|
||||
|
||||
הייתי רוצה לשמוע את דעת קהל האייל על האלימות ביום הכיפורים. זה ללא ספק היה בעייתי לתנועת המחאה. אין לי ספק שמדובר בפרובוקציה של לפחות חלק מן המתפללים שאין כבוד המקום עליהם והתעקשו לנצל את ההזדמנות כדי להפר את חוקיו. אני נוטה לא להקשיב לתלונות אנשים שהפרו את החוק ואח"כ באים בטענות על מה שקרה להם, אלא שבאופן כללי איני נוטה לצדד באלימות בכלל ובפרט כנגד אנשים מתפללים. אני חוזר שוב על הפרדיגמה שלי: צריך לתת הרבה פחות משקל למה שאנו רוצים שאחרים יעשו והרבה יותר משקל למה שאיננו מוכנים שיעשה לנו. מלכתחילה, צריך לעסוק פחות בפאיך חובשי הכיפות מתפללים ויותר בהורדת מיסים וביטול גיוס חובה.תנועת המחאה פחות תאהב את זה, מפני שזהו תפקידם של הפוליטיקאים. הגיע הזמן שהם יגבשו תוכנית מלחמה כוללת ויפסיקו להתפס בהתבטאויות אד-הוק מגוגמות והתנצלויות. מאחר והמערכה להפלת הממשלה אינה נושאת פרות, יש לבנות אג'נדה עמה תוכל האופוזיציה לצעוד לאורך זמן. ומה אם התפילות ברחובות? ת"א היא עיר חילונית. מי שרוצה להתפלל, יש בתי כנסת. מי שלא מתאים לו, שיעבור לבני ברק. |
|
||||
|
||||
התפלאתי שבכל השיח אף אחד לא העלה עדיין את ההשוואה לט’ באב שלפני 102 שנים בירושלים. |
|
||||
|
||||
בבקשה אל תלך לכיוון הזה. אינני מתרשם ממפרי חוק המייללים ''עשו לי, שתו לי''. אני בא מהכיוון של התנגדות שיטתית לאלימות, השאלה איך ההפרעה לתפילה קידמה את תנועת ההתנגדות וכמה אנחנו באמת מוכנים להקריב בשאלת הסדרים הפנימיים של התפילה בקרב שומרי הדת. כמה באמת אכפת לך שאלת ההפרדה המגדרית בזמן תפילות במרחב הציבורי. החשד שלי הוא שאנו מטילים יוצר מדי על נושא שפחות מדי חשוב לנו. כמה באמת ''גופות צפות בירקון'' יקדמו את ההתנגדות. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שאסור להשוות. |
|
||||
|
||||
האלימות היתה הפרובוקציה של השתלטות נגד החוק על המרחב הציבורי, המחדל היה שחולדאי לא שלח פקחים לאכוף את החוק ולהוריד את המחיצות, ועל כן האזרחים האמיצים נאלצו להילחם על זכויותיהם (ובעיקר זכויותיהן) הנרמסות בכיכר העיר והראו מיסיונרים המשיחיים שנגמרו הזמנים שאפשר לרמוס את זכויותינו ולעבור על כך בשקט. כל הכבוד למוחים ויישר כח. |
|
||||
|
||||
חצי מסכים. יותר מזה צריך באותה נשימה לגנות את הפוליטקאים (כולל גנץ) שתפסו על העניין טרמפ. עדיין בשורה התחתונה היה עדיף להמנע מהמחזה הזה לחלוטין. ובשביל זה המציאו את ''אני מביע צער'', כלומר אני מכיר בכך שזה מצב לא רצוי, אבל זוהי אשמת הפרובוקטורים. |
|
||||
|
||||
אני חושב הפוך. לחץ בכל הכח בכל החזיתות, ולהפסיק לפחד מהצל והגנץ של עצמנו. ההדתה והדרת הנשים הן חלק חשוב בהפיכה המשטרית, והן מחלחלות כבר שנים. לא מתנצלים ומגיבים לכל פריעת חוק וכל השתלטות מיסיונרית בכל מקום. מה זה 'עדיף היה להימנע'? עדיף שראש יהודי לא היו משתלטים על המרחב הציבורי ומפירים חוק? הם לא בשליטתנו. והנה כבר חולדאי ביטל את אישורי העירייה לאירועים שלהם בסוכות. ככה זה כשלא מבליגים. |
|
||||
|
||||
===> הם לא בשליטתנו שליטה היא לא המילה המתאימה; הם כן מושפעים מאיתנו. אם הם לא מושפעים, מה הטעם לבטל להם את אישורי העירייה לסוכות? אז כן, היה עדיף למנוע מראש יהודי להשתלט על המרחב הציבורי (ואפשר לחשוב על כמה דרכים שונות - למשל לתת לגוף ליברלי כמו צוהר לנהל את התפילה בככר דיזנגוף). ואם כבר השתלטו היה עדיף להגיב לזה בצורה אחרת - למשל, כמו ששכ"ג הציע. """ פרובוקציה (התגרות) - היא עשיית מעשה קטן או אמירה של דבר מסוים שמטרתו היא יצירת תגובה גדולה יותר לטובת הצד המתגרה. """ לא להמנע מלשחק לידיהם של הפרובוקטורים. |
|
||||
|
||||
"פרובוקציה (התגרות) - היא עשיית מעשה קטן או אמירה של דבר מסוים שמטרתו היא יצירת תגובה גדולה יותר לטובת הצד המתגרה." - אכן, אלא שלא פעם חוסר תגובה רק מעלה את הרף עבור הפרובוקציה הבאה, ומה שנכון להפיכה המשטרית על פרוסות הסלמי שלה נכון גם לפרובוקציות מהסוג הזה. השתא יום כיפור, בשנה הבאה כל חג, ובשנה שאחריה כל שבת וחג. "מה אתם מתלוננים?" יגידו לנו, "יש לכם את דינגוף ששה ימים כל שבוע ולנו רק כמה שעות"1. ______________ 1- "טפי" אני אצעק על עלובי הנפש האלה "ששה ימים בכל שבוע!" |
|
||||
|
||||
מסכים אבל יש שלל דרכים להגיב, אפשר אפילו להגיב בדיעבד, כמו ששוקי שמאל, הציע (לשלול את הרשיון שלהם או משהו) |
|
||||
|
||||
מי היה מונע מהם משהו אלמלא המהומה? |
|
||||
|
||||
איבדתי אותך. עוד לפני המהומה, העירייה ניסתה למנוע מהם ''משהו''. |
|
||||
|
||||
מי היה מונע מהם לחזור על המעשה, לו הוא היה עובד בשתיקה (אפילו שתיקה יחסית)? אגב, בעקבות המוחים בארה"ב, אין בכיכר איזה קיר שעליו אפשר להקרין תמונות פרובוקטיביות, למשל משהו שנרמז בכותרת או אולי ישו על הצלב, מה שאמור להיות חוקי במדינה עם חופש דת, במיוחד אם ילווה באיזו פסיון מתאים (אני ממליץ על מתאוס של באך) בדציבל שעומד בדרישות החוק? האם "השחתת פני מקרקעין" תופס גם עבור "השחתה" זמנית? |
|
||||
|
||||
===> מי היה מונע מהם לחזור על המעשה? אני לא חושב שזה תחום עם ביטוח. גם עם המהומה שהתרחשה בפועל, הם עלולים לחזור על המעשה (והפעם עם גיבוי של פוליטיקאים). היי, זה כמעט קרה בפועל אתמול. ברגע האחרון הפושער בן גביר התקפל. אני מקבל את זה שיש ערך למחאה בזמן אמת. אבל יש גם ערך לא לשחק לידי הפרובוקטורים ולמנוע מהשופרות תחמושת להעמיק את השנאה וההסתה. |
|
||||
|
||||
ההתקפלות של בן גביר רק מעידה שהוא הבין טוב מאד את הרמז מהאירועים של יום כיפור. ומאחר שבן גביר מבין רק כוח, נראה שהאירועים דוקא יצרו הרתעה חיובית. יישר כח. |
|
||||
|
||||
בסוף גם זה קרה: "אחרי העימותים ביום הכיפורים: נשללו היתרים לאירועים של "ראש יהודי" בסוכות". |
|
||||
|
||||
תיקון טעות.. לא להמנע == יש להמנע |
|
||||
|
||||
אתה מאלץ את חולדאי להפר את יוה"כ ולהעסיק אנשים שיפקחו על פרובוקטורים סוג ז מסוגו של אב"ג. עדיף להבליג על פרובוקציית ההפרדה ולבוא חשבון משפטי עם מארגני ההפגנה. אני גם בעד בדיקה משפטית של האופציה לא לאפשר תפילות דתיות במרחב הציבורי של ת"א החילונית. חוץ מזה אני אתך, אבל כמה באמת חשובה לך שאלת ההפרדה המגדרית בזמן הפגנות-תפילות? לא עדיף להשקיע את הנשמה בהורדת רמת המיסוי בישראל ובביטול גיוס החובה? |
|
||||
|
||||
ואני רק אוסיף שזאת אחת הפעמים הבודדות בהן הביטוי ''לקחו את החוק לידיים'' מוצדק. אלא שמבחינה פרקטית, בגלל הסנטימנט הציבורי הכללי שמעניק לתפילה מעמד גבוה יותר מזכויותי הנרמסות, נראה שהיה אפשר לנהל את הארוע בצורה טובה יותר, אם היו חושבים על זה קודם. מקהלת נשים, למשל, עם ''הנה מה טוב ומה נעים'', ''הבאנו שלום'' וכד', היתה משיגה אפקט חזק, ואם הפרובוקטורים הדתיים היו אלה שפותחים באלימות פיזית התגובה הציבורית היתה שונה. אולי אפילו גנץ היה מוקיע את הפרובוקציה ולא את התגובה. |
|
||||
|
||||
ואם זה יהיה עוד סימן שהגענו לזמן שבו תפילה לא נעלה על ערכים אחרים בציבור - דיינו. מוטב מאוחר מלעולם לא. נמאס כבר להתבייש ולכוונן כל תגובה במאבק שלנו בשביל 'מה יאמרו'. ועל גנץ הכשלונר אין מה להרחיב, הוקעה ממנו היא יותר מחמאה מלהיפך. בלי המחאה הוא לא היה שווה רבע ממספר המנדטים שהסקרים מנבאים לו, שלא לומר שהאקט של בחירות הוגנות היה כבר ממילא נחלת העבר. |
|
||||
|
||||
מבחינת המחאה, אסור לנפח את זה וגם רצוי לא להגדיר את זה "אלימות" (כי אם זה אלימות, אז גם צפירה בזמבורה מול חדר המלון של נתניהו היא אלימות). כמו ההתבטאות של שקמה בעניין השואה: 1. גינוי 2. להמנע מזה בעתיד 3. עוברים הלאה |
|
||||
|
||||
אבל אני מעלה טענה שלא מדובר בתקלה מקרית אלא בסימפטום לעלייה על מסלול שגוי. האם לא רצוי להתרכז בסירוב לשת"פ עם מה שמנסים לכפות עלינו במקום למצוא עצמנו כל פעם מנסים להכריח את האוייב לפעול לפי הדרישות והתכניות שלנו? א. הורדת רמת המיסוי - סירוב לממן בכספי המסים שלנו את האג'נדה של הממשלה המנוגדת לכל מה שאנו מאמינים בו. ב. ביטול גיוס החובה - הפסקת הפקרת צעירינו למפקדים שבאיננו אינם ראויים לאמון ולפיקוד. לא עדיף בשלב זה לאפסן את המחאה לשעה שבה ינסו לחדש את דהירת ה-D9 ולא להמשיך להמר על משענת הקנה הרצוץ של הבג"ץ? |
|
||||
|
||||
לא משוכנע שאתה צודק. """ מחאה היא מעשה המבטא ביקורת וחוסר הסכמה, לרוב באופן פומבי, מופגן ומתוקשר כדי להשיג כמה שיותר מודעות לנושא, במיוחד אם מדובר בפעולה המסבה עוול עבור כמות גדולה של אנשים """ אני לא חושב שהתאור "להכריח את האויב" רלוונטי למחאה נגד המהפכה המשפטית. יש למחאה כמה מטרות, למשל: - לגרום לקואליציה להסס/להתחרט - לתת גב ציבורי לגורמים באופוזיציה או מערכת המשפט - להכין את השטח לבחירות הבאות אני חושב שעומר כתב על זה תגובה הרבה יותר מפורטת: מדוע מחאה היא כלי אפקטיבי ומה היא משיגה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |