בתשובה להפונז, 30/06/22 13:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי, פעולת ההתנקשות הכי מרשימה שנעשתה על ידי ישראל בתוך איראן הייתה חיסולו של פאחרזידה שעמד בראש התכנית הגרעינית הצבאית של איראן. האיראנים ידעו שהאיש הזה הוא יעד להתנקשות, ולכן אמצעי הביטחון שנקטו כדי לשמור על שלומו היו מעל ומעבר. ההתנקשות בו דרשה חשיבה יצירתית חריגה, ולכן החיסול היה לא על ידי איזה אקדוחן על אופנוע כמקובל, כי כנראה אמצעי הביטחון המיוחדים של האיראנים לא אפשרו פעולה סטנדרטית כזאת, אלא על ידי "עמדת ירי" משוכללת והפעלה מרחוק. הפעולה הזאת נעשתה בתקופת ממשלת נתניהו, וזו לא הייתה פעולת ההתנקשות הראשונה במדענים איראנים בתוך איראן. בוצעו אז גם המון פעולות סייבר של שיבוש וגרימת נזק למערכות האיראניות לייצור דלק גרעיני. וזכורה, כמובן, פעולת גניבת התיעוד האיראני שתיאר את תחילת פיתוח הנשק הגרעיני שם, פעולה ה"לקוחה מהסרטים". בנט לא חידש שום דבר חוץ משכלול מערך ההתרברבויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי מופעו של הרבבב"צ עם ארכיון הגרעין האיראני אי אפשר לשכלל יותר את מערך ההתרברבויות. אם היית טוען שבנט שיפר את שיאו של בולט בריצת 100 מ' זה היה הגיוני יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מכיר את ראשי התיבות האלה אך קל לנחש שהכוונה לנתניהו. כאן אני חולק עליך לחלוטין. אני חושב שהופעת נתניהו הייתה חלק חשוב של המבצע, ולולא היא לא היה טעם בכלל לסכן אנשים כדי לעשותו, כי קל לנחש שגופי המודיעין שלנו, כמו רבים מגופי המודיעין בעולם ידעו פחות או יותר את האמת שמתארים המסמכים האלה. היה כאן שילוב של מבצע מופלא ומופע תקשורתי, שהכינו את דעת הקהל בעולם להטלת הסנקציות על איראן, וגם באופן מסוים אפשרו לטראמפ לעשות את הצעד הזה. דווקא זאת דוגמה מצוינת ליכולתו החריגה וליצירתיות של נתניהו. קשה לי לראות את בנט מצליח ליצור שילוב חשוב וכה מוצלח כזה1. 1"היצירתיות" של בנט התגלתה בהופעה המגוחכת שלו מעל בימת האו"ם כאשר כאשר תיאר לעולם כמה הוא מוצלח יותר ממומחי משרד הבריאות במלחמה בקורונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור. אם מטרת העלאת הארכיון האיראני ארצה נעשתה לצורך המבצע התקשורתי (שהרי לדבריך הערך המודיעיני של אותם טרה-בייטס נתונים הוא בערך אפס) הרי שלא מדובר ב"מבצע מופלא" אלא בהימור חסר אחריות שלמרבה המזל לא גרם לקטסטרופה). קצת קשה לי להאמין שנתניהו נאיבי מספיק כדי לחשוב שמופעים אורקוליים כאלה משנים משהו למישהו בעולם, מלבד לחלק קטן מהציבור הישראלי - אתה ואני לא נמצאים באותו "חלק קטן". על ההופעה של בנט באו"ם אפשר לפחות לומר בביטחון שהיא לא הזיקה, והיא לא סיכנה רשת של המוסד ומשתפי פעולה באיראן. אבל כל דו שיח שלי איתך בנושאים אלה חסר טעם כי התודעות שלנו בונות הוויות שונות כלומר פסיכולוגית אנחנו חיים ביקומים מקבילים; אתה הרי חושב גם שהופעת נתניהו בקונגרס בימי אובמה הועילה למדינת ישראל. המילה האחרונה בעניין מסורה לשיפוטך. __________ רב ביבי בן בן ציון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אלא שהיקום שלך הוא לא משהו. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tell me about it...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהדיון הסתיים אך לאחר קריאת הערך בויקיפדיה מצאתי לנכון לצטט את הקטע הבא: חשיפה פומבית של מבצע מודיעיני זמן קצר לאחר עריכתו היא צעד חריג ביותר. על פי הפרשן אמנון אברמוביץ', הפרסום נעשה על דעת שר הביטחון, ראש המוסד, הרמטכ"ל וראש אמ"ן. לעומת זאת, חבר הכנסת יאיר לפיד מתח ביקורת על חשיפת המבצע המודיעיני, וביקש לכנס את ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים לדיון בשאלה זו.13 הפרשן הצבאי אמיר אורן טען שהפרסום גרם נזק מודיעיני, משום שלדעתו האיראנים ידעו שהארכיון נפרץ, אך לא ידעו מי עשה זאת, ונתניהו בנאומו העניק להם מידע זה. יאיר לפיד ואמיר אורן היו נגד. שכחו שם להוסיף לרשימה הזאת גם את שכ"ג, שחוות דעתו חשובה לפחות בעיני עשרת מונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא נראה שאילו נשמעה דעתו של איזנקוט, הייתה ישראל מוצאת ערוץ עקיף לפירסום תוצרי הארכיון. אבל מה אלה כל הזוטות האלה ליד עידודו הנלהב של נתניהו בענין הגרעין האיראני ליציאת ארה"ב מההסכם, מה שכבר מוסכם כאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות בתולדות המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסכם? אולי בסביבתם של יאיר לפיד ואמיר אורן, השניים היחידים שהוזכרו בויקיפדיה כמתנגדי הפרסום הפומבי. השתדלתי לחפש בסבך פיתוליו של אמיר אורן במאמר אליו שלחת אותי איזה אזכור לכך שאייזנקוט התנגד לפרסום הפומבי שהיו שותפים לו כפי שכתבתי שר הביטחון, הרמטכל, ראש אמן, וראש המוסד. אולי פספסתי משהו בתוך הקשקשת הזאת, אבל נדמה לי שאין שם דבר כזה, והקשר עם אייזנקוט הוא איזה תרגיל מחשבתי של המחבר שאולי לא התאמצתי מספיק כדי להבינו. אבל גם אם תוכיח לי באותות ובמופתים שאייזנקוט גם שייך לקבוצה הזאת, זה לא ישנה מבחינתי הרבה. מדובר במי שמחפש את דרכו לפוליטיקה בקבוצת האנטי ביבים, אצל יאיר לפיד. אז ברור שדברי שבח על איזה מעשה של נתניהו לא תצליח להוציא ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר ״מוסכם״ על עצם דחיפת האמריקאים לצאת מההסכם, בלי קשר לארכיון. אני חושב שהוא לא דייק וגם זה איננו ״מוסכם״ על הכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו לפיד, אחרי שאייזנקוט הצטרף דוקא לגנץ ולסער, נשאלת השאלה מדוע בחר כך. קודם כל, צריך לברך על הצטרפותו לפוליטיקה. הצטרפותו של כל אדם מוכשר וראוי לשטח החשוב הזה, היא דבר טוב. מספיק נזק גרמו שלי יחימוביץ ושותפיה בחוק הצינון המופרז. במה חטאו אנשי הצבא הרוצים להצטרף לפוליטיקה ביחס נניח להצפה באנשי תקשורת ועורכי דין? יאיר גולן טען השבוע, לשמחת דב וחבריו, שדעותיו של אייזנקוט הן במר"ץ. אני מאד מקווה שהוא טועה. למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות, המובילות אותה שוב ושוב להיות מוצגת ככלי ריק (ע"ע השיריון של חה"כ זועבי). מבחינת עתידו הפוליטי נראה שאייזנקוט היה נשכר יותר מהצטרפות ללפיד מאשר למחנה הפליטים של גנץ. יש הרבה סיבות אפשריות לבחירה זו. נראה לי שבעיקר אייזנקוט בחר ללכת למקום שרוצה אותו במקום למקום שפחות. אני חושב שלפיד טעה. הצטרפותו של אייזנקוט ליש עתיד, מן הסתם היתה תורמת לאלקטורט באופן מזערי, אבל היתה חשובה ליצירת מוקדי הנהגה נוספים במה שנראה כהצגת יחיד. בלאו הכי, נראה שגוש המרכז הזה המפוצל לשתי מפלגות, מושפע יותר מדי מסכסוכים אישיים. התופעה המוכרת של מפלגת אנטי שמתפוררת לרסיסים ברגע שהיא מצליחה להדיח את היריב, היא תופעה נפוצה. אבל לשם שינוי, מדוע שאנשים כמו גנץ, סער, אייזנקוט ולפיד לא ימצאו דרך לחיות ביחד במקום להסתמך על הבטחות והשערות על מה יעשו החרדים. הליכוד נראה נחוש בדרכו לשרש מתוכו את כל אלו שאינם ביביסטים. לכן ההליכה בנפרד היא כרגע המהלך האלקטורלי לכאורה. שיקולים אלקטורליים רגעיים מתגלים בד"כ לאורך הזמן כחופי פלא כוזבים. לטווח הארוך עדיף להשקיע ביצירת מפלגת מרכז גדולה ולגלות יושרה ועקביות במקום לנטות כקנים בכיוון הרוח של סקרים ותחזיות. אני מקווה שאייזנקוט יצליח למצוא את מקומו במרחב הפוליטי ולא ידחק החוצה ע"י פופוליסטים, פרובוקטורים ואופורטוניסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במה חטאו אנשי הצבא הרוצים להצטרף לפוליטיקה ביחס נניח להצפה באנשי תקשורת ועורכי דין?" - יש חשש שגנרלים ינצלו את סוף כהונתם לקידום הקריירה הפוליטית שלהם (וההיסטוריה מלמדת שלא מדובר בחשש תיאורתי, ע"ע שרון, שחק, מופז...) על חשבון האינטרסים של הציבור. לאנשי תקשורת ועורכי דין פרטיים אין את הבעיה הזאת (זאת בעיה של מחזיקי המניות בגוף התקשורת, או במשרד עורכי הדין שמעסיק אותם). אני חושב שאותה מגבלה קיימת גם על עורכי דין בפרקליטות ובוודאי על שופטים. לעומת זאת, עורכי דין ואנשי תקשורת לא מקבלים פנסיה מלאה מגיל 40. "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות, המובילות אותה שוב ושוב להיות מוצגת ככלי ריק" כמו כל מפלגה, לאנשי מרץ יש מגוון דעות די קרוב זה לזה (התנגדות להמשך הכיבוש ותמיכה בסיומו בדרכי שלום, תמיכה זכויות אדם, תמיכה בהפרדת דת ומדיה, תמיכה במדיניות סוציאליסטית, תמיכה בהגנה על הסביבה... אפשר לקרוא את זה במצע שלהם). "מדוע שאנשים כמו גנץ, סער, אייזנקוט ולפיד לא ימצאו דרך לחיות ביחד..." במצב הפוליטי כרגע, בו אין אף מפלגה שצפויה לקבל מעל 40 מנדטים, ההשפעה של באדר עופר היא די שולית - אין באמת יתרון למפלגות גדולות על פני מפלגות קטנות, בוודאי בהנחה ששתי המפלגות יחתמו על הסכם עודפים (להפך, דווקא ריצה ביחד תאלץ אותן להפסיד מנדטים או לחתום על הסכם עודפים עם העבודה, מה שישאיר את המר"צ ללא מפלגה לחתום איתה על הסכם עודפים, מה שיכול לעלות מנדטים לגוש). כל זמן שהמפלגות עוברות בוודאות את אחוז החסימה, ריצה בנפרד עדיפה להן ולגוש. מה מפלגה גדולה תתן להם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת צינון - אתה צודק. (ואגב, הרבה יותר גרוע מהשמות שאתה זוכר היה משה דיין). חוסר האיזון שיצרה יחימוביץ היה בכך שתקופת הצינון לגנרלים נקבעה ל-5 שנים, בעוד שלעובדי המדינה הבכירים זה שנה אאז"ן. יחד עם זאת, כדאי לזכור שהנזק הגדול נגרם ע"י אנשים שיוצאים משירות המדינה ולא ע"י אלו שנכנסים. אפשר לסמוך על המפלגות האחרות שיגבו מן הגנרל שלא הצטרף אליהן את המחיר של מעשים לא נאותים שעשה לפני המעבר. אין לי בעיה עם הדעות של מר"ץ. למחזיקי דעות אלו יש בעיה עם המציאות. נראה כי גם היום, מצביעי הסמול והמרכז ואפילו חלק ממצביעי הימין היו חיים טוב עם הסדר חלוקה כלשהו. הבעיה היא ששום פרטנר לחלוקה כזו אינו נראה בעין. אבו מאזן הוא פרטנר כזה בפוטנציה, אבל לא בפועל. הוא פחדן מדי מכדי להצהיר על כך בערבית ואולי גם באמת חלש מפני לעמוד בעול הזה. אם היו נערכות בחירות פלשתינאיות, ספק אם אבו מאזן היה זוכה. ולכן העמדה של מר"ץ משולה לעמדת מפלגה שתתמוך בחלוקה שווה בין המינים של עול הילודה. מצביעי מר"ץ הם אופוזיציונרים מקצועיים וספק אם יש להם יכולת לתפקד כשלטון. בעצמי כתבתי שהמצב האלקטורלי הנוכחי מחייב הליכה בשתי מפלגות, אחת מתוייגת קצת סמולה והשנייה קצת ימינה. דעתי היא שכל התחזיות הללו מתפוצצות בפני החוזים והמתחכמים כעבור חודשים ואפילו שבועות ספורים (אתמול אמרנו שגנץ גמר, והיום יש לו בסקרים 12 מנדטים). דוקא מאייזנקוט הייתי מצפה לשבור את המסורת של שבשבות פוליטיות. המנהיג הפוליטי שאני ארצה להצביע לו אינו שבשבת המנסה לנחש את כיוון הרוח, אלא קברניט על סיפון ספינתו הקובע את כיוון היעד ומקווה שהרוחות ינשבו לטובתו. הכיוון שאני רואה הוא מפלגת מרכז חזקה שתציג הנהגה קולקטיבית עם שני גנרלים ושני פוליטיקאים שצברו ק"מטראז' במרחב הפוליטי. אין זה בלתי סביר שמפלגה כסו תשבור את מחסום ה-35 מנדטים שנקבע ע"י כחול-לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני רואה את הנזק הבהגדלת תקופת הצינון לגנרלים. גם בגלל שאין מה להשוות את הנזק שיכול לגרום אלוף או רמטכ"ל לנזק שעלול לגרום (נגיד) פקיד בכיר במשרד החינוך או האוצר וגם בגלל שלגנרל יש מקורות מימון חוקיים במהלך תקופת הצינון. יש הבדל בין "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" לבין "למרץ יש דעות שאני לא מסכים איתם"1 כל מפלגה שנמצאת באופוזיציה יותר מעשור מרחיקה מעליה פוליטיקאים שרוצים להיות בקואליציה ובוחרים שרוצים להרגיש חלק מהקונצנזוס. זה נכון למר"צ כמו שזה נכון לליבור בבריטניה, למפלגה הסוציאליסטית בצרפת, או אפילו למפלגה השמרנית בקנדה. זה עדיין לא אומר שאין להן דעות. אני לגמרי חולק על הטענה שהמצב האלקטורלי הנוכחי מחייב הליכה בשתי מפלגות. להפך, אם אחד הגושים יחליט לרוץ ברשימה אחת הוא יפסיד מנדטים בגלל ההחלטה הזאת. אם גוש ה"מרכז-שמאל" ירוץ ביחד, חלק ממצביעי הרשימה המשותפת ומרץ לא יצביעו לרשימה עם ליברמן, סער וגנץ, וחלק ממצביעי סער, גנץ וליברמן לא יצביעו לרשימה עם בל"ד, טיבי או גלאון. ואותו הדבר גם לגוש הימין, וכמובן, אחרי שהפסדת את המנדטים בגלל ההחרמות, עוד מנדטים ילכו בגלל חוסר היכולת לחתום על הסכם עודפים בתוך הגוש. שיטת הבחירות בישראל שונה מאד מזאת שבארה"ב, והמפלגות בוחרות טקטיקה שמתאימה לשיטת הבחירות באופן די מוצלח. אני לא רואה שום סיבה או הגיון ביצירת שתי מפלגות. לדעתי המטרה של כל גוש צריכה להיות לרוץ במספר זוגי של מפלגות שיעברו את אחוז החסימה בוודאות ושיהיו נאמנות לגוש בוודאות. המספר חייב להיות גדול מספיק על מנת להתמודד עם ההחרמות הפנימיות בגוש וקטן מספיק על מנת שאף רשימה לא תהיה בסכנה לא לעבור את אחוז החסימה. גוש שיכשל בבניית קונפיגורציה כזו מגדיל משמעותית את הסיכוי שלו להפסיד בבחירות. בעבר היתה אפשרות להריץ מפלגה עם יותר מ-40 מנדטים ובו בזמן לדאוג שמפלגות הלווין לא ירדו מתחת לאחוז החסימה. אז בניית מפלגה גדולה היתה רעיון הגיוני (בגלל באדר עופר). אבל ההחלטה להעלות את אחוז החסימה2 גרמה לקונפיגורציה הזאת להיות פחות מוצלחת, והגושים התארגנו בהתאם. ממי שהיה רמטכ"ל אתה מצפה לשבור את המסורת של שבשבות פוליטיות? איך אתה חושב הוא הגיע להיות רמטכ"ל? המנהיג שאתה רוצה להצביע לו הוא קברניט הקובע את כיוון היעד... רגע, אבל קברניט הקובע את כיוון היעד ימצא את עצמו כאופוזיציונר מקצועי (אלא אם כן הכיוון הוא במקרה הכיוון אליו הרוח נושבת כרגע, ואז איך תבדיל בינו לבין שבשבת?). 1 אגב, איך עובדת המראה - "נראה כי גם היום, מצביעי הפת"ח ואפילו חלק ממצביעי החמאס היו חיים טוב עם הסדר חלוקה כלשהו. הבעיה היא ששום פרטנר לחלוקה כזו אינו נראה בעין. לפיד הוא פרטנר כזה בפוטנציה, אבל לא בפועל. הוא פחדן מדי מכדי להצהיר על כך בעברית ואולי גם באמת חלש מפני לעמוד בעול הזה. אם היו נערכות בחירות ישראליות, ספק אם לפיד היה זוכה..." מדוייק עד כאב 2 לא ברור לי אם הם העבירו את ההחלטה הזאת (שנקראה, כמה אירוני, "חוק המשילות") מתוך טמטום או בכוונת לגרום למשבר הפוליטי הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקורות מימון: מקור המימון של אשכנזי ושל גנץ בתקופת הצינון שלהם היה עבודה בחברה פרטית. תקופת הצינון הזו רק מעודדת אנשי צבא למעורבות גדולה יותר על מימון חלופי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק מסוג התגובות הדנואות עליי. פתחת כאן לפחות 4-5 נושאים. כולם חשובים, מעניינים וראויים לדיון. במקרה, גם דעתי הפוכה בכל השאלות האלו. פתחת פה פתח לתגובות באורך הגיהינום. נקווה שאחרים יתעניינו ויעזרו לשאת בעול. לא אענה לפי סדר שאלותיך, אבל אשתדל לענות. 5 שנים זו תקופה ארוכה מדי. רוב הקצינים הבכירים מנצלים אותה כדי להרויח כסף. בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה. בגלל שירות החובה ובגלל הסכנות הקיומיות, הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי. הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת. הפוליטיקה הישראלית מפסידה אנשים ראויים ובעלי ניסיון וקרדיט רלאבנטיים. לגבי מידת הסיכון במעבר אתה צודק. הערתי היא, שבפועל עיקר הנזק הוא של פקידי מדינה בכירים ופחות בכירים שעוד בהיותם בשרות המדינה, שימנו לעצמם את הדרך אל השוק הפרטי ע"ח טובת וקופת המדינה. יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית. הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות. אם הדעה של מר"ץ היא שיש כרגע סיכוי גדול לפשרת חלוקה עם הפלשתינאים, אז אני לא מסכים איתם. מבחינת היחס לפשרת חלוקה, אני לא רואה הבדל גדול בין מר"ץ לבין גנץ ולפיד. וזה שמי שהחזיר את סיני למצרים היה דוקא בגין, כבר נאמר? בגלל הפוזיציה, מר"ץ עשוייה להתפתות לפשרות חסרות תמורה יותר מאחרים ולכן איני מצביע עבורה ולא בגלל "דיעות" שלה. אני לא נלהב מן המראה שלך. היא ממש לא מדוייקת. נכון שבשנים האחרונות חזית הסירוב הישראלית הולכת ומתחזקת בדרכיה של חזית הסירוב הערבית. זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו. איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר. החזון של חיים במדינת עולם שלישי בנוסח מצריים, ירדן או מרוקו, אינו בבחינת פיתוי מספיק לוותר על חלומות משיחיים. לגבי שתי המפלגות, גם טעית לגמרי בהבנת כוונתי ואני גם מתנגד למה שאמרת בלי קשר. אני בכלל כיוונתי לאיחוד בין גנץ-סער ללפיד. נראה שכולם מסכימים שאין כרגע רווח אלקטורלי ממהלך כזה. להיפך. כוונתי היתה לומר, שאני עורג למנהיגים שאינם שבשבות של רוח האלקטורט. אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות. לגבי שתי המפלגות שלך, אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות. לדעתי בשיטת שתי המפלגות יש לקח לימודי חשוב לבוחרים: היא מלמדת אותם שיש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים. את אייזנקוט כמובן שאיני מכיר אישית ומי ידע צפונות ליבו של אדם. איני מאמין שאייזנקוט הוא איש הסמול האידאולוגי. במעמדו ובמוצאו יכל לעשות קריירה יפה עם הליכוד. בכל זאת בזמן דירותו הצבאי, הוא לא התפתה לצווחני הימין ומעריצי אלאור אזריה ושמר באופן עקבי על קור רוח צבאי ואזרחי, בניגוד לרוח הזמן. מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי? ללא תקווה, הפוליטיקה אינה אלא סחר סוסים בין גנבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, אני אתייחס לרוב הנקודות שהעלת. אני מרשה לך להתעלם ממה שלא מעניין אותך. "... בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה..." וזה רע? נראה לי שלוותר על אנשים שמוכנים לשמש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים זה טוב, ונראה לי שתמריץ לגנרלים לא ללכת לפוליטיקה זה טוב. "...הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי..." אתה צוחק? הרמטכ"לים מאז דן שומרון היו: ליפקין-שחק, ברק, מופז, יעלון, חלוץ, אשכנזי, גנץ ואייזנקורט. לא רק שכולם הצטרפו לפוליטיקה מייד אחרי פרישתם, אלא שאף אחד לא הופתע לשמוע את הדעות של אף אחד מהם. " הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת" - הפעולות של הצבא הישראלי נמצאות עמוק בלב המחלוקת הפוליטית, בגבול עזה, בגדה, בגבול הצפון, ואולי גם באיראן. כמעט כל אזרחי ישראל מקיימים יחסים עם הצבא (כחיילים בסדיר או במילואים או כקרובי משפחה של חיילים בסדיר או במילואים). הצבא הוא שחקן פוליטי מובהק, לרמטכ"ל יש יותר כח פוליטי מאשר לשר החינוך. אין שום דימיון בין זה לצבא האמריקאי. והצבא הישראלי מעורב בפוליטיקה יורת מכל דמוקרטיה אחרת (ויותר מהרבה דיקטטורות). "יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית" לא סכנה קיומית, אבל לא משהו חיובי. גם בגלל הנזק שרובם (שלא להגיד, כולם) גורמים לפוליטיקה, גם בגלל הנזק שהם גורמים לצבא, וגם בגלל שזה יוצר משחק לא הוגן, לא בתחרות בין הדעות ולא בתחרות בין הפיוליטיקאים. "הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות... אז אני לא מסכים איתם." קיבלתי את התיקון. בכל זאת, אני מוצא שהמשפט: "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" הוא לא נכון. יש לה (ז"א גם למצביעים שלה וגם לפוליטיקאים שלה) דעות שעם חלקן אתה לא מסכים. זה לא אותו הדבר. "...זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו...." ולהצביע על הסרבנים בצד השני מוציא אותנו מה-deadlock? " איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר." אני חושב שמדובר בהסכמה שבשתיקה סימטרית לחלוטין. כל פעם שההנהגה הפלשתינאית מוכנה לדבר על פשרה, ההנהגה הישראלית מסרבת, וההפך. כזכור, ישראל עוד לא השיבה ליוזמה הערבית... פעם אחת נשברה הסימטריה הזאת, והפוליטיקאים משני הצדדים למדו מה"טעות" הזאת. "...אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות..." למה? אתה צריך לתת להם תמריץ להתאחד, כרגע יש להם תמריץ מובהק לרוץ בנפרד. "...אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות..." כמובן שלא, אבל קיומן של שתי מפלגות נובעת משיטת הבחירות (ולא ההפך!). שיטת הבחירות הישראלית שונה. "...יש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים..." גם זה נובע גם משיטת הבחירות (וזה לא מדוייק, ז"א כשמישהו בוושינגטון מצביע עבור "המפלגה הדמוקרטית" הוא מצביע עבור דלבנה ודלבנה בלבד, הוא לא מצביע עבור AOC או עומאר, ולכן אין את הבעיות שקיימות בשיטת בחירות רובית). "מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי?" לא יודע, הוא יכול להיות עוד מופז, אשכנזי, עוזי דיין, יעלון, שרון או גנץ, ומצד שני, הוא יכול להיות עוד אחד מהרשימה הארוכה של גנרלים שהשפיעו לטובה על ישראל מייד אחרי פרישתם כמו ... אה, כן, אולי ... רגע, יכול להיות שהרשימה ריקה? לא שיש לי בעיה עם תקווה, אבל אני לא מבין על מה היא מבוססת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהאלמוני אמר, ובפן האישי- אייזנקוט, כמו אשכנזי בשעתו, לא מעוניין להיות ח''כ. הוא מעוניין להיות בתפקיד ביצועי, היינו שר. לכן הוא צריך ללכת למפלגה שהסיכויים שלה להיות בקואליציה הם הגדולים ביותר. בנוסף, למען דילוגים עתידיים, הוא לא מעוניין שתדבק בו תווית ה''סמולני''. נראה לי שהוא בחר נכון. לדעתי האישית אם נתניהו לא יתבל היטב את רשימת הליכוד לכנסת בכמה דמויות ''ממלכתיות'' הליכוד יפסיד מנדטים לגנץ-סער-אייזנקוט. מנדטים שעלולים לעלות לו בעוד קדנציה באופוזיציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן מאליו שדעתך טובה כמו דעתי, אבל תחושת הבטן שלי אומרת שאייזנקוט הוא היוצא מן הכלל. אדם שאינו מרבה להתבטא ואיכשהו מצליח לשמור על יושרה אישית וניקיון הדעת. אני מזכיר לך שמלה"ע בין אשכנזי לברק פרצה בגלל אייזנקוט ובכל זאת מי שהסתבך והתלכלך היה אשכנזי ולא אייזנקוט. ולשם השוואה זכור גם איך מנדלבליט יצא מן הפרשה. אצטט את ניב שטנדל-"אנשים שעבדו איתו מביעים קונצנזוס על היותו אדם בעל סולם ערכים יצוק מבטון, שעמד פעם אחר פעם מול לחץ ציבורי ופוליטי בלי להתקפל. הוא ישר אבל גם מתוחכם, טוען בכיר לשעבר במערכת הביטחון, "לא יערבבו אותו". "בני וגדי שונים ב-180 מעלות", אומר ענבר, "לגדי יש דרך, ראייה מאוד עצמאית. הוא לא ממצמץ". בעניין זה יש פחות או יותר חזית אחידה בקרב מכיריו. העובדה שאייזנקוט כמו גנץ לא מכוון על משרת ח"כ אינה לגנותו. הוא תפקד בהצלחה כמנהל המסגרת הארגונית הגדולה והחשובה בישראל וברור שהוא מועמד עם כישורים ופוטנציאל למשרה מיניסטריאלית הרבה יותר מאנשי תקשורת ועו"ד שמומחיותם בלשונם או בידם הכותבת. "הוא צריך ללכת למפלגה שהסיכויים שלה להיות בקואליציה הם הגדולים ביותר. בנוסף, למען דילוגים עתידיים, הוא לא מעוניין שתדבק בו תווית הסמולני" - אני חושב, שבראי בחירתו של אייזנקוט, דבריך אינם תקפים. לדעתי הם נובעים מטעות. גם קשקשני הימין וגם גורמים בסמול (יאיר גולן) ממקמים את דעותיו של א' במר"ץ. לדעתי זה פשוט לא נכון. המקום הטבעי שלו היה אצל לפיד. שם היה ממקסם את הנפח והפוטנציאל הפוליטי שלו. אפשרי שהוא הלך דוקא למפלגה הקטנה יותר בגלל שקבל כתף קרה מלפיד. אני נוטה יותר לחשוב שהוא הלך למפלגה שמשקפת יותר את דעותיו. אמרנו יושרה. אני חולק עליך גם בעניין הליכוד. הליכוד הולך והופך בשנים האחרונות לשכונת המגורים בה גרים באושר בכירי האופרטונוסטים מלחכי הפנכה יחד עם ה"שונאים" שיעשו כל מה שירגיז את ההם (האשכנזים) בלשון הזהב של הביש גד"א הזאת. בעובדה, רוב הקולות של סער באו ממחנה המרכז ולא מהליכוד. הסיכויים שהנבחרת העלובה של הליכוד תוריד אותם מתחת ל-30 מנדטים קלושים. מי שיביא את הטמא מבלפור בחזרה לכס הואלאר הם בני בריתו חובשי הכיפות שאינם בליכוד ומבחינתם אין כל הבדל בין גדי אייזנקוט למיקי חיימוביץ. בקיצור אין מה לבנות על התפוררות בליכוד. אני מעריך שזה יקרה אבל לא לפני הבחירות הקרובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אין מה לבנות? בפוליטיקה קורים כל מיני מאורעות לא צפויים מדי פעם וחשוב להיות ערוכים לסייע להם כאשר הם קורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מה שנאמר על אייזנקוט נכון, אני צופה לו קריירה פוליטית קצרה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין תפקיד ביצועי- מה שאמרת. לא התכוונתי לגנותו. בעניין רשימת הליכוד- רוב הציבור יבחר מה שבחר קודם. תעמולת הבחירות מכוונת למתנדנדים, המהססים והלא בטוחים. במערכות האחרונות אלו היו בסך הכל 5-6 מנדטים שקובעים את תוצאות המאבק הבין גושי. אם שני מנדטים יעברו מהליכוד לגנץ-סער-אייזנקוט בגלל רשימת הליכוד ובזכות שחקן החיזוק שהניגוד בינו לבין רשימת הליכוד ממרקר אותה עוד יותר- זה הרבה מאוד. אלו שני מנדטים פחות לגוש הר"ב ושניים יותר לגוש הרל"ב, וזה יכול להכריע. כ"הוכחה": במערכות האחרונות אפילו אם מנדט אחד של כחול לבן הגיע ממצביעי ליכוד לשעבר (שלא היו ממלאים את ליבם להצביע "יש עתיד"), הרי זה מה שמנע ממשלת ימין על מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמה שנכון להגיד הוא שממשלת 61 קולות, אינה יציבה ואינה טובה למדינת ישראל ולא חשוב מאיזה צד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שומע פה ושם את הטיעון הזה, והוא נשמע לי תמוה ביותר. מה זה "לא חשוב מאיזה צד"? ואם צד אחד הוא כזה שדואג לאזרחים, מקדם את הכלכלה, הבטחון וזכויות האדם, וצד אחר הוא פשיסטי, אנטי דמוקרטי וכזה שרוצה להרוס את המערכות השלטוניות וירמוס כלכלית וחברתית מיליוני אזרחים אם טובתו של המנהיג תדרוש זאת, זה לא חשוב קצת יותר מיציבות? היו לך 12 שנה של 'יציבות', שהרקיבו יפה יפה כל חלקה טובה במערכות המדינה, ממערכת החינוך דרך המשטרה והשב"ס, מהר מירון ועד מערכת הבטחון וכלה באמון במערכת המשפט. במה זה היה *טוב* יותר משנה של ממשלה ראויה שהחלה להשיב את השפיות החברתית, השלטונית והפוליטית? המסקנה שלי מהשנים האחרונות היא בדיוק הפוכה. עדיפה אי יציבות שבה הנבחרים יודעים שאם לא ימלאן את תפקידם כהלכה, יאבדו אותו בקרוב, מאשר מונרכיה במסווה של דמוקרטיה שבה השולטים בטוחים בכסאם והם מסתאבים והולכים ושוכחים שתפקידם לשרת את האזרחים ולא להיפך. הכי יציב זה דיקטטורה. מה לזה ול*טוב*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מונרכיה לא יותר יציבה מדיקטטורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה משנה לעצם הטיעון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהטיעון שלך אני נאלץ לקבל את החלק שממשלה יציבה עשוייה לבסס תחושה של "אלוהים, לשלטון בחרתנו". התופעה של הסתאבות שלטונית מוכרת וידועה. הבעיה היא שאנו מצויים בצד השני של הקשת. ממשלה הנסמכת על כל כך הרבה מפלגות, על מפלגה אירידנטית (רע"מ) ובסה"כ 61 ח"כים (כולל קריקטורות כמו סילמן), פשוט נעדרת את השקט הנדרש לביצוע. חוששני שהתמונה שאתה רואה, היא לא מה שרואים רוב הישראלים. בד"כ שינויים משמעותיים לוקחים זמן רב עד שהם מורגשים (מודל הספינה הגדולה המנסה לשנות כיוון) ולכן ממילא שינויים לטובה אינם צפויים בטווח המיידי. בינתיים ממשלת הדינוי רק החמירה את הבעיות הכלכליות (יוקר המחיה והדיור בעיקר). המצב הביטחוני הפנימי והחיצוני הוא ללא שום שינוי ובעניין זה עמידה במקום היא נסיגה. מי שמאד רוצה יכול לשבח את הסבב האחרון בעזה (שאפילו שמו כבר נשכח ממני). אבל בכל ראייה לאורך זמן, מדובר בשום כלום. כל זה מעלה על הדעת, שאת השינויים המבורכים כל כך אתה רואה מהרהורי לבך. מה שאני רואה זה למשל פקק תחבורתי ההולך ומחמיר ונתקל בשרה המחוייבת לרעיונות פמיניסטיים בחלקם צבועים, בחלקם שוליים ואיזוטריים ובחלקם סוליפסיסטיים (כמו שיוויון בשפה). וזאת לתשומת לב: מפלגת העבודה יכולה להיות פמיניסטית, מפלגה פמיניסטית אינה יכולה להיות מפלגת העבודה. המסקנה שלי מן השנים האחרונות היא שהבחירה הישירה והיחסית היא סרטן במדינה שבטית ועדתית כמו שלנו. הדבר היחיד שיכול לעזור הוא מהפיכה חוקתית ביזמת המפלגות הלאומיות למעבר לשיטת בחירות אזורית שתאפשר לשלטון לשלוט ולא רק לעסוק בהבטחות שוא בבחירות. (זה גם יאפשר החלפת שלטון ללא גלישה לאנרכיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת השינוי לא החמירה את הבעיות הכלכליות. לפניה היה גרעון של 140 מיליארד שקל ואחריה היה עודף. באיזה עולם זה 'החמירה'? אם זה החה חשבון הבנק האישי שלך, היית מעלה זבחי תודה על הישג כזה (שבחלקו נבע ישירות מההתעקשות שספגה גם כאן באתר ביקורות חריפות לא לעשות אפילו יום אחד של סגר בשני גלי קורונה משמעותיים). מחירי הדירות והמחייה הם תוצאות של תהליכים יותר ארוכי טווח. אגב, בדירות כבר מורגשת בלימה משמעותית, אבל כדי להיות הוגן וקוהרנטי, אני זוקף זאת לזכות העלאות הריבית בהלימה עם תיזה ארוכת שנים שאני מצדד בה כאן. במישור הבטחוני לדעתי יש שיפורים בינוניים, שגם זה משהו. בטח לא הרעה, ובאזורינו אי-הרעה היא לא משהו זניח (למשל, פוגרומים בלוד זו לא 'אי-הרעה'). אני כמובן מסכים שהתלות בחמש עשרה דקות התהילה של סילמנים ושיקלים למיניהם היא חסרון משמעותי שאכן קיצר את ימי הממשלה ומנע ממנה להמשיך להישגים משמעותיים יותר. כמו כן נכשלה הממשלה בהעברת חוק הגיוס (עןד מחדל בשרשרת הכשלונות של גנץ) ובהעברת החוק המוצדק מאין כמוהו שנאשם לא יכול להרכיב ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הגיוס הוא מוקש מובנה שמושאר לכל ממשלת ימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרדים לא יכולים להצביע בעד משהו שבגצ יקבל. אם היה לאופוזיציה קצת שכל, הם היו צריכים לעזור לקואליציה (בחוסר התנגדות) להעביר את החוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה זה חוק הגיוס? ברור לך שגיוס חרדים הוא חלום באספמיה. לא יקרה גם אם תחוקק עשרה חוקים. מצד שני, ברור גם שהצורך ה"ביטחוני" מפוקפק מאד. מה שנדרש זה חוק שיבטל את גיוס החובה. ויחליף אותו באיזושהי צורה של שירות בתמורה הוגנת (חינוך אקדמי או הכשרה מקצועית חינם, מימון דיור נדיב מאד וכיוב'). דעתי היא שהשינוי הזה עשוי בתסריטים מסויימים לסכן את קיומה הפיזי של ישראל. הנקודה היא לדעתי, שהמשך המצב הקיים, בו שרים שילדיהם פטורים משירות, שולחים לשדה הקרב את בניהם ובנותיהם של אזרחים רבים מאד שאינם מכירים בסמכותם ואינם שותפים לערכיהם, הוא מצב בלתי נסבל. המצב הזה כבר עכשיו מתבטא בדומיננטיות של השתמטות אפורה. זהו אחד מהתורמים העיקריים להפיכתה של מדינת ישראל למציאות של "אחד בפה ואחד בלב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשום שוחחתי עם חרדי בשנות השלושים לחייו, ליטאי ליברלי יחסית. הוא סיפר שרצה להתגייס לצבא לפני כעשר שנים בערך, כשכבר היה נשוי. בעקבות הנסיון של לפיד לכפות על החרדים את חוק הגיוס, כל המגזר התקומם נגד החקיקה ונהיה עבורו בלתי אפשרי להתגייס כיון שלא רצה להתנתק מהקהילה שבה חי. הוא טען שבשנים שקדמו לנסיון החקיקה היתה עליה משמעותית ומתמשכת במספר המתגייסים החרדים, ושיש תהליכים שמוטב לאפשר להם להתרחש בצנעה ובשקט כדי שיתמידו לאורך זמן. הוא נוטר ללפיד עד היום על קוצר הראות שגרם לו לפוצץ את התהליך הזה מסיבות פופוליסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר את מי שדיבר אתך ולכן אתה מיטיב ממני לשפוט את כנות דבריו. מה שאטען בתגובתי הוא בעיקרון טענת נגד למה ששמעת ממכרך. איני מחזיק במידע בדוק המוכיח שטענתי היא הנכונה, אבל היא מתאימה לתיאורים שנמסרו ע"י עמית סגל ואבישי בן חיים שאיני חושב שיש להם אג'נדה של תקיפת חרדים. להערכתי, מה ששמעת הוא מסוג טיעוני השווא שחרדים מספרים לעצמם ולזולתם, כאשר הם בעצמם בקושי מאמינים בכך. הטיעון של "תניחו לעניין, ובשקט בשקט החרדים יתגייסו מעצמם" הוא מסוג השקרים שח"כ חרדים מרחו בהם את עמיתיהם החילוניים בהקשר של תיקון מס' 21 לחוק שירות ביטחון בנוגע לשילוב בוגרי מוסדות חינוך חרדיים בשירות צבאי ובתעסוקה מ-2013. האמת היא, שהחרדים מקשיבים מעט מאד למה שאומרים מחוץ לקהלם וללפיד עוד פחות. למה שקורה בעולם החילוני יש מעט מאד או בכלל לא, קשר לגיוס חרדים. ההתנגדות היא מבפנים. הדימוי של המתגייסים בעיני החרדים הוא של שב"בניקים שהם נוער שוליים הנמצא על או כבר מעבר לגבולות אורח החיים החרדי. מילים נרדפות לשב"בניק: חרד"ק, שייגעץ(מיידיש: שקץ), פרחח, "מקולקל" ו"פושטק". לענ"ד גם הדיווחים על אלימות כלפי המתגייסים מוגזמים. היה בזמנו קמפיין פרסומי נגד הגיוס. אבל בסה"כ מניחים שמי שמתגייס מסתכן בירידת ערכו בחברה ודי בכך להרתעה. ע"פ ביה"מ העליון שפסל את תיקון 21, מספר החרדים שהתגייסו בשנים 2014-2016 פחת ולא גדל. לפי אבישי בן חיים, אין כמעט בכלל מתגייסים חרדים. המתגייסים הם מה שמוגדר חרד"לניקים (דתיים לאומים שאורח חייהם חרדי). הללו התגייסו קודם לשירות רגיל. הקמת המסגרות לשירות חרדים כביכול, איפשרו להם לקצר את שירותם לשנתיים (בשנה השלישית, תקציב צה"ל אמור להשלים להם את מה שהחסיר החינוך החרד"לי. דבר אחד שהחרדים טוענים הוא כנראה נכון. צה"ל לא ממש מתלהב לגייס חרדים. החייל ה"חרדי" הוא חייל יקר מאד. רבים מהם מבוגרים ורבים יותר בעלי משפחות. קיום אורח החיים החרדי עולה לצבא כסף ונוסף על כך צה"ל מחוייב לספק השלמות ללימודי ליבה והכשרה מקצועית. מצד שני החיילים החרדים מעוררים קשיים במגמה אחרת של צה"ל: שילוב נשים כמעט בכל תפקידי הצבא. אין זה בלתי מתקבל על הדעת שמפקדי הצבא היו שמחים לוותר על גיוס חרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אגב, בדירות כבר מורגשת בלימה משמעותית'' מה שמורגש זאת ירידה בכמות העסקאות. כתבים גרועים לפעמים מציגים זאת כ''בלימה בהיקף המשכנתאות'', מה שיוצר רושם מוטעה שהמשכנתא הממוצעת קטנה. בפועל, הקיטון בכמות העסקאות כנראה נובע יותר מירידה בהיצע הדירות למכירה ולא מירידה בביקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה בשכונה שלי דירות שהוצעו להשכרה במחיר X לפני חודשיים, ועד עכשיו ירדו ב-15 אחוז. ולא אחת או שתיים. היה פיק של מחירים לפני ארבעה חודשים, ומאז ממש רואים שהמחירים יורדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האיזור שלך לא אופייני. מחירי השכירות לחוזים חדשים עלו, מזיכרון, ב-7% בחודש האחרון. אני מכיר מישהו שמחפש בנרות דירה בישוב מסויים הרבה זמן, ומאוד מתחרט שלא לקח דירה לפני 4 חודשים במחיר שנראה אז מופקע, והיום היה מחיר מציאה. מה גם שבהתחשב בעליה בהיקף העסקאות, עליית הריבית אמורה לגרור עליה במחירי השכירות (בעלי הדירות להשכרה לא מוכרים את הדירה, אבל המשכנתא, למי שיש, עולה והם ירצו לגלגל אותה לשוכרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנונו של אמיר אורן מעורר געגועים לעיתונאים/פרשנים של פעם שלפחות התיימרו להחזיק במידע שאינו בידי הציבור ולא הסתפקו במחזור דפי מסרים מן הפוזיציה. הבעיה איתו היא שקשה לדעת אם הוא מדבר מתוך המידע או מתוך הפוזיציה. גם אני חושב שפרסום הארכיון האיראני הוא טעות לא מקרית. נתניהו איבד מזמן את שיקול הדעת המאפשר להבחין בכך שהדיבידנד בציבור הישראלי על פרסומי "ביד חזקה ובזרוע נטוייה" הוא מזערי וחולף ואינו שווה במחיר נזק אופרטיבי שנגרם. במילא חלק ניכר מהאלקטורט של נתניהו הוא של שונאי מרדכי ולא אוהבי המן. הבעיה שלי היא שהטיעון של אורן (המידע על המסמכים מזכה את איראן) לפחות לענ"ד, טומן בחובו כשל לוגי. נכון שמדובר במידע ישן ובעיקרון ידוע. אבל איך יכול מידע ישן לומר משהו על מה שאיראן עושה היום? נהפוך הוא. הטיעון הוא שהם שיקרו אז ולכן הם כנראה משקרים גם היום. אורן טוען שהאיראנים אינם מעוניינים בנשק גרעיני (זו גם העמדה הרשמית שלהם), אלא מנסים לסחוט "ויתורים" תמורת הויתור עליו. זה באופן ברור אינו מתיישב עם מה שהם עושים. כמומחה בגרוש הייתי אומר שאילו האיראנים רק רצו להשיג פצצה אטומית, כבר מזמן היו להם אחת או שתיים. ההשקעה האיראנית המתמשכת במרכזי מחקר, כורים ניסיוניים ומרכזי צנטריפוגות, מלמדים על כוונה להפוך למעצמה גרעינית מקומית. המטרה אינה הגנה עצמית, אלא הפיכה למרכז כוח של האיסלם השיעי, והפצתו בכל האיזור. ההתלהבות המטורללת של נתניהו להכות באיראנים בפומבי משחקת לידיהם בטיעון של הגנה עצמית. אבל בטווח הרחוק לישראל אין שום עניין להכות באיראן. האוייב של אויביך, אתם יודעים. המדיניות האיראנית היא באופן בולט תוקפנית ולא הגנתית. אפשר אולי להסביר את המעורבות האיראנית בלבנון ובמקומות אחרים, אבל איזו הגנה יוצרת חאיראן התמיכה בג'יהאד האיסלמי ברצועת עזה? עושה רושם שאיראן מתעניינת הרבה יותר בתקיפת ישראל מאשר בסיוע לבני בריתה בעירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לכם להשתתף בתחרות 'יקום נולד' בהנחיית שלמה פילבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלהכריע אם זה היה כדאי או לא, אבל אני חושב שמופעים אורקוליים כאלה יכולים במצבים מסוימים לשנות הרבה מאוד. אם נניח ששורת מקבלי ההחלטות בארה''ב חלוקה בדעתה, שידם של ''תומכי איראן'' (דחליל, דייק לפי הצורך) כרגע על העליונה, ושהציבור והתקשורת שם לא ממש מתעניינים - אז מופע כזה, אם הוא מצליח ליצור סערה תקשורתית וציבורית ''נגד איראן'' (כנ''ל) יכול לתת רוח גבית ל''מתנגדי איראן'' (כנ''ל) בין מקבלי ההחלטות ולהפוך את המאזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהשיקולים לפעולות כמו גניבת הארכיון דורשים סיבות קצת יותר מוצקות מ''יש אולי אפשרות כלשהי שנצליח להפיק ממנו איזושהי תועלת הסברתית''. לו הארכיון היה מוכיח שאיראן הפרה את ההסכם היה אולי טעם להציג זאת באופן שבה זה הוצג. מאחר שכל מה שנמצא היה שאיראן שיקרה בקשר לכוונותיה הגרעיניות בתקופה שקדמה להסכם, מה שהיה ידוע היטב לכל מי שהתעניין בשאלה, לי אין כמעט ספק שההצגה נועדה לצרכי פנים ולא לצרכי חוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בשיחה מוזרה שנהלנו אני ואשתי עם מישהו שמסר לנו מכונית ששכרנו בעיר אנקורייג שבאלסקה לפני יותר מעשרים שנה1. לאחר שהזדהינו כישראלים, אמר לנו האיש בערך כך: "אתם הישראלים מוכרחים לחסל את מתקני הגרעין באיראן2. זה חשוב מאד לעולם." אמרתי "מוזרה", כי נשמע לי אז מאד מוזר שדווקא נציג הגדולה במעצמות העולם, מבקש שירות זה מישראל, ולא ההפך. נזכרתי בשיחה הזאת כדי להראות שנושא הגרעין האיראני מטריד לא רק אותנו אלא גם אחרים בעולם, ואפילו אמריקאים באיזה חור נידח בעולם, כבר הרבה זמן. אני חושב שנתניהו שיש לו מתנגדים רבים בקרב ה"מתקדמים" בארץ ובעולם, וגם טראמפ שלא תמיד נראה כל כך טוב עשו ביחד כמה דברים גדולים, כהסכמי אברהם למשל. גם הטיפול באיראנים באמצעות הסנקציות, היה, לדעתי, הדרך האופטימלית אם נמנעים מאופציה צבאית באמצעות פגיעה מרחוק. גניבת הארכיון והצגת תוכנו היו חלק חשוב במהלך הזה. 1 מדובר בהמשכו של אותו טיול שעל חוויה אחרת ממנו סיפרתי ב תגובה 723620 2 (מיד, כמובן, התחלתי לערוך בראשי את סוגי הנשק שבידיי כדי להתארגן לקראת המשימה שהוטלה עליי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הנוגע ליחב''ל, טראמפ היה טוב מקודמיו. אולי חכמה קטנה כי בוש ואובמה היו איומים, אולי דווקא חכמה גדולה כי בוש ואובמה היו איומים. זה כמו הפרשנויות הסותרות של ''נח איש צדיק תמים היה בדורותיו''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ הצליח לפורר את הבריתות של ארצות הברית ולא הרוויח כמעט כלום. בחזית הישראלית הוא הצליח להתקדם, למרות נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סותר את מה שאמרתי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |