בתשובה לאריק, 14/08/23 13:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. שמעתי בקשב רב. 2. מעולם לא הכרתי את יובל נח-הררי במובן שבו קראתי את ספריו או האזנתי לדבריו, וזאת פעם הראשונה שאני נחשף למה שהוא אומר - ועושה רושם שהוא יודע לנאום בפני קהל מגוון ויש לו את היכולת המעשית להרביץ היסטוריה מתובלת עם נגיעות של וולגריזם משובח. אני אישית מעדיף היסטוריונים אחרים ולא כי הוא פחות טוב מהם. 3. אבל כמדומני שכן הצלחתי לגעת במספר נקודות מעניינות. אדלג ברשותך על הניתוחים ההיסטוריים שלו, שהוצגו כאותו קוסם המוציא את היונים מתוך האוזנים והקהל (במקרה זה הפסיכיאטרים) מתמוגג לנוכח הוד קוסמיותו. בזמנו אני זוכר את חיים שפירא עושה זאת ומפוצץ אולמות של כנסים שנתיים. באם כן, אבקש להתמקד בנקודות הבאות: א. הוא הדגיש את מגבלות כח הרוב, אבל אמר גם שיש לממשלה זכות להעלות מיסים, לצאת למלחמה, למנות שרים וכו', אבל לא להתעסק עם הנושאים החקיקתיים שמתבצעים שלא בהסכמה עם האופוזיציה. זאת למשל נקודה שלא תמיד באה לידי ביטוי בנאומים הפוליטיים וביתר השכבות הסובבות את המחאה. כלומר - עצם הסכמה על הלגיטימיות של הממשלה הזאת. ב. הוא נגע בטיעון שהוא למעשה בדמות חרב דו-פיפיות. הפחד האמיתי - או הקמאי בעניין הרופאים לעניין הפתילון - של הימין הוא שאם השמאל יחזור לשלטון הוא יחוקק חוקים שישאבו את כוחם מהמונח התיאורטי והמפוספס של 1933 - 'דמוקרטיה מתוגננת', ומכח אותם חוקים ימנעו ממפלגות קיימות להבחר, ויחוקקו חוקים שימנעו בעתיד כל ניסיון להגיע לאותו 'מזדרון חלקלק' וכו'. זהו למעשה הטיעון שלו בהרצאה רק בצורה ההפוכה. באם יש כאלו חששות ש'הראשון שימצמץ לעולם יותר לא יראה אור', ניתן בהחלט להניח שרק חקיקה מוסכמת בנושאים אחרים שלא קשורים כעת ל-R, אלא יותר בחוקים שיעגנו את המשך הכללים באיך משחקים את המשחק הפוליטי כאן בחבל אדמה זאת וזאת לפני ההתעסקות עם יתר הסוגיות החברתיות והדתיות. זה לא סוד שיש דו שיח בין חוגים שונים דתיים או לא דתיים, ש'ביום שהשמאל יחזור לשלטון, אנחנו נשלם על זה ביוקר'. אותו דו שיח עולה כעת מן הסתם גם בחוגי השמאל והמרכז, שהימין חושש שהנה אוטוטו הוא מפסיד בבחירות הבאות שגם אוטוטו מתקרבות (לפחות עפ"י הסקרים) ולכן - ומכאן המשך טיעוניו לרוסיה ובו' - חייבים לחוקק חוקים שהם יקבלו טייטל שונה וזאת בתואר 'דיקטטורה מתגוננת', וכן בזמנו היטלר השתמש בזה יפה מאוד. יש רושם כללי - שטעון בדיקה - שהחברה הישראלית הגיעה לנקודת שבר כה חמורה ותהומית שבה חוסר האמון הכללי בין כל הצדדים והאנשים היא כמעט בלתי ניתנת לגישור עקב שריפת הגשרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מן הסתם לא דיברת על הלגיטימיות של הממשלה, שנבחרה כחוק, אלא על הלגיטימיות של הצעדים שהיא נוקטת. למדתי מהילדים שלי לפני כמה שנים על המושג באזרחות שנקרא "הסכמיות". אם תגגל עליו קצת אז תראה שהממשלה הזאת דורסת ברגל גסה את ההסכמיות במדינה. קרי- שוברת את הדמוקרטיה הישראלית. הממשלה לגיטימית, אולם הצעדים שהיא נוקטת לא לגיטימיים. אף קואליציה במדינה לא העזה לבצע שינויים משטריים כל כך מרחיקי לכת ללא הסכמה רחבה. ייתכן באמת שאין על זה מספיק דגש בנאומים. אבל כשהמפגינים שרים "דמוקרטיה זה לא רק בחירות" לכך הכוונה. ב. עקרון ההסכמיות הוא בדיוק זה- הסכמה על כללי המשחק. עד נתניהו השני היתה הסכמה שבג"ץ והיועמ"שים הם הבלם לכוחה של הממשלה. מפס"ד בז'רנו ב 1949 כשהמדינה היתה בת חצי שנה ועד הלכת דרעי פנחסי בג"ץ החליט מה אסור לממשלה, והממשלה הרכינה את ראשה. "עליונות המשפט" קרא לזה מנחם בגין. אלה עם ה D9 היו שוליים קיצוניים, עשבים שוטים. פתאום השוליים הקיצוניים האלה מכתיבים את מדיניות הקואליציה לשבור את כללי המשחק שעבדו במשך 75 שנה. לכן הדבר הראשון על סדר היום של כל קואליציה ליברלית שתקום חייב להיות עיגון חזק יותר של כללי המשחק. אני לא מבין למה זה צריך להיות תסריט בלהות של מישהו, אלא אם כן הוא מתכנן הפיכה משטרית. לצערי אין לי ציפיות גדולות מגנץ ולפיד בתחום הזה. הדבר הכי בסיסי בהסדרה של כללי המשחק - חוק יסוד: החקיקה - מחכה כבר עשרות שנים לעלות על ספר החוקים אבל מעולם לא עבר את שלב קריאה ראשונה. בג"ץ התחנן שוב שוב שהכנסת תחוקק אותו ונאדה. הכנסת מעדיפה פרטץ'. אולי הפעם האיום על הדמוקרטיה והלחץ מלמטה יובילו סוף סוף לעיגון כללי המשחק בצורה טובה יותר. לקריאה נוספת - דמוקרטיה הסדרית [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קואליציה ליברלית חייבת לכלול "שוויון" כעיקרון יסוד. אתה באמת לא מבין למה הוא חלום בלהות של ציבורים מסויימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין חושב, וכמדומני שכתבתי על זה פעם - או שחשבתי לכתוב - או ששכג כתב - שהרפורמה היא בסך הכל העז בשביל להמתיק את גלולת פטור הגיוס או הסדר כלשהו. וככה תתפשט הבשורה ברחבי ציון שהגזרה שגזר אנטיביביוס השני על הישראלים נקרעה לגזרים מלפני צור ישראל ו׳הארץ׳ צהלה אפקה ושמחה. לגבי יתר דבריך - אנחנו תמימי דעים ותקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 נקודות לעניין הרפורמה והמחאות. 1. לפי ויקיפדיה המקומית המינוח הויקפדי הוא ׳ : "הרפורמה המשפטית בישראל (2023)". יתכנו מאבקים כדי לנצח את התודעה שלדעתי היא כבר יציבה ואין שינויים מצד לצד. 2. מחאה נוספת מאיימת מחאת קפלן, והפעם היא מגיע מכיוון בלתי צפוי. האתיופים. זה יכול להסתבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ר̶ק̶ ̶ח̶ס̶ר̶ ̶ש̶ג̶ם̶ ̶ה̶ם̶ ̶י̶א̶י̶י̶מ̶ו̶ ̶ב̶ר̶ל̶ו̶ק̶ש̶ן̶. הגזען הקטן שבתוכי שוב הרים אם ראשו המכוער. איזה מזל שתפסתי אותו בזמן ומחקתי, והנה מצפוני נקי וזך לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוץ 14 תומך במחאה ערוץ 14 לא יכול להגמל מהסתה נגד מדינת ישראל, אפילו כאשר מדובר בישראל שלו. או אולי ההזדמנות להסית עוד קצת נגד הפרקליטות היא פיתוי שכוכבי ערוץ 14 לא יכולים לעמוד בו. מישהו יכול לציין עבורי את שמות צבועי הערוץ המופיעים כאן כדי שאזכור לא להאמין לאף מילה היוצאת מפיהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת או אומרת "או אולי"? כל מה שעלול להיתפס כפאשלה של הפרקליטות בימים אלה הוא מבורך, ואם זה אומר לשפוך עוד קצת שמן על הרגשת הקיפוח (המוצדקים בחלקם, אני בטוח) של האתיופים עם ההשלכות שלה על החברה בישראל ובמיוחד על יותאי אתיופיה עצמם, לא נורא, זה מחיר סביר. מה שכן, המהומות בת"א אתמול מבליטות עוד יותר את מידת האיפוק המרשימה של תנועות המחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם המגיש הגבר שי גולדן. אני זוכר אותו מן התקשורת. הוא לא כל כך ימני. הוא בעיקר צבוע. אם מישהו חיפש מה עוד אפשר היה לעשות עם הכספים המוזרמים לאברכי הישיבות: לתמוך בעיתונות החופשית הלא מפלגתית. מסימני הזמן: הצטמקותה של העיתונות הכתובה בפרט והעיתונות העצמאית בכלל. רוח הזמן של הרשתות החברתיות שם כל אחד עיתונאי ומדווח, מצמצמת לאט לאט את מרחב החיים של עיתונאים ומגישי חדשות. הערוצים הישנים מתקשים להתקיים. הערוצים הדיגיטליים נאלצים להעלות את מחסום התשלום, מה שמצמצם מאד את קהל הלקוחות. יותר ויותר מגישים, עיתונאים ועורכים מוצאים עצמם נאלצים למצוא את פרנסתם בערוצים ממומנים (מסחריים, מפלגתיים וממומנים ע"י סקטורים שונים). מטבע הדברים, הם נאלצים להתאים את דעותיהם לדעות של נותני לחמם. זה לפחות הסבר חלקי לתופעה המשונה של קיצוני השמאל הצצים לפתע במחנה השני (ע"ע עירית לינור המאוסה במיוחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גולדן הולך ומיימין עם השנים, בדומה לכמה וכמה אחרים בנוסף לגב' לינור שהזכרת. התופעה החברתית הזאת מזכירה לי חזרה בתשובה. אכן, המשבר של העיתונות מוכר וידוע לכולנו כבר שנים, ומדברים עליו לא מעט אבל לטעמי בכל זאת לא מספיק, בעיקר בגלל שעיתונות חופשית היא הרשות הרביעית שנחותה לדמוקרטיה מתפקדת. אולי הוא יקבל תיקון כאשר המצב יתדרדר עוד יותר למקום בו יהיה כמעט בלתי אפשרי לדעת מה נכון ומה מזוייף, בעיקר תודות ל-AI שתציף אותנו בסרטונים מזוייפים והקלטות-דמה. חלק לא קטן מהציבור יחיה עם זה בשלום וימשיך להפעיל את הקריטריון הנהוג אצלו כבר היום, שהוא "אם זה מוצא חן בעיני סימן שזה נכון" או "אם זה מוצא חן בעיני, למי איכפת אם זה נכון?" אבל חלקים אחרים בציבור יגרמו, אולי, להקמת גופים שידרגו את הידיעות בהתאם למידת התאמתן למציאות. זה עשוי להיטיב עם העיתונות הקלאסית שתחזיר לעצמה לפחות חלק מהמעמד הציבורי שהיה לה פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רילוקשיין למרקשיין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |