|
||||
|
||||
טוב, אני חושב שזה יותר עניין של ניסוח. מאז שנות ה-60 חובשי הכיפות ניצלו את מעמדם כשוברי השיוויון בין ימין לשמאל כדי למנוע קבלת חוקים בניגוד לרצונם. אחת הקרבנות של המצב הזה היתה החוקה. בוא נגיד שבעת העברת חוק יסוד חקיקה, הדתיים לא היו מודעים להשפעה הרבה שתהיה לחקיקה זו ולא גייסו את זכות הווטו שלהם כדי להרוג את החקיקה באיבה. אין זה אומר שחה"כ לא היו מודעים למה שחקקו. יתכן שחה"כ הדתיים באותו זמן סברו שזה משהו שהם יכולים לחיות איתו. חלפו כמה עשרות שנים, חובשי הכיפות גילו שהם רוב די ברור בין היהודים וכעת הם לא מוכנים לחיות איתו. א. בכל אופן החקיקה הזו עברה ברוב פשוט ולא ברוב מיוחס, כך שלא קבלה את הגושפנקא של הסכמה כללית (כולל האופוזיציה). יתכן שזה מה שניתן היה להשיג באותו זמן. ב. איני בא בטענות למחוקקים מאז. החוק לשחרור העבדים בארה"ב התקבל באופן גרוע הרבה יותר. אילו השינוי היה מצליח להשתרש, הייתי מקבל אותו בברכה. רק הערתי שחוסר ההסכמה של האופוזיציה דאז, מכה היום כנקמה באופוזיציה דהיום. |
|
||||
|
||||
האופוזיציה דאז כללה את העבודה, ר"צ, מפ"ם ושינוי שבהחלט תמכו בחוק, אני לא זוכר מה היתה העמדה של מד"ע, הרשימה המתקדמת וחד"ש. הקואליציה כללה את הליכוד שהוביל את החוק. מבחינת מפלגות: העבודה + הליכוד + ר"צ + מפ"ם + שינוי + מפד"ל = 94 חברי כנסת, מן הסתם כ-10 מחברי הליכוד וכ-3 מחברי כנסת של המפד"ל התנגדו, עדיין, יותר מ-80 חברי כנסת זה רוב די מכובד ובחלט לא עורמה. רק להבין כמה זה לא היה עורמה, הסיבה שממשלת האחדות (הממשלה ה-22) התפרקה היתה בגלל שש"ס ואגודה כעסו על שמיר שניסה להעביר את החוקה (מה שגרר את התרגיל המסריח, את הקמת הממשלה הצרה, ואת העברת חוקי היסוד בצורה הרבה יותר מנוונת ממה שהליכוד והעבודה רצו בהתחלה). מכונת התעמולה המציאה שקר בגלל שהם לא מוכנים לקבל את הכרעת הרוב (אלא אם כן הרוב איתם), על תעזור להם לנפח אותו. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |