בתשובה לדובי קננגיסר, 02/10/02 13:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לברוח לקצוות. הכל במונחי סבירות ואובייקטיביות. יחד עם זאת, השופט ברק כתב פעם - אכן בהקשר למשפט רצח - את הדברים הבאים: "דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עלול לרתוח, כאשר הוא רואה את בת הזוג או בן הזוג בבגידה". הרי לך סיבה נוספת לברוח לקנדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה, החוק הירדני מקל בעונשו של בעל שרצח את אשתו ואת מאהבה במידה ותפס אותם על חם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא את האשה, שרצחה כשתפסה את הבעל ואת מאהבתו על חם, מן הסתם. החוק הירדני בכלל מוציא בעונשים קלים את הרוצחים על רקע "כבוד המשפחה" [שזה המקרה בדוגמה שלך]. כלומר, גם אם זה לא היה בעידנא דריתחא, אלא לאחר מחשבה, הוא ייצא בעונש קל. קראתי על מקרה בירדן, שבו אח רצח את אחותו ש/נאנסה/ ע"י אח אחר. ויצא בעונש קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה לדמו של הקנדי כשהוא רואה את בת זוגו בבגידה? קופא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אא''ט, על סמך קביעה זו הורשע הרוצח בהריגה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טעיתי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה הוא כתב? באמת? מפחיד. מה הוא הסיק מזה? אכן, תמיד אפשר למצוא עוד סיבות לברוח לקנדה. למשל, קר שם יותר, ולוקח לדם יותר זמן לרתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה ערעורו של המורשע ברצח התקבל במובן זה שהוא זוכה מאישום רצח והורשע בהריגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחריד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מחריד" רק אם לא קוראים את פסק הדין המלא. צירפתי אותו קודם, כנראה חמק מעיניך: נראה שפסק הדין של ברק נכון ומדויק. מתיאור השתלשלות העניינים ברור שהיה כאן מקרה מובהק של "קינטור", והרצח לא היה מתוכנן. למזלו של ברק, המוניטין שלו הצילו אותו מפגיעתם הרעה של כותרות העיתונים. אני מנחש ש"ידיעות" היה אוכל בלי מלח כל שופט שאינו חפץ ביקרו, בכותרת בסגנון "זוכה מרצח אשתו, משום ש'הרגיזה אותו"'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי, ועדיין אינני מסכים עם קביעתו של כבוד השופט העליון. מדובר על אדם שהראה סימני אלימות גם בעבר (ניסה לחנוק את אשתו), שאשתו הייתה בהליכי גירושין ממנו, כשבני הזוג חיו בנפרד. לדעתי, וכאן אני מניח שאני חורג מגבולות החוק, יותר משהמבחן צריך לשאול האם ''האדם הסביר'' היה מגיב באלימות, צריך המבחן לשאול האם ''האדם הסביר'' היה חושב שפעולת הקינטור שהוא מבצע עשויה לגרור התנהגות אלימה כל-כך. זאת, משום שטענת הקינטור למעשה מסירה חלק מהאשמה מהרוצח ומעבירה אותו לנרצח (מעין ''הוא ביקש את זה, ולכן זה הגיע לו''). אי לכך, לדעתי, לפני שקובעים שהנרצח אשם, ולו במקצת, במעשה, צריך לשאול האם המעשה שלו היה סביר בנסיבות. לדעתי, חשיפת האמת, במיוחד לאור סירובו של הרוצח להעניק גט לאישתו ופעולותיו האלימות בעבר, היא פעולה סבירה ואין להניח שהשכן הניח שהתגובה תהיה אלימה. לפיכך אני מסכים עם דבריו של השופט המחוזי, ולו אני הייתי יושב בצוות השופטים, הייתי, לכל הפחות, מגיש דעת מיעוט כנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה ושם דווקא הושמעה ביקורת על התבטאותו זו של ברק (נדמה לי שאפילו בתכנית של משה נגבי). לעניין העדר הקינטור: פרשנות הרכיב הזה צריכה להיבחן לא רק על פי מה שקבע השופט ברק בפסק דין אזואלוס, אלא גם על רקע פסקי דין קודמים. כלומר יש לבדוק אם חל שינוי בפרשנות הרכיב הזה, ובגובה הרף - שממנו ולמעלה ההתגרות שקדמה להמתה תיחשב קינטור (המזכה מרצח). נראה לי, שעצם השימוש שעושה ברק בדמו של "הישראלי המצוי" - מוריד את הרף במידה כלשהי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |