 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שלא תשללי את *עצם קיומם* של הדברים הבאים, אלא פשוט תמנעי מילדך גישה אליהם: - פרסומות לטמפונים - פרסומות לקונדומים - פרסומות לתחבושות הגייניות - אופרות סבון - פורנו רך - פורנו הארד קור - סרט המתעד כריתת מעי - כריתת מעי ממש - סרט עם רמת אלימות גבוהה - קרב סכינאים ברחוב - פופק בכך עשית צעד אחד בהבנה שזכותך לחנך את ילדיך כראות עינייך אך לא לכפות, למען מטרה נעלה זו, את דעתך על אנשים אחרים. לא אמליץ לאף הורה לחשוף את ילדו לאף אחד מהדברים למעלה אך לא אמליץ לאף הורה *לאסור* על הילד גישה לאף אחד מהדברים למעלה. איך אפשר לאסור על ילד "פורנו הרד קור", למשל, מבלי שידע בכלל מה זה? לא הייתי אוסר דבר מהרשימה, מלבד היוצאים מן הכלל הבאים: - קרב סכינאים ברחוב. (סכנה פיזית, גם אני לא רוצה להיות שם, בטח שלא עם ילד. אפילו אם הוא של השכן.) - פופק (סכנה להתאהבות ממבט ראשון בגיל צעיר מדי) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחשוף את הילדים פירושו, בין היתר, הימנעות מהצבת הנ''ל במרחב הציבורי (כמו הרחוב). כאם, זכותי להילחם על זכותם של ילדי למרחב ציבורי נקי מאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
dumdeedum... האם זכותך כאם חרדיה (נגיד) היא גם להלחם על זכותם של ילדיך למרחב ציבורי נקי מבחורות בגופיות, מחילול שבת פומבי, מחנויות שמוכרות בשר חזיר ומשאר דברים שחרדים לא אוהבים? אם כן - אנחנו בבעיה. אם לא - מה ההבדל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמת העיקרון, בוודאי שזכותם של החרדים להילחם על מרחב ציבורי שמתאים להם (וזה נכנס תחת הכותרת של "הצביון היהודי של המדינה", מבחינתם). ובוודאי שמותר לך כחילוני להילחם על מרחב ציבורי אחר. וברוב המקרים לא אתה ולא הם צריכים להרגיש ש"גנבו מהם את המדינה", כל עוד זה לא מגיע לרמה קיצונית ולא סבירה. אהההמ, תשתעל באלגנטיות ותשאל, ואיפה הגבול? ומה ההבדל ביננו לבין אירן? וכל השאלות מהסוג. התשובה באמת לא פשוטה. ככל הנראה שני הקצוות הם לא סבירים: לא הקצה של - בשביל שיהיה לי נוח כולם לארוז את עצמם בקופסאות אחידות, ולא הקצה של - בשביל שיהיה לי נוח כולם ייאלצו לראות את מבושי. (ויכולתי להדגים גם מכל תחום אחר). אבל הגבולות היום הם איפשהו באמצע, ואפשר להזיז אותם קצת ימינה או קצת שמאלה בלי להכריז על תום הדמוקרטיה או תום המדינה היהודית. ביום שהגבול יהיה כזה שבאמת אתה לא יכול לחיות איתו יותר, אז תוכל לומר שגנבו לך את המדינה. עד אז, תילחם על דעתך באמצעים שהדמוקרטיה מאפשרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שהגבולות היום הם האמצע של הצד החילוני או הדתי? האם יתכן ושני הצדדים לא רואים בגבולות אמצע אלא קיצון שאי אפשר לחיות איתו. המלחמה באמצעים דמוקרטים הוכחה ככישלון בחוק טל שם ניתן היה לראות עד הדמוקרטיה שלנו חסרת יכולת, אחד החוקים שהחליטו כי דם חרדי יקר יותר מדם לא חרדי. ניתן תמיד לומר כי אתה יכול לפנות למי שהצבעת בשבילו ולהתלונן או לבקש שיצביעו בשבילך. אז תלונה כבר לא תעזור , ומי שהצבעתי בשבילו הבטיח שדבר כזה לא יקום ושיקר לי בצורה הכי דמוקרטית שיש. להציע ללכת להבחר עולה כסף רב שאותו אין לכל פרט במדינה. ואפילו אילו שניבחרו נחקרים היום על הצורה בה הם ניבחרו. ונחזור לנושא. נשאלת השאלה מה היא רמה קיצונית ולא סיברה , האם הליכה בגופיה היא רמה לא סבירה? מי קובע את זה ולמה? ומה עם חולצת בטן או שרבולים קצרים? איפה הגבול האם מותר לי לדרוש שבשכונה החילונית שלי לא יכנס חרדי אם בגדים שחורים כי זה פוגע בי בילדי או בכל דבר אחר. האם מותר לי לדרוש שבמקום העבודה שלי לא ילכו אם כיפה כי זה מפריע לי ברגשי? היות ואין קו שניתן להצביע עליו ויש צורך לחיות יש רק דרך אחת לעשות את זה והיא שמי שמפריע לו גם אם זה אני ראשי לעצום את עיניו כאשר עובר משהו אם חולצת בטן כיפה או שטריימל. כל דרך אחרת פוגעת בצד זה או אחר. ולא ניתן לדעת מי ניפגע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחצתי פעם אחת לא יודע מה קרה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזקי הפוליטיקלי קורקטנס בכל פינה (ופינת רחוב)... אם יש לך מספיק כח פוליטי אז מותר לך לשנות את השפה, ליצר חוקים מפלים (בצורה "מתקנת"), לעצב את המרחב הציבורי כראות עיניך ובעיקר לפגוע בזכויות המיעוט בלי שהמדינה תעשה את תפקידה הדמוקרטי ותגן על חסרי הכח הפוליטי. כוחו של האדם ה"סביר" הוא בסלילת הדרך מהדמוקרטיה לאוכלוקרטיה. לא יזיקו לנו כמה אנשים בלתי סבירים בארץ הכל כך סבירה הזאת, שמואהבת עד עמקי נשמתה בקונצנזוס1. ----------------------- 1 או קונסנסוס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |