|
||||
|
||||
אין לי כרגע משהו מוגדר. אפשרות אחת היא בכיוון שהציע האלמוני. אפשרות אחרת היא להטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה (או, אם הולכים בכיוון של האלמוני, על נציג המפלגה הגדולה). עוד אפשרות יכולה להיות יותר השפעה לאזרחים על בחירת הח"כים בתוך הרשימות שהם מצביעים להן. ברור שלכל כיוון צריך להקדים דיון מעמיק ביתרונות ובחסרונות, מי מרוויח ומי מפסיד; לכן הצעה פרקטית כזו צריכה לבוא לא ממפלגה בודדת שתתפור אותה למידותיה אלא מקבוצה בין-מפלגתית. אבל מפלגה בודדת יכולה להציע ולקדם הקמת קבוצה כזו. |
|
||||
|
||||
או אפשר לחלק את ישראל ל-40 אזורי בחירה שכל אחד מהם יבחר 3 חברי כנסת. |
|
||||
|
||||
ישראל לדעתי קצת קטנה לשיטה כזו, אין כאן כמעט משמעות לפוליטיקאי שמייצג אינטרסים של איזור מסוים. שיטה כזו תתקשה, לדעתי, ליצור מפלגות וקואליציות יציבות (למפלגה יהיה קשה לאכוף היררכיה ומשמעת על ח''כים שנבחרים ישירותע''י התושבים המקומיים) והיא פגיעה מאד לשרטוט קווי התיחום של האזורים. |
|
||||
|
||||
אין לי שום עניין בפוליטיקאים שייצגו אזורים מסויימים. מאלו יש לנו די והותר. אם השיטה תיצור יותר תלות בין הנבחר לבוחריו, זה יתרון בעיניי. הטענה להחלשת המפלגות הלאומיות היא השאלה הגדולה בעיניי. בדרך פלא, שאיני יודע להסביר עד הסוף, קורה בדיוק ההפך הגמור (ראה בריטניה, ארה"ב, גרמניה). המלאכה של איסוף תמיכה ציבורית היא מלאכה קשה הרבה יותר ממה שיועצי כורסה כמוני יכולים להעריך. נראה שרוב מוחלט של הפוליטיקאים רוצים את הגב של המפלגה הגדולה מאחוריהם. באורח פלא מה שנדרש לפוליטיקאים האלו, רק מפלגות גדולות יכולות לספק: משרדים, אולמות לכינוסים, סוקרים, יחצ"נים, מזכירות, מאבטחים, נהגי מוניות, דגלים, סנדביצ'ים, טפסים ומודעות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבישראל (וכנראה לא רק בה) הפוליטיקאים מעדיפים מפלגות גדולות לא בגלל המנגנונים שלהן, אלא בגלל היותן מותגים, שמבטיחים לפוליטיקאי הצבעה של כך וכך מצביעים נאמנים. |
|
||||
|
||||
בכל זאת, זה קצת פלא בעיני שדוקא שיטת הבחירות האזורית של בריטניה וארה"ב מבטיחה רוב גדול למפלגות השלטון. היית חושב שפוליטיקאי מצוי ישתכר מן האמון האישי שניתן בו ויתנהג כנבחר בלתי תלוי וזה ממש לא קורה. הפוליטיקאים נאמנים באופן מפתיע למפלגתם ואפילו אם מדובר בעיזא עיוורת כמו טראמפ. יתכן שכדבריך, זה נובע מגושי המצביעים שהתמיכה המפלגתית מביאה למועמדים, אבל לתחושתי המועמדים גם זקוקים למנגנון המפלגתי לצורך התהליך הממושך של המירוץ לבחירה. רוב המועמדים אינם מסוגלים לגייס קאדר של מתנדבים שיעזור להם. מה שמטריד אותי הוא המנטליות הישראלית המיוחדת העשוייה לשבור את התבנית הזאת: כאשר עמי ארצות והדיוטות נחותים באמת כמו אורן חזן, נורית קורן ואסנת מארק משוכנעים שהם קורצו מן החומר שנועד לנהל ולהנהיג ואפילו לבחור את שופטי ישראל, אני חושש להפתעות מרות בחזית המשילות בשיטת בחירות אזורית. תקוותי היא שבשיטת בחירה עם מספר גדול מספיק של בוחרים, אנשים כאלו לא יצליחו להיבחר. |
|
||||
|
||||
אם כבר, אני חוזר על הצעה שכבר עלתה כאן ותהיה הרבה יותר יעילה - לחלק את ישראל לשני איזורי בחירה אוטונומיים. נראה לי שכל אחד מהם יבחר בקלות ממשלה יציבה לשיטתו, וכולם יהיו מרוצים. אני אהיה מרוצה כל עוד גם הכלכלה תהיה אוטונומית וכל איזור יהיה יחידה כלכלית עצמאית. |
|
||||
|
||||
זה יעבוד רק אם תצליח לשכנע את החמאס והחיזבאללה לירות את הרקטות שלהם רק על מי שאתה לא אוהב. ספר לי כשתצליח. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת? לכל אוטונומיה יש צבא משלה, שמגיב ככל יכולתו לאיומים על תושביה. עכשיו שהחמאס והחיזבאללה יעשו את השיקולים שלהם. |
|
||||
|
||||
הענין הוא שכשהקבוצה השניה מרגיזה אותם הם יורים דווקא עליך. וכמו שאני מדמיין לי את המפות שלך, כדי להגיב תצטרך לעבור דרכם. אתה לא לבד. הפנטזיה של ''בניכוי החרדים והערבים מצבנו מצוין'' משותפת לך ולפוליטיקאים בכירים, אפילו ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
אני אתפשר על צבא משותף במסגרת הפדרציה. |
|
||||
|
||||
וחלוקת הקבוצות ששמת בפי לא מדויקת, היה כדאי שלא תקפוץ למסקנות. |
|
||||
|
||||
נחמד. אפשר להשתמש במודל של צפון אירלנד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |