בתשובה לשוקי שמאל, 08/09/20 13:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה מהבודדים הסבורים שברנס היה אשם. לתביעה אופשר לערוך משפט חוזר, אך היא ויתרה על כך בידעה שמעולם לא היו בידיה הוכחות. בכלל לא מדובר ב"פגמים". ללא ה"פגמים" האלה, כלומר מעשה העינוי שעבר ברנס, מן הסתם לא הייתה לה הודאתו, והיא הייתה נשארת באפס ראיות להרשאה. מעניין אותי מה דעתך על סלימאן אל-עביד שהורשע ברצח חנית קיקוס, והרשעתו אושרה בבית המשפט העליון. האם באמת, לדעתך, היה הוא זה שרצח ואנס? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני ממש לא יודע אם ברנס אשם או לא. אני ועוד רבים יודעים שעד עכשיו הוא המועמד הסביר ביותר. ב. אני מאמין שהשופטים שהרשיעו את ברנס חשבו שהראיות שהוצגו להם מספיקות. שופטים אחרים שבאו אחריהם, חשבו שבראיות היו כאלו פגמים שאין ברירה אלא לזכות את ברנס. שתי הפסיקות מובנות לי. ג. אין לי מושג מי רצח את חנית קיקוס. אני חושב שהנאשם קבל את מה שמגיע לו מבחינת זכותו להגן על עצמו בביה''ד. ד. לא ידוע לי על שום מניע זר שהיה לשופטים שהרשיעו או זיכו ולכן אני לא רואה סיבה לחשוד במניעיהם. ה. להשתמש במניע של הגנה על אינטרסים של הגילדה, זו הוכחה טאוטולוגית. אתה יכול לטעון אותה בכל מקרה של דחיית ערעור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובתך הקודמת הבנתי שלדעתך ברנס הוא הרוצח. אם טעיתי, נגמר הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לתמוך בקיומה של פרוצדורה משפטית, ועם זאת לחשוב שבפרוצדורה הקיימת בפועל יש פגמים איומים, או לפחות פגם איום אחד, והוא הסתמכות-יתר על הודאה (וזה אולי משתפר עם השנים, אבל לאט). אני חושב שזו עיקר טענתו של דב, ושותפים לה הרבה הרבה מומחים, חכמים, נבונים וליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ומערכת המשפט של ישראל זכתה כבר לזכות הנדירה שה''נרצח'' הופיע בבית המשפט לקריאת גזר הדין של ה''רוצח'', אני בטח לא חושב שהמערכת הזו מושלמת. אני חושב שאתה משתמש במילים ''פגמים איומים'', ''פגם איום'' כדי למצוא בכוח איזושהי נקודת הסכמה עם דב. מאחר והחוק הפורמלי קובע את החובה לא להרשיע על סמך הודאה בלבד ואת הצורך בראיות מסייעות, אני חושב שהמערכת הישראלית סבירה לגמרי. מאחר ודב מקפיד לא לחפש את טעויות המשפט במקום בו מן הסתם הם נמצאות, במשפטים צבאיים של טרוריסטים ערבים לאומניים שמורשעים ע''ס הלשנות של עבריינים ומלשינים ועל סמך הודאות שהוצאו בעינויים, אני בוחר להאמין לשופטים ולא לו. כפי שכבר כתבתי, דוקא הפרשה המשפטית של זדורוב, אשר זוכה שוב ושוב לדיון משפטי, למרות שמאז הרשעתו לא נמצאו ראיות חד משמעיות חדשות (אלא אם כן קוראים לסדרה בטלביזיה ראיה), מרמזת לכך שמערכת המשפטית בישראל לא כלכך אטומה או רקובה כפי שטוען דב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"נרצח" הופיע בבית המשפט לקריאת גזר הדין של ה"רוצח", ברצינות? באמת היה מקרה כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. 2 הומלסים מן העלייה מבריה"מ שהסתתרו בתוך חורבה, השתכרו והסתבכו בקרב אגרופים. אחד מהם נפל ארצה והשני יצא החוצה והצית את החורבה. המשטרה שלכדה את הרוצח הניחה שהגופה נשרפה והוציאה הודאה מן ההומלס שהורשע ברצח בבית המשפט המחוזי. בינתיים התברר שהקרבן התעורר מן החום והצליח לזחול החוצה מן החורבה הבוערת. בקריאת גזר הדין, הנרצח הגיע לביה"מ וגרם למבוכה רבה לתביעה. מכיון שזכור לי שקראתי על כך בעיתונות הממוסדת, אני לא חושב שזו אגדה עירונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה בא ברגל בחום הזה אתה תמיד מגיע הרוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור משונה. כל מי שקרא ספר בלשי מימיו יודע שאי אפשר להיפטר מגופה ע''י שריפתה, כך שלו טרחו השוטרים לחפש בין החורבות היה עליהם לגלות שרידים של המנוח לכאורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שגם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו. יתכן שאנו שוב מושפעים יותר מדי מן הסרטים והספרים. לא בטוח שלמשטרה יש בכלל את הזמן והאמצעים, לפנות את ההריסות ולאתר בתוך המפולת את העצמות ואז גם לזהות אותן. אין ספק שפוליגרף יכול להיותמכשיר מצןיין בתהליך קבלת עובד חדש ועדיין רק מתי מעט מקומות עבודה כוללים פוליגרף בתהליך הקבלה שלהם. מה שאני כן זוכר זה שנכתב שהמשפטנים המכובדים של האי המעופף לפוטה, דנו ארוכות במשפט, אם ניתן להאשים אדם ברצח, כאשר אין גופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שהרשויות יניחו לעצמות חרוכות וגולגולת מפוחמת להשאר בין ההריסות לחדוותם של ילדי השכונה ולחרדתו של משי-זהב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי כן. היית מאמין שבמדינת ההייטק היו מניחים לארגון מתנדבים חובבנים וגם עם בעיות עם המדעים, לטפל בגופות? עובדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה של החכמים הנבונים הליברלים (אני נשמע סרקסטי אבל אני לא, אני איתם) היא שבתי המשפט לעתים קרובות מדי הסתפקו במעט מדי בתור ראיות מסייעות להודאה; ולא כפגמים מקריים פה ושם, אלא כבעיה שיטתית בתפיסה של שופטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשימת הדברים שהיית רוצה שיקרו, באיזה מקום נמצא תיקונים בתפיסה של שופטי ישראל? השתתפתי לא פעם בביקורות נרגזות על מערכת המשפט שלנו, אבל האם יש במערכת השלטון שלנו מוסד שהיית מתאר אותו כהגון יותר ממערכת המשפט? ביקורת היא דבר הנחוץ לכל מוסד, אבל האם אינך חש רתיעה מהצטרפות למבצע שיסוי שדי ברור שנועד לשרת צרכיו של איש אחד בלבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצטרפות למבצע שיסוי" - רק הגבתי באייל, אתה יודע; ורק כשאתה די הכחשת שיש בעיה (תגובה 725110); גם אם יש מסע שיסוי לא מקרי, וגם אם אתה בצדק לא רוצה להצטרף אליו, הכחשה אקטיבית של הבעיה נראית לי שגויה גם מבחינה "טקטית" וגם מבחינה מוסרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר,אבל יש נקודה שבה ביקורת על מחדלי מערכת הופכת לאמצעי, כאשר המטרה היא פגיעה במערכת בשל אינטרסים של צד נגוע. ונכון, אני חושב שהבעיה של הסתמכות יתר על הודאות היא בעיה טכנית שמנסים להציג אותה כמהותית. אנחנו יותר מדי מושפעים מסרטי שרלוק הולמס במדיה. במציאות, למרות ועל אף התפתחות האמצעים הטכנולוגיים החדשים, הראיה המרכזית היא לעיתים מזומנות ההודאה.לשון החוק מודעת לכך שאין זה האמצעי האמין ביותר ולכן השיטה המשפטית דורשת ראיות מסייעות. כלומר הבעיה אינה עקרונית אלא בפרקטיקה. בהרבה מקרים השופטים והחוקרים משוכנעים באשמת החשוד ומעגלים פינות, כלומר מעדיפים להכניס את החשוד לכלא, גם אם ע"פ התפיסה המשפטית אפשר היה למצוא ספקות בראיות שהובאו נגדו. בסופו של דבר, השאלה היא אם אתה סומך על היושרה של השופטים או לא.שום הר של לגליסטיקה לא יפתור את הבעיה הזו, ובטח לו טענותיהם ומענותיהם של גורמים שיש להם עניין לפגע במערכת. הבעיה האמיתית אינה אופן השימוש בהודאות, אלא מספר הטעויות שהמערכת עושה. אאז"ן, צוטטו באתר זה ממצאים מארה"ב (שבעזרת טכנולוגיות חדשות) מצאו שמשהו כמו 2% מן המורשעים אינם אשמים. פיחות דרמטי במעמד ההודאות אולי יקטין את ה-% הזה, אבל לבטח יגדיל מאד את מספר האשמים שיחמקו מעונש. התיאוריה המשפטית אומרת שזה רצוי. לצערי זהו ערך אנכרוניסטי ששייך לעידן בו המלחמה היתה בפשיעה. בעידן הנוכחי המלחמה היא על שלטון החוק עצמו. העבריינות והפשיעה הפכה לנורמה ועבריינים בעבר מתמנים לעורכי דין ושופטים, ויו"ר הכנסת מפר את הוראת ביה"מ כלאחר יד וזוכה בתמורה למשרת שר הבריאות. המאבק של הימין אינו לתקן את המערכת, אלא להרוס אותה. איך אחרת, מסבירים את מינויים של חברי כנסת מן השוליים (עוה"ד נורית קורן, רוברט אילטוב, אסנת מרק) לועדה למינוי שופטים? במחשבה שנייה, יש אינפלציה במשרות שרים, סגני שרים וכיוב' ולכן אולי לא פלא שהמשרה הזו נזרקת לזיבורית. בכל אופן, דאגה לאיכותה וטיבה של מערכת השיפוט אין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה המרכזית בעיני היא שהמשטרה לא אימצה לעצמה תרבות ארגונית של אמירת אמת, אבל בתי המשפט ממשיכים לצאת מנקודת ההנחה שהשוטרים אינם משקרים להם. למה? אני משער שהאלטרנטיבה תמוטט את המעט שעוד נשאר מרמת אכיפת החוקים. כאשר המשטרה היא גוף שלומיאלי עם כוח אדם ברמה נמוכה מאד, אם תזרוק לפח גם את אמינות עדויות השוטרים אחוז הפושעים שיזוכו יהיה גבוה מאד. כאשר שוטרים יכולים להדליף לנאשם פרטים מוכמנים כביכול, או לבצע תרגילים אסורים בחקירה ואח"ל להכחיש זאת, הודאות הופכות להיות ראיות מפוקפקות ביותר. בניגוד לצה"ל שהדיח את צ'יקו תמיר, עימאד פארס וקצינים מצטיינים אחרים1, משטרת ישראל חושבת שקצינים ששיקרו יכולים להמשיך בתפקידם ואפילו להתקדם בדרגות. לדוגמא תנ"צ יהודה דהן, תנ"צ יזהר פלד ונצ"מ תומר בדש ששיקרו בעניין דוח"ות תנועה שקיבלו אבל לא פוטרו מהמשטרה, וכמובן כל השוטרים שלא ראו ולא שמעו איך מישהו מחבריהם שנמצא ממש לידם מכה עצורים כמו למשל את ג'עפר פרח בברוטאליות, או מטייזר אותם ללא הצדקה, וכד'. מח"ש נגוע כנראה בשיקולים דומים לאלה שייחסתי לבית המשפט, ולכן נוטה להגן על השוטרים; כל עוד אין איזה סרטון שממש בלתי אפשרי להתעלם ממנו, רוב התלונות מושלכות לאותו פח אליו מושלכות המלצות המשטרה לפרקליטות אליבא דנתניהו. ____________ 1- בזאת אינני טוען שתרבות אמירת האמת מושרשת בצה"ל, לצערי זה רחוק מלהיות נכון, אבל הרמה ההצהרתית מקבלת מפעם לפעם גם ביטוי מעשי, אפילו במקרים בהם מדובר בקצינים מצטיינים באמת והפיתוי להעלים עין גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופטים מסתמכים יותר מדי על הודאה, ולכן המשטרה מסתמכת יותר מדי על מעצרים (במטרה לחלץ הודאה) ומתעצלת לחפש ראיות אובייקטיביות. השופטים ממהרים לאשר הארכות מעצר, ובכך מקלים על המשטרה לחלץ הודאות שווא, ובסוף כל העסק נסגר בעסקת טיעון (82% מההרשעות בפלילים) שבה הנאשם מודה בחלק מהסעיפים, וסעיפים אחרים נמחקים. זאת עסקה לא רעה לאשמים, אבל אסון לחפים מפשע, במיוחד לחלשים בחברה. למשל העוזרת שהודתה בגניבה של 450 ש"ח מהמשפחה שהעסיקה אותה והורשעה, ואחר כך התברר שזה הבן של המעסיקה גנב. היא הודתה אחרי יומיים במעצר, כי השוטרים גרמו לזה להיות המוצא הכי זול עבורה. לפעמים מספיק האיום בהמשך מעצר כדי להוציא הודאות שווא מנאשמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך שמלכת הראיות מאלצת את השוטרים לשבור לחשודים את העצמות ולאיים עליהם כמו עולם תחתון. בנסיבות אלו השיטה אשמה והגיע הזמן לשנות שיטת המשפט בישראל לרבות שינוי גישה רדיקלי כלפי שוטרים שפשעו עד קביעת עונשי מינימום של 10 שנות מאסר ושלילת פנסיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |