 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. ברגע שקראת למערכת "מערכת החינוך" ולא "מערכת הלימוד" הבהרת בעצמך את שאלת האוביקטיביות- אין, ולא חייבת להיות. המערכת הממלכתית רשאית לחנך את ילדיה לפי נורמות מקובלות.המערכת תחנך לכבד את המערכת ולא להיות אנרכיסט. ממש כשם שתלמד את ילדיך שאסור לגנוב, למרות שלמעשה מדובר בסוגיה עמוקה של קפיטליזם, קניין ונכסים, מהות החומר בעולמנו. ב.הזלזול באינטיליגנציה של הנוער הוא מקומם ממש. אין נכון מלהניח בסיס הרצוי למחנכים, ואין דרך להשליט את הבסיס הזה ולחסמו בפני ביקורת. האם ס.יזהר הוא מוצר טהור של החינוך שקיבל? האם מחבר המאמר? האם אני? או אולי על בסיס איתן ניתן להעלות שאלות עמוקות יותר בעד או נגד? אותן כיתות עצמן הרי מנפיקות ימנים ושמאלנים, גנבים וסופרים. רק בקליפ של "פינק פלויד" יש מערכת כמו שס. יזהר מנסה לתאר. טבע האדם הוא חוקר ודורש, והמערכת מלמדת מספיק דרכי פיתוח ביקורת.לכל מחנך יש את האמת שהוא מנחיל, והתלמיד מאמץ ומשכלל, או שולל ובועט. ג.יש בארץ גם אפשרות לבית ספר דמוקרטי, שם מעניקים מראש את אמיתות לא מוחלטות. הילדים עומדים בצפירת יום הזכרון "רק אם הם מרגישים צורך" (בי"ס יסודי), נכנסים לאיזה שיעור שבא להם ולומדים ברמה שמתחשק להם. המורה הוא שווה לתלמיד וזוכה ליחס בהתאם. פעם הייתי נורא אאוט ודוסית אולטימטיבית כשסלדתי מהילדים הלא מחונכים שמסתובבים שם, אבל בשנה שעברה ביה"ס כזה נסגר, ואחד מבוגריו האומללים, שכפו עליו את זכות הבחירה מוקדם מדי, סיפר איך תלמידים לא הגיעו לשיעור וביצעו מטלות, איך הוא צריך היום להשלים בגרויות בהכל ולא יודע כלום, איך כל שיעור היה דיון בין שני ילדים בלי הכרעה מצד המורה, ואיך ילדים ניצלו את החופש לברור לעצמם תכנים. אנא, פלצנות בצד. מערכת חינוך צריכה לחנך, ויש ערכים מוחלטים כמו ציות לחוק, תרומה למדינה (זו מערכת ממלכתית, כזכור) ואזרחות טובה. המערכת מלמדת כאמור דרכי ביקורת, וזו הדרך הנכונה להיות אזרח ראוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תגובות יהיו למאמר? ותוך כמה זמן הוא יעבור 1000? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שנתת מראה שהמורה הוא גרוע ולא השיטה. אני מכירה דוגמאות הפוכות לגמרי. את קוראת לי פלצנית, אני קוראת לך מקובעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה! שתחנך את ילדיה, ותעזוב את שלי בשקט. אני מסרבת להעניק את בתי למערכת בכלל ולימור לבנת בפרט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך לערכים, כמו שאני רואה אותו, איננו יכול להיות נחלתם של ההורים בלבד, או של בית הספר בלבד או של... להפך! העובדה שבכל מקום יעצימו נושא אחר, ידסקסו פרטים שונים ויתעסקו בתכנים אחרים, רק דורשים מהאדם לבחור מה נכון יותר. אני לא מצפה שהמורה תדע להגיד לי אם אני צריכה לחזור לטנק ולחלץ את החבר שלי. למה שהיא בעצמה תדע? אבל עצם העיסוק בשאלה, מעלה ערכים רבים לדיון. בסופו של דבר, גם אם אני לא אגיע בכלל לסיטואציה כזו (אני מקווה לפחות) אני אהיה אדם עשיר יותר מעצם ההתעסקות בשאלות השונות. כשהילדה ההיפוטטית שלי תגיע יום אחד הביתה ותספר לי מה היא למדה בבית הספר, אני אנצל את ההזדמנות בשביל לתת לה את נקודת המבט שלי, להבהיר לה פרטים לא ברורים וכדומה. אבל אני בהחלט אשמח שאת הגירוי הראשוני מישהו נתן לה, ובכך "דרש" ממני להתמודד עם השאלות ההיפוטטיות שלה. נכון- אני לא יודעת את התשובות. אני מקווה שהיא גם לא תדרוש ממני כאלו. אבל לתת כיוון, נקודות חדשות למחשבה, ולשאול ביחד איתה שאלות אני אוכל גם אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפרונית, אולי כשה''היפוטטית'' תהפוך למציאות, תביני (את מה שהבנתי אני) שמטרת החינוך לערכים בביה''ס אינה לצורך פתיחת דיון או הפעלת המחשבה. לימור לבנת, לדוגמה, רואה בהנפת הדגל ובשירת ההימנון בכל בוקר חינוך לערכים. אז אולי טוב להניף את הדגל, ואולי זה רע, אבל זה בטח לא דיאלוג מפרה. זו בסך הכל עוד מטלה בית ספרית. אני משתמשת בדוגמאות הדגל וההימנון כדי להסביר שמטרתה של המערכת היא לחנך לערכי צייתנות, התלכדות וקונצנזוס, ולא כדי לפתח את יכולת המחשבה העצמאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא רלוונטי מה מערכת החינוך מתכוונת, או רוצה להשיג. רלוונטי מה קורה בסופו של דבר. ובסופו של דבר, היפוטטית תחזור הביתה לאמא שתגרום לה לחשוב על הדברים שהיא עוברת בבית הספר. אי אפשר להסיר אחריות, זאת השורה התחתונה לעניות דעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה בדיוק תגרום לה האם הוירטואלית לחשוב? הנפת הדגל - מציאות או דמיון? התקווה - שיר עיברי גאה בלחן צ'כי נוגה? נ.ב. מרבית הילדים לא חוזרים מביה"ס לאמא הממתינה בבית ושואלת שאלות מכוונות. אמא, כנראה, תגיע רק אחה"צ, אחרי יום עבודה מעייף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהיא לא תגרום לה לחשוב יותר בכיוון התנהגות המורים והילדים, תגובות למצבים שונים שמתרחשים בכיתה? אלה דברים שמעניינים הן את האמא והן את הילדה יותר מאשר טקסים שנראה כאילו את לא רואה את ההגיון שמאחוריהם. התגובה לטקסים אלה, ההסבר שניתן לפני ואחרי הטקס, ההתנהגות במהלכו היא המעצבת התנהגות ולא הטקס עצמו. נכון, אמא עייפה, אמא עבדה כל היום כדי לגמור את החודש, זה עדיין לא הופך אותה למנותקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עדיין יש אמהות שכן מנותקות. הטלוויזיה הופכת לבייביסיטר בכל השעות שהילד בבית וער. החוצה הוא לא יוצא כי מסוכן, והאמא עסוקה מדי בלעשן ולישון. עדות אנקדוטלית, אבל ראיתי מקרה כזה בדיוק כשחנכתי ילד כשהייתי בתיכון. אחת החוויות היותר מדכאות שחוויתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעשן ולישון?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בבת-אחת, כמובן. אבל אלו שתי הפעילויות בהן הייתה שקועה כשאני הייתי בסביבה. זה ולדבר בטלפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לא פעם תוצאות של הפעילויות הללו (כשהן מבוצעות ביחד). הדוגמא הקיצונית ביותר היתה שחורה לגמרי ועל שולחן הניתוחים של אבו כביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו הסיבה שהילד הזדקק לחונך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי לא הייתה שאמא עיפה היא אמא מנותקת, אלא שקל מאוד לרקום חלומות על אמהות היפוטטית. המציאות קצת יותר מורכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל מאוד לרקום חלומות על אימהות היפותטית. במקרים מסוימים גם קל מאוד להגשים אותם. הכל שאלה של רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת יהיר, אילת. הכל שאלה של רצון? באמת? תספרי את זה לכל אותן אמהות הנאבקות בקיום היומיומי. ואני לא מדברת על השוליים הסטטיסטיים שמוגדרים "מתחת לקו העוני". כמה אמהות (או אבות) את מכירה שיכולות להרשות לעצמן להתפנות באמת לגידול הילדים? כמה הורים פגשת שאחרי יום עבודה הם מלאי סבלנות להקשיב לכל מה שעבר על ילדיהם ביום הלימודים? ושוב, אני לא מדברת על הורים אטומים (בסיגנון ה"אמא שמעדיפה לעשן"), אלא על הורים טובים ומשתדלים. את עדיין מדברת ברמת הפנטזיה. אולי התשובה הייתה צריכה להיות: "במקרים מסויימים מאוד קל להגשים פנטזיה הורית. הכל שאלה של רצון וממון"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיר ובצדק וכן, הכל שאלה של רצון. אני מכירה בראש ובראשונה את עצמי ואת סביבתי (משפחתי וחברות). אני לא אכנס לפרטים אישיים בנוגע לחיי רק אומר שכשהפכתי לאם עשיתי זאת מתוך רצון ולא מכפיה או אמונה דתית, למרות שאיני מקבלת שום סיוע (מהמדינה או מסביבתי) ואני נאבקת לגמור את החודש, אני מלאת סבלנות לבלות זמן עם בתי, לצאת איתה מהבית לטייל יום יום וכמעט ולא להדליק את הטלוויזיה. זה לא קל, זה אפילו די מתיש ובמקרים מסוימים יכול לתסכל, עם זאת הילדה לא אשמה והיא כן צריכה את הקשר עם אמה. אני שמחה שאני נכללת ברשימת האימהות הפנטסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר בהארץ היום של אביעד קליינברג על החינוך הממלכתי הנחלש שהופך ל"זרם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש תקציר הוויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך פרוגרסיבי כמו זה שאת מתארת מיושם בבתי-ספר רבים בארץ ובעולם, בהצלחה ברמה זו-או-אחרת. בדיוק כמו כל שיטה אחרת, גם השיטה הזו לפעמים מצליחה ולפעמים לא, או מצליחה עם חלק מהילדים ולא עם חלקם האחר. את קוראת לזה פלצנות ע"ס סיפור שסיפר לך ילד אחד; זו כמובן אינה עילה מספקת לשלול את החינוך הפרוגרסיבי מכל וכל כ"פלצנות". יש לזכור כי החינוך הפרוגרסיבי החל כתוצאה מכשלונן של שיטות החינוך המסורתיות, ולא להיפך. את מתעלמת לגמרי מסכנת הסובייקטיביות הטמונה בעצם הרשאת מורים לחנך לערכים. בניגוד למה שכתבת, הרי שכל תלמיד פילוסופיה שנה א' יספר לך ש*אין* "ערכים מוחלטים", וכבר כתבו כאן קודם על הבעייתיות של מושגים כגון "אזרחות טובה" או "ציות לחוק". כתבת שהמערכת מלמדת "דרכי ביקורת" - איך? איזה? איפה אני הייתי כשלימדו אותן? אחת ממטלות בתיה"ס היא חיברות התלמידים לעולם המבוגרים, ומכאן שיש צורך בחינוך לדברים כמו "אזרחות טובה". הבעיה היא שמה שלדעתי הוא "אזרחות טובה" יכול לסתור את מה שחושבת מחנכת כתה ג'2, ואני ארצה שילדיי יקבלו ממני את הקונספט של אזרחות טובה, ולא ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אשר להצלחת תלמידי בתי הספר הדמוקרטים, אני יודעת בודאות שהישגיהם הלימודיים עלובים, ואלו שאני מכירה אישית הם גם בעלי הישגים אישיותיים נתונים בספק. אולי איילת תוכל להביא נתונים מדוייקים, אני יודעת שיש מחקר כזה. ב. "אזרחות טובה" היא אכן סובייקטיבית. גם צדק. האם תלמדי את ילדיך שאסור לגנוב, או שתתחילי ישר מדיונים הגותיים בנושא? האם תלמדי אותם שאסור לשקר, או שמלכתחילה תלמדי אותם שלפעמים עדיף לעגל פינות? אין ויכוח על כך שהערכים שמנסה משרד החינוך להנחיל הם חיוביים. אין כל רע בלהתנדב, לשרת בצה"ל, לתרום לקהילה. אולי תעדיפי סדר עדיפויות אחר לילדיך, ובשביל זה את האמא- בבקשה. למדי אותם. אבל הויכוח הפילוסופי לא יוכל להתקיים לפני הלימוד הראשוני, אי אפשר לחלוק על אמת לפני שמבינים מה הופך אותה לכזו. ג. עושה רושם שאת מעבירה כרגע ביקורת על מערכת החינוך, כנראה שהיית בדיוק במקום הנכון. ד.כשהייתי קטנה אמרו לי שיש אלהים- זו הייתה אמת מוחלטת.עם הגיל באו הספקות. עם הספקות באה הביקורת, והצלבת הדיעות והמידע, החקירה, החשיבה. אם היו אומרים לי מראש "אולי יש אלהים ואולי אין" הייתי מדשדשת בבינוניות הזו, אולי לא הייתי מקדישה לזה מחשבה נוספת. אבל אני הכרתי מבפנים את האמת המוחלטת, לכן יכולתי לבקר אותה לעומק, להעביר עליה ביקורת מהותית וקשה. כנ"ל עם צדק- אסור לגנוב. המבוגרים מעגלים פינות, אבל האם צריך ללמד ילדים שמלכתחילה זו לא אמת מוחלטת? כנ"ל עם פטריוטיות,עם אזרחות טובה- אתה לומד אמת מוחלטת, שהיא חיובית, אולי אוטופית. אתה יכול להעביר עליה ביקורת, מבפנים. אפשר, כמובן, לעשות את אותה הדרך מהכיוון השני. מערכת החינוך החרה שלא לעשות זאת, מסיבות מובנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עייני בספרה של אן סווידלר, בספרו של ווילפורד אייקין, בספרה של דבורה מאייר, ובכל כתבי דיואי (אשמח לספק הפניות מדוייקות). על האינטרנט - חפשי מידע על ה-CES או על HORACE. ב. גניבה ושקר הן שתי דוגמאות ישירות ופשוטות. מה עם, למשל, הקונפליקט של גיליגן (גניבה למען מטרה נעלה) - לא הייתי רוצה שילדיי ילמדו ש"גניבה זה רע" בלי הבנה של המורכבות של הנושא. או הבעיות הקלאסיות של התאבדות, המתות חסד, ניסויים בבע"ח, או אפילו גירוש משפחות מחבלים ואני-לא-יודעת-מה-עוד - דוגמאות למקרים בהם ערכים בסיסיים מתנגשים. ד. אותי חינכו שאולי יש ואולי אין אלוהים. ולא, אני לא מדשדשת בשום בינוניות, וכן, הקדשתי לזה מחשבה יותר מרוב חבריי שחונכו ש"יש אלוהים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זהו עולם עתיר ידע, על כל ספר אביא לך ספר שיסתור אותו. מכאן, לשיטתך, אין ערך בכלל להתייחס לנושא, כי גם כך אין אמת אוביקטיבית. ב. כל מה שהעלית הוא חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים כיום. אף אחד לא מנסה לגדל דור של רובוטים כנועים וחסרי חשיבה. ס. יזהר גם לא טען כלום על הנושאים שהבאת- הוא יצא נגד הערכים המוחלטים, החינוך לאהבת הארץ, שבעיניו אינו אלמנטרי, ומכאן הפליג לתובנות מרחיקות לכת שהנגזרת שלהן היא שאי אפשר ללמד על גניבה ושקר, וראי תגובות המגיבים כאן. ד.כל שהתכוונתי לתאר בזה, הוא התהליך הקוגנטיבי שאני עצמי עברתי. אני סבורה שהוא משקף צורת למידה מסויימת. הדוגמא הייתה מקרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לאלאלא. היא לא טענה שאין *אמת* אובייקטיבית. טענות יכולות מעצם טבען להיות אובייקטיביות (לדוגמא, טענה כמו "אפה של גילית ארוך", בהינתן הגדרה חד-משמעית ל 'ארוך' [למשל, יותר מהממוצע], ניתן לומר אובייקטיבית אם הוא אכן ארוך). כך עם כל היגד פסוקי. היא טענה שאין *ערכים* אובייקטיביים, כלומר היגד מכוון-מטרה (טלאולוגי), לא בהכרח תהיה הסכמה שמטרתו היא ראויה. בתגובה אחרת (תגובה 85071) טענת: "אין ויכוח על כך שהערכים שמנסה משרד החינוך להנחיל הם חיוביים. אין כל רע בלהתנדב, לשרת בצה"ל, לתרום לקהילה" - אבל זהו בדיוק, שיש ויכוח. אובייקטיביסט כמו ד"ר משה קרוי יטען שזה רע להתנדב, שעצם תחושת החובה לזולת היא לא מוסרית ושהמתנדבים הם 'זומבים'. הוא אולי במיעוט, אבל וודאי שיש ויכוח. הדבר ברור עוד יותר כשאנו מדברים על השרות בצבא, כאשר הויכוח הפציפיסטי הוא מהידועים והחשובים בפילוסופיה של המוסר. מה זאת אומרת, "אין ויכוח". אולי בחברה שלך אין ויכוח. אבל על ערכים *תמיד* יהיה ויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם מת ;-) אני חושב שבאומרה "אין ויכוח" גילית התכוונה להגיד שזה הרחק מעבר לקונצנזוס. לבטא כל רעיון בפירוט ובהסתייגויות משפטיות מאד מסרבל את הדיון: לדוגמא "בקרב רוב מכריע של האזרחים אין ויכוח על כך שהערכים..." סתם מאריך את המשפט ולא מוסיף שום דבר שהקורא הסביר לא יכל להבין ממילא, ובנוסף גם לא ישיג שום מטרה אם מישהו רוצה דוקא להתפס לפרטים. "הגדירי רוב מכריע", "הראי לנו סטטיסטיקות" וכל שאר הטריקים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי תמצא הנאה רבה באתר הבא: http://www.fool.com/community/register/RegisterStart... נכון, הוא מת. אבל דעותיו קיימות עדיין. אה, נזכרתי, אתה לא מתווכח עם מתים. למרות השרירותיות שברעיון הזה (האם אפשר לזנוח גם את לייבניץ?), יש בו חן מסוים; בכל פעם שהוגה נפטר ואיתו מתה הגותו, ישנה הזדמנות חדשה להוגה צעיר לומר בדיוק אותו דבר בלי לחשוש שיואשם בפלגיאט... מי דיבר על הסתייגויות משפטיות?! מספיק להגיד 'כמעט'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אדם, שמתי אמוטיקון במיוחד כדי להמנע מתגובה כזאת, ואני באמת שונא אמוטיקונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו. זה היה סתם תירוץ לתת את הלינק שבתגובה. חביב, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם חביב, זה אחד מאתרי הפיננסים המשובחים ביותר ברשת - גם גדוש בדברי טעם וגם מהנה לקריאה, אפילו לאלה שמעולם לא הבינו דבר בשוק ההון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Yep.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ אני נמנע מאתרים שדורשים רישום (אני לא רק שוטה אלא גם עצלן), אבל בעקבות שתי ההמלצות שקיבלתי אני אחרוג ממנהגי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. לא נכנס לסמנטיקה שנואה אלא נפתור זאת כך: הרוב המוחלט של ציבור ההורים מעדיף שילדיו יתחנכו על בסיס ערכי התנדבות ותרומה. בפני אלו שלא פתוחות הרבה אפשרויות (ביה"ס הדמוקרטי, האנתרוסופי, הום-סקולינג וכיו"ב). כיוון שיש קונצנזוס לערכים מסוימים (שהוא לא מוחלט, בסדר, אבל הסכמנו ששומדבר לא מוחלט) ובאותם ערכים יש תרומה לקהילה ואין בהם נזק, מה טבעי יותר מהלנחיל אותם. מתנגדיהם יוכלו לבקר אותם אח"כ תוך היכרות מבפנים. זה קצת טפשי לרצות לא להנחיל שום ערכים, כי קרוי חושב וכו. לא? החינוך לעולם נטול ערכים הוא למעשה חינוך לערכים גם כן, (ראה פוסט מודרניות) ואם בכל מקרה בוחרים ערכים, יהיו אלו ערכי הטוב והראוי כפי שהם מוכרים וידועים בעולם כולו (גם זה ההגותי) ולא פינות ביזאריות ורדיקליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוי כבר לא יטען ולא יחשוב. אלי אשד כתב על זה פעם: "שליחם של בני-אור". דיון 581 דיון 584 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה עדיין לומר על הפציפיזם שהוא ביזארי. זו עמדה מכובדת וידועה, וכך עוד עמדות שונות ורבות. חוץ מזה יש פה סכנה במיקרים שיהיו דעות שתומכים בהם 40% מהאזרחים, וכו'. השאלה היא, למה בכלל לכפות את ערכי הרוב, כאשר ממילא כופים אותם במסגרת החלטות הכנסת. כפייה *בנוסף*, גם בדרך החינוך נראת לי רבה מידי. לי יש רעיון אחר: עד שעה 13:00 הילדים *ילמדו* (ולא יחונכו), ואחרי השעות הללו הכיתות (או בתי ספר שלמים, זה יקל בעיקר בקהילות סגורות) יתחלקו כמו ב "הקבצות" אבל לא לפי רמת הילדים אלא לפי בחירת ההורים את סוג החינוך הערכי להם יזכו ילדיהם? במידה ויהיו מספיק אפשרויות בחירה, לא תהיה כפיה, או שתהיה קטנה מאוד. כך בעיר מעורבת (בני-ברק) לא תהיה להורים בעיה לחנך את ילדיהם לפי ראות עיניהם. אה, ואני מסכים כמובן שאין מובן ל "לא להנחיל שום ערכים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי ביסודי, כאלו היו השעות הנוספות התורניות. הורים שרצו השאירו את ילדיהם בצהריים לשיעורי תנ"ך ויהדות. זה היה בימי המר העליזים, היום אין, כמובן, שום תוספת שעות לממ"ד. מחנך של כיתה מחנך אותה גם כשהוא מלמד היסטוריה, ועל זה כל הויכוח. האם מורה שמלמד אזרחות תוך דגילה מוצהרת בפציפיזם מקובל עליך? עלי לא. והמערכת רשאית להעיף אותו-הוא מטיף למסר הפוך מערכיה, מערער את יסודותיה ומסכן את התמיכה בה. במקרה קיצוני זה מדובר אמנם בכפיית ערכי הרוב. בשאר המקרים מדובר, פשוט, בנורמות של חינוך. לדעת הרוב ילדים לא אמורים לנתץ עזרי לימוד ולגדוע עצים, הם מעוניינים שהמערכת תחנך אותם להיות "טובים" ע"פ המושג הרווח. אם אי-מי חושב שזה דוקא יופי שהילד מתבטא, זו אינה סיבה מספיק טובה להפסקת חינוך לערכים בסיסיים מקובלים. והחינוך הזה לא קורה בשעת מחנך אלא בדוגמא אישית, בלימוד מתוך אמונה, בקיאות והכרת כל צדדי הנושא. רוב המחנכים ממילא דוגלים בערכי המערכת, לפחות מאיפה שאני עומדת החינוך הוא שליחות להנחלת ערכים. האנטי-ממסדיים מוזמנים לחנך מחוץ למערכת ולא לחלחל ארס בתוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, את אותו דבר אפשר כמובן לעשות בעוד מערכות ערכים. מבלי להיכנס לסוגיות פוסט' מורכבות, אני חושב שאפשר ללמד היסטוריה בצורה אובייקטיבית למדי. כך אני למדתי אותה. אפשר להסביר את רצונם של המלוכנים, את רצונם של המהפכנים, מבלי להציג את עמדתך האישית. למעשה, אני לא זוכר שלימדו אותי היסטוריה-עם-אג'נדה. בתע"י, למדנו עם מורה דתייה, והתלמידים פשוט התמרדו. היה סיפור שלם, אולי אספר אותו בהזדמנות. אני גם לא חושב שמורה פציפיסט לא יצליח ללמד אזרחות בלי אזכור המוסר שלו. המורה לאזרחות שלי (שהיה מהמורים הטובים ביותר שלי) לימד מצוין את החומר, סירב לענות לשאלה שהייתה צצה פעם בשיעור ("לאיזו מפלגה אתה מצביע") *ועד היום אני לא יודע את התשובה לגביו*. והוא לימד מעולה. יש אמנם תנאים הכרחיים מינימאליים, אבל אין לדעתי בעיה עקרונית להשאירם מינימאליים. כן, חייבים לחנך תלמידים להקשיב בכיתה ולא להפריע, ולא לנתץ עזרי לימוד וכו', אבל לא הרבה מעבר לזה. לימוד מתוך אמונה (אמונה של המורה, ש "זה ערך ללמד". כל אחד מסיבתו הוא. הוא לא צריך לומר לתלמידים שזה ערך), בקיאות, והכרת כל צדדי הנושא, הם סתם תנאים ללימוד טוב. לא לחינוך. אין קשר. החינוך (לימוד) יכול להיות שליחות להנחלת לימוד. ומדוע יש ללמד? זה (אולי! ויכוח קצת נפרד...) מתחנכים *המורים* בסמינר המורים, לא בבית-הספר של התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לך מזל. אותי ''לימד'' אזרחות חה''כ לשעבר נחמן רז. הדבר היחיד שזכור לי מאותם ''לימודים'' זה שיש לו תעודת אקס-ח''כ שמאפשרת לו לנסוע בחינם בתחבורה הציבורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה עם רוב מה שאמרת- חוץ מהפסקה האחרונה. וקיבלתי אותה כיוון שלא הבהרתי את עצמי- לא אמונה בחשיבות החינוך בלה בלה בלה, אלא מי שמלמד ספרות שיאהב, יכיר ויהיה בקיא בהרבה ספרות. מי ששונא מתמטיקה שלא יהיה מורה למתמטיקה, ומי שלא חושב שצריך לחנך- שלא יהיה מחנך. שיהיה ס. יזהר. מורה שמאלני יכול לייצג נאמנה דיעות ימניות, אבל למורה שדוגל באנרכיה, למשל, אין מקום במערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך נבדוק את זה? כן, ברור שאני מעדיף שהמורה של ילדי יאהב את מקצועו - אני חושב שיעשה את עבודתו טוב יותר. אבל אין לזה שום קשר לחינוך דווקא - אני הייתי גם מעדיף שהרופא שיטפל בילדי יאהב את מקצועו - שוב, כי אני חושב שיעשה את עבודתו טוב יותר. כמו שאני לא מצפה מבריאתן1 להיות פָּלֵאוֹנְטוֹלוֹג, כך אני לא מצפה שאנרכיסט ירצה בכלל להשקיע את חייו בהריסת האידאולוגיה שלו. ----------- 1 אני לא זוכר, את בריאתנית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבדוק את הקצוות. כלומר, לא נקשיב לאדון יזהר הנחמד (ומוכשר), ונוסיף לבחור כמורים את אלו שרוצים להיות מורים. ודאי שיש כאלו שישמחו ללמד גזענות טהורה, או היסטוריה מעוותת או שנאת השונה. לכן, למקרה זה בלבד, יש הגדרה ל''טוב'', והיא לא כוללת מסרים אנטי ממסדיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכמה מורות לעתיד ששוחחתי איתן במקרה, מסתבר שהן רוצות להיות מורות, אבל לא מהסיבות הנכונות. הסיבות הנכונות: אהבה למקצוע, תחושת שליחות, קשר טוב עם ילדים. הסיבות הלא נכונות: הרבה ימי חופשה, חוזרים הביתה באותו הזמן שהילדים חוזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה לעתיד: אני רוצה להיות מורה כי אני אוהבת את המקצוע, אני אוהבת ילדים ויש לי גישה אליהם. וכך זה גם אצל כמה בנות ששוחחתי איתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותי ודרך צלחה. לא טענתי שכולם ככה. היה לי הכבוד להיות תלמיד של לפחות מורה אחת שחשבה כמוך. אבל תלמידות חינוך שיצא לי לשוחח איתן לאחרונה (שקלתי להרשם למסלול לתעודת הוראה באזרחות, שמשרד החינוך דוחף אותו כרגע, ולכן הצטרפתי לשיעור אחד כדי להתרשם), שאינן מהוות מדגם מייצג לכלום, נתנו כסיבות את מה שאמרתי לעיל. היחידה שדיברה על שליחות הייתה הדוסית שבחבורה, אבל גם היא הוסיפה את הנוחות שבטיפול בילדים כשיקול רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש מקרים יותר גבוליים. המורה שלי להסטוריה ואזרחות תמכה במוצהר בסוציאליזם. מדינת ישראל היא סוציאליסטית בחלקה, הורי לעומת זאת הם קפיטליסטים. גם נראה שאין ממש קונצנסוס בעם איזו מהשיטות עדיפה. האם היא צריכה לחנך אותי לערכי הסוציאליזם? אפילו שאין ממש קונצנזוס שזה ערכי הרוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורה שלי לאזרחות בי"ב היתה מס' 12 ברשימת "צומת" לכנסת. עכשיו נחשו איך נראו השיעורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא צריכה להבהיר לך מהו סוציאליזם, למה היא דוגלת בו ומה האלטנטיבות. אני מניחה שזה מה שהיא עשתה. סוציאליזם הוא בהחלט לגיטימי- אם היא הייתה פציפסטית נלהבת, למשל, זה היה קצת יותר בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו שמורה דתי צריך להבהיר לך מהו דת ואלוהים למה היא דוגלת בה ומה האלטרנטיבות - לא במטרה להציג אותן כשקר לעומת הדת אלא כאלטרנטיבות רציניות וגם להציג את הכשלים והבעיות שיש בדת. אם המורה היתה דתיה נלהבת שוחרת אלוהים ומקפידה על שולחן ערוך זה כבר בעייתי מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ציפיתי לתגובה בשעה הזאת... כל מורה היה מציג לי את האידאולוגיה, הסיבות והאלטרנטיבות. במקרה זה, מכיוון שהיא נלהבת, השיעור היה מוטה. כלומר, האלטרנטיבות לא קיבלו סקירה הוגנת לדעתי. גם פציפיזם אפשר ללמד ע''י הצגת דעות בעד ונגד. לא אתנגד אם ילמדו את ילדי מהו פציפיזם, בתנאי שלא ישכנעו אותם לבחור בכיוון זה. באופן דומה, הורי היו מעדיפים שיציגו את הסוציאליזם בצורה פחות תומכת. ברור לי שיש פחות תומכים לפציפיזם מאשר לסוציאליזם. השאלה אם מספר התומכים צריך לשנות. האם הפציפיסטים ביננו צריכים שמערכת החינוך תסביר לילדיהם שלאמא ואבא יש דעות לא לגיטימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתם מגזימים בערכו של החינוך בבתי הספר. אדם שמורה אחד שלו היה סוציאליסט ואף אם הטיף בלהט לכך עוד לא הופך להיות כזה בעצמו. וזה נכון לגבי דברים אחרים. ונניח שהמורה שלי מלמד שהכול מאלוהים אז מה? מחר אני חוזר בתשובה? ההשפעות של בית הספר אינן כה משמעותיות בעיקר כאשר אין סביבה תומכת וכאשר יש סביבה כזו זה לא ממש משנה מה בית הספר מלמד. ערכים בעלי גוון פוליטי או דתי, או ליתר דיוק, הרצאות אידיאולוגיות בכיוונים האלה, אינם כל כך משפיעים גם כי אינם פרי מערכת שלמה וגם כי הם עצמם חמקמקים ולא מעשיים. הילדים צעירים מדי מכדי להבין לעומק ממש וגם אם כן ההבנה היא שכלית טהורה ולא משהו שנדבק. כדי להטות פוליטית צריך מסע שכנועים מאוד אינטנסיבי. בסופו של דבר כמעט כולם מצביעים מה שהם קיבלו בבית. אני אישית חושב שמעט מאוד אנשים, כולל אני, יודעים באמת מה בדיוק קורה בפוליטיקה ומגבשים נימוקים לוגיים טהורים לגבי מה להצביע. זה אולי נובע מהסיבה שהדברים לא כפופים ללוגיקה במקרה זה. נראה לי שחינוך לערכים שיעבוד חייב להיות קודם כל שאינו שכלי טהור. דבר שניתן להחדיר אותו בכוח, כי כך בעצם גם נעשה רוב החינוך אחרת כולנו עוד היינו עושים במכנסיים ואוכלים עם הידיים. מישהו למד את זה בשיחת ארבע עיניים נינוחה עם הוריו? ערכים שניתן להקנות אותם הם קודם כל ערכי אדם: תרבות דיבור, סדר וניקיון בסביבה שלך, הימנעות מאלימות, עבודה מאורגנת, שיתוף פעולה, אחריות ואחרים. אלו הם ערכים בסיסיים שניתן להקנותם באמצעים שאינם רטוריים ואינם נשענים על אינטלקט נטו, גורם שאינו כל כך מפותח ואינו דומיננטי אצל רוב הילדים הצעירים וגם בבגרות כוחו עוד מוטל בספק. אני בספק אם ניתן לחנך לסוציאליזם או לפציפיזם בבתי הספר. קודם כל הסביבה אינה כזו ושנית מדובר בהרצאות נטו. ואולי השפעתן אינה כה רבה. אבל אפשר לנסות. האמת נראה לי שזה יהיה יותר יעיל שבמקום שכל מורה יימנע מעמדה שכל מורה ינקוט עמדה. אז נוצר איזון לא פחות טוב. בתנאי שדואגים לאזן את הדברם מראש. אבל שוב, אני מטיל ספק בכל דעה שיביע מי מצוות המורים. עד הקיוסק שבכניסה לתיכון זה כבר מתפוגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך, ואפילו רוצה להקצין: אני *מעדיף* שהמורים של ילדי יציגו לו תפיסת עולם שונה משלי. זה מאד מתאים לתפיסת העולם שלי שהוא יתעמת עם מה שהוא סופג בבית, שכן גם אם אני מנסה להציג בפניו אלטרנטיבות רעיוניות לדרכי, ברור שאני לא עושה באופן הוגן. אני בהחלט בעד שהוא יביא הביתה רעיונות וטיעונים ששמע במקומות אחרים, אולי בגלל האשליה שלי שאני מסוגל להתמודד עם הטיעונים שלו, ורואה בפעילות הזאת מעין זריקת חיסון של נגיפים (memes) מוחלשים. בסוגריים אפשר להוסיף שאני *כן* רוצה להקנות לו את תפיסת העולם הכללית שלי, ולא אשמח בכלל אם יצטרף לנוער מולדת או יחזור בתשובה. במלים אחרות, אני בעד פלורליזם רעיוני אבל, אם אפשר, לא אצל הילד שלי. למותר לציין שהרעיונות היחידים שהוא מביא הביתה הם שאמינם הוא המלך ושלוגיציזם הוא דינוזאור אינטלקטואלי, אבל זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הוא צודק, אמינם באמת המלך. ב. תנחומי על כי הוא מדבר על לוגיציזם. אני אישית לא בטוח מה זה, אבל זה נשמע כמו מחלה מאוד לא נעימה. במיוחד בקרב דינוזאורים אינטלקטואלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה בעיקר עם התפיסה שמורה, בסופו של דבר, הוא אדם פרטי שרשאי להחזיק בדיעות ייחודיות לו. גם נשיא ארה"ב עישן פעם סמים. כפי שנטייתו המינית של המורה לא חשובה, כך גם מגוון דעותיו צריכות להיות דעותיו שלו בלבד. אם הוא מורה טוב, ידע להוציא את הטוב מדעותיו (ערכים כגון חופש דיבור, חופש מחשבה, פלורליזם, סובלנות) תוך ניתוק מדעותיו הספציפיות ומתן נקודות מבט משני צידי המתרס. עם זאת, אסור למורה לעשות כל שימוש לרעה ו/ או ניצול בעזרת דעותיו. המורה אהוד רמאן שהורשע הבוקר בביצוע מעשים מגונים בתלמידותיו טען להגנתו כי הדברים נעשו במטרה להתחבר לטבע ומתוך מתן ביטוי לתיאוריות של נטורליזם ונודיזם.1 1 טוב שלא ביקש ללמד אותן על תיאוריות אקולוגיות וחשיבות המיחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אבל אותו "טוב" שאת רוצה שהוא יוציא מדעותיו הוא טוב בעינייך, לא בהכרח טוב אוניברסלי. אני הייתי *רוצה* שיהיה לבני מורה שלא מאמין בחופש הדיבור - אין דרך טובה יותר בה אוכל להדגים לו למה חופש הדיבור הוא ערך חשוב בעיני. אשר למעשים מגונים - זה שייך למישור אחר לגמרי, וכמובן אסור באיסור חמור. לא איכפת לי שאיזה מורה אקצנטרי יטיף למען רעיונותיו של וילהלם רייך, למשל, אבל ליישם אותם על ילד חסר הגנה זה פשוט פשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שתיתפס דווקא לעניין ה''טוב''. לכן ציינתי ערכים שנראים לי אוניברסליים. אתה מוזמן לצרף משלך או להחסיר משלי. בסופו של דבר ניתן יהיה להגיע לעמק השווה ואפילו עם מספר מצומצם עד זעום של ערכים. ובנוגע להערה על חופש הדיבור - איששת את דברי. הסכמת איתי בכל שחופש הדיבור הוא ערך חשוב והצעת אלטרנטיבה לימודית שמקובלת עליך. המטרה זהה, על הביצוע ניתן להתווכח. ובנוגע למעשים מגונים - זה לא ''פשוט'' פשע. זה פשע רשמי שעונש המאסר עליו מעוגן בחוק. מטרתי היתה לא להדגיש את עניין המעשים המגונים אלא את עניין התיאוריות שנתנו לאותו מורה את הלגיטימציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך לא נובע מדיבורים והרצאות. אלו יכולים לבוא כתוספת, כניתוח. החינוך וההשפעה האמיתיים נובעים מהתנהגות שאנחנו נחשפים אליה. מדוגמא אישית, ממודליזציה. איש חינוך הוא לא אדם שמדבר על האידיאולוגיה והערכים שלו, אלא אדם שמתנהג באופן מודע בהתאם לדברים שהוא מאמין בהם, ו_בנוסף_ לכך גם מסביר אותם. המסרים הפורמלים חייבים לבוא במקביל למסרים שעוברים "מתחת לפני השטח", ומכאן הבעייתיות (כמו שאני רואה אותה) במערכת החינוך הפורמלית. אם מישהו "מחנך" מהפה ולחוץ, כי ככה הוא צריך, ולא מתוך אמונה, הוא בחיים לא ישפיע. ככה זה- למעשים יש הרבה יותר כוח מאשר למילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. חינוך בא במעשה ולא בדיבור. אולם כיצד תדגימי במעשה אתיאיזם? סוציאליזם? הפרדת דת ממדינה? אלו הם דברים שלא ניתן להדגימם במעשה ובטח לא בצורה שתבהיר בדיוק במה מדובר, בצורה שתקשר את הרעיון למעשה. לכן קל יותר לחנך לערכים בסיסיים ומעשיים יותר: כשמכריחים ילד במשך שנים לעבוד רק כשנקי סביבו, או לדגור על הספרים כדי להצליח הוא בסוף רוכש את זה. ערכים גבוהים יותר קשה יותר להבהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא כן. פציפיזם הוא נזק למערכת הכללית, למדינה ולממסד. לכן מערכת החינוך תעשה כל שבכיכולתה (באמונה וכו) להסביר למה הוא לא לגיטימי- זה אלמנטרי ממש כמו להסביר למה בתוך מערכת החינוך למה חוסר חינוך הוא לא לגיטימי. כיוון שלילד יש גם הורים ייתכן והוא לא ישתכנע (והרי בכל מקרה גם הוריו בדעת מיעוט, הוא בטח רגיל), והוא בטח יעלה ברמה את הדיון בכיתה בנושא. לא מספר התומכים הוא שמשנה אלא מהות הערך. כיוון שפציפיזים הוא באופן כה בולט סותר את טובת המדינה והממסד ממילא הוא גם נחלת מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרדיזם הוא נזק למערכת הכללית,למדינה ןלממסד. לכן יש לאפשר למערכת החינוך להסביר לילד למה הוריו טועים. [ממילא הוריו מיעוט במדינה ,והוא רגיל לשמוע דברים כמו:דוסים וכו).זה בטח יעלה את רמת הדיון בכיתה כשהוא יצטרך להגן על עמדת הוריו, מול מורה מבוגר מצויד בטיעונים משוכללים,נתונים וכו', שיסביר לו למה הוריו פרזיטים . אה,כן.כיוון שעסקה הנעשית ללא חשבונית היא באופן בולט בסתירה לטובת המדינה,ממילא רק מיעוט יסכים לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים הם לא חלק מהחינוך הממלכתי. ציינתי שיש לאפשר לקצוות אלטרנטיבות- ביה''ס הדמוקרטי, אנתרוסופי וכו. מי שבוחר בחינוך הממלכתי, שלא יצפה שבנו יקבל חינוך אנטי-ממלכתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נדבר על חינוך לאהבת הארץ. איזו ארץ? כולל או לא כולל את השטחים? ואיך תוצגנה ההתנחלויות? ומלחמת לבנון? אני יכולה להמשיך. כאשר עבדתי עם בני-נוער בארץ לפני מספר שנים, מה הופתעתי לגלות שילדים בני 17 (צו ראשון, מתגייסים בסוף השנה) לא יודעים כלום על מצבה הבטחוני של ישראל. שאלתי אותם מהי רצועת הבטחון ואיך היא נוצרה (אז עוד היינו בלבנון) - לא היה להם מושג. שאלתי אותם על השטחים - שום מושג. אבל הם למדו לאורך שנים את הערכים המיליטנטיים-ציוניים שכולנו התחנכנו עליהם בבית-הספר, והיה ברור להם שהם הולכים להיות "לוחמים" (ואפילו די שמחו בגלל זה). אולי צריך ללמד קצת פחות "אהבת הארץ" וקצת יותר עובדות והיסטוריה. לא יכול להיות שילד בי"ב לא יודע כלום על מלחמת לבנון. ד"א, בנוגע למה שכתב אור - גם אני לא למדתי אף פעם מה קרה אחרי 48' (לא יודעת איך ולמה), ואת כל הידע שלי על חמישים השנים האחרונות נאלצתי ללקט ממקורות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לסיפא. גם בבית סיפרי לא למדו כלום על ההיסטוריה של מדינת ישראל (פרט למידע מקרי בשעורי אזרחות). בספר הלימוד, אא''ט, החומר המשיך בערך עד מבצע קדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה מאד פשוטה לכך שמפסיקים ללמד את ההיסטוריה של א"י אי שם בשלהי 48'. הדמויות המדוברות עדיין חיות, עדיין מסתובבות ביננו. הפצעים עדיין טריים, הקונצנזוס עדיין לא מגובש. או במילים אחרות- בעוד 20 שנה אני מאמינה שילמדו כבר על "אלטלנה"1 פשוט כי זה יהיה פשוט יותר. אז נקטר שלא מלמדים על האינתיפדה של 87 ו2001. 1אני דווקא למדתי על אלטלנה בבית הספר.2 למרות שכבר בבית שמעתי על המקרה. 2 אותו בית ספר שגם לימד אותי על כפר כנא בשלושה מקוצועות שונים,(אזרחות, משפטים, והיסטוריה. למען האמת, גם בשיעור חברה דיברנו על זה) על זכויות האדם והאזרח (שוב, משפטים, אזרחות וספרות) ועל הדילמות הערכיות (מי היה מאמין?) שנובעות מהמשטר הדמוקרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים דיברתי על ידידה שלי, בעלת נטיות ימניות קיצוניות. במהלך שיחה אמרתי משהו על אלטלנה. היא לא ידעה על מה אני מדבר. בחורה שלומדת באוניברסיטה, בוגרת מערכת החינוך הישראלית, לא שמעה את המילה מימיה. במיוחד הרגיז אותי שהיא ימנית, מתלוננת על טרור ערבי, על השמאלנים הבוגדים ועל כל העולם, אבל לא ידעה אפילו מה עשה האצ''ל, חביביה משכבר הימים, זמן קצר אחרי קום המדינה. לרעתי יצויין שעד שקראתי עליו לאחרונה בספר בהקשר אוניברסיטאי, לא ידעתי כלום על רצח ברנדוט... בקיצור, לא מלמדים כלום ממה שקרה רגע אחרי הקמת המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצח ברנדוט היה אחרי הקמת המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאה יכול לראות כאן: שהוא היה בחיים ביולי 48. בפועל, הוא נרצח ב- 17 בספטמבר 48. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגם הזה בתכנית הלימודים הוא אכן חמור והוא גם האחראי לאותן חרפות שמתגלות במשאלים מקריים בסמינרים למורים. אבל, וזה אבל גדול, בואו לא נניח את ההנחה התמימה שמה שיילמד אם יילמד נכנס ישר לזיכרון הנצחי של הילדים. למה מה שהם כן למדו הם כן זוכרים? קדחת. יש גבול לכמות החומר שניתן להעמיס על ילד. גם כך הלימודים עמוסים למדי. אני אישית ההייתי ממליץ לקצץ בשעות שמוקדשות למקצוע הכי מיותר במערכת: מתמטיקה. חשיבותו נגזרת מכך שהוא תנאי קבלה לאוניברסיטאות אבל בתכל'ס למי שלא הולך לתחום אין דבר מיותר מזה. זה אפילו פחות מעשי ממדעים ברמה נמוכה. ממש מיותר וודאי ביחס למה שמושקע בזה. כל מה משעבר לחשבון פשוט וקצת גאומטריה וסטטיסטיקה בסיסית (והיא דווקא רלוונטית קצת) מיותר לגמרי. עדיף להעביר את השעות ללימוד העם והמדינה ואנגלית ועברית. מי שיגיע לתחום שילמד עוד כמה קורסים בתואר ראשון וישלים את החומר תיק תק. באמת מעניין: אם יחליטו שמורידים חלקים נכבדים מהחומר במתמטיקה לטובת השקעה רבה יותר בחשיבה מתמטית יצירתית (ברמת הגבוהות הכוונה), האם לדעתכם לתלמידים יהיה קל יותר באוניברסיטה במקצועות המתמטיקה או קשה יותר? קל כי הם פיתחו חשיבה וקשה כי חסר להם חומר. מצד שני, בשום מקום לא כתוב מה צריך להיכלל בתואר ראשון ומה לא. ועוד שאלה: אנו מדברים על שחסר חומר בלימודי ההסטוריה כאן. מה קורה באנגליה? שם צריך ללמד מאות שנות הסטוריה! ומה ביוון? ובאיטליה? ובפרס? ובלבנון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההישגים במתמטיקה של תלמידים בישראל, באופן השוואתי לתלמידים ממדינות אחרות, מדרדרים משנה לשנה. אולי לא כל טכניקה אלגברית שלומדים בבית-ספר היא חיונית. אבל הרעיון של הוכחה מתמטית (אותו סופגים דרך משפטים בגאומטרית המישור בסביבות כתות ט'-י') הוא אבן יסוד במדע; גם החשיבות ההסטורית והתרבותית שלו היא ראשונה במעלה. נראה לי שקשה להסתדר בלי יכולת לפתור משוואות פשוטות ולחשב ריביות, וחומר הלימודים של שלוש יחידות לא כולל הרבה יותר מזה. אתה שואל מה יקרה אם יורידו חלקים מהחומר במתמטיקה לטובת "חשיבה מתמטית". איזו שיטה יש ללימוד חשיבה מתמטית שהיא טובה יותר מפתרון בעיות מתמטיות? לימדתי מתמטיקה באוניברסיטה לא פעם; לסטודנטים שמגיעים ללמוד כבר יש בעיות רציניות בטכניקה המתמטית (וגם בחשיבה מתמטית, אגב). אין ממה להוריד. לגבי החומר של תואר ראשון - שלא כמו מקצועות אווריריים יותר, חומר הלימודים במתמטיקה לתואר ראשון אחיד למדי בכל העולם (ולא השתנה בהרבה בחמישים השנים האחרונות). אבוי לנו אם גם שם נקצץ כדי לשמח את הסטודנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש איזשהו מקצוע שהוא לא מדע, הרי זה מתמטיקה. לדעתי, לשים אותה יחד עם הפילוסופיה תהיה טקסונומיה טובה יותר. ואגב, תלמידי שלוש יח"ל גומרים עם היכולת לפתור משוואות פשוטות ולחשב ריביות כבר בסוף כיתה ט'. למה צריך להמשיך ולענות (כך לתפיסתם) אנשים שבברור מראים חוסר רצון או יכולת בלימודי המתמטיקה? הידעת שכ40% מחסרי תעודת הבגרות, עפ"ז, הם כאלה רק כי חסר להם מתמטיקה? אני לא רואה ערך בחובת הבגרות שיש כיום ל3 יחידות, וחושב שראוי לבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי הרעיון של הוכחת מתמטית נשאר כלוא בכל מה שקשור למתמטיקה. לא נראה לי שילדים מייצאים אותו לשאר תחומי החיים. גם לא נראה לי שהם מבינים את חשיבותו ככלי מדעי. היה דווקא מעניין ויעיל אולי אם היו מדברים קצת על הפילוסופיה שמאחורה, על החשיבה המדעית יותר מאשר לפתור אין סוף משוואות. אפרופו משוואות, פתרון בעיות במתמטיקה אינו דרך יעילה כל כך לפיתוח חשיבה מתמטית. יש בעיות שדורשות חשיבה ויש בעיות שדורשות פעולת דפוס חסרת הבנה. צריך לבחור בפינצטה את הבעיות כך שבאמת תבדוקנה חשיבה. אפרופו גאומטריה, המקצוע הזה אכן נראה לי בזמנו כחשיבה טהורה. תמיד הייתי אחוז איזו חדוות גילוי משונה, כאילו אני האדם הראשון שיוכיח כי שני המשולשים האלו חופפים. חבל שזה נגמר בכיתה ט', לפחות לתלמידי שלוש יחידות ולא ממשיך הלאה. אתה יכול לספר קצת על הבעיות של סטודנטים למתמטיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה סטודנטים לומדים קורסים במתמטיקה - אבל בעיני הקורסים בסטטיסטיקה למדעי החברה או בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אינם "מתמטיקה", אלא "טכניקה מתמטית". במתמטיקה, כל קורס בנוי סביב כמה מושגי יסוד ותכונות שלהם, ועיקרו הוא הוכחות של משפטים העוסקים במושגים האלה. אוכלוסיית הסטודנטים למתמטיקה מחולקת לשלוש קבוצות (כמעט זרות): אלו שבאו ללמוד מקצוע אחר (בדרך כלל מדעי המחשב) וצריכים לבחור גם מקצוע משני; אלו שרוצים לקבל תעודת הוראה במתמטיקה; ואלו שלומדים "לשמה". לא יהיה נכון מצידי להכליל לגבי בעיות של סטודנטים (אולי אחרים ירצו לפרט); אבל בהחלט מורגש קושי בטכניקה מתמטית, בהפנמת מושגי היסוד, ובנשיאה שלהם משנה לשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה שונה. ברור שחייבים ללמוד היסטוריה וג"ג. לימור לבנת, אגב, היא השרה היחידה שתיקנה את זה. ההתנחלויות תוצגנה כפי שהן-אין כל ויכוח על "מה זו התנחלות". יש ויכוח על לפנות או לא לפנות התנחלות. מה הבעיה להעלות את זה בכיתה? יש ילדים שמאלנים וימנים, ממש כשם שיש מבוגרים כאלה. כנ"ל אהבת הארץ-יש דיון על גבולות הארץ. למה לא לדון אותו? בני נוער לא לומדים רעל צבאי בביה"ס- הם רוצים להיות חיילים כי הציבור מוקיר חיילים, כי התקשורת. ס יזהר, ע"מ לחזור לדיון המקורי, היה נגד חינוך פטריוטי וממסדי. הוא סבר שאין כל כשל חינוכי בבני נוער שלא רוצים להלחם בשביל המדינה. בא כותב המאמר, וציין כי באופן כללי אין להגדיר שום נוער "כשלון", כיוון שאין ערך מוחלט. באה גילית, ואמרה שני דברים: א.הממסד יחנך לציות לממסד, מה טבעי יותר מזה, מה מוסרי יותר. בלא אותו ממסד עצמו לא היה כאן שום חינוך, לא שיעורי ספורט ולא ספרות, ובלא אוהבי הממסד אין לו עתיד. הממסד נותן גם מקומות אלטרנטיבים לגידול פציפיסטים ושונאי מסגרות, וכבר פרטתי את דעתי עליהם. הרוב, מכל מקום, ממשיך לשלוח ילדים לחנוך ה*ממלכתי*. בשביל לצפות שהמדינה תחנך את ילדיה לאנרכיה צריך להיות לא מורה ולא מדינאי. ב. יש ויש ערכים מוחלטים לטוב ורע. נגיד, בוגרי השמינית שהרסו את ביה"ס, גדעו עץ והשמידו ציוד? זה רע. גם אם נתפלצן שעות על חופש ביטוי, יתרונות האנרכיה וחשיבות המחאה, אלו עדיין יהיו, בשורה התחתונה, ילדים רעים ולא מחונכים. נגיד,התלמידים שאנסו חבר לכיתה? חופש מיני, גבולות הפרט והכלל, ביטוי עצמי- שומדבר לא יגאל אותם מלהיות רעים ולא מחונכים. נגיד, ילדים שלא עומדים בצפירה ביום הזכרון? -ביטוי עצמי, חופש ביטוי וכו וכו, והם עדיין ילדים מפונקים, כפויי טובה ולא מחונכים. ככה המדינה החליטה לחלוק כבוד למתים, אין כל ערך בהתרסה נגד קודים ציבוריים כשהאלטרנטיבה היא ריקה. מערכת החינוך איננה פולשנית או קומוניסטית, היא חרטה על דגלה ערכים כמו כבוד לאדם, התנדבות, כבוד לארץ ומנהגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם המורים והרשת''בים שלכם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיאוגרפיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז השאלה היא כזו: גם הילדים שביצעו ונדליזם, אנסו את חברתם לכתה או לא עמדו בצפירת יום הזכרון, חונכו במשך שנים בביה"ס ובבית כי כל הדברים הנ"ל הם רעים, שגויים, לא מוסריים, עומדים בניגוד לחוק וכו'. או דוגמא יותר פשוטה ויומיומית - כל ילד לומד בביה"ס שוב ושוב שאסור להרביץ, וילדים עדיין מרביצים. כל ילד לומד שאסור להעתיק, וילדים (ומבוגרים) עדיין מעתיקים. כפי שכתבת למעלה - מאותה כתה יצאו סופרים וגנבים. מה שמביא אותי לתהות האם בכלל אפשר לחנך לערכים, או האם קיים חיונך בית-ספרי אפקטיבי לערכים. הערכים המנחים אותי היום שונים מאוד מהערכים שניסתה מערכת החינוך להנחיל לי, ובחלק מהמקרים אף הפוכים לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגלל זה הקריאה של יזהר לפיה המערכת שוללת חשיבה עצמאית היא מוגזמת. כל ילד נמצא בבית, ובכיתה, וברחוב, ורואה טלויזיה ועושה עוד אלפי דברים- חובת ביה''ס להבהיר חד משמעית שאסור להרביץ. חובה עליו להעניש את האלימים, אבל הוא מעולם לא התיימר להיות גורם חיברות יחידי או אפילו עיקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הספר הוא גורם חיברות ראשי מיד לאחר ההורים והמשפחה. בימינו, במקרים רבים בית הספר הוא המקום בו פוגשים ילדים את קבוצת השווים שלהם (יותר מאשר בהסתובבות בשכונה וישיבה על הברזלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא "ראשי" אבל "מיד לאחר ההורים והמשפחה"? כמו שציינתי, הוא לא העיקרי ולא היחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "מעולם לא התיימר להיות גורם חיברות יחיד או עיקרי". נכון, הוא לא היחיד אבל במקביל למשפחה הוא בהחלט עיקרי (קחי בחשבון שהחל מגיל 5 הילד מבלה במערכת החינוך יותר זמן מאשר הוא מבלה בבית). הוא יותר משמעותי מאשר גורמי חיברות אחרים (סביבת מגורים למשל). בימים אלה (של חוסר בטחון) משמעותו אף עולה הואיל ומספר הילדים שמשחקים סתם כך בחוץ, הולך ופוחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הנתונים שהילד מבלה במערכת החינוך יותר זמן מאשר בבית?(ז'תומרת, על כמה שעות מדובר? כי אני הייתי בתיכון בערך 7 שעות, מה שמשאיר 17 שעות נוספות, אפילו אם אני ישנה חצי מהן) וכשאת אומרת "מערכת החינוך" את מתכוונת לבית הספר או להכל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיון על בית הספר כגורם מחברת מדובר על בית הספר היסודי. בגיל התיכון, בית הספר כמחברת מאבד מכוחו. כיום, יום לימודים הוא כ- 6-7 שעות (ביום לימודים רגיל). השאלה היא לא רק כפונקציה של זמן נטו אלא בהשפעה שיש למסגרת על הילד. אם נצא מנקודת הנחה שהילד חוזר הביתה בשעות הצהריים (14:00-15:00), אוכל ארוחת צהריים, מכים שיעורים, משחק עם חברים, רואה טלוויזיה, אוכל ארוחת ערב והולך לישון, יוצא מזה שהשעות בהן הוא במסגרת הבית ספרית משמעותיות יותר עבורו. כל זה, מבלי לקחת בחשבון תנועות נוער וחוגי העשרה שמהווים סוכני חיברות שונים מאשר בית הספר (לא פורמליים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שבתקופת היסודי הייתי בבית הספר אפילו פחות מאשר בתקופת התיכון. מה באמת לגבי מסגרות החינוך הבלתי פורמליות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסגרות החינוך הבלתי פורמליות, קרי - תנועות נוער וחוגי העשרה, אינן חובה. הן נתונות לבחירת הילד ומיועדות לשם הנאה בזמנו הפנוי. כמו בבית הספר, החיברות נעשה באמצעות קבוצת השווים (בני גילו של הילד) בדרך של חיקוי, למידה משותפת והפנמה אך בניגוד לבית הספר ששם ישנה היררכיה ברורה ומשמעת1 קבועה, בתנועות הנוער והחוגים התכנים מועברים ע"י מדריכים ומנחים2, המסגרת חופשית יותר והמדריכים פעמים רבות קרובים בגילם לילדים מאשר המורים בבית הספר, מה שמאפשר קרבה ביניהם ולפיכך פתיחות. 1 גם בבתי ספר פתוחים, ששם נהוגה משמעת שונה עדיין ישנה דמות מורה, מחנך ומנהל. 2 ותתפלאי לדעת שהטרמינולוגיה מאוד משנה. ההתייחסות ל"מדריך" אינה דומה להתייחסות ל"מורה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדלים בין מערכת החינוך הפורמלית לבלתי פורמלית ברורים לי לחלוטין. השאלה שלי היא, האם נבדקה יכולת ההשפעה של שני סוגי המסגרות האלו, ואם כן, אז עד כמה היא שונה, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת ההשפעה נבדקה, כשיהיה לי זמן אני מקווה למצוא לך חומר רלוונטי בנושא. ההבדל המרכזי הוא בגיל המנחים - מורה לעומת מדריך ומידת מעורבות קבוצת השווים - כקבוצה וככיתה (קבוצת שווים ללא ריחוק מהמדריך, או עם ריחוק מינימלי לעומת תלמידים בכיתה שאינם קשורים חברתית למורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאחד ההבדלים הנוספים בין מורה למדריך, הוא שמדריך עושה את עבודת החינוך בהתנדבות ולזמן קצר יחסית (בתנועות נוער, אין אפשרות טכנית להדריך יותר מגג ארבע שנים ברצף, בגלל שמה לעשות, יש צבא באופק.) ולכן ההתלהבות והמחוייבות הרגשית הרבה יותר גדולים מאשר אצל מורה ש"מחנך" כבר 20 שנה עם משכורת טורדנית. ואני אכן אשמח אם תוכלי למצוא לי חומר רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההבדלים האלה נכונים אך לא משקפים את ההשפעה של כל אחד מאלה על המערכת כולה כמחברתת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מערכת חינוך שלמה שלא מסכימה עם מה שאמרת על אלו שלא עומדים בצפירה. די קרובה אליך, אידיאולוגית, למעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה בקשר לטענה של גילית: לא טענתי כי אין ערכים ראויים או כי לא ראוי לחנך לאור אמונה מסוימת. כפי שאני קורא את יזהר גם הוא נזקק לערכים ומבסס את טיעוניו על ערכי חשיבה עצמאית ואחריות אישית. מנקודת מוצא זו הוא תוקף את כל אלו המנסים להחדיר ערכים במטרה לשמור כוחם הפוליטי. נסיונות מסוג זה הם לא מוסריים ולא מעשיים ולכן ראוי להתנגד ולבוז להם. אני תומך בהעברת ידע, אולם כאשר משרד החינוך פוסל ספר היסטוריה מפני שהוא לא מדגיש מספיק את הצד הישראלי, או כאשר מפחדים ללמד שירים של משוררים ערביים לבגרות , ובמיוחד כאשר מנסים לערבב בכוונה תחילה עובדות עם אמונות ודעות, אז זו פעולת שטיפת מוח פסולה. === חינוך אמיתי, כפי שאני מאמין בו צריך להעניק לתלמיד כלי שיפוט, ותחושת אחריות אישית. === אני אראה ככשלון חינוכי נער שיצא ממערכת החינוך ומבקש להשתמט משירות צבאי אם לא יהיו לו כלים להסביר את המניעים שלו, בדיוק כפי שאביט על נער המבקש ללכת לקרבי רק מפני שזה 'הכי אחי' ולא יהיה מסוגל להציג שיקולים אחרים. אולם אם הנער (או נערה) יחליט להשתמט ויעשה זאת לאחר שביצע חשיבה עצמאית ומנומקת, אזי המערכת החינוכית עשתה עבודתה נאמנה (זה לא מונע ממערכת המשפט להעניש את הנער, אולם זה כבר דיון אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תומך בהעברת ידע, אבל יוצא נגד הידע המוקנה. אתה טוען שהיומרה לבחור ספרים המדגישים את הצד הישראלי היא פסולה. מה נבחר, אם כן? ספרים אוביקטיבים. ומהו ספר אוביקטיבי? כזה המדגיש (אליבא דיזהר) את הצד הפלשתיני. האם אתה מבין את הבעייתיות? אגב, בהזדמנות העף מבט בספר שנפסל ובספר החדש. תמצא שיזהר אמור להיות נורא מרוצה. הספר תוקן למאוזן ולא נוטה לצד הפלשתיני (תודה להגמון החינוך יוסי שריד). וזה עוד לפני שתהינו למה, בעצם, שלא יהיה דגש על הצד הישראלי בבתי הספר הישראלים. שירים ערביים נלמדים גם נלמדים, ושוב תודה לבועה הריקה מתוכן של יוסי שריד. ערך עומד בפני עצמו גם אם הוא משרת כוח פוליטי- להזכירך, כך התחילה הפוליטיקה. רצינו נציגים שיילחמו עבור הערכים שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלית כאן על אחת הבעיות המרכזיות של חינוך לערכים שמונחה ע"י משרד ממשלתי וגופים פוליטיים. אחת לארבע שנים (במקרה הטוב) מתחלפת ממשלה ועימה גם שר החינוך. כל שר חינוך משתדל לישם את שיטתו ואמונתו ולצבור כוח פוליטי עתידי. בפשטות ניתן לומר כי למערכת החינוך אין דרך חינוכית להנחלת חינוך לערכים. המושג הנ"ל הוא סתם שם מפואר להסביר את רצון השר הנבחר. מאחר ושיטתו של האחד אינה תואמת את עמדות חלקים נרחבים בעם (עייני ערך ניסיונו של השר המר לחייב שעורי תנך עם כיפה על הראש, בפתיחת כל יום לימודים), ומאחר ותלמיד ממוצע יעבור 5-6 שרי חינוך בתקופת לימודיו, עדיף לכולנו להציל את ילדינו (הנעים בזיגזג ראוי להערכה בין "שאריות" שירה ערבית ל"חידושי" שתי גדות לירדן)מאותו חינוך ערכי. ולאחר שהדגשת מה דעתך על "הבועה הריקה" של שריד, בוודאי תוכלי להבין את תחושות אנשי השמאל נוכח דעותיה החינוכיות המופלאות והמוצקות כבטון של השרה לבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מן הסוף: הבועה הריקה של שריד היא עובדה גמורה- אין עוררין על כך שהפולמוס הפופוליסטי שעורר קם בזמן ששירים של אותו דרויש עצמו נלמדו לבגרות. אין להשוות בין אמירות פופוליסטיות לבין דיון מהותי. הויכוח על שיר אחד הוא טיפשי, והיה טיפשי גם לו היה מדובר בשיר של משורר דתי-ימני. הויכוח על אורינטציה הוא מהותי. את צודקת לגבי זה שתלמיד עובר מספר שרי חינוך, ואין אחידות. זה נכון. אני חולקת עליך לגבי האחראים לתנודות- מאז הניחה מרץ את כף רגלה במשרד החינוך הוא הולך מדחי אל דחי. לא ידוע לי על כל כוונה לחייב תלמידים לחבוש כיפה, כן ידוע לי שבפועל שומדבר כזה לא התרחש. מכל מקום- אני מניחה שמדובר יותר מעשור אחורה, יש לזכור שבהקשר התקופה זה עשוי היה להיות לא מאד מופרך. למשרד החינוך הייתה תכנית אחידה, ושר חינוך מצויין (המר). באה שולמית אלוני והרשתה לעצמה לקחת יומרות של איש חינוך ולהתערב בספרי הלימוד, מה שאיש לא עשה לפניה. באו אחריה שרי חינוך גרועים כמוה ומאורעות חדשים, שלא היה להם ביטוי הולם בבתי הספר כי זה משך מימין וזה משך משמאל, וממתי פוליטיקאים כותבים ספרי לימוד (רמז: מר"ץ). הזיגזג שנוצר הוא אכן לא בריא, ותכנית ההבראה של לימור לבנת, שאני (בתור ממש לא ליכודיניקית, אגב) סומכת ידי עליה, אמורה להיות עקבית ולחייב את הבאים אחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אלוני ולא שריד התערבו בתכני חינוך או ספרים. ספרי ההיסטוריה החדשים נכתבו לא מתוך מטרה להציג את הצד הפלסטיני, אלא להראות תמונה כוללת ולהעלות שאלות למחשבה בפני התלמידים. הכנסת שירי דרוויש לשיעורי ספרות היתה רק אחת משלל יוצרים שהכניסו אותם ולא היו שם קודם (כולל אורי צבי גרינברג), רובם כולל דרוויש כרשות. אבל כמובן שדמגוגים לאומנים יעשו מכך הון פוליטי. מי שמנסה להכתיב תכנים למערכת החינוך היא לימור ליבנת שרוצה לשרש את המגמה החיובית של ספרי ההיסטוריה המוזכרת לעיל, ותחת זאת להפוך את התלמיד הישראלי ליצור לא חושב ומדקלם היסטוריה לאומנית משוכתבת כמו בשנות ה50. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |