בתשובה לעוזי ו., 11/10/02 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שבשביל הכשרה מקצועית צריך את בתי-הספר המקצועיים. מה יחודה של האקדמיה? בשביל מה צריך *דווקא* אותה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את האקדמיה צריך לא רק בשביל הכשרה מקצועית. אבל אפילו הכשרה מקצועית ברמה גבוהה אי אפשר לקבל בבתי ספר מקצועיים: מי יהיו המורים בבתי הספר האלה? ואיפה הם ילמדו? כשאתה שואל למה צריך דווקא את האקדמיה, הסבר בבקשה מה אתה מציע (לסגור את האוניברסיטאות? פקולטות מסויימות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אמרתי שיש לסגור משהו או מישהו? להיפך! אני יודע שאני חורג מתחומי הרטוריקה הוכחנית, אבל בשאלתי רק רציתי לשמוע את דעתך. רמז, על סגירת משהו, לא היה שם. השאלה גם לא מרמזת שעמדתי היא: "לא צריך אקדמיה". נניח לרגע שאת מורי העתיד, של בתי הספר המקצועיים, ניתן ללמד רק באקדמיה, משום שהרמה שם גבוהה יותר (אבל רק נניח). אנסה לחדד שוב: מעבר להכשרה המקצועית, בשביל מה צריך אקדמיה? מה תפקידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה לא ויכוח. אז תגיד... לאקדמיה יש כמה תפקידים חשובים. מצ"ב רשימה חלקית ביותר; אני מקווה שאחרים יוכלו להציע תפקידים נוספים. 1. הכשרה מקצועית ברמה גבוהה. ישנם מקצועות שההכשרה שלהם נעשית רובה או כולה מחוץ לאקדמיה, אבל גם בהם רואים עם השנים (ועם ההתמקצעות הגוברת, והשילוב של אמצעים מתוחכמים) נטיה לאקדמיזציה (לדוגמא: אופטומטריה, הנדסת טקסטיל). יש מקצועות שהכשרה אקדמית מהווה בהם רק יתרון (הוראה), אבל רבים אחרים שבהם היא תנאי לרמה מקצועית גבוהה (רפואה, עריכת דין). ברבים מהמקצועות האלה הדרך היחידה להחזיק סגל מעודכן שיוכל להכשיר את הדור הבא כראוי, היא "להכריח" אותו לעסוק במחקר אקדמי. 2. העשרה. כמו שיש מגרשי כדורגל ובית אופרה, קיומן של אופציות מועיל לחברה. אני רוצה לדעת שבשנה הבאה, או כשאצא לפנסיה (מה שיבוא מאוחר יותר), אוכל לשמוע קורסים ברמה גבוהה על כמה שיותר נושאים (רשימה חלקית נתתי בתגובה קודמת). 3. ממשק לאקדמיות אחרות בעולם. 4. שימור של גופי הידע. 5. תרומה לתרבות העולמית. כל המדינות משקיעות חלק מסויים מהמשאבים שלהן בקידום הידע העולמי, וזו תהיה סוציומטיות מצידנו לא לעשות דבר דומה. כמובן, למי שמייצר את הידע (הטכנולוגי) יש יתרון גדול על פני מי שרק מעתיק אותו. 6. האקדמיה היא האייל הקורא של המדינה. בשביל מה צריך את האייל הקורא? אני חושב שהשאלה שלך כללית מאד, והתשובה שלי כללית מדי בהתאמה. אם רוצים באמת להסביר את האקדמיה צריך לנסות לדמיין אלטרנטיבות ולמצוא בהן יתרונות וחסרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האקדמיה היא האייל הקורא של המדינה". גדול... _______ העלמה עפרונית, תוהה איך אמא שלה תגיב אם היא תגיד לה שהיא לא צריכה ללמוד באוניברסיטה, כי היא קוראת את האייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''את רוב מה שאני יודע למדתי בזמן החופשות מאיטון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום פנים ואופן לא. צ'רצ'יל כלל לא למד באיטון אלא בהארואו ובסנט ג'יימס - האחרון היה בית ספר מן השורה השנייה שצ'רצ'יל למעשה הוגלה אליו כיוון שהיה תלמיד כה גרוע; ואז נשלח, במקום לתיכון, אל האקדמיה הצבאית סנדהרסט, כיון שלדעת משפחתו היה טיפש מדי בשביל לימודים באוניברסיטה. הישגיו כמבוגר הם המחשה טובה לערכו האמיתי של החינוך הפורמאלי. תעתיק השמות הלועזיים: Harrow
St.James Sandhurst |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו צ'רציל, כיוון שמוצאו ממחוז קנט הגובל כידוע בתעלה - האם קיימת תיאוריה כלשהי שהיתה לצ'רציל מוטיבציית יתר בתקופת מלחה"ע, לאור העובדה שקנט היתה ראשונה להידרס ע"י פלישה גרמנית - אילו היתה מצליחה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שמחוז קנט היה הרביעי להידרס ע"י פלישה גרמנית? אתה חושב שאז הוא לא היה כל כך משתדל? מזל גדול שהוא היה הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתשובה שלך אני לא מבין אם אתה איתי או נגדי (או מהאו''מ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבוד מעלת פיקטיביותו, מר פופק, אייל זקן נכבד, הנחת היסוד של שניכם שגויה: צ'רצ'יל מוצאו אינו מקנט. הוא נולד בארמון בלנהיים, אחוזתם המורשתית של דוכסי מארלבורו, בבאקינגהמשייר. אמו הייתה אמריקאית ואביו השתייך, כאמור, לאצולה הגבוהה שקשה ליחס לה מוצא אזורי. אם בכלל,יש לזכור ששם משפחתו המלא היה ספנסר צ'רצ'יל, ממשפחת האצולה העתיקה המפורסמת מאז ימי הביניים בנורתאמברלנד, אבל קשה לראות בצ'רצ'יל Geordie. לא מובן לי מהיכן לקחתם את קנט, פרט לכך שאומנתו, גב' אוורסט, הייתה משם; וכן ששם הייתה אחוזתו הכפרית, אבל אותה קנה כבר כשהיה כבן 50. אינני סבור שצ'רצ'יל נאבק בגרמנים ביתר להט משיקולי נדל"ן. Marlborogh
Buckinghamshire Blenheim Spencer Churchill Northumberland Everest |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. כנראה שהעובדה שבקנט ביתה לצ'רצ'יל אחוזה - היתה מקור הטעות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ג'ורדי'' זה מישהו מאזור טיינסייד (ניו-קאסל) בצפון, ולא מישהו מאזור קנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי; הוא שאמרתי: דנתי במוצאו של צ'רצ'יל, פסלתי את קנט, ואם תקראי שוב את המשפט הרלוואנטי תראי שבו אני מתייחס לחלק ה-Spencer שבאילן היוחסין שלו, משפחת אצולה נורמנית עתיקה (במקור de Spencer) מנורתאמברלנד, השם ההיסטורי של צפון מזרח אנגליה (מצפון לנהר האמבר) כולל ממלכת נורתאמבריה העתיקה, דוכסות נורתאמברלנד ההיסטורית (הקיימת עד היום בידי משפחת פרסי), נפת דארהם, קליוולנד (אזור סטוקטון ומידלסברו) וכמובן גם אזור הטיין כפי שציינת. Geordie הוא בן הצפון-מזרח הזה באופן כללי, לא רק ניוקאסל והטיינסייד, וסימנו המובהק - כמו של שאר ההבדלים הרגיונליים באנגליה - הוא הדיאלקט הייחודי, המושפע מן הדנית העתיקה, שכן הצפון-מזרח היה בימי הביניים המוקדמים ה-Danelaw, תחום ההתיישבות של הפולשים הדניים. לייחד את המושג Geordie רק לתושבי ניוקאסל וטיינסייד זהו צימצום מופרז ולא מדוייק. טיינסייד הוא בכלל כשם רשמי המצאה ביורוקראטית חדשה משנות ה-60, נעדרת כל מסורת, ויוחדה לאיזור המטרופוליטני של ניוקאסל (כולל סאות שילדס, הארטליפול וכד'). אז החליטה ממשלת הלייבור של וילסון באיוולתה הטכנוקרטית-ביורוקרטית לבטל בהינף עט רבות מנפותיה המסורתיות המהוללות של אנגליה הישנה ולהמציא יש מאין כל מיני "אזורים מטרופוליטניים" (Metropolitan regions) מגוחכים וחסרי מסורת היסטורית בשביל הערים שנעקרו מנפותיהןהאורגניות. כך נולדו (הרפורמה בוצעה לבסוף ב-1974) כל מיני מפלצות ביורוקראטיות משונות ומכוערות כמו West Midlands, Merseyside, Greater Manchester, West Yorkshire, Cleveland וכן Tyneside, וחלקם אף בוטלו בינתיים מחדש - עד כדי כך סלדו מהם התושבים המקומיים בחושם האנגלי הבריא להמשכיות ולמסורת. (כמה מן הנפות הכפריות ההיסטוריות, לעומת זאת, אבדו למרבה הצער לבלי שוב; ואותו ניתוח פלסטי מכוער בוצע גם בסקוטלנד ובוויילס, אבל זו פרשה אחרת.) לסיכום: Geordie הוא כינוי מכובד בהחלט ובעל אילן יוחסין עתיק ל כ ל תושבי הצפון-מזרח כ-ו-ו-ל-ם, וברוח זו הערתי באירוניה שצ'רצ'יל למרות מוצאו החלקי ממשפחת ספנסר הצפון-מזרחית אכן איננו Geordie. מקביעה זו אינני חוזר בי, ואני מרשה לעצמי להתפלא,להצטער ולהתמרמר על כך שאת, המכירה את אנגליה היכרות אינטימית,מצאת לנכון לחלוק על ניסוחי בעניין כה ברור הנוגע למסורתה העתיקה והמפוארת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Northumbria
Percy Cleveland Stockton Middlesborough Tyne Newcastle upon Tyne Tyneside South Shields Hartlepool |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שגרמתי לך להתפלא להצטער ולהתמרמר! כולה שגיאה שלי, כשחשבתי שה"ג'ורדי" שלך מתייחס לקנט, שהוא המחוז בו דנו המגיבים באותו רגע. (זה מה שקורה כשקוראים באייל לפני שמתעוררים לגמרי...) אתה צודק כמובן שאפשר לקרוא לכל תושבי צפון-מזרח אנגליה "ג'ורדים", אבל אם תשאל אנגלי מהשורה מה זה, התשובה תהיה "מישהו מניו-קאסל". בכל אופן, בכל הפעמים שבהם שמעתי שמתייחסים למישהו כ"ג'ורדי" זה היה אדם מניו-קאסל אפון-טיין, ולא מאיזה כפר בהרי הפניינז, או ליד חומת הדריאן... בכל אופן, השגיאה שלי בהבנת כוונתך הביאה לסקירה היסטורית מעניינת מצידך, ועל כך- תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב ספנסר - האם צ'רצ'יל והנסיך ויליאם הינם קרובי משפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני לא - ספנסר אבו-דיאנה הוא ממשפחת ספנסר אחרת, מהאצולה הטרייה והנמוכה הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה קנט או מרלבורו. משרד הבריאות קובע כי העישון גורם למחלות חמורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחלות חמורות זה מה שהיה לפינוקיו בארץ הצעצועים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מאמין שלשיקולי הנדל"ן היה חלק בקביעת המוטיבציה של צ'רצ'יל במלחמתו בגרמנים אולם אף על פי כן, רק ליתר בטחון, מה דעתך לארגן לאריק איזו דירת 2.5 חדרים ברמת גן? אתה יודע רק בשביל שהציבור ירגיש קצת יותר בטוח... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבוד מעלת פיקטיביותו, מר פופק, האם כוונת כבודו לדירה בר"ג להגברת המוטיבציה הודות להזדהות עם חוויית הפצצת הטילים או שמא, להיפך,כאמצעי להיכרות בלתי אמצעית עם כל שיכבות העם העיראקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופק או הוד פיקטיביותו יספיק, תודה. אני סבור שרוב יוצאי עירק שחיים בק''ק רמתגן יעלבו עד לשד עצמותיהם אם ידעו שהתיחסת אליהם כחלק מהעם העירקי. בכל אופן כוונתי היא שכיוון שרמת גן עומדת בקו הראשון והיא הראשונה להרמס במקרה של התקפה עירקית, ושכיות החמדה שבה יהפכו לבתי קברות המוניים, מה שללא ספק יפגע בערכה הנדל''ני, כדי להגביר את המוטיבציה של ראש המשלה להגן עליה מפני התקפה כזו ע''י כך שהעיריה תספק לו דירה או מגרש קטן בעיר. מצד שני שר האוצר כבר גר ברמתגן וגם חברת המרכז הנכבדה פנינה רוזנבלום (אלפי מזל טובים על בחירתך, אוהבים אותך פנינה) כך שאנחנו בסך הכל במצב טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם פופק הוא איתך, בעדך, או מהאו''ם, אבל זו נראית לי טעה מהסוג שאי-אפשר ממש לאשר או להכחיש. כלומר, יכול כל אחד למצוא סיבות שכאלו ולתלות אותן במוצאו של אדם, בגזעו, בצבע עורו, בחברי הילדות שלו, ביחסיו עם אימו, או כל רעיון אחר. אבל, בסופו של דבר, כמעט בכל המקרים אין לנו שום דרך לאמת או לשלול טענות מסוג זה, שכן לרוב אין לנו דרך לאמת אותן עם אותו אדם (או עם מישהו אחר) בגלל שהוא כבר מת, וגם אם הוא חי ונשאל אותו, הוא לא בהכרח יספר לנו את האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל האפשרויות שהיצגת לגבי יחסו של פופק לשאלתי סותרות זו את זו. עכ"פ, תגובתך מעודדת. שכן, בהעדר אפשרות להכחיש תיאוריה כזו - ניתן לשכלל אותה לכדי ספר בשם: "צ'רציל - האמת מאחורי האגדה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתר על כן, הוא לא בהכרח יודע את האמת בעצמו, אפילו אם עבר אנליזה של שלושים שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האייל הקורא של המדינה" - לא יכול להסכים יותר :) ההצעות אותן העלתי קודם: הגבלת שכר הלימוד1, הגבלת מיסחורו של עולם הידע האקדמי2 (מיסחור הנעשה ע"י פטנטיזציה וחוזים עם חברות מסחריות אשר שמות את מדרך רגליהן בקמפוס3), נובעות מהחשש שלי שכל הסעיפים למעלה עלולים להנזק. אין מנוס מכך שלאונ' תהיה נגיעה מסוימת בעולם הקפיטליסטי הסובב אותה. אך האם התמזגות מוגזמת, בשיקולים הכלכלים של החברה הקפיטליסטית, לא עלולה לפגוע באופי עולם הידע האקדמי ובחופש שלו? עפ"י דעתי האישית (שעדיין מאוד רחוקה מלהיות מבוססת, אני יודע) התהליך הזה כבר קורה, גם בישראל. האם יש בכלל חוקים בישראל (איפה הזקן החכם שלנו כשצריך אותו) אשר מסדירים את יחסי הגומלין שבין העולם המסחרי לבין העולם האקדמי? בארה"ב (עפ"י קריאה מרופרפת) יש חוקים פדרליים4 המסדירים זאת, אך לא על הצד הטוב ביותר (עפ"י מבקרי החוק. כמו בכל דבר אחר, הדיעות על כך חלוקות5). סתם שאלה (שוב: מחוסר ידיעה, זה לא טריק רטורי) : האם חלק ממימון המחקר האקדמי, בישראל, ממומן ע"י כספי מיסים? ------------------------ 1 לכדי חוסר רווחיות לטווח הארוך. 2 קביעת קריטריונים (מעבר לאתיקה חסרת שינים) לגבי מה מותר ואסור לאקדמיה לסחור בו. 3 דוגמא מארה"ב: לאונ' YALE יש משרד שכל עיסוקו, בשיטוף עם חברות כלכליות, לעודד חברי פקולטה לכוון את מחקריהם לכיוונים מסחריים (מוצרים, "תהליכים" או כל דבר אחר שיכול להכניס כסף לאונ'.) 4The 1980 Bayh-Dole Act, The 1981 Recovery Tax Act 5 חלוקות רחצה THAT IS.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכולה לספר לך מנסיון על מימון מחקרי בארץ, אבל אני כן יכולה לספר על ארה"ב, ואני מנחשת שזה עובד בערך אותו הדבר. בארה"ב ממומן המחקר האקדמי מכספי מיסים באופן עקיף - חלק מהקרנות והגופים המממנים מחקר אקדמי הם גופים פדרליים, או ליתר דיוק גופים המקבלים בעצמם חלק ממימונם מהקופה הפדרלית. גם כספים פילנתרופיים "נטו" לרוב מגיעים למחקר תחת הדרישה ל "matching" ציבורי - דהיינו, על כל עשרה דולרים שמספק הפילנתרופ שלי, על משרד החינוך המקומי לצרף דולר (במקרה של תקציבי מחקר בחינוך). בסופו של דבר, המשכורת שלי ממומנת בחלקה, גם אם באופן מאוד עקיף, ע"י משלם המיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שכר הלימוד היום מכסה פחות מחמישית מתקציב האוניברסיטאות. בארץ מדובר בכ-$2500 לשנה. ב- Yale, לדוגמא, שכר הלימוד הוא $28000 (והלימודים נמשכים ארבע שנים). שכר הלימוד אינו מקור תקציבי משמעותי לאוניברסיטאות, והן לא צוברות ממנו רווחים. המקור העיקרי הוא תקציב המדינה, המחולק לפי מספר הסטודנטים וקריטריונים נוספים (התלויים ברמת המחקר). 2. אני לא כך-כך מבין מה מפריע לך ב"מסחור" של הידע. רובו, כמובן, מפורסם דרך קבע בספרות המקצועית (ואי-אפשר להוציא עליו פטנט). אבל אם רעיון שעלה במהלך מחקר לא ימוסחר, מי שיתפוס את הבעלות עליו יהיה מן הסתם חברה מסחרית (בארץ או בחו"ל). בשיטה הנוכחית הציבור נהנה מהקטנת תקציב האקדמיה (בהתאמה לפטנטים שהיא מצליחה למכור), ואני לא רואה סיבה לוותר על הכסף הזה. 3. המסחור בהחלט פוגע ב"טוהר" האקדמי. כשאוניברסיטה רוצה להקים קתדרה-לחקר-המשהו, היא צריכה למצוא לכך מקור תקציבי (שבדרך כלל אין), או תורם (סדר גודל של מליון דולר, למעוניינים). התורם יכול להיות אדם פרטי שרוצה להנציח מישהו ותורם לנושא הקרוב לליבו, או חברה מסחרית. אז מה נעשה - נוותר על הכסף הזה ונגיד לציבור להגדיל את התקציב כי אנחנו רוצים לשמור על ידיים טהורות? (אני בכוונה לא אומר "ידיים נקיות", כי אני חושב שבקריטריון הזה האקדמיה - בגדול - עומדת; הידיים אינן "טהורות" כי הן בהחלט נוגעות בכסף "ממוסחר"). 4. גם קרנות מחקר (אמריקאיות, מסחריות ואחרות) משפיעות על ההחלטה מה לחקור. גם בארץ יש מנגנוני matching (אם כי העובדה שאוניברסיטאות בארץ מתוקצבות משפיעה על היחס: אני חושב שמימון פנימי של דולר מול כל דולר חיצוני יותר מקובל מהיחס שנוגה מציינת). שוב, הידיים אינן טהורות - הבחירה מה לחקור בהחלט עשויה להיות מושפעת מדברים כאלה; אבל מה היית מציע? קשה לדחות כספים מקרן המוקדשת למחקרים בנושא מסויים, רק בגלל שאין קרן מקבילה לנושאים אחרים. 5. כל אוניברסיטה בארץ מיוסדת על סבך של מלכ"רים ועמותות, וחלים עליה החוקים הרגילים הנוגעים לגופים כאלה. יש גם חוק מיוחד העוסק במעמד ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) ו-ות"ת (הועדה לתקצוב ותכנון). אף-פעם לא מיותר לציין שאלע"ד. 6. לשאלתך - תקציב האוניברסיטאות מגיע בחלקו הגדול מהמדינה, ולכן ממסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שכחתי לציין שהיחס של 1:10 הוא רק דוגמא. באמת הרבה יותר מקובל יחס של 1:1, גם כאן. ועוד: לא נתקלתי במצב בו אילוצי תקציב משפיעים על כיוון מחקר. חוקרים נוטים לחקור את מה שעל סדר היום הציבורי בעיקר כיוון שזה מגביר את סיכויי הפרסום או ההשפעה על מדיניות, אבל קיימות מספיק קרנות שתממנה גם מחקרים בנושאים פחות-פופולריים. הבעיה היא שהכסף הגדול באמת הוא כסף פדרלי, וחלוקתו מושפעת ממניעים פוליטיים. כאשר הימין בשלטון ממומנים מחקרים לחוקרים שמרניים הבאים לטפל במה שמעניין את הימין, וכנ"ל כאשר השמאל בשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייל זה אולי 28 אלף דולר לשנה, אבל מה עם הסטייט יוניברסיטיז? שם זה הרבה פחות ומסובסד על ידי המדינה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל גם במקומות המסובסדים יחסית, אני לא חושב ששכר הלימוד יורד מתחת ל- $10000. לא סתם הורים חוסכים ל-college מאז הלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המדובר ב-28000 נטו ? מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כולל מעונות (שהם חובה, למיטב ידיעתי). מצד שני, חלק גדול מאד מהסטודנטים מגיעים למקומות כמו Yale על בסיס מלגות, וגם לאוניברסיטה עצמה לא חסר כסף למלגות משל עצמה. אני תוהה איזה אחוז של הסטודנטים משלמים את המחיר המלא; מן הסתם פחות ממחצית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "שכר הלימוד אינו מקור תקציבי משמעותי לאוניברסיטאות, והן לא צוברות ממנו רווחים", מדוע האונ' מגדילות עוד ועוד את כמויות הסטודנטים הנקלטים בהן, עד כדי כך שהלימודים צפופים בצורה הפוגעת באיכות הלימודים? מהו ההסבר האלטרנטיבי לתופעה זו? קיבלתי את הרושם שאתה דווקא כן מבין מה מפריע לי. אתה פשוט טוען ב-3 שזה לא בעיה של ממש אלא פשרה קטנה ובלתי משמעותית, המחויבת מן המציאות הקפיטליסטית, איתה צריכה להתמודד האונ'. במילים אחרות: זה לא טהור, אבל אין מספיק לכלוך בשביל שזה יחשב לא-נקי. מה שמפריע לי הוא אותו לכלוך. אי ההסכמה ביננו היא על כמות הלכלוך. אם הכל נקי, אז לא יהיה ניתן (ולא יהיה צריך) לכפות על האונ' דבר, עפ"י הדברים שהצעתי למעלה. הצעתי היתה לגבי מקרים בהם יש פגיעה של ממש בשיקולים האקדמאים בשל שיקולים כלכליים. "...שבקריטריון הזה האקדמיה - בגדול - עומדת" איך אנחנו יכולים לדעת זאת? מישהו בודק (חוץ מהנהלת האונ' עצמה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוניברסיטה מתוקצבת לפי כמות הסטודנטים שבה. הסגל מעדיף מחקר על לימוד, אך עדיין יש צורך בלימוד לשם תקצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האונ' *כן* מרוויחה יותר כסף מהגדלת מספר הסטודנטים. ההגדלה נובעת משיקול כלכלי והיא תתבצע גם כאשר הדבר יפגע באיכות האקדמית של הלימודים לתואר. מטרת הלימודים האקדמאים היא תקצוב האונ'? אם כן, זה יכול להסביר הרבה דברים. לדעתי, ראוי שהתשובה לכך תהיה *לא* נחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לשכר הלימוד האוניברסיטאות גם מקבלות תמיכה לא מועטה מהמדינה, פר סטודנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פר סטודנט אלא פר סטודנט *מסיים* 1. 1 זאת הסיבה שכמעט בכל לימודי התואר השני בוטלו בחינות הגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי הסיפור הוא יותר מסובך: יש תקציב מסויים לכל סטודנט, עם בונוסים (משמעותיים יחסית לסכום הראשון) על סיום הלימודים בזמן ה"נכון" (שמוגדר להיות: שלוש שנים בתואר ראשון רגיל, שנתיים תואר שני, ארבע דוקטורט). כמובן שזה מפעיל לחץ על האוניברסיטאות "לעזור" לסטודנטים לסיים, ובהחלט יתכן שזה גרם לירידה בדרישות במקצועות אחדים. עם זאת הנכס העיקרי של אוניברסיטה הוא היכולת שלה להעניק תארים "נחשבים", בין אם בעיני המדינה (מה שכנראה מובטח), אוניברסיטאות אחרות, ובתארים מתקדמים גם אוניברסיטאות בחו"ל. ועדות ההוראה מבינות שאסור להכנע לפופוליזם, גם אם אני שותף לביקורת על כך שלא תמיד הן לחלוטין עומדות בפרץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני מכיר מסוציולוגיה ואנתרופולוגיה 1 בבר אילן - החל משנה שעברה האוניברסיטה מחזירה את שכר הלימודים (20,000-25,000 אלף בשנה) אם אתה מסיים את התואר השני בשנתיים. זו הדרך שלה לעודד את הסטודנטים לסיים את התואר בשנתיים. מה שלא בטוח שיעזור. 1 אני לא יודע איך זה במחלקות אחרות במדעי החברה או בפקולטות אחרות בבר אילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. למה אף אחד לא אמר לי את זה? כי אם לתואר השני באמת הייתי נדרש לעשות רק שתי עבודות סמינריוניות ורפרט אחד (כמו הדרישה הרשמית), ולא ארבע סמינריוניות ושני רפרטים (לא כולל אלה שבעל-פה), אולי היה סיכוי גדול יותר שאסיים את התיזה שלי עד דצמבר. אם האוניברסיטה מקבלת בונוסים, למה היא גם מאפשרת למרצים להתעלם אחד מהשני ולחייב בנפרד דרישות כתיבה כפי רצונם? או שאולי האוניברסיטה הייקית בירושלים רוצה להיות אליטיסטית יותר ממה שהיא רוצה לקבל כסף? משהו פה לא מסתדר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איפה הבעיה. בפקולטה חושבים שצריך לכתוב מינימום מסויים, ובמחלקה מרגישים שכדי לתת לך את התעודה במצפון נקי, אתה צריך לכתוב יותר. גם אם ברמה המנהלית רוצים לעודד את הסטודנטים לסיים את התואר ''בזמן'', הם מבינים את הנחיצות של חופש אקדמי ברמת המחלקות והמרצים (כולל החופש לקבוע דרישות מעבר לקורסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי שהמדיניות היא בעיה. התכוונתי, שלא נראה לי שהאוניברסיטאות מחפפות כדי שמישהו יגמור את התואר מוקדם יותר, אחרת היתה נוחתת הוראה מלמעלה לצמצם את הקשיים. לבד מזה שבחוג שלי נדמה שאיש לא ידע בדיוק מהם החובות, אבל זה עניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל-כך מבין מה פירוש "פגיעה בשיקולים האקדמיים בשל שיקולים כלכליים". קשה להתייחס לפרצדורות מגוונות כל-כך בתגובה קצרה, ואני אנסה לתמצת. האקדמיה הרי אינה פועלת בחלל ריק - מלבד התקצוב הפנימי, בכל התחומים ישנם גופים בעלי עניין, כלכלי, פוליטי או פילנטרופי שתומכים במחקרים לפי שיקול דעתם. במקרה הראשון מדובר בגוף שרוצה דיבידנדים. הוא תומך במחקר מטיפוס מסויים (חומרים פלסטיים, אלגוריתמים של ראיה ממוחשבת, שיטות הוראה, בדיקת תרופות מסויימות) כדי לקבל תמיכה תאורטית למו"פ מסחרי שמבוצע במקביל. במקרה השני (כמו שנוגה ציינה) מדובר בגופים פוליטיים שנעים להם לקרוא מאמר אקדמי שחוזר על מה שהם חשבו (ידעו) מלכתחילה. אבל בתחומים מסויימים אפשר למצוא חוקר שינמק כמעט כל דעה, אז הם לא קונים את הדעה (מה שיהיה לא קביל) אלא את החוקר שיבחר להביע אותה. הגופים הפילנטרופיים שייכים לשתי קבוצות עיקריות: גופים פרטיים, וציבוריים. נדבן פרטי עשוי לרצות שיחקרו את ההסטוריה של הקהילה שבה גדל סבא שלו; או שהוא תומך ברופאים צעירים שיחקרו מחלה מסויימת (כי ממנה מתה אשתו); או בחקר הלוגיקה התלמודית. אתה רואה משהו רע בזה? גופים ציבוריים הם ברכה גדולה לניווט ותכלול המחקר בכל תחום. לדוגמא, ה- National Science Foundation של ארה"ב (NSF) מחלקת מענקי מחקר בכל תחומי המדע, לאחר שהצעות המחקר עומדות בשיפוט אקדמי. הקרן מחליטה כמה כסף להקצות למתמטיקה, למשל; ואז ועדות מקצועיות מחליטות אילו נושאים במתמטיקה ראוי לתקצב באופן מיוחד, ומכריזות על תחרויות למענקים בתחומים אלה. הקרנות האלה מהוות מעין מורה-דרך לתחומי המחקר החשובים בכל תחום; מתבצעים הרבה מחקרים גם בלעדיהן, אבל הן מתגמלות את המחקרים הראויים ביותר לפי דעתן. השיטה ה"טהורה" תאמר בערך כך: אסור לתקצב מחקרים ספציפיים. מי אשר נדבו ליבו לתרום לאקדמיה, מתבקש להפקיד את הכסף בחשבון "מחקר כללי", שממנו יחולק הכסף לפי "שיקולים אקדמיים". יש בזה שתי בעיות קטנות: - אף אחד לא יפקיד כסף בחשבון. מי שרוצה לקדם תחום מחקר מסויים, לא יסכים לדלל את ההשקעה שלו ביחס של אחד לאלף לפני שהיא מגיעה ליעודה. - מהם בדיוק השיקולים האקדמיים? איך מחליטים אם בדיקת הקשר בין מחוננות למעורבות חברתית בכתות חטיבת הביניים חשובה יותר או פחות מחסמים חדשים על ערכים עצמיים של אופרטורי Hecke? הערות מסכמות. א. אני בכלל לא בטוח שהחלוקה שעשיתי לשלושה סוגי תמיכה מחזיקה מים. כמו שכתבתי, מאד קשה להכליל את כל תחומי המחקר האקדמי בתגובה קצרצרה. ב. אני מניח שאפשר לקרוא בין השורות (ובתוכן) מה אני חושב על תמיכות מהסוג השני. הבעיה היא שמאד קשה לזהות שמדובר בהן ולא בסוג השלישי. ג. אין למיטב ידיעתי בדיקה של מנגנוני התקצוב האקדמי מחוץ לאוניברסיטה (פרט למבקר המדינה, מן הסתם, אבל הוא לא יכול להכנס לפרטים). הנחת היסוד היא שהסגל האקדמי שומר על האתיקה האקדמית, ובאופן כללי יש ביקורת עמיתים על רוב התהליכים. אני לא משלה את עצמי שהכל זך וטהור, אבל מן הסתם התמונה הכללית מניחה את הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא כל-כך מבין מה פירוש "פגיעה בשיקולים האקדמיים בשל שיקולים כלכליים" " למשל : פגיעה בחופש המחקרי או פגיעה באיכות הלימוד (אבל רק למשל). התמונה הכללית מניחה את דעתך. הצפיפות בכיתות הלימוד1 (ואפילו במסדרונות ההומים עד כדי אבסורד), הנובעת משיקולים כלכליים, לא מניחה את דעתי (וזו רק דוגמא אחת לאותו "לכלוך" כלכלי). האונ' שלי ניראת כמו קניון ביום שישי בבוקר. ההצעות: 1) כמו שיש "מבקר המדינה" צריך להיות "מבקר האקדמיה" שיבדוק את קיומם של קריטריוני האתיקה האקדמית. מצטער, אני לא סומך על החבר'ה בקומה העליונה, שיבקרו את עצמם (גם אם הם נורא נאורים). אינני מבין מה הבסיס להנחת היסוד. 2) הלימוד האקדמי הוא ערך בפני עצמו והוא לא צריך להיות כלי משני לשם תקצוב המחקר. לכן התקציב *ללימודים* באקדמיה והתקציב המחקרי צריכים להיות תקציבים נפרדים, כך שלא יהיה ניתן להעביר כסף מן האחד אל השני. "אף אחד לא יפקיד כסף בחשבון" - לא אף אחד, רק לא אלו שרוצים להשתמש בכספם על מנת לנווט את המחקר האקדמי עפ"י רצונם האישי (וטוב שכך). "מהם בדיוק השיקולים האקדמיים?" - שאלה מאוד יפה שצריך לדון בה רבות, בתוך ומחוץ לאקדמיה. אבל בטח שאסור להחליט מה התשובה הנכונה עפ"י המלצתו של בעל הממון. הבנתי את עמדתך, שאין כאן באמת בעיה אמיתית אלא פשוט מציאות סבירה (גם אם לא טהורה לחלוטין). עמדתי היא שיש מה לשפר (ושזה בר ביצוע), שהבעיה היא אמיתית ושהבעיה קיימת בשל תהליך שמחריף עם הזמן. ------------------------------ 1 קבוצת דיון עם עשרות אנשים? מה זה זה ובשביל מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד עכשיו "שיקולים כלכליים" היו הרצון של חוקרים ומחלקות לקבל מענקי מחקר; עכשיו אתה עובר למשהו אחר לגמרי - מחסור בכסף. וכמו כל דבר אחר, המחסור בכסף גובר גם על השיקולים האקדמיים. האמן לי שלא המרצים, לא ראשי המחלקות, ולא ראשי האוניברסיטה חפצים בכיתות מתפוצצות. אתה רוצה כיתות קטנות? או שתצמצם את מספר הסטודנטים (וזה פחות עניין לשיקול אקדמי מאשר לדיון חברתי), או שתבנה עוד בניינים ותוסיף משרות למרצים. אם זה מה שמפריע לך, אני לא מבין איפה הפגיעה בעקרונות החופש האקדמי. הצעתך שהתקציב ללימודים והתקציב המחקרי יהיו נפרדים אינה ברורה. המדינה מעבירה למוסדות האקדמיים, מלבד למימון הסטודנטים, גם תקציב שוטף. אפשר לקרוא לבסיס הזה "תקציב למחקר", אם רוצים. אבל מאיזה כיס אמורים לממן את בנין המחלקה לפסיכולוגיה? ואת המשרה של שלושת המרצים החדשים שיתקבלו לפקולטה למדעי החברה בשנה הבאה? אם התמיכה החיצונית במחקר האקדמי תיפסק, נצטרך לבחור בין הגדלה משמעותית של התקציב הציבורי המוקדש לכך, לבין צמצום משמעותי של הסגל האקדמי (ולכן של מספר הסטודנטים). מעבר לזה, אני ממש לא מבין איזה פסול אתה מוצא בכך שקרן אירופאית מחלקת מענקי מחקר בפיזיקה של מצב מוצק, ומדען ישראלי מוכשר מגיש הצעת מחקר וזוכה בתמיכה. אם האוניברסיטה לא תאפשר לא לקבל את הכסף, אף אחד לא יקבל אותו. הקרן הזרה לא תסכים לחלק את הכסף באופן "שוויוני" לכל המחקרים המתנהלים באוניברסיטה, ובצדק: לא לשם כך הקימו אותה. התקציב הציבורי אינו מספיק להחזיק את המחקר האקדמי בארץ (שברוב התחומים הוא ברמה גבוהה מאד). נדמה לי שכ- 15% מתקציב האוניברסיטאות מגיע מתרומות, וחלק דומה ממענקי מחקר. חלק גדול מהתרומות הן למטרה ספציפית. לפני שאתה רץ לוותר על כל הכסף הזה, אולי תסביר למה? לסיכום - איפה אתה רואה בעיה1, ומה היית מציע לשנות? 1 פרט לצפיפות בכיתות2 2 שהיא אכן בעיה3 3 שאפשר לפתור בעזרת הזרמת עוד כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביומיים האחרונים אני יושבת לי וחושבת על נושא הצפיפות, ולא הצלחתי למצוא אפילו סיבה אחת הגיונית לכך שהכיתות צפופות. אמנם האוניברסיטאות נתונות ללחצים חברתיים לקבלת עוד ועוד תלמידים לחוגים מסויימים (בהתאם לצרכי השוק והלך הרוח החברתי באותו הזמן), אך מצד שני קיימים הלחצים הקלאסיים לצמצום מספר הסטודנטים - החל בשמירת ערך התעודות האקדמיות, וכלה בשמירה על שכר דיפרנציאלי במשק לבעלי השכלה ובשמירה על הסדר החברתי, המכתיב כי רק 30% מהאוכלוסיה יכולים להיות בעלי תואר, אחרת תקרוס המערכת הכלכלית. ועדיין אין לי מושג למה הכתות צפופות. אם האוניברסיטאות נכנעות ללחץ ממשלתי לקבלת עוד ועוד סטודנטים, הרי שיש להן את היכולת להפעיל לחץ על הממשלה לתקצב משרות הוראה נוספות וכתות לימוד נוספות, שכן הן תמיד יכולות לאיים כי אם לא ימולאו דרישות כאלו, הן תעלינה את סף הקבלה ותצמצמנה את מספר הסטודנטים. המסקנה הטובה ביותר אליה הגעתי היא חוסר אכפתיות, פשוטו כמשמעו. לאף-אחד לא באמת מזיז שלסטודנטים צפוף, וקיימים מספיק מרצים שיעדיפו ללמד כתה של 100 על פני כתה של 15. ואני מניחה שהרווח הכספי של האוניברסיטאות במקרה כזה הוא גבוה יותר, כמובן, בהנחה שהממשלה מסרבת להקצות כספים נוספים, והאוניברסיטאות עדיין מעוניינות למלא את החוגים עד אפס מקום, מסיבות כלכליות גרידא. קצת כמו המועדונים שתמיד מכניסים 200 איש מעבר למה שאפשר - לכולם בפנים צפוף עד מוות, אבל הם נורא מאושרים על זה שהם הצליחו להיכנס, כי בחוץ עומדים 100 איש שלא הצליחו. וכולם יחזרו ביום שישי הבא, כי הם יכולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אשם" הישיר במצב הוא כללי התקצוב של ות"ת, שנותנים תקציב לסטודנט ולא מגבילים (ככל הידוע לי) את גודל הכיתות. אבל נניח שכולם מבינים שהמצב הזה לא אידיאלי ורוצים לשנות אותו - איפה אפשר לשנות? נצא מנקודת הנחה שהתקציב לאוניברסיטאות לא יגדל (ודאי לא בשנתיים הקרובות). מתמטית, אם רוצים להוריד את היחס סטודנט-למרצה, אפשר להוריד את מספר הסטודנטים, או להעלות את מספר המרצים. את מספר המרצים קשה להעלות (בגלל התקציב) - אלא אם נפעיל פטנט: נגייס מרצים צעירים (נאמר, דוקטורנטים ומאסטרנטים), לפי שעות, והם ילמדו (בזול, יחסית). אני חושב שזה רעיון רע; אבל בפועל, זה בדיוק מה שעושים בחלק מהאוניברסיטאות. עוד פחות אפשר להוריד את מספר הסטודנטים - האם הכנסת שלנו תאפשר זאת, או שמיד נשמע רמזים עדינים לגבי מגדלי השן? אם יש פחות סטודנטים - האוניברסיטאות יצפו שהתקציב לסטודנט יגדל, וגם זה קצת חסר סיכוי. ובמה עדיפה הזכות של אביב ללמוד בכתה קטנה, על הזכות של סתיו (בוגרת שמינית חרוצה, פיקטיבית וסימפטית) להכנס לשנה א'? יש פתרון שלישי, כמובן. זה לא היחס סטודנט-למרצה שאנחנו מנסים להוריד, אלא היחס סטודנט לשעת הוראה. מרצה מלמד שש-עשר שעות בשבוע (תלוי בדרגה), אבל אם נהיה ריאליים, זה המקום שבו הסיכוי לשינוי הוא הזעום ביותר. נניח שכולם מלאי רצון טוב - מה את מציעה לעשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה היה לי שאת בעיית כח האדם קל לפתור - לא חסרים בוגרי דוקטורט שישמחו ללמד, או אפילו דוקטורנטים, והמשכורות המשולמות למרצים שלא מן המניין הן זעומות במיוחד, כך שהנטל על התקציב הוא זניח. בהנחה שמספר הסטודנטים נותר בעינו ואנחנו לא מעוניינים בהעלאת סף הקבלה, הרי שהבעיה היא אולי מחסור בכיתות לימוד, אם כי גם זה לא נראה לי כשורש האמיתי של הבעיה - מדי יום חמישי אני מלמדת 14 סטודנטים בחדר שנועד להכיל בערך 70. אני דבקה בעמדתי בנוגע לחוסר האכפתיות. כל עוד הסטודנטים לא מתמרמרים, אין לאוניברסיטאות שום אינטרס לשנות את המצב. אולי כשתחריף התחרות בשוק ההשכלה הגבוהה, תשנינה האוניברסיטאות ממנהגן. מצד שני, סטודנטים לא נוטים לבחור מוסד להשכלה גבוהה ע"פי מספר התלמידים בכתה, אלא לפי יוקרה, כך שזהו מעין מעגל המזין את עצמו - כל עוד לאוניברסיטה עומדת יוקרתה, אין לה אינטרס לשנות, שכן לסטודנטים אין אלטרנטיבות אמיתיות. עם פתיחת שוק ההשכלה הגבוהה בארץ וכניסת המכללות, אולי עוד נראה שינוי - מישהו יקים קולג' שיצליח גם לבסס את עצמו כיוקרתי, וגם להתחייב למספר מקסימלי של סטודנטים בכל כתת לימוד (כמו שעושים בארה"ב ה-liberal arts colleges הקטנים והיוקרתיים). ולסיכום, מהצד של הלוח: כל-כך הרבה יותר נעים ללמד 6 (אוגוסט האחרון) או 14 (ימי חמישי) מאשר 50 (ימי שני ורביעי). אין לי מושג איך המרצים לא מתעקשים על כתות קטנות, אלא אם כן מדובר במרצים שבאמת רוצים להקריא מהדף וללכת הביתה. אני רוצה להאמין שבעוד 10 שנים, כשמעמדי האקדמי יהיה יותר מבוסס, אוכל לסרב ללמד כתות גדולות. (ציון עובר מובטח לכל קוראי האייל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב המגוון של מוסדות אקדמיים הוא עצום, וישנם פרסומים המשווים בין המוסדות. מעניין ששניים מן השיקולים המרכזיים הם היחס סטודנטים למרצה, ואחוז המרצים בעלי תואר שלישי. בארץ התחרות מצומצת בהרבה, ומכיוון שכללי התקצוב אחידים, אני לא חושב שתוכל להתפתח תחרות משמעותית על-בסיס של גודל הכיתות. אם תקום מכללה בעלת רמה גבוהה (כבר לימדתי בכזו) וכיתות קטנות, שכר הלימוד יהיה גבוה, וזה לא פתרון למרבית הסטודנטים. מרצים, ככלל, מעדיפים ללמד כיתות קטנות (עד 30, נאמר) מאשר גדולות מאד. אבל אני חושב שהערכה שלך לגבי מרחב התמרון שלהם (או שלך בעוד עשר שנים) אופטימית מדי. לגבי הפתרון האופרטיבי שאת מציעה, אני חושב שהוא שופך חלק מהתינוק עם המים. הסטודנטים אולי לא תמיד מזהים את ההבדל בין מרצה שלמד את החומר בשנה שעברה לבין מרצה שכתב את ה- textbook, אבל על האוניברסיטה מוטלת החובה לשמור על הכללים בנושא הזה. לסטודנטים יותר נוח ללמוד מדוקטורנטים בכיתות קטנות מאשר ממרצים מנוסים בכיתות גדולות - הרי בסוף מקבלים את אותה תעודה. אבל המועצה להשכלה גבוהה צריכה להגביל את המחלקות במינון של הפתרון הזה. בעיה נוספת, מסלולי העסקה של בעלי דוקטורט כמורים הם אכן פתרון זול לאוניברסיטה, והם באים על חשבון משרות רגילות (ויקרות יותר). בגלל הפתרון הזה המדינה מפסידה מדי שנה עשרות (אם לא מאות) דוקטורנטים שנוסעים ללמוד בחו"ל, ולא חוזרים1. 1 אני דווקא למדתי בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שכדאי להסתפק בפתרון של "פשוט לא אכפת להם". האם אתה יכול להציע משהו אופרטיבי להקטנת הצפיפות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באונ'! לא במכללות. "במה עדיפה הזכות של אביב ללמוד בכתה קטנה, על הזכות של סתיו (בוגרת שמינית חרוצה, פיקטיבית וסימפטית) להכנס לשנה א'?" הישגים? אם הפסיכומטרי/בגרות/קריטריון-אחר-שיקבע-ע"י-האונ' שלה גבוה משלי זכותה עדיפה, אם להיפך זכותי עדיפה. אם היא באמת חרוצה, סביר ששנינו נלמד יחדיו באונ', בכיתה קטנה ונוחה לנו ולמרצה, בזמן שכמה סטודנטים אחרים פשוט יאלצו (חלילה וחס) ללמוד במכללה או בבית ספר מקצועי (עם MCSE מרוויחים לא רע בכלל, למשל). מי צריך כל כך הרבה בוגרי אונ' לעזעזל? אם לשוק העבודה יהיו חסרים אקדמאים, הוא יקח אנשים שלמדו במכללה. מדובר ב*תור* של יוקרה ואני לא מבין איפה יכולה להיות פה בעיה חברתית בשל צימצום מספר הסטודנטים באונ'. האונ' היא לא המקום לפתרון בעיות חברתיות (באופן הזה. אני לא מדבר על תרומה לחברה ע"י פעילות חברתית, שזה דבר מבורך). האונ' בישראל לא צריכות להיות ה-COMMUNITY COLLEGE של ישראל. זה בדיוק למה שאנחנו/הכנסת הופכים אותן. מישהו העלה, בדיון זה, את הסברה שהאונ' עצמן קולטות יותר סטודנטים על מנת להתחרות כלכלית במכללות ואני נוטה להסכים עם טענה זאת. הסברה שהאונ' הן *רק* קורבן של הפוליטיקה הישראלית ולא גם קורבן לשיקולים פסולים שלהן עצמן, היא סברה שמקלה עמן לטעמי. "עוד פחות אפשר להוריד את מספר הסטודנטים" אבל זה הדבר הראשון שאני מציע לעשות. אי אפשר להעביר בכנסת? אז אי אפשר. אני מוכן אפילו להגיד "נו שוין, חרטא של כנסת". למה זה טיעון נגד ההצעה? זה כמו שאיש שמאל יציע שכדאי לסגת לגבולות 67 וטיעון הנגד יהיה שזה לא יתקבל בממשלת שרון. טיעון מוזר לטעמי (המאוד מאוד אישי). <אפשר לדלג-לא לעניין> שוב (כמו בדיונים אחרים), אכן יכול להיות שלא ניתן להעביר שום דבר ממה שאני מציע בכנסת שלנו (מעולם לא טענתי שזה אפשרי, במקרה זה אני אפילו מסכים שאין סיכוי). הרכב הכנסת, דעת הרוב, ויכולת השכנוע הלא-קימת שלי, הם כמעט אף פעם לא פרמטרים בדברים עליהם אני מדבר. "האדם הסביר" אכן נוהג לקרוא להצעות שלא יתקבלו ע"י הרוב "דיבורים באוויר". אני פשוט לא מעריץ גדול של הבחורצ'יק הנ"ל ואני בד"כ לא נוהג עפ"י ההמלצות שלו. זה לא סותר את העובדה שאפשר לשכנע אותי, ע"י טיעונים עניניים, לגבי נכונותו/אי נכונותו של רעיון (זה אפילו מאוד קל לפעמים). </אפשר לדלג> מדוע *רעיון* "הורדת מספר הסטודנטים ב*אוניברסיטאות* לכמות שתצמצם את הפגיעה באיכות" הוא רעיון רע מבחינה חברתית ומדוע הוא רעיון רע מבחינה אקדמית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לרוע המזל אנחנו נמצאים באותו צד. בתגובה שלי ניסיתי לסקור את האפשרויות, ואני מסכים אתך לחלוטין שהנימוק "זה לא יעבור בכנסת" לא צריך להפריע לנו. זה לא היה נימוק, אלא חלק מהסקירה. אני מסכים שיש יותר מדי סטודנטים, וזה גורם נזק בכמה מישורים: - צפיפות בכיתות. - אלו שלא מצליחים לסיים תואר, איבדו שנה או שנתיים. - אלו שכן מצליחים (בתחומים מסויימים) לא תמיד ימצאו עבודה. עם זאת צריך לזכור שמספר הסטודנטים במחשבים זינק לשמיים בתוך שנים ספורות, ובשום מקום לא היה מקום לקלוט את כולם ברווחה (גם לא במכללות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה גורם נזק בכמה מישורים" זה יותר גרוע. יש נזקים נוספים שקצת יותר קשה לשים עליהם את האצבע. - מבחנים בלתי הוגנים: משום שבחוג הצפוף יש יותר מדי אנשים ומשום שהחוג מנסה לשמור על תדמית יוקרתית, מבחנים רבים נכתבים (ונבדקים) בצורה שלא משקפת את הידע האמיתי של הסטודנטים. הטריקים הם רבים: יותר שאלות בפחות זמן נתון, חומר סגור גם במבחנים שדורשים חומר פתוח, שאלות חמיצר שהקושי בהן אינו רלונטי בכלל לחומר הנלמד, דרישה לזכור דברים בע"פ כמו תוכי ועוד כל מיני שטיקים שמאפשרים להכשיל כ-50% מהניגשים למבחן1, באותו קורס, גם אם חלקם יודעים (ומבינים) את החומר מצוין. אני אישית הצלחתי להתגבר על השטיקים, אבל אנשים, חכמים וטובים ממני, נשארו מאחור (או עם ציונים גרועים במיוחד). - דירדור יוקרת התואר. - דירדור התחושה האקדמית: עדיין לא הצלחתי לקבל את התחושה שאני באונ'. כל העסק דומה יותר מדי לבית ספר תיכון. - הסטודנט הפך להיות יצור אנונימי. "לא היה מקום לקלוט את כולם ברווחה (גם לא במכללות)" - אז המדינה היתה צריכה לשקיע במענקים, במילגות ובעידוד לימוד מקצועי (במקום לדחוף עוד אנשים לאונ' ולהשקיע בכך כסף). יש דברים כמו MCSE או לימודי תכנות שאינם קשורים לאונ'. כמו שאמרתי קודם: מי צריך כל כך הרבה אקדמאים עם תואר מהאונ'? לא כל ילד, של אמא יהודיה, חייב להיות רופא, עורך דין, חוקר במדעי המחשב או פסיכולוג קליני. מה רע בללמוד ++C בבית ספר מקצועי ולהיות מתכנת? האונ' היא לא סוכן הכשרה-מקצועית שצריך להתכופף על פי דרישות השוק, באופן אוטומטי. האם אתה עומד מאחורי הטענה ממקודם, שכמות הסטודנטים המוגזמת באונ' נכפת על הנהלת האונ', ע"י החלטות הכנסת, ושהיא לא נובעת גם משיקולי הכנסה לתקציב האונ'? במילים אחרות: מי מממן את מי בגדול(גם אם זה חלקית)? הלימודים את המחקר או המחקר את הלימודים (או שיש איזון כמעט מוחלט)? ---------------------- 1 זאת לא הגזמה! הייתי עד למועד ב' אותו עבר אדם אחד בלבד (מתוך 20 איש בערך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש קשר בין מספר הסטודנטים לקושי של המבחנים (תמיד אפשר להשוות למבחנים משנים קודמות - אני לא חושב שהיו שינויים משמעותיים בדרישות, ואם כן, אז כלפי מטה ולא להיפך). אולי אתה צודק, וזו מין דרך של החוגים (והמרצים) להאבק במספר הסטודנטים הגדול שנכפה עליהם מלמעלה. מצד שני, מספר המשרות שמוקצה לכל מחלקה (באופן פנימי) גם הוא מושפע ממספר הסטודנטים שלה, ולכן למחלקות עצמן יש אינטרס מסויים שיהיו הרבה סטודנטים (ושיעברו משנה לשנה). מצד שלישי1 למרצים יש "חופש אקדמי" די משמעותי, ואני לא מכיר מקרים של הכתבת מבנה או רמת המבחן מגבוה (פרט לנירמול של הציונים (שהוא בעיה בפני עצמה) או כפיה של מבחן שכבתי אחיד לקורס עם כמה מרצים). ה"שטיקים" שמכניסים למבחנים הם חלק ממצוקה אמיתית של מרצים, שלא תמיד יודעים איך לבחון על החומר שהם מלמדים (זו באמת לא בעיה קלה). אני לא חושב שיש מרצה שמתכנן את המבחן בכוונה להכשיל אחוז מסויים (אבל אולי אני טועה); בעוונותי כבר הכשלתי שני-שליש מהסטודנטים במבחן2, אבל לא ראיתי בזה הצלחה גדולה3. "דירדור יוקרת התואר" מובנה בזה שיש יותר אקדמאים. דעתי בנושא הזה לא ממש מגובשת. דירדור התחושה האקדמית - זה באמת חבל מאד (ומובן בהתחשב בצפיפות, חוסר האפשרות לנהל דיאלוג עם המרצה, פגיעה באפשרות להנחיה אישית (שיכולה להיות חוויה גם בתואר ראשון)). אנונימיות של הסטודנט - גם זו בעיה אמיתית. בכתות קטנות יותר המרצים יכולים לאתר בקלות את הסטודנטים הטובים מאד והגרועים מאד, ולכוון אותם למסלולים מתאימים. כשהכיתה גדלה, אי-אפשר לדעת מי נמצא בקצוות עד אחרי המבחן, ואז קצת מאוחר... מספר הסטודנטים באוניברסיטאות לא ממש "נכפה" עליהן; במשרד החינוך (או בועדת החינוך בכנסת) עוסקים בנושא הזה כמובן, אבל יש לי הרושם שאת המלה האחרונה אומר ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות). מצד שני אני לא בטוח ש(מבחינה פרקטית) הם יכלו לדרוש מהמדינה לשמור על רמת התקציב בלי לקלוט יותר סטודנטים, בתקופות שהביקוש עלה כל-כך. ולשאלה האחרונה - גם את הלימודים וגם את המחקר מממן בעיקר תקציב המדינה. שכר הלימוד ומענקי המחקר הם סעיפים חשובים, אבל לא עיקריים, בתקציב האוניברסיטאות. 1 אני כבר לא בטוח בשביל מי כל הנימוקים האלה עובדים. 2 למודאגים - רוב הנכשלים הצליחו יפה במועד ב'. 3 גם לא כשלון גדול. אינפי הוא לא מקצוע קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כבר אפשר לצפות ממקצוע שכל משפט שני בו נקרא "משפט קושי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נירמול זה בדיוק אחד הדברים, עליהם דיברתי. לא גדל קושי המבחנים, אלא פחת הסיכוי לעבור אותם. החומר לא נהיה קשה יותר (בד"כ להיפך) אלא המבחנים והציונים מיצגים פחות את רמת הסטודנטים למעשה. שיקולים בסגנון : 30 עברו את הקורס בציונים מזהירים? אפשר בלב שקט, ואף רצוי למען היוקרה של החוג, להכשיל את ה-30 האחרים (או לפחות לתת להם ציון גרוע). האבסורד הוא - שלמרות שרמת המבחנים יורדת, יותר קשה לעבור אותם, בגלל מצבור השטיקים המדוברים. דווקא האנשים בעלי הפוטנציאל האקדמי הגבוה יותר (לדעתי) סובלים מאותם השטיקים והטריקים. אלו שבאים לאונ' במנטליות של תיכון דווקא סובלים פחות מאותם קונצים. "אני לא מכיר מקרים של הכתבת מבנה או רמת המבחן מגבוה" לא באופן רשמי כמובן, אבל אני כן מכיר. שמעתי, למשל, יותר מפעם אחת, מפיו של מתרגל או מרצה, שהמדיניות של החוג היא שהמבחן במועד ב' קשה יותר מהמבחן במועד א' (זה נכון למעשה, ברוב הקורסים). נעזוב לרגע את אי ההגיון שבמדיניות, מהי "מדיניות החוג" אם לא הכתבה מגבוה? שתי הפסקאות האחרונות שלך רק מחזקות את דעתי שההפרדה בין התקציבים, אותה הצעתי, נחוצה ולו רק מן הבחינה הקונספטואלית. הנושאים: "בכמה אנו רוצים להרחיב את היקף הלימודים באונ'?" ו-"בכמה אנו רוצים להרחיב את היקף המחקר באונ'?" צריכים להיות נושאים נפרדים בעלי תקצוב נפרד. אסור שהאחד יפגע, משום שנוצר צורך בכסף לשם קידום השני. מהו כן העיקר בתקציב האונ'? עד כמה הוא "לא עיקרי"? (חמישית? עשירית?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה שעברה, בקורס גישות ושיטות מחקר, הייתה נפילה משמעותית בציונים בין תרגיל 2 לתרגיל 3. הסיבה (כפי שנאמר לנו ע"י המתרגלת) היא שממוצע הציונים בחוג (תקשורת) גבוה מדי, ולכן נתקבלה הוראה להפסיק "לחלק ציונים" כהגדרתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהליך דומה קרה גם כאן - בבת-אחת ביקשו מהמרצים להקשיח במתן ציונים. זכור לי שראיתי בעיתון משהו בנושא על הרוארד לפני שנה או שנתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם כל השיקולים שאתה מציין גורמים למרצים להכשיל יותר סטודנטים (בבחירת השאלות או בבדיקת המבחנים). לא נראה לי שזה נכון, אבל אני לא יכול לתמוך את ההרגשה הזו בעובדות (וגם לא את ההיפך). אני לא יודע למה מתכוונים כשאומרים "המדיניות של החוג", אבל יש הגיון רב בהרכבת המבחנים כך שהמועד השני קשה יותר: הרי אותו מרצה כותב את שני המבחנים, ובמועד ב' עומדות לפני הסטודנט השאלות של מועד א' (אבל לא להיפך). ההגינות מחייבת שבחינת מועד ב' תהיה קצת קשה יותר (לו היתה עומדת בפני עצמה). למיטב ידיעתי, החלוקה היא בסביבות 15% שכר לימוד, 15% תרומות ומענקי מחקר, ו- 70% העברות מהמדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש נירמול (הפעמון המפורסם), נק' האמצע הוא הציון 50 והציון "עובר" מוגדר כ-601, אף אחד לא צריך להפעיל יותר מדי שיקולים. הסיכוי לעבור את המבחן יורד ככל שיש יותר אנשים, באופן אוטומטי (אפילו מתמטי). מדובר בתוצאה ישירה ופשוטה של המדיניות. גם אם הציון ה"עובר" הוא 50 אז התוצאה הברורה היא יותר אנשים עם ציונים גרועים, אפילו אם הם הצליחו לעבור את המבחן. על פי ההגיון המוזר הזה: "במועד ב' עומדות לפני הסטודנט השאלות של מועד א"' המבחנים צריכים להיות קשים יותר ויותר, משנה לשנה, משום ש"במועד 1999 עומדות לפני הסטודנט השאלות של מועד 1998". אין מבחן שמקיף את כל החומר. מישהו שהגיע להיות מרצה באונ' צריך איזה מינימום של יצירתיות בכתיבת שאלות למבחנים. הפתרון של מועד ב' קשה יותר הוא "קישקוש מקושקש" (; אפשר לכתוב שני מבחנים, עם שאלות שונות, בעלי רמה דומה (פחות או יותר). בשנת הלימודים הראשונה שלי, דווקא בקורסים הקשים יותר (מבחינת רמת החומר ולא מבחינת שטיקים) שאותם העבירו מרצים איכותיים יותר (מרצות ליתר דיוק) המדיניות הזאת לא יושמה (הן הצהירו על כך במפורש). שני המבחנים היו קשים ומאתגרים באותה מידה (אם כי מאוד "פייריים" ובלי שטיקים). בעוגה של 15,15,70 הכוונה היא להכנסות, הוצאות או לשניהם? מה עושים עם ה-70? ____________ 1 הגדרת חוג "מדעי המחשב" באונ' חיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בהנחה שמפעילים נרמול, הסיכוי שלך לעבור אינו תלוי בכלל (באופן אוטומטי וגם מתמטי) במספר הנבחנים. הוא כן מושפע מרמת הנבחנים האחרים. אני חושב שגם כאשר מפעילים נרמול, ממקמים את הממוצע (הכפוי) מעל לציון העובר, כדי שמספר הנכשלים יהיה קטן. ההתלבטות כאן היא אם להניח שבכל שנה רמת הסטודנטים פחות-או-יותר אחידה (ולכן ממוצע הציונים צריך להיות דומה), או לאפשר למרצה שמרגיש שזה לא כך לשמור על רמת הציונים אחידה (תוך פגיעה בהנחת השוויון). 2. נכון שברבות השנים יש לפני הסטודנטים יותר ויותר מבחנים ללמוד לפיהם. אבל זה לא דומה לקורס של אותה שנה, שבו בוודאות הספיקו חומר מסויים וכולם יודעים שיבחנו דווקא עליו. אני לא חושב שהמבחן במועד ב' צריך להיות קשה בהרבה, אבל במידה מסויימת - כנראה שכן. 3. אל תזלזל בקושי של כתיבת מבחן הוגן. 4. היחס מתייחס להכנסות (15% מהסטודנטים, 15% ממקורות חוץ, 70% מהמדינה). כולו (פחות או יותר) הופך להוצאות (משכורות, תחזוקה, בינוי, נסיעות, רכש), ואני לא חושב שאפשר לקבוע איזה סכום מוקדש ל"מחקר" ואיזה ל"הוראה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא אמרתי שתמיד, אמרתי שבתנאים מסוימים (אותם הבאתי במשפט לפני כן) הסיכוי יורד. בתנאים אחרים אכן אין הבדל בסיכוי לעבור. "הוא כן מושפע מרמת הנבחנים האחרים" - עפ"י ההנחה, הלא ממש מדויקת, שהמבחן באמת בודק את הרמה של הסטודנטים בחומר הנלמד. נכון רק לפעמים, פעמים רבות פשוט לא. "ממקמים את הממוצע (הכפוי) מעל לציון העובר" - זה לא מה שאני ראיתי. בוא נתפשר על כך שתוצאות הנירמול יכולות להיות שונות ומשונות והכל תלוי בכוונת המנרמל. סטטיסטיקה זה עסק גמיש שאפשר לשחק איתו. לא הנירמול עצמו מזיק, אלא מה שרוצים לעשות בעזרת הנירמול. 2. לא עומד במבחן המציאות. אין לי את הנסיון שלך עם האקדמיה, אבל גישה למבחנים של שנים קודמות יש לי. ההבדלים, בין השנים, הם זניחים. ראיתי מספר דוגמאות למבחנים (מועד א' ו ב') משנה אחת אשר היו כמעט זהים למבחנים בשנה לאחר מכן. מועד ב' בשנה האחת, היה יותר קשה בדיוק באותו אופן, כמו המועד ב' בשנה השניה. זה הופך את הרצוינאל, של מועד ב' קשה יותר, לקצת מצחיק (או עצוב?!). 3. אני לא מזלזל. עושה רושם שיש מרצים שדווקא כן. 4. "אני לא חושב שאפשר לקבוע איזה סכום מוקדש ל"מחקר" ואיזה ל"הוראה"" - חבל. עם ההצעה שלי, זה אולי יהיה קצת יותר אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מרגע שנקבעה שיטת הנירמול (כלומר, מהו הציון העובר, מה הממוצע המיועד, ומה סטיית התקן) - מספר הסטודנטים לא משנה בכלל; בפרט, זה לא נכון שאם יש יותר סטודנטים הסיכוי לעבור יורד. כמובן ששינוי *שיטת הנרמול* משפיע מאד על הסיכויים לעבור; הכל תלוי במרחק בין הממוצע לציון העובר, חלקי סטיית התקן. אני דווקא חושב שמקצועות מסויימים הנרמול עצמו הוא דבר רע. אם המטרה היא להכשיל אחוז מסויים של הסטודנטים, תמיד אפשר לכתוב מבחן קשה מאד ולתת "פקטור" (שמעיד בעיני על כשלון של כותב הבחינה). 2. אולי מעט הנסיון שיש לי, עומד בעוכרי. אם מרצה מלמד את הקורס בפעם הראשונה או השניה, הנימוק שלי עובד. אחרי כמה שנים באמת אין הבדל בין מועד א' לב', ואז רצוי שהמבחנים יהיו דומים ברמתם. 4. הצעת "להפריד" את התקציבים. מכיוון שחלק הארי של התקציב מיועד למשכורות של אותם אנשים שגם חוקרים וגם מלמדים, אני לא מבין מה ההפרדה אומרת בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמובן. אבל שיטת הנירמול נקבעת עפ"י מספר הסטודנטים. זאת היתה טענתי - משתמשים ב"נירמול" לשם הגדלת מספר הנכשלים וזאת בשל סיבות שונות. אחת הסיבות היא הרצון לעלות את יוקרת הקורס, למשל. (אין איזה תקן ברור, מפורסם וקבוע כמו שיש למשל בפסיכומטרי. זה לא *באמת* נירמול. הם משחקים בתוצאות עפ"י הדרישות מלמעלה). שמתי לב, שבאופן חשוד, פקטורים נוהגים להיות חיוביים בקורסי קיץ ושליליים במהלך השנה. האם זה יכול לנבוע משיקול כלכלי? 4. אנסה להסביר, בצורה קצת יותר מסודרת, מחר. לילה טוב... מחר לומדים :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אם רוצים להפריד את התקציבים, אז כפל הכובעים של המרצות-חוקרות לא צריך להפריע, מבחינת המשכורות: כל מרצה תקבל משכורות נפרדות מרשות המחקר ומרשות ההוראה. זאת, כל עוד היא תמשיך להחזיק בשני הכובעים, מה שלא בהכרח יקרה, אם אני מבין את רוח הצעתו של אביב (רובנו מכירים מקרים של חוקרים מזהירים שהם מרצים איומים). למעשה, היום זה קיים בכיוון אחד: מרצים שאינם חברי סגל, שמקבלים תשלום מוגדר עבור העברת קורס. אם שתי משכורות נראות כמו רעיון לא טוב, אפשרות אחרת היא שהדוקטורית (נניח) תהיה עובדת של רשות המחקר, ותקבל ממנה משכורת; רשות המחקר תשכיר לרשות ההוראה את שירותיה של החוקרת, ותעביר את הסכום למשכורתה. או ההיפך. ומה עם, נניח, המזכיר של הפקולטה? אפשר בשיטה דומה, למרות שזה נראה מלאכותי יותר. אבל אולי אביב יעדיף בכלל שיהיו מזכירויות נפרדות להוראה ולמחקר (מה שלא אומר בהכרח יותר משרות מנהלתיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע להפוך את האוניברסיטאות להכלאה של מכללה ומכון מחקר, עם כל החסרונות של כל אחד מאלו, תוך שאתה מאבד את כל היתרונות שבשיתוף ביניהם שבגללם המציאו את האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מכתב למערכת "הארץ" (16/10/2002) של פרופ' נחמיה לבציון, יו"ר ות"ת במועצה להשכלה גבוהה: "בתוכנית הרב-שנתית של הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), תשס"ב-תשס"ו, ראינו כדוגמה את מערכת ההשכלה הגבוהה של מדינת קליפורניה, שלה הישגים הן במדע והן בהרחבת הנגישות. מערכת זו מקיימת זה ארבעים שנה את ההבחנה בין אוניברסיטאות המחקר לבין המוסדות להשכלה גבוהה שייעודם הוא הוראה אקדמית. ההשכלה הגבוהה בישראל מתפתחת בשנים אלה בדומה לדגם של קליפורניה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הדוגמא הקיצונית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, earn your degree. מה שמזכיר לי את הבזיון שסביב השלוחה של אוניברסיטת לטביה - מלכתחילה, הפתיחות חייבה להכיר בהם, למרות הזעקות של המועצה להשכלה גבוהה. אחר-כך, מהסיבות הלא-נכונות (היו אנשים שקנו עבודות; באוניברסיטאות זה לא קורה?) התחילו לבדוק אותם בשבע עיניים, ולסיום הפארסה, ביטלו רטרואקטיבית את ההכרה בתארים - למרות שאנשים הלכו ללמוד שם רק בשביל תוספות השכר שהובטחו מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי יודע מהו הדגם של קליפורניה, הייתי יכול לענות על כך. אולי מדובר בהצעה שמטרתה, תוצאותיה ואופיה הפוך לחלוטין למה שאני דיברתי עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מערכת זו מקיימת זה ארבעים שנה את ההבחנה בין אוניברסיטאות המחקר לבין המוסדות להשכלה גבוהה שייעודם הוא הוראה אקדמית.'' נדמה לי שזה בערך מה שהצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כן מעונין שהאנשים שיעסקו במחקר ישארו האנשים שעוסקים בהוראה אקדמית (למרות שלא יזיק להעביר להם כמה סדנאות). אני מציע שתקציב האונ' יופרד *בתוך* האונ' שיעודה הוא מחקרי (ושחלק עיקרי במימשק שלה, הוא לימודי/סטודנטיאלי). אני לא מציע הפרדה לשני מוסדות נפרדים. גודל שני התקציבים *באותה האונ'* יקבע על פי שיקולים אקדמים, על בסיס יציב וקבוע יחסית, בהם לא יהיה ניתן לפגוע ביעוד הלימודי (שהוא בעצם הדרך להבטיח את עתיד האונ' המחקרית) רק משום שיש צורך רגעי ב"גירוד" כספים לשם מילוי היעוד המחקרי. רוצים לגרד כסף לצרכי מחקר? לא על חשבון הלימודים ואיכות ההוראה! לא אכפת לי שהעוסקים במחקר חושבים שלימוד דור העתיד הוא פחות חשוב מהמחקר בהם הם עוסקים. כל עוד הם עוסקים במחקר במסגרת האונ' (שממומן גם מהכיס של כולנו) עליהם להבין שהם לא חוקרים למען עצמם אלא למען החברה האנושית בכלל ולמען החברה בה הם יושבים בפרט. חוקר באונ' ששם דגש על המחקר בלבד, ומזלזל בהוראה, סוף תחום מחקרו הוא גסיסה איטית (לפחות בחברה בה החוקר חי). ללמוד על אפלטון וללמוד מפיו של אפלטון, זה לא אותו דבר. ללמוד מפיו של חוקר באונ' ת"א (בהנחה שתתקבל הנורמה של חשיבות ההוראה ושישקיעו ברמת ההוראה שלו מתחילת דרכו) זה לא כמו ללמוד מספר תרגולים בבית ספר מקצועי. (אין באמור למעלה שום רמז לכך שיש מרצים באונ' ת"א המתקרבים לסדר גודלו של אפלטון). אני חושב שזה בדיוק יעוד האונ': מחקר והעברת הידע, כולל ניצוץ סקרנות מדעי, לדור החוקרים הבא, ממקור ראשון (ולא ע"י מורה מקצועי שקרא ספר שמישהו כתב על משהו). יעוד זה מגדיר את כונתי ב-"שיקולים אקדמים". אני לא יודע עד כמה האונ' בישראל מצטינות במחקר, אבל בנושא השני אני אומר בשכנוע רב שעבודתן גרועה במיוחד. צריך להציל את האונ' גם אם הן לא מעונינות בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המציאות קרובה למה שאתה מציע הרבה יותר משאתה חושב. בתוך האוניברסיטה, התקציבים מחולקים לפי שיקולים אקדמיים של איכות המחקר וההוראה, כולל תקציבים התלויים בהצטיינות מחקרית (פרסומים, זכיה במענקי מחקר חיצוניים) ותקציבים התלויים במספר התלמידים והצרכים שלהם. אני חושב שמרבית החוקרים מבינים את חשיבות ההוראה - גם במה שנוגע לציבור הסטודנטים הכללי, וגם בסטודנטים לתארים מתקדמים שהם דור העתיד של המחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם (בניגוד להרגלי המגונה) אני אולי לא מציע מהפיכות. החוקרים מבינים. האם ההנהלה (שעסוקה בניהול כלכלי של האונ') גם מבינה לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק, ויותר מהחוקרים עצמם. לא לחינם יש ועדות הוראה בכל מחלקה, עידוד של מורים מצטיינים, וכדומה. בכל מקרה (אם נזכור איפה התחיל הפתיל), להנהלה יש אינטרס לקבל יותר ויותר סטודנטים (בוודאי, כל עוד באוניברסיטאות אחרות עושים אותו דבר), ושינוי בנושא הזה חייב לבוא מלמעלה, ממל''ל ו-ות''ת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האונ' הן קורבן להחלטות מל"ל ו-ות"ת, ידן לא בצלחת הקליטה המטורפת של עוד ועוד סטודנטים לכיתות מצומצמות ואין להן מה לעשות בנידון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוניברסיטאות *מרכיבות* (במידה רבה) את מל"ל ו-ות"ת. העניין הוא ששינוי כזה אינו יכול לבוא מאוניברסיטה אחת, אלא תוך תיאום בין כולן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבת שיש פתרונות קלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין פתרונות קלים. הצגת מילכוד 22 הוא הוא הפתרון הקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מל"ל וות"ת? _______ העלמה עפרונית, טרום-סטודטנית, אבל מורה.(נניח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מל''ל(ג) - מועצה להשכלה גבוהה ות''ת - ועדה לתכנון ותקצוב (של ההשכלה הגבוהה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ העלמה עפרונית, בעוד הודעה לא רלוונטית שאמורה להציל את כבודה, למרות שהיא הבטיחה לעצמה שהיא תפסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו ההזדמנות לשאול: מישהו כאן יודע מה בדיוק חלוקת התפקידים והאחריות בין "מוסד הטכניון למחקר ופיתוח" לבין "הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בעיה להשוות למבחנים משנים קודמות כי היקף החומר לבחינה תלוי בעיקר באורך וסוג השביתה שהייתה באותו סמסטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי עכשיו קורס אצל מרצה שבא מאוניברסיטת חיפה. בתחילת השיעור (שכבר אין לו מקומות פנויים), נדהם המרצה לראות כיצד אל החדר הצטופפו עשרות רבות של סטודנטים (כולל כמה שומעים חושפיים, אגב) - למעשה, חלק מהסטודנטים עמדו במשך כל השיעור בדלת, בחוסר אפשרות לדחוף אפילו אצבע לכיתה. תוסיפו לזה את העובדה שבכיתה לא היה מזגן פועל, וגם לא ציוד להקרנת מצגות (למרות בקשתו המפורשת של המרצה), ותבינו שהבחור היה די בשוק מהתנאים בירושלים. כשהלכתי להתלונן מיד אחרי השיעור על התנאים הללו, התשובה היחידה שקיבלתי במזכירות היא "נו, אתם לא היחידים עם התנאים האלו". וואלה יופי. כמו שנאמר - misery loves company. לא נוחמתי. אפילו לא חצי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |