בתשובה להאייל האלמוני, 23/12/23 15:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ספר לימוד טיפוסי במתמטיקה, מדעים, לשון, גיאוגרפיה או אזרחות מתיימר לומר לתלמידים "זו האמת, אלה העובדות בעולם", וגם (במתמטיקה או פיזיקה) "זו הדרך הנכונה לפתור בעיות", ופה ושם (לשון בגישה פרסקריפטיבית, אולי אזרחות) "כך ראוי לעשות". מורים שמלמדים בעזרת ספר הלימוד לרוב יהיו בגישה זהה לספר. זה בסדר ראשון. בסדר שני, ספרי לימוד יכולים להגניב ערכים שאינם קשורים לנושא הלימוד, בכוונה או בדרך אגב. מפורסמות דוגמאות שבהם בספר לימוד במתמטיקה, למשל, בעיות מתמטיות מעשיות-לכאורה תמיד יציגו גברים ולא נשים, וכך הם מגניבים ערכים שוביניסטיים. ידועות גם לשמצה דוגמאות שבהם ספר לימוד מציג בדוגמאות יהודים בהקשרים שליליים וערבים בהקשרים חיוביים (למשל). בספר לימוד בהיסטוריה ואזרחות, זה אפילו ממש קל לייצג ולקדם ערכים מסוימים אגב לימוד ההיסטוריה והאזרחות (אם מנסים להימנע מכך זה אתגר קשה יותר). התנ"ך אומר "אלה העובדות" ו"כך ראוי לעשות", אבל מורים לא דתיים שמלמדים אותו (אי אפשר לומר כאן "מלמדים בעזרתו") אינם בגישה שמה שכתוב בו בהכרח נכון. המטרה היא להכיר אותו, לא ללמוד ממנו. תלמיד ישראלי שלומד תנ"ך בא כבר עם הידיעה שזה ספר הקודש של היהודים אבל שיהודים רבים (לפעמים התלמיד עצמו, משפחתו וקהילתו) לא מאמינים בו כלשונו. ספרי פרוזה לפעמים מבטאים ערכים מסוימים, ואומרים בעקיפין "כך ראוי לעשות", אבל מורים שמלמדים אותם לא בהכרח ישתמשו בזה כדי להטיף לתלמידים את אותם מסרים שבספר; הם בעיקר יתרכזו בערכים האסתטיים שבספר, ואולי בהבהרת הערכים שבספר אבל לא כדי להטיף להם. מבחינת הדוגמה הערכית שאתה נתת, קשה לי לראות מורה ותלמיד שלימוד הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" ישמשו אותם לחיזוק הערך לא לאכול חלב עם בשר בחיי היומיום של התלמיד. אצל תלמידים חילונים זה לא יתחזק, אצל תלמידים דתיים זה היה חזק עוד לפני השיעור. אני יכול לדמיין תסריטים שבהם כן יהיה חיזוק כזה בשיעור, אבל הם תסריטים מאוד מיוחדים ונדירים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אספקט נוסף (ולדעתי הוא לב העניין יותר מכל דבר אחר) הוא האופן שבו המשטר הטוטליטרי הופך את האינדוקטרינציה לאפקטיבית יותר. בעוד שגם במשטר הפלורליסטי אפשר למצוא ספרי לימוד וספרים אחרים בהם נפגשים עם ערכים אלו או אחרים1, בתוכנית הלימוד של המשטר הטוטליטרי הנטיה היא להכניס באופן עקבי בדיוק את אותם הרעיונות, שוב ושוב, לכל רוחבה של תוכנית הלימודים, כולל במקומות שזה נראה לגמרי לא קשור. תמיד בדרך אגבית וכמשהו שאין להתעכב עליו. זאת על מנת לשזור את הרעיונות הללו באופן טוטאלי בהבניית המציאות, כך שאין מציאות ואין חשיבה בלעדיהם2. כך שאלות בחיבור חשבוני כוללות שאלות על חיבור מספר המרטירים באינתיפאדה הראשונה ומספר המרטירים באינתיפאדה השניה לילדי כיתות נמוכות. כך מוצא את עצמו היהודי המרושע/האויב הציוני מטייל לו להנאתו (ומזימותיו המרושעות) אפילו בשאלות בספר החשבון, הפיזיקה, כלכלת הבית והכימיה. הרשות הפלסטינית לא המציאה את האנטישמיות ו/או את שיטות החינוך הטוטליטרי ויש להם מספיק דוגמאות מהמאה ה-20 שאפשר ללמוד מהן. _________________ 1 למשל: פוגשים בחוקי עבד או צניעות עתיקים, כאשר קוראים בתנ״ך, אבל פוגשים בערכים אחרים (לפעמים סותרים או שיש מתחים ביניהם) בשיעור האזרחות ו/או ההיסטוריה. 2 וזה לב העניין גם בהתנגדות לרוח הרעה של ההדתה של בנט במערכת החינוך, למי שעדיין זוכר את החלק הזה בביוגרפיה של האיש המסוכן הזה3. הניסיון (עם הצלחה חלקית) של השזירה הזאת של התכנים זה בדיוק מה שהיה פסול במה שהוא עשה. לא זה שהוא דחף לימודי יהדות לבתי הספר, אלא הגישה הטוטליטרית הזאת של לדחוף את הרעיונות הללו לכל רוחבה של תוכנית הלימודים. 3 רבים במחנה הפוליטי ה״נכון״ מסוגלים רק לזכור את דמותו כראש הממשלה של ממשלת האין שינוי, משום מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... יש להם מספיק דוגמאות מהמאה ה-20 שאפשר ללמוד מהן" ולכן אני שואל (בפעם השלישית, אגב) איזה דוגמאות? גרמניה? ברית המועצות? פולין? הונגריה? צ'כוסלובקיה? סין? ספרד? איטליה? יגוסלוויה? עיראק? איראן? וויאטנם? יפן? קמבודיה? דרום אפריקה? צ'ילה? על פניו, כמעט (אני מסתייג בגלל שאני לא 100% בטוח לגבי צפון קוריאה) בכל פעם שהיא נוסתה היא נכשלה ובאופן די מובהק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגרמניה הנאצית היא דוגמה טובה. ההיטלר יוגנד היו מחוייבים מאוד לאידיאולוגיה. הם השגיחו על ההורים שלהם ואפילו הלשינו עליהם. בברית המועצות, דוגמה שהיא מצד אחד פחות טובה ומצד שני אולי יותר מתאימה, כולם חששו שכולם ילשינו עליהם. היה מיעוט קטן שבאמת האמין באידיאולוגיה וכל השאר התיישרו מהפחד. זה שלא ממש האמינו באינדוקטרינציה לא אומר שהיא לא הצליחה... גם האינדוקטרינציה הציונית סוציאליסטית של הקיבוצים עבדה לא רע במשך שני דורות. כאן כנראה פחות בחומרי הלימוד, אבל אני משער שגם המורים הרביצו בתלמידים ציונות וסוציאליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהמציאות השתנתה, ואותם ילדים ונערים שחונכו בגרמניה הנאצית הפכו לבוגרים בגרמניה המערבית והמזרחית הם נשארו נאמנים לערכים עליהם הם קראו בספרי הלימוד (אותם חומרים שהמורים וסביבתם לא הזכירו)?! ברית המועצות היתה תחת שלטון סובייטי במשך יותר מ-2 דורות. כשאתה מסתכל על התוצרים של מערכת החינוך הזאת היום - ובעצם מקריסתה - אני לא רואה איך אפשר שלא להגיע למסקנה החד משמעית שהאינדוקטרינציה נכשלה כשלון חרוץ, שהמציאות, התרבות והסביבה השפיעו הרבה יותר על התנהגותם של אותם תוצרים מספרי הלימוד. אני לא אומר שאין דבר כזה אינדוקטרינציה שעובדת על ילדים, וזה כולל את כל הדוגמאות האלה ועוד אחרות, אני רק אומר ש(1)יחסית למורים, להורים ולסביבה ספרי הלימוד הם חלק חסר משמעות בה וש(2)כשהמציאות משתנה, אנשים משתנים. אין סיבה שזה לא יהיה נכון לערבים בעזה כמו שזה היה נכון לאסטונים שהשתחררו מברית המועצות (וכמובן שזה לא רק שינוי לטובה כמו שלמדנו בעיראק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב רובם של הנאצים לא נשארו נאמנים לאידאולוגיה. האידאולוגיה הנאצית היא דוגמה יוצאת דופן לאידאולוגיה שנעקרה מתוך עם שלם, ודווקא מוכיחה שהקביעה מה נורמטיבי ומה לא יכולה להשתנות בהכוונה מבחוץ. נצחון הליברליזם והקומוניזם על הנאציזם במלח"ע II וסיפוח האומות המפסידות אל האידאולוגיות המתחרות יכול לדעתי להיות מורה דרך לאפשרות לשנות את האידאולוגיה גם בעזה. קודם האיסלאם הלאומני צריך להפסיד הפסד מוחלט, שיוכיח שהערכים שלו היו שגויים (אללה לא היה לצידם). רק אחרי ההכרה בהפסד של האידאולוגיה העם יכול לחפש אידאולוגיה חדשה. עקירת האידאולוגיה כוללת כמובן שכתוב של כל ספרי הלימוד, וודאי שלא ההיפך. לצערי לא נראה לי שהיחב"ל יאפשרו לנו להביא את האיסלאם הלאומני להפסד מוחלט, כמו שנגרם לגרמניה הנאצית, ולכן שינוי אידאולוגי ברצועה יתברר כבעייתי יותר מאשר בעם הגרמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהגרמנים הם יוצאי דופן, למעשה, בתגובה 765351 התרכזתי רק בדיקטטורות (בגלל שאלה כללי המשחק שאביב המציא), אבל זה נכון גם לדמוקרטיות. כל הדתות החילוניות של המאה העשרים: הקולוניאליזם הבריטי, הפאשיזם, הנאציזם, הקומניזם הסובייטי, הקומניזם המאואיסטי, הבאת' הערבי, האפרטהייד הדרום אפריקאי או הניאו ליברליזם המערבי... כולן כשלו במבחן המציאות. אני מתקשה לחשוב על אומה שלא עברה שינוי אידיאולוגי כלשהו במאה השנים האחרונות. הקריסה של גרמניה הנאצית היתה שונה לחלוטין מהקריסה של הכלכלה האמריקאית בסוף שנות העשרים, אבל לשתיהן יש מכנה משותף, אידיאולוגיה שנתקלת במציאות, אידיאולוגיה שמפסידה למציאות, ואומה שמאמצת אידיאולוגיה שונה בעקבות השנוי במציאות. לדתות יש מאפיין קצת שונה, למוסלמים מובטח גן עדן, לנוצרים מובטח שיבת המתים וליהודים מובטח ימות המשיח, לכן נראה לי שאי אפשר להוכיח להם ש"אללה לא היה לצידם", ככל שתהרוס את עזה יותר ככה הם יאמינו בחמאס יותר, את ההוכחה הם יקבלו רק כשהם יגיעו לגן עדן ויגלו שאלוהים הוא בכלל מפלצת הספגטי המעופפת, אבל זה יהיה מאוחר מידי. מצד שני, הם בני אדם, ורובם בכל זאת מונעים יותר מהמציאות מאשר מאידיאולוגיה (לדעתי). אירלנד היתה מדינה דתית בטירוף לפני שלושים שנה, עכשיו היא מאפשר הפלות באופן חוקי. עכשיו, המציאות שלהם היא שיהודים הורגים את שכניהם והורסים את בתיהם, לכן הם כועסים (תחשוב על הכעס הישראלי ותכפיל אותו בכמה עשרות שנים וכמה סדרי גודל של מוות), ולכן הם הופכים יותר ויותר קיצוניים (וגורמים ליותר ויותר הרג של ישראלים, שהופך את הישראלים ליותר ויותר קיצוניים וחוזר חלילה). אם זה נכון, מה שיגרום לשינוי באידיאולוגיה שלהם הוא לא עוד הרס ישראלי. בסוף, כשהגרמנים הפסידו, הם קיבלו מדינה עצמאית (למעשה, שלוש) ושיקום כלכלי, כשהפלשתינאים יפסידו הם יקבלו התנחלויות, המשך הרג ועוד ועוד צעירים שיוחזקו בכלא. שום ספר לימוד לא ישכנע ילד שאחיו נהרג כשהניף דגל ושבן דודו מוחזק בכלא ללא משפט שהישראלים צודקים והוא צריך להפוך לחוטב עצים או שואב מים. זאת אשליה שמתנפצת לנו בפנים כל פעם מחדש, ולא ברור לי למה זה עדיין מפתיע מישהו, ואיך זה כל פעם אנחנו מוצאים תירוץ אחר ללמה הם לא מקבלים את הסדר הטבעי בו הם נחותים מאיתנו. אני חושב שאם מישהו היה מחזיק את הגרמנים כמו שאנחנו מחזיקים את הפלשתינאים הם היו הופכים לקיצוניים יותר (ע"ע סיום מלחמת העולם הראשונה). אני לא יודע אם הקיצוניות היתה מתבטאת בקיצוניות דתית או בקיצוניות חילונית, אני יודע שהיא היתה מבטאת בהרבה דם. לכן, אני חושב שרק מעורבות של מדינה שלישית (או אוסף של מדינות אחרות) שמצד אחד באמת תנסה לדאוג לרווחתם של הפלשתינאים ומצד שני באמת תנסה לשמור על ביטחונם של הישראלים, ושתהיה אמינה גם בעיני הישראלים וגם בעיני הפלשתינאים (לא רק הממשלות, אלא האזרחים) ותנסה להקים מדינה פלשתינאית חופשית ודמוקרטית תוכל לגרום לקריסה של האידיאולוגיה של החמאס. תמונת הניצחון היחידה שאני רואה היא תמונה שבה קמה מדינה פלשתנאית חופשית, דמוקרטית ומשגשגת לצד מדינה ישאלית חופשית, דמוקרטית ומשגשגת. כל סיום אחר הוא הפסקת אש או הפסד. כל מה שישראל תעשה לבד רק ישכנע את החמאס שהם צדקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהתנאי הראשון להצלחה הוא מעורבות של קואליציה בינלאומית כלשהי, ומוסיף תנאי שני שהמושכות בשני הצדדים צריכות לצאת מידי הדתיים לאומיים. בעוד שאין לי הערכה לישימות של התנאי השני, נראה לי שכבר בתנאי הראשון התסריט קורס כי אף גורם שלישי לא מוכן לנגוע בעזה אפילו עם מקל, לדעתי גם בגלל התנאי השני. אז אולי התנאי השני הופך לראשון- רק כאשר המושכות אצלנו ייצאו מידי הדתיים לאומיים אפשר יהיה בכלל לראות מה הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לגמרי לא מסכים לזה שאי אפשר לומר "מלמדים בעזרתו" לגבי התנ"ך בשיעורי תנ"ך - המורים מקריאים ממנו, התלמידים אמורים לקרוא אותו ולצטט ממנו, אם זה לא "מלמדים בעזרתו", אז מה כן?) בכל מקרה, למיטב הבנתי, ותקן אותי אם אני טועה, אתה אומר שמה שהופך את התנ"ך ל"לא ספר לימוד" לצורך העניין זה המורים שמתווכים אותו באופן שונה? (אם כן, נחסוך את התגובה הבאה שלי, זה לא תואם בדיוק את מה שכתבתי בתגובה 765173 - ובפרט: "למיטב הבנתי על ההתנהגות של ילדים (נורמלים) כבוגרים משפיעים, לפי הסדר: המציאות, ההורים, החברה, המורים, טלויזיה/סרטים/ספרי קריאה/משחקי מחשב ואחר כך, אם בכלל, ספרי הלימוד"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך הענין, דוגמהת הדגל שלי היא שאני למדתי בשיעורי תנ"ך (אמנם בתיכון) את ההבדליןם בין בריאת העולם בפרק א לפרק ב', שנובעים ככל הנראה מכך שהם נאספו משני סופרים שונים ומקורות שונים ולכן יש כאן שני סיפורים שונים שאוחדו. וזה כחלק מתוכנית הלימודים *הרשמית*, לא עקב תיווך פרסונלי של מורה זה או אחר. כשלומדים ככה תנ"ך, זה מיד מבהיר לתלמיד שמדובר ביצירה ספרותית עתיקה שנכתבה על ידי סופרים כאלה ואחרים, והיא בדיונית בדיוק כמו הבהוואד-גיטה או כמו המיתולוגיה היוונית. ולכן, זה איננו עומד בהגדרה של ספר לימוד. באותה מידה אדיפוס המלך איננו ספר לימוד, אלא חומר קריאה כחלק מתכנית הלימודים בספרות. ואף תלמיד לא חושב שהצדק על פי אלים יוניים או להרוג את אביך ולהתחתן עם אמך הם ערכי לימוד ראויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתלמידים לומדים על אדיפוס המלך מתוך ספר הלימוד שלהם הם לא אמורים להסיק שהערכים על פיו הוא פעל הם ראויים או שהסיפור התרחש במציאות. ההורים שלהם סיפרו להם על כיפה אדומה וסינדרלה הרבה לפני שהם הגיעו לבית הספר והם מסוגלים להבין את הקונספט של סיפור בדיוני כשהוא מופיע בספרי קריאה, בסרטים, בטלויזיה ובחיים. אין שום סיבה שסיפורים שלא התרחשו במציאות לא יהיו כתובים בספרי לימוד (ואכן, הם מופיעים בספרי לימוד). תחשוב על ספר ללימוד קריאה בו כתוב "דנה קמה, דנה נמה", אף אחד מהילדים לא יגיד: "אבל היא לא נמה, היא יושבת כאן לידי". תחשוב על ספר ללימוד חשבון בו כתוב: "ליוסי היו 5 תפוחים והוא נתן לדנה תפוח, כמה תפוחים יש ליוסי עכשיו?", אף ילד לא יחשוב שעכשיו יוסי ודנה חברים. ילדים הם לא מפגרים וסיפורים לא אמיתיים מופיעים בספרי לימוד כל הזמן, והתלמידים מסוגלים להבין (וכשזה קשה - לרוב זה לא - המורים וההורים שם לעזור) מתי הם אמיתיים ומתי לא, ואיזה שיעור אפשר וצריך ללמוד מהם. אחרי הכל, הספר הכי מפורסם שנכתב במטרה להיות ספר לימוד (ומכאן, לדעתי, היה ספר לימוד) מספר על אווזים מדברים וגמד שמטיל קסמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שתלמיד ישראלי ממוצע במערכת החינוך הממלכתית1 מתייחס לתנ"ך מלכתחילה כסיפור בדיוני בסגנון כיפה אדומה היא כל כך מנותקת מהמציאות, שהיא ראויה לסיפור בדיוני משל עצמה. 1 שלא לומר הממלכתית-דתית, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בניסוח יותר פוזיטיבי: אם התוצאה של לימוד התנ"ך בבית הספר היתה שהתנ"ך ייתפס על ידי התלמידים כסיפור בדיוני כמו כיפה אדומה - דיינו. לדעתי זה רחוק מלתאר את המצב הקיים, ועל כך בעצם נסוב הפתילון הלז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הפתיל נסוב על השאלה האם ספרי לימוד משפיעים על התנהגותם של התלמידים בבגרותם יותר ממוריהם, הוריהם, חברתם או המציאות בה הם חיים. התנ''ך היתה סתם דוגמא, לא קשה למצוא עוד עשרות דוגמאות אחרות, ואם הייתי חושב לרגע שיש מי שחושב שהתנ''ך הוא לא ספר לימוד הייתי בוחר בדוגמא אחרת. בגלל זה שאלתי אם ההבדל הזה זה רלוונטי לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזרת ספרי מתמטיקה מלמדים מתמטיקה, וכך הדבר לספרי פיזיקה וכד'. בעזרת ספר התנ"ך מלמדים (כמעט רק) את ספר התנ"ך. זה כמו שבעזרת "דובשני" (עוד קיים?) מלמדים ספרות, ובעזרת "החטא ועונשו" מלמדים (כמעט רק) את "החטא ועונשו". ההסתייגויות בסוגריים הן מפני שלפעמים מוסיפים ללימוד הספר גם דיון בעניינים שעולים ממנו, והם לא פעם גם הסיבה להכללתו בחומר הלימוד, אבל ההבדל נראה לי די פשוט: ספר לימוד הוא ספר שעצם סיבת קיומו היא להיות עזר לימודי. בספרים אחרים הלימוד הוא רק נזק משני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לסיים את הפתיל סמיילי המיותר הזה בסגנון הבדיחה עם הפיל והפסנתר. אפשר לכתוב ספר לימוד על החטא ועונשו. אי אפשר לכתוב את החטא ועונשו על ספר לימוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל לבזבז רעיון שכזה. בני גורן מתייסר לאחר בניית עזר לא חוקית (בתפקיד חוקר המשטרה,יואב קיש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים, אבל זאת נראית לי סמנטיקה לא מעניינת. לעניינינו, התנ"ך, החטא ועונשו, ואלפוני נגישים לכל התלמידים באותו אופן. אם אחד מהם אמור להשפיע על התלמידים במנוגד למורים, להורים, למציאות ולחברה אז גם האחרים ישפיעו באותה מידה. למיטב הבנתי, השאלה אם נוצר על מנת להיות עזר ללימוד נושא אחר או אם הוא משמש בעזר ללימוד למרות שהוא נוצר במטרה אחרת לא צריכה לגרום לו להשפיע על התלמידים באופן אחר. (ואם מישהו חושב שכן, הייתי שמח להבין למה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שספרי לימוד משפיעים פחות מחמשת אלה שאתה מונה. אני חושב שסביר כן להתחיל מהם, כי הם משוכה אחת שיחסית קל לעבור. אם לא מצליחים לעשות את זה, איזה סיכוי יש לשנות את המורים, שלא לדבר על ההורים והחברה? (את המציאות בהחלט יותר חשוב לשנות.) אני משער שיש תפקיד לא טריוויאלי לספרי לימוד בסימון של מה נורמטיבי ומה לא, מה מותר לומר ולחשוב בריש גלי ומה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לפרוטוקול: ברור שאני מסכים שרק לדרוש שינויים בספרי הלימוד זה לא מספיק (אם מישהו בפתיל רומז שאני טוען שזה לבדו יעשה את כל השינוי, זה איש קש). למשל, זהות והערכים של המורים זאת נקודה חשובה ובהחלט יש ערך להצבעה על הרפש האנושי שאירגון אונר"א מגייס לשורותיו. אין שום סיבה שהדברים הללו יהיו נתון שלישראל, לתורמים ולעולם אסור להתיחס אליו (כחלק מהסכמים עתידיים ו/או הצבת תנאים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הטעם לשנות את הספרים בלי לשנות את ההורים או החברה? מה המטרה שלך? המציאות היא כזאת שישראל נותנת להם (להורים, למורים, לחברה ולילדים) עוד ועוד סיבות לשנוא את ישראל. הספרים האלה לא נכתבים בואקום, ולא נקלטים בואקום, ולמיטב הבנתי, אם תצנזר אותם רק תגרום להם עוד סיבה לשנוא את ישראל, מה שלא רק שלא יועיל אלא אפילו יזיק. גם אם ספרי הלימוד יכתבו על ידי פורום קוהלת, אני מנחש שהמורים יעבירו אותם בדרך אחרת לגמרי ממה שנדמה לכם, וגם אם כל המורים יוחלפו על ידי בנות שירות מהחינוך הדתי, אני מניח שהילדים יקלטו את החומר הנלמד באופן קצת שונה ממה שנדמה לכם. בסופו של דבר, איך שלא תהפוך את זה, ספרי הלימוד הם עוד תירוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא אומר לשנות את ספרי הלימוד ולנוח. כתבתי אפילו, ''את המציאות יותר חשוב לשנות''. אני רק לא חושב שספרי הלימוד הם עניין זניח. ספרי לימוד שממוסגרים כ''האמת היא כך'' (והתנ''ך במערכת החינוך הממלכתית הוא לא כזה) לפחות אומרים מה גבולות הגזרה הממסדיים, ואני חושב שיש לזה משמעות. אם נשפר מאוד את המציאות (היחס הישראלי לפלסטינים) וספרי הלימוד שלהם יישארו אנטישמיים, זה לא טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשפר את המציאות, אז הדרישה לשנות את הספרים תבוא מלמטה, ואם לא המורים יתעלמו מהספרים. בסופו של דבר מעט בני אדם יפעלו בהתאם לספרי לימוד כשהמציאות והחברה מתנגדים לפעולה כזאת. תחשוב על ישי שליסל (להבדיל מיגאל עמיר, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאני לגמרי מסכים איתך, אבל בקירוב טוב אני כן מסכים איתך בעניין ספרי הלימוד (הייתי אומר שספרי לימוד הם מרכיב לא גדול במיוחד בפאזל קשה, ושהמציאות חשובה הרבה יותר), ובזאת כנראה אפרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מלמדים בעזרת התנ"ך את התנ"ך כמו שמלמדים מתמטיקה בעזרת מתמטיקה. במקרה נושא הלימוד כאן הוא ספר.) אין לי ויכוח עם הפואנטה של תגובה 765173, רק הדוגמה שלך - התנ"ך ומצוות הכשרות שבו - היא לא דוגמה משכנעת לדעתי, כי מצוות הכשרות לא מוצגות לתלמידים כמשהו שראוי להם לעשות, והשיעור לא מובנה כך. לעומת זאת, ספרי לימוד מובהקים יותר כן מתיימרים לעשות זאת, כמו בדוגמאות של אביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נושא הלימוד הוא האידיאה של ספר, חומר העזר ללימוד הוא אובייקט פיזי שהוא ספר ספציפי. קוראים להם באותו שם אבל הם לא אותו הדבר). אני חשוב שזה דווקא מה שהופך אותה למוצלחת. כולמו יודעים (אני מניח) שהספר נגיש לכל התלמידים וכולנו יודעים (אני מניח) שרוב התלמידים לא לוקחים את מה שכתוב בו כמו שהוא, ולכן צריך להיות ברור לכולנו שזה לא הנגישות או התוכן של הספרים אלא דברים אחרים, וזה השלב בו אנחנו צריכים להסביר מה הם הדברים האחרים. אתה מסביר את זה (ואני קונה את ההסבר שלך) בגלל הדרך בה התוכן מונגש לתלמיד ומבנה השיעור, אביב מסביר את זה בגלל שהמח "שלהם" עובד אחרת משלנו (ואת ההסבר הזה אני לא קונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהמח ״שלהם״ עובד אחרת משלנו. המח שלהם עובד כמו המח של כולנו ואם אנו היינו גדלים עם מורים דומים וספרי לימוד דומים, היינו גדלים (בהסתברות לא קטנה) לחשוב באופן דומה לאופן בו הם חושבים. אני מבין שחשוב לך להסביר לאחרים מה אתה חושב שאני אומר. משום שאתה לא כל כך טוב בזה, נראה לי שרצוי שתתרכז בלהסביר מה אתה חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ואם אני אתקן את זה ל"המח שלהם עובד משלנו בגלל הנסיבות בהם הם חיים" זה יציג את עמדתך טוב יותר? אם אתה חושב שאני לא מבין מה אתה חושב, אתה יכול לענות לשאלות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול, אבל מעדיף לפרוש מה״דיון״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשות לקידום מעמד האישה שודרגה השנה למשרד ממשלתי. השרה מאי גולן יכולה למשל לקדם החלטת ממשלה שתחייב את משרד החינוך לפסול ספרי לימוד שיש בהם אי שוויון מגדרי. למשל כאלה שיש בהם יותר מ 60% מהדמויות מאותו מגדר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |