 |
בנט ודאי שלא ליברל, אבל לפחות הוא יודע להיות גם אזרחי, להבדיל מהקנאים הדתיים. כשר חינוך הוא דחף את לימודי 5 יח' במתמטיקה ובמקביל הגדיל מאוד את תקציב התרבות היהודית במשרד החינוך ("הדתה שמדתה").
אני לא מכיר מספיק את ההיסטוריה החקיקתית של גדעון סער. אני יודע שהוא תמך בעיגון חקיקתי של עקרון השוויון בחוק יסוד (מאוד ליברלי, יחסית למקומותינו) אבל תמך בחוק הלאום (לא ממש ליברלי).
מבחינתי נייר הלקמוס הוא היחס לבג"ץ, ליועמ"ש ולאלאור אזריה. באלה בדיוק נמצא ההבדל בין הליכוד למ"מ. בנט, ככל שאני זוכר, כיבד את בג"ץ והיועמ"ש אבל כשר החינוך(!), אמר שאלאור אזריה לא צריך לשבת יום אחד בכלא גם אם יורשע.
ואם תקשה מה קשורה פרשת אזריה לליברלים ושמרנים, הרי שזה בלב סולם הערכים- סולם הערכים השמרני מעדיף את ערכי המשפחה והקהילה, והליברלי את ערכי החיים החירות והשוויון. מקרה הקיצון השמרני הוא החברה הבדואית - שם ערכי כבוד המשפחה גוברים על ערך החיים (ועל חוק המדינה) בקלות. החוק בישראל נוטה מאוד לצד ליברלי בערכיו- אפילו בית משפט לא רשאי ליטול מאדם את חייו- ועוד קיבע את רוב הערכים הליברליים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על כן בג"ץ הוא הסמן הליברלי.
לצערי החברה הישראלית הפכה לשמרנית יותר ויותר בערכיה. ביטוי לכך ראיתי בשקט היחסי שבה עברה בציבור רציחתו של יובל קסטלמן. אפילו יותר בשקט מהלינץ' בקניון בבאר שבע לפני שמונה שנים. "חשבתי שהוא מחבל" זו הצדקה מספיקה עבור הציבור ליטול במזיד חייו של אדם שעומד על ברכיו באמצע הכביש עם ידיו הריקות מונפות למעלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש