בתשובה לאביב, 01/04/25 15:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מסיט את הדיון לכיוון שאינו מעניין אותי כלל. לא טענתי שמפגיני קפלן אלימים במיוחד וגם אין לי עניין בסטטיסטיקה של אלימות בהפגנות היכן ומתי. הפגנות מסויימות הן גם מהלך במשחק הפוליטי ואני מתעניין בהיבט הזה. הפונז כתב כאן שאילו הפגנות האופוזיציה היו אלימות, הממשלה היתה נופלת. ואני שואל מנין לו. השמאל הפגין בהמוניו אחרי חיסול רבין ע"י הימין ומי שנפל היה שלטון השמאל. שלטון יכול ליפול בגלל הפגנות, אבל זה מאפיין יותר דיקטטורות מאשר דמוקרטיות. המהלך הפוליטי שם הוא שעצם קיום ההפגנות מגלם את אובדן הפחד מהשלטון. הציבור בארץ מחולק ל-3. הימין והשמאל והמגזר הא-פוליטי. המגזר השלישי מאופיין ע"י האמירה "אני לא עוסק בפוליטיקה". זהו המגזר שאינו מבין שהמציאות היא ההפוכה. זו הפוליטיקה שעוסקת בהם. למרבה הצער, במצב הפילוג הזה המגזר השלישי קובע מי יזכה בשלטון. המציאות היא שאנו, אנשי השמאל, זקוקים למגזר הזה כדי להפיל את ממשלת הימין. כאשר הפגנות אינן משרתות את הצו הקטגורי הזה, הן נוגדות את המטרה המוצהרת של ההפגנות. גרוע עוד יותר הוא כאשר הפגנות נגד השלטון מופיעות תחת הדגל של עניין החטופים. מה שאנו זקוקים לו זה הפגנות עם קריאות "הו הא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" ולא הפגנות בסגנון אנטיפה או צמחונות לוחמת. זה נכון באופן עקרוני שהפגנות אלימות יכולות להחליף את השלטון. למשל ההסתערות על הקפיטול היא שהחזירה את טראמפ לשלטון, בעיקר מפני שהיא הוכיחה עד כמה חדלי אישים וחסרי שיניים הם הדמוקרטים. אם זו המטרה כאן, ההפגנות צריכות לשאת אופי שונה לגמרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כוונה להסיט את הדיון והדיון יכול להמשיך לכל כיוון שאתם מעוניינים להמשיך לדון בו. רק הערתי ש״"יש לי בעיה עם המנטליות הישראלית שמערבבת בין הפגנה לבין מהומה והפרת הסדר" זה משפט שאין שום קשר בינו לבין ההתרחשויות בעולם האמיתי. הוא לא נכון בתאור שלו את ההתרחשויות בעולם (הקפלניסטים לא מתפרעים או מפרים סדר באופן מיוחד אלא האמת היא שבדיוק להיפך) והוא לא נכון בסיבות שהוא נותן לדברים שבכלל לא קרו (״המנטליות הישראלית״). ״המנטליות הישראלית״, אם כבר רוצים להכליל ובטח כשמדברים ספציפית על אזרחים שנוטים להשתתף בהפגנות ״קפלן״, היא דווקא קונפורמיזם, הרצון ״לצאת בסדר ולא לצאת מקווי המותר״, רצון תמידי להיות עם כולם סביב מדורות שבט וחשש קיצוני מנענוע ספינות. (ואפשר להבין למה - שנים של חיים במדינה קטנה מוקפת אויבים וערעור המבנים החברתיים נראה תמיד מפחיד. קשה להאשים את הישראלים שזו המנטליות שלהם, גם כשאתה רוצה לצעוק עליהם ״הבית שלכם נשרף! תתעוררו!״) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״מה שאנו זקוקים לו זה הפגנות עם קריאות "הו הא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" ולא הפגנות בסגנון אנטיפה או צמחונות לוחמת.״ > היטבת לתאר את המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הדבר האחרון שישראל צריכה זאת עוד נהירה אחרי עוד איזה חרצוף ועוד קריאות של ״הו הא מי זה בא?״. מחנה השמאל ניסה כבר המון פעמים את השיטה הגרועה הזאת לנצח את פולחן האישיות שיש במחנה השני (פעמים רבות עם פריטה על מיתרי ה״ביטחוניזם״) וגילה שוב ושוב שההם, בצד השני, עושים זאת טוב יותר (כי הצד שלהם לא מזייף את זה). להציע את המנטליות של ״הו הא, מי זה בא?״ כאסטרטגיה להביס את הביביזם, זה להציע את הבעיה כפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אז יש כאן בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הו הא, מי זה בא? רוה"מ הבא!" זה איסטרטגיה ולא מנטליות. חשוב רק כמה אוהדים יש לקבוצות הכדורגל המובילות את הליגה וכמה לאלו שבתחתית. אני גם לא קונה את תזת "פולחן האישיות" בימין. יש שם אנשים המעריצים את BB. הם לא רבים כל כך וטפשים יש בכל מקום. רבים מהם הם אלו התומכים בו מפני שהוא משרת אותם (חרדים ומתנחלים) ואחרים תומכים בו מפני שהוא מרגיז את האשכנזים והאליטות. ויש כאלו ההולכים אחרי ה"שקרן בן שקרן" מפני שהם מספרים לעצמם שהוא ייטיב לשקר את האוייבים המשותפים שלהם. בכלל הערצת הפוליטיקאים בישראל היא בשפל של כל הזמנים והדאגה שלך מפולחן אישיות פשוט מופרכת. בשולי הדברים, אני רוצה להעיר כי לבעיית הפוליטיקאים בישראל יש שתי קושיות. השאלה הגדולה היא מדוע אנשים מצביעים עבור רשימות שיש בהם כל כך הרבה דמויות שצריך לתארן כהכנה למוח (אלמוג מלרע כהן, גוטליב וקטי שטרית). שאלה קטנה הימנה, אבל בכל זאת מטרידה, היא התמיהה מי היו האנשים שאמרו לאותם שוטים שהם מתאימים להיות ח"כים ומיניסטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסיכולוגית המונים אין דבר כזה אסטרטגיה שלא הופכת למנטליות. אם קבוצה פוליטית מתנהגת בצורה מסוימת וסוחפת המונים (גם אם זה רק במובן הביהביוריסטי), זה לא משנה מה באמת מסתתר עמוק בליבם של אנשים (וזה גם לא ממש משנה לגבי התוצאות ההרסניות שיש להתנהגותם בעולם האמיתי). אם העם פועל להמלכת שליט עליון מורם מעם, העם יקבל שליט עליון מורם מעם, גם אם כשבוחנים לב וכליות או מאזינים לשיחות סלון, מגלים שגם בקרב התומכים אפשר למצוא את אלה שחושבים שהוא Buffoon. ראה ערך פולחן האישיות של טראמפ בארה״ב. גם בקרב מצביעיו תמצא לא מעט אנשים שיסכימו שהוא אידיוט ולא לגמרי פה איתנו על אותו כוכב לכת. הטענה שלך שהדאגה שלי מתופעת פולחן האישיות היא מופרכת היא יותר ממופרכת. היא טמינת ראש (נראה לי מאולצת) כל כך עמוק בחול, שכבר יש סיכוי שהראש יבצבץ בצד השני של כדור הארץ. ישראל תקועה עם חרצוף מסוכן בראש הפירמידה במצטבר כבר יותר מעשור וחצי. בעיית פולחן האישיות עם החרצוף הזה היא כל כך חמורה, ברורה, In our face ואמיתית שהדבר שינה מבנים אירגוניים שלמים, שינה את הרכב המפלגות (גם של הליכוד וגם באופוזיציה), מערער את היסודות בישראל של שלטון חוק, העיף מרשימת הליכוד כל אדם שהצליח בטעות להדגים שיש לו יותר מחצי מוח, הכניס לממשלה רשימות הזויות משולי החברה שלפני עשור או שניים אף אחד לא דמיין שהן יכולות להיות חלק באיזו קואליציה והפך על הראש כמעט את כל הנורמות הפוליטיות בחברה הישראלית (עד כדי כך שאפשר להגיד שנורמות זה ביטוי שמנותק לחלוטין מאיך שעושים פוליטיקה בישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בארה״ב, בקרב הדמוקרטים, אפשר לראות את התופעה הזאת של טמינת הראש עמוק בחול והתעלמות מחומרת תופעת פולחן האישיות. כבר יותר מעשור. ג׳ון סטיוארט כבר התיחס לתופעה הזאת. דוגמה קלאסית ל - ״ממותה במיטה״1. __________________ 1 למי ששכח או לא מכיר את משמעות הביטוי שאני ואריק (חצי בצחוק) המצאנו במשותף: הנטיה של אנשים רציונליים/חכמים (באמת או בעיני עצמם) להתכחש לחלוטין למה שעיניהם ושאר חושיהם אומרים להם שיש בעולם, כאשר מה שיש במציאות הוא הזוי/מפתיע/לא צפוי/מרגיש לא סביר בגלל ניסיון העבר או הנחות סבירות ו/או שמרגישות כמו עמדות של אדם שקול או הנוטה לבחור ב - ״דרך האמצע״. כמו אדם שמתהפך במיטתו, רואה ששוכבת לידו ממותה, אומר לעצמו ״Ehhhmmm, Nope!״, מתהפך וחוזר לישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעניין הזה בינינו מוצה ואין לי משהו נוסף לחדש. מה שמפריע לי הוא שאתה מתחפר שוב ושוב בעניינים המציגים אותי כמי שמינה עצמו להיות מבקר המדינה של מפגיני המחאה ומתעקש להציג ולחשוף כל פגם אמיתי או בדוי בהם. אין לי שום דבר נגד מפגיני המחאה. ואין לי טענות כלפיהם. אני מנסה להציף דיון באפקטיביות של ההפגנות הללו ומדוע אינן מביאות להפלת השלטון. דעתי היא שרוב מפגיני המחאה הם אנשים שומרי חוק ואפילו קונפורמיסטים שממש לא מתחברים לחסימת כבישים והצתת צמיגים והיא בעיניי הנותנת. כשמדברים על מנטליות ישראלית אני מתכוון לדיבורים על כך שעד שאתה לא הופך שולחן או חוסם כביש, שום דבר לא זז. אני מסכים שהדיבורים האלו לא נולדו בקרב מפגיני המחאה. אני סבור שהפגנה מעוררת רושם גם באמצעות הפרות סדר וגם באמצעות מספרים גדולים של משתתפים. חסימות הכבישים והצתות הצמיגים המיותרות מזכירות לי את ההערה שנמצאה ברשימותיו של חה"כ משה סנה לקראת נאום מעל בימת הכנסת: פה הטיעון חלש. להרים את הקול. הייתי רוצה שמארגני המחאה יתרכזו בארגון יותר מפגינים ולא באמצעות פרובוקציות נגד הסדר הציבורי. אין זה פרודוקטיבי לעורר את חמתם של נהגי המוניות והשוטרים, כאשר אנו זקוקים לקולותיהם בבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמאל לא הפגין בהמוניו אחרי רצח רבין - ובטח לא מול ממשלה מכהנת (כי פרס היה ראש ממשלה הרי). השמאל יצא לשבוע בהמוניו לרחוב כדי להתאבל על הרצח, אבל לא היה לזה שום המשך משפיע פוליטית, וזה גם לא כוון לשם. השמאל מהר מאד התקפל בפני קמפיין1 ה"כולנו אשמים, כוחנו באחדותינו" המזויף של הימין, שעבד אז היטב בדיוק כמו שהוא עובד היטב בשנה וחצי האחרונות2. באנגליה כמה שבועות של הפגנות הביאו לקריסת ממשלה לפני שנה ומשהו. כנ"ל גם בארצות אחרות. 1 מותר להשוות, למי שרוצה, להיום. 2 עוד תזכורת למה הימין למד מרצח רבין. למד, הפנים ומיישם בהצלחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |