 |
|
 |
||
|
||||
 |
במשך רוב תגובתך התעצבנתי - נראה שהדיון מנסה להסיק מהכתוב במקרא האם דוד ויהונתן באמת היו נאהבים אירוטיים. וזה הרי not even wrong. רק בסוף כתובה טענה שיש לה משמעות, הדיון האם "המקרא ביקש לתאר את יחסי דוד ויהונתן כהומוסקסואליים". מסקנתו השלילית של החוקר לא ממש מפילה מהכיסא. אני מתקשה לדמיין תסריט שבו המספר ירצה לתאר את דוד כהומוסקסואל; ואם כן, שהוא יעשה זאת באופן כזה שייקח אלפיים שנה עד שמישהו יחשוב את זה ברצינות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
> העדויות בספרות המקראית על תופעת ההומוסקסואליות הן מעטות וקצרות ומפורטות בפרשות סדום ועמורה ופילגש בגבעה. הצד השווה ביניהן הוא שהיחסים ההומוסקסואליים בוצעו בכפייה. המסרים מתיאורים אלו באו כדי להבהיר לקורא את העמדה החברתית בתקופת המקרא הרואה באונס גברים כמעשה שיש בו ׳איום על המבנה הבראשיתי של האנושות׳. מכלל לאו, משמע שלו היו מתבצעים היחסים שלא בכפייה המקרא לא היה טורח לספר לנו זאת. > המקרא לא עושה חסד עם דוד והוא מתאר אותו כאיש רוצח ונואף חסר מוסריות, אדם שחתר תחת שלטון המלך הקודם, רצח את בני משפחתו והמסר המקראי לגביו בא לידי ביטוי באופן די ברור במשל כבשת הרש. המקרא גם לא נמנע מלספר לנו על פרשות המין המביכות במשפחתו של דוד לרבות גילויי העריות עם אמנון ותמר ואונס נשותיו של דוד על ידי בנו, כך שאולי מטעמי נימוס המקרא/המספר לא מזכיר במפורש את מה שנרמז בין השורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הנותנת - חטאיו של דוד מסופרים ללא כחל ושרק. אילו הסופר היה רוצה להוסיף לרשימה גם הומוסקסואליות, מדוע שיעשה זאת דווקא ברמז דק כל כך, ודווקא בשיר היפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא שהשיר קדם לסיפור. כלומר היה שיר שסופר. והסיפור נאלץ להתאים את עצמו לשיר. ידוע שזה המקרה לגבי שירת דבורה ומלחמת סיסרא, אבל האם זה גם הסבר מקובל לגבי קינת דוד? אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קינת דוד היא קינה פוליטית, צבועה ומתחסדת המתוארת בציניות מקראית ואכזרית שתכליתה היא אחת - יחי המלך החדש. הלעג ב׳איך נפלו גיבורים׳, והחששות שאף אחד לא ישמע על התבוסה ושלא יהיו בושות בגלל שהמלך לא יודע להלחם, בולט כאשר כולם מבינים שמדובר ביריבים פוליטיים אשר תשוקתם לרצוח אחד את השני, לאנוס את נשותיו ואולי גם ׳לאהוב׳ את ילדיו במובן שלא ישתמע במפורש לנוכח הפסוקים בספר הכהנים - ויקרא - אבל כן במובן שבו נערים יוונים נכנסו עם הקיסר לבריכה. ההבלטה של ״אהבת נשים״ אל מול היחסים בניהם יכולה להיות מרומזת להיבט האירוטי ולא הנפשי שיכול היה להאמר כאהבת אישה לאיש. לא מן הנמנע שהמקרא רומז שהיו כאן יחסים מעבר לרגשיים מתוך כוונה נוספת להבליט את הכריזמה של המלך החדש שאפילו הבן של יריבו המובס שהפסיד בקרב אהב אותו והתמסר לו גם במובן האירוטי/מיני כמו שביתו של יריבו מיכל התמסרה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. אני סקרן לדעת מה מרחב התיאוריות החילוניות על מי ומתי כתב את קינת דוד (בפרט, האם יש מקום לשער שזה דוד עצמו או מישהו מטעמו בזמן אמת, או שסביר שזה מאוחר יותר), ומה היו השאיפות הספרותיות (אם בכלל) והפוליטיות שלו בכתיבת הקינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני מבין, במקור שאול ודוד היו גיבורים נפרדים ומקבילים. ספר שמואל כולל הצדקות לכך שדוד לא הרג אף אחד (חוץ מגוליית. והארי והדוב). אפילו את העמלקי שמספר על מות שאול דוד לא הורג בעצמו. תמיד נמצא מישהו שנפטר מאויבי דוד עבורו. אז כאן מצאו סוף טוב ליריבות בין שאול לדוד (בערך. נשארו עוד כמה שרידים לבית שאול והיה צורך בעוד אנשים אחרים שיטפלו בהם). כלומר: זו יצירה שנכתבה כבר אחרי ששניהם הפכו לסיפורים, וכשלב מודע של עיבוד הסיפורים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקינות במקרא הן מעבר ליצירות ספרותיות דמויות אפילוג ומשמשות ככלי נוסף העומד למחבר להעברת מסרים. גם בקינות דוד מעבר לרטוריקות של אבל ושכול, ישנה פרשנות פוליטית המצדדת בדוד כיאה למלך שלא נוצח בקרב גם במקרים בהם האירועים מספרים אחרת. זאת פרשנות ספרותית הלבושה אומנות חמקמקה, כזאת המנסה לרצות גם את האויב וגם את האוהב וגם את הקורא בהינף ספרותי אחד. יש מחקרים השוואתיים בין קינות חמשת הערים השומריות (אור, שומר אור, ניפור, ארך, ארידו) לקינות איכה המראים את המשותף ביניהן ואת המסרים הפוליטיים /דתיים הגלויים והסמויים החבויים בקינות וזאת בדומה לקינות דוד שאפילו מדירות את האלוהים ומכונות גם קינות חילוניות. בדומה לשאלת מועד כתיבת ספר שמואל וזהות הכותב הן ע״י המסורת והן ע״י המחקר הביקורתי- כך גם מועד כתיבת קינות דוד חלוקות באם מועד כתיבת הקינות היו צמודות למאורעות או שקינות אלו היוו נספחים תרבותיים/פוליטיים שצורפו לאחר זמן רב לכלל ארבעת קינות דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נפלו גיבורים : המילה איך כפתיח לקינה נפוצה גם בשירי הלעג המשובצות ב׳קינות המשל׳ - אלו הלועגות למפסיד. סאטירה פוליטית מקראית. כך למשל בקינת המשל למלך בבל המופיעה בישעיהו יד׳. שיר לעג מופלא המשלב ׳תוכן וצורה של מקצב ומשקל, של ריאליזם וסוריאליזם, של אלגיה ושל גרוטסקה לאחדות שירית אחת, הינו רק חלק מהסגולות שעשו קינת-לעג זאת לאחת מפניני השירה המקראית.״ 1 אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם / הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ / חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ / הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל / אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד / בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב / אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד / אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. —— 1 ויסמן זאב. סטירה פוליטית במקרא, עמ׳ 114 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הכתוב היתה בין דוד ויהונתן אהבה של ממש, אבל לא נראה לי שסקס. ''נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים'' מגיע מיד אחרי ''אחי יהונתן''. ''אחי'' מלמד לדעתי על האופי האפלטוני של האהבה ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ״אחי״ במובן זכאות לירושת המלך ״האב״ או לפחות ככזה שלא פסול להיות מלך שכן הוא אח וחלק מהשבט. לא נראה לי שהסלנג הישראלי ׳אחי׳, חופף למציאות החברתית דאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''אח שלי'' הנוכחי, אלא במובן המקראי של דמיון וקבוצת השתייכות. ''פניהם איש אל אחיו'' בכרובי המשכן, ''חוברות אשה אל אחותה'' ביריעות המשכן ו''משיקות אשה אל אחותה'' ביחזקאל. שריד לשימוש הזה קיים בביטוי ''אין לו אח ורע''. אבל לדעתי ההקשר מטה לכוון של ידידות נפש, בהקבלה ל''אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו'' שהוא מאותה תקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב הפרשנויות גם מגיעות למסקנה שזאת אהבה המבטאת אחווה חברתית בדומה ליעקב האומר לרועים שהוא פוגש במרעה: ״אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם" למרות שהם היו זרים לו משפחתית ולא אחווה אישית רומנטית או מינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויאמר מה הערים האלה אשר נתת לי אחי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, דוד היה נשוי למיכל, אחותו של יהונתן, ככה שהם Brothers in law. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |