כותב התנ"ך כרמאי, אני הייתי מציג אותו כאדם בעל תיאוריה מוסרית עמוקה שאותה רצה להנחיל לשבטים כחלק מהפיכתם לעם (לא, איני יודע מתי). הכתיבה שלו, על כן, היא אלגורית, אבל לא בהכרח היסטורית. לדעתי אתה חוטא באנכרוניזם כאשר אתה מנסה לשפוט אותו (אליבא דרועי) כרמאי, שכן באותה תקופה (1000-500 לפנה"ס) הכתיבה האלגורית נועדה כדי ליצור מיתוסים מכוננים לעמים - ראה המיתולוגיה היוונית למשל. בגוא נעזוב לרגע את הדרקונים. אתה יודע כמה אנשים חושבים שבמנהרות הביוב של ניו-יורק גרים תנינים? אני נוטה להאמין שמליונים מאמינים באגדה האורבנית הזו. האם הוריהם/התקשורת/השד-יודע-מי שיקרו להם? טכנית - כן. מעשית - ככה נולדים מיתוסים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
י.ל גורדון היה מפרש התנ"ך היהודי הביקורתי ביותר. כשלא היה מבין פסוק, היה מחליט כי הוא משובש. בהקדמה למגילת אסתר, הוא מציין כי ההיסטוריונים של אותה תקופה לא הזכירו כלל את פרשת מרדכי והמן, ולכן חוקרים מסוימים הטילו ספק באמיתותה (כאן מדובר ברשומות היסטוריות ולא בארכיאולוגיה), אך לדעתו חג יהודי שנחוג אלפי שנים הינו עדות יותר נאמנה מאשר שתיקה של היסטוריון. ההשלכות לעניינו ברורות, חוץ מזה ברור שרק חלק קטן ממה שכתבו הקדמונים השתמר ונמצא על ידי הארכיאולוגים. אי אפשר לראות את התורה כספר אלגורי מאחר והיא מדייקת בפרטים, שאין להם כל משמעות אלגורית, כגון מספר ימי חייהם של קודמיהם של נוח ואברהם. המספר המדויק של הגברים בכל שבט ושבט, ציון של כל המקומות בהם חנו בני ישראל (פרשת מסעי). תיאור מדויק של בניית אוהל מועד ועיצוב בגדי כהונה (אפשר לשחזרם לפי התיאור) וכו'. התורה כתובה כספר תיעודי ולא כספר אלגורי. האם התנינים או הדקרונים מחייבים מישהו למשהו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינוח יל"ג על משכבו בשלום, אבל, כמו שטענתי לגבי מיתוסים, גם חג יכול להיות מבוסס על מיתוס (אחרת, עליך לקבל את משיחיותו של ישוע, אתה יודע...). אני מעדיף לקבל דברים על סמך *ממצאים*, ונדמה לי שגם אתה, כמדען, אמור לפעול כך, אחרת על מה בעצם כתבת את המאמר הזה שמהווה לנו אכסנייה? חוסר הממצאים המאשררים את הכתוב בתנ"ך והחוסר במקורות מוצלבים גורם לי, על כן, להתייחס בספקנות למהימנותו כמסמך היסטורי. אשר להסתכלות על התנ"ך כמסמך אלגורי, אין צורך להקצין לכיוון השני - בגלל זה כתבתי "לא בהכרח היסטורית" - אני מכיר בתנ"ך כמסמך מכונן של קבוצה שקוראת לעצמה עם יהודי וככזה הוא הוליסטי - הוא משלב מסמך היסטורי (או מסמך שמתיימר להיות היסטורי ומשלב מיתוס עם מציאות) עם מסמך מוסרי. הוא מערב מיתוסים (כמו התנינים בניו-יורק...) עם מציאות (ממלכות יהודה וישראל למשל). סיפור תיבת נוח למשל מפורש היסטורית, אא"ט, כהצפה שיצרה את הים השחור. כלומר, ארוע שקרה (הצפה) הורחב למיתוס (כל העולם הוצף) ונוסף לו נופך מוסרי (הארוע קרה בגלל חטאי בני-האדם וכו'). אגב, אם לא תתנגד, אפשר להעביר את המשך הדיון הזה למאמר שעוסק בסוגייה? המאמר "התנ"ך - מציאות או דמיון" של אלי אשד נראה לי אכסנייה מתאימה. דיון 222 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |