בתשובה לארז לנדוור, 03/12/19 17:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפרטהייד. משום מה תגובתך מזכירה לי את מבחן רורשאך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות אבל הרורשאך הזה מייצג את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, התחלתי לראות את הסדרה "השומרים". אהבתי את הסרט, והסדרה נראית יוצא מהכלל. גם ניב הדס ממליץ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף להמלצה על הסדרה, בהחלט. רצוי אחרי הסרט (או הקומיקס למיטיבי קומיקס - אני לא ביניהם), בשביל קצת רקע. אבל מי שרוצה לראות את המאסטרפיס האמיתי של היוצר שלה, דיימון לינדלוף, יכול לצפות בשלוש העונות של ''הנותרים''. העונה הראשונה טובה מאד אך דורשת סבלנות, ומכאן היא רק ממשיכה למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל"הנותרים" פחות התחברתי, והיא לא הותירה בי משקע, אם כי צפיתי בהנאה. "השומרים" פשוט יוצאת מהכלל. הספקתי להדביק את כל הפער בסוף השבוע. אני מצליח גם להסחף בעלילה ולהתחבר לדמויות, ובאותו זמן גם להתפעל וליהנות ממלאכת המחשבת של הבניה שלה, ה craftsmanship של היוצרים- הבניה של שוטים, הפסקול, הדיאלוגים. הכל בעדינות ותוך כיבוד האינטליגנציה של הצופה. אני מתענג על ההפתעות המרובות שהתסריט מספק, ורק מקווה שהמסתורין לא יפתר בצורה דבילית בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת נשמע מסקרן אבל הבנתי שהסדרה מלאה בסצנות זוועה שאני משתדל להמנע מהן. זה נכון? (נניח, יחסית ל-breaking bad) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא יותר אלימה משובר שורות. לפחות לעניות דעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרפראזה על הזבובנים של אפלבי - ארז לא יכול לזהות שהוא שטוף מח בגלל שהוא שטוף מח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ראינו מי מתחיל להגיב כשטוף מוח כשמוזכרים ארגוני זכויות האדם. צריך רק לחפש בארכיון האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו הזבובנים של אפלבי - כקונטרה ל"מה רע בלהיות שיכור? שאל כוס מים" שהוזכר כאן באייל נפל לי האסימון כמה ה"זבובונים באישונים" הוא תרגום מופתי ל"flies in his eyes". התרגום לא רק שומר על המשמעות אלא גם על החרוז והמשקל המאוזן והמתנגן (נסו לומר את האנגלי והתרגום בקול רם). __ אני מדבר, כמובן, על התרגום הישן של בני לנדאו ובני הדר. מישהו יודע כיצד תרגם זאת ירון בן עמי בהוצאת 2008? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שזה מופתי. flies in the eyes יכול גם להיקרא כאילו החרוז הוא מקרי, כלומר בהינתן הדימוי של חרקים באיבר הראייה, flies ו-eyes הן מילים מתבקשות. בכלל לא ברור לי שהלר חיפש חרוז (ואילו הייתי העורך שלו הייתי אולי אומר לו להימנע מהחרוז, גם אם יצא במקרה, ולהחליף את flies - הבדיחה על ההפרעה בעין שמונעת מהנפגע לראות את הבעיה היא מוצלחת למדי, ולתקוע שם חרוז קצת מסיח את הדעת ממנה1). "זבובונים באישונים" הוא כבר חרוז יותר מאומץ, ולכן בעיני פוגע עוד יותר בבדיחה. (אבל אם כבר, הייתי מקריב את איזון המשקל לטובת חרוז יותר פגזי: "עכבישונים באישונים"). כשכתבתי בנעורי תרגום מגירה לספר, הלכתי על משהו מתחכם יותר (אז הייתי מאוד מרוצה ממנו/מעצמי, היום אני כבר לא משוכנע שהוא באמת טוב יותר): זית בעין. 1 עם כל זה שזה הספר האהוב עלי ביותר, יש בו אי אלו בדיחות שאילו הייתי העורך הייתי חותך. בפרט, משחקי מילים; אם הם לא ממש מבריקים אז הם גורעים. עולה בזכרוני Dori Duz, כדוגמה נוספת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |