 |
א. חופש הביטוי הוא זכות יסוד עילאית (השופט אגרנט, פס"ד קול העם), שנסוגה רק מפני ודאות קרובה לסיכון שלום הציבור. הפגנה שפוגעת בזכויותיו של היחיד לשקט בביתו עושה זאת כחוק ובצדק.
ב. לכל עם השליטים המגיעים לו. אישית אני חושב שלא מגיע לי מירי רגב, מיקי זוהר וישראל כ"ץ, אבל כנראה שבממוצע מגיע לנו.
ג. נכון. אז? אצטט עוד קטע מבג"ץ "קול העם"-
הדמוקרטיה מהווה בראש וראשונה משטר של הסכמה — היפוכו של משטר המתקיים בכוח האגרוף; והתהליך הדמוקרטי הוא איפוא תהליך של בחירת המטרות המשותפות של העם ודרכי הגשמתן, בדרך הבירור והשקלא והטריא המלולית, הווה אומר, על־ידי ליבון גלוי של הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת דעות עליהן בצורה חפשית (ראה את הספר, Government on Reflections מאת Barker. e ,ע׳ 36). בבירור זה, המתקיים באמצעות מוסדותיה הפוליטיים של המדינה — המפלגות, הבחירות הכלליות והדיונים בבית המחוקקים — ממלאה ״דעת הקהל״ תפקיד חיוני והיא ממלאה תפקיד זה לא רק בשעה שהאזרח הולך לקלפי כי אם בכל הזמנים ובכל העתים. למדינאי הנבון ברור הדבר... כי עליו להתחשב בדעת הקהל מדי יום ביומו, הואיל והאזרח הפשוט הוא המרגיש כאשר החוקים אינם מותאמים לצרכיו; הוא היודע אם ״הנעל לוחצת יותר מדי״ והיכן מקום הלחיצה. ״אמנם אין הקהל מכיר את הפרטים״, מצין גם פרופיסור ח״י רות בספרו ״שלטון העם על ידי העם״ (ע׳ 19) ; ״הוא רק יודע (למשל) שמלחמה מעיקה עליו או שהמחיר של מצרכים חיוניים גדול מכפי כוחו הכלכלי. חלק חשוב מאד של תפקידי הדמוקרטיה הוא לתת את האפשרות להרגשות אלה לצאת לאור עולם ולמצוא את הפתרון בדרך חוקית הקבועה מראש, וההרגשות גלויות הן למדי גם לאדם הפשוט אף אם אינו בקי בניתוח המדעי של הסיבות ופתרונן. 'לב יודע מרת נפשו׳; ואם האיש הפשוט אינו מבין איך לתקן, הוא מבין מה יש לתקן״ אכן, מתקיים לא רק תהליך מתמיד של הבהרת דעת הקהל אלא גם של עיצובה. לאותה שיטה של בירור בפרהסיה ושקליא וטריא ברבים יש ערך חינוכי רב בשביל האזרח הפשוט. למשל, בעקבו, אם בהרחבה ואם בצמצום, בעתונות, אחרי הדיבורים והוויכוחים המתנהלים בבית המחוקקים הוא לומד מה שנחוץ לו ונעזר על־ידי־כך בקביעת עמדתו (רות, שם, ע׳ 39).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש