|
||||
|
||||
אני אמור לטעום בתחילת נובמבר ואדווח. רעייתי נסעה לתל אביב וחזרה בשבוע שעבר. היא דווחה על כך שלא הייתה בעיה בדרך לתל אביב, ואילו בדרך חזרה היה עומס ''נורא'' כדבריה. למרות זאת היא מצאה מקום ישיבה (אחרי שסירבה להצעות לקבל מקומות של צעירים מתנדבים), אבל רק בבנימינה. אז היא עמדה חצי דרך. לא נורא. עדיף על נסיעה של שעתיים בכל כיוון ואם מדובר במוצקין אז בוודאי יותר. |
|
||||
|
||||
השאלה המעניינת מבחינה ציבורית היא לא מאיזה מקום בדיוק אשתך מצאה כיסא פנוי אלא איך הגענו למצב בו בהשקת פרוייקט שתוכנן ובוצע בכבדות במשך כמעט שני עשורים חסרים קרונות במערכת. היו כמה שנות בצורת קרונות רצופות? שאלת המשך היא מדוע, כשזה המצב, היה צורך דחוף לפתוח את חצי הקו לירושלים בתפוסה חלקית מאד על חשבון הנוסעים בקווים העמוסים. השאלה השלישית באותו הקשר היא כמה אנשים איבדו את מקום עבודתם בגלל השערורייה הזאת - טוב, התשובה על השאלה הזאת די קלה: אחד1. ______________ 1- לא, לא שר התחבורה אלא פועל נקיון בבנייני האומה שאחר לעבודה אחרי בילוי של שעתיים במנהרה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שכל השאלות האלה כבר נידונו בהרחבה כאן ובתקשורת. אם אתה שואל אותי אם היה צריך לחכות עד לבוא הקרונות החדשים ורק אז לפתוח את הקו החדש לירושלים, העדפתי האישית כאזרח היא האפשרות האחרת. |
|
||||
|
||||
>> איך הגענו למצב משרד האוצר ומשרד התחבורה שותפים לאחריות, ומגלגלים אותה מאחד לשני האוצר טוען ש"מצוקת הציוד הנייד עליה מצביעה הרכבת, מקורה בראש ובראשונה בתחזוקה לקויה של הציוד באמצעות החברה. הרכבת מתקשה לעמוד ברמת הזמינות אליה התחייבה בהסכם מול הממשלה."1 ואילו הרכבת טוענת ש"אם לפני שנתיים היו מאשרים לרכבת להזמין 80 ולא 33, כפי שאושר, לא הייתה לנו בעיה היום כי הקרונות כבר היו מגיעים לארץ"1 עיקרי הדברים כפי שליקטתי מן העיתונות2: במרץ 2016 הוציאה הרכבת מכרז לקרונות חשמליים עבור הקו לירושלים. כבר אז זה היה מאוחר מדי, כי הקו לירושלים תוכנן להפתח ב 2018 ואילו "על פי תכניות הרכבת, הרכבות החשמליות הראשונות מתוכננות להגיע ארצה בשנת 2019, כאשר עד אז יתבססו הקווים החדשים על קטרים חשמליים שנרכשו בנוסף ועל קרונות רגילים המותאמים לנסיעה על מסילה חשמלית."3 כלומר מראש הרכבת לקחת קרונות הזוכה במכרז הוכרזה רק בספטמבר 2017, שנה שלמה אחרי נעילת המכרז להצעות. אז כבר היה ברור שהקרונות החשמליים יגיעו רק בסוף 2020, והרכבת תהיה במצוקה של קרונות עד שיגיעו. על כן ביקשה הרכבת מהאוצר להשתמש שוב בהסכם הישן עם בומברדיה מ 2010, שהבטיחה לאוצר כבר בשנת 2016 לא להשתמש בו יותר, כדי לסתום את החור. שכן אי אפשר לרכוש קרונות ללא מכרז והסכם, שלוקחים שנתיים. מספטמבר 2017 עד מרץ 18 התמזמזו האוצר והרכבת על אישור רכישת הקרונות האלו לפי ההסכם הישן (והיקר, לדעת האוצר). 48 קרונות הוזמנו במרץ 18 וצפויים להגיע במרץ 19. בינתיים שר התחבורה התעקש לפתוח את הקו לירושלים מוקדם ככל האפשר משיקולי אגו, בזמן שהרכבת במצוקת קרונות גם כך, כשהוא יודע שהוא גונב קרונות מהקווים הכי עמוסים. _______________ 1 גלובס, אוגוסט 2018 2 אני מדלג על כל הסירחונות שעלו ממכרזי הרכבת לאורך השנים. 3 דה מרקר, מרץ 2016 |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה קצת קטנוני ולא פרודוקטיבי להרבות בטענות בנושא הרכבת. לפי מה שהבנתי הצפיפות והלחץ ברכבות נובע מצמיחה מהירה באופן בלתי צפוי של ציבור המשתמשים ברכבת. כנראה שהפקקים בכניסות לערים הראשיות עושים את שלהם. בסה"כ נראה שהממשלה משקיעה ברכבת יותר מבעבר. קוים חדשים נפתחים. ועניין של פיגור בלו"ז וחריגה מתקציב הם עניין חד פעמי החשוב ליוקרת השר וכדומה, אבל הרבה פחות חשוב ממה שיקרה כאשר הקו יכנס לשגרה. לנחש מראש בדיוק את קצב צמיחת הצרכים הוא דבר בלתי אפשרי ולכן לא הייתי בא חשבון עם השר בעניין זה. אם הרכבת מנוהלת באופן יעיל (כלומר רווחית) הקרונות ירכשו, התדירות תתוגבר וגם המסלולים/מסילות יוכפלו עד שהאיזון יושג. בקיצור השר צריך להיבחן יותר על הפעולה ארוכת הטווח של מערכת הרכבות ופחות על ארועים ותקלות מקומיות. מה שיכול להרוג את הרכבת זה לא חריגה של כמה מיליונים בסלילת הקו, אלא ניהול כושל ושביתות של גילה אדרעי שיהפכו את הרכבת למערכת פושטת רגל באופן כרוני. |
|
||||
|
||||
והערת אגב, אתמול נסעתי לחיפה ברכבת שממשיכה למרכז ובחזרה ברכבת שמגיעה מהמרכז. הקרונות היו פנויים לגמרי. למי שלא מאמין אני מוכן אפילו לשלוח תמונות שצלמתי במיוחד מתוך הקרונות בהם ישבתי. תדירות הרכבות עכשיו היא כל כרבע שעה בדיוק כפי שהיה טרם ה''משבר''. |
|
||||
|
||||
מעולה. כנראה שהמחאה הציבורית עבדה. אני מעדיף להגיע לתל אביב ברכבת מאשר להזדחל שעתיים בפקקים ואחר כך לשלם 60 ש"ח על חניון. |
|
||||
|
||||
אם תגבור הרכבות היה תוצאה של הרעש התקשורתי, אז הוא אכן הוליד תוצאה טובה ולכן היה מוצדק. כך שאם בקרתי אותו וטענתי שהוא מופרז, במקרה שאכן הוא זה שגרם לרכבת להתייעל ולחפש פתרונות, בקורתי לא הייתה במקומה. מכל מקום התברר שאפשר גם וגם. גם רכבת לירושלים וגם תחבורה מצפון למרכז בדיוק כאילו לא פתחו קו לירושלים. וכיוון שדיברת על מחירים, הכרטיס שרכשתי (כרטיס של "אזרח ותיק"), מחירו היה כ 5 שקלים והמחיר הזה כלל נסיעה הלוך וחזור ברכבת וגם נסיעות באוטובוסים בחיפה (שאותם במקרה הזה לא הייתי צריך לנצל). מחיר כרטיס לגוש דן הלוך וחזור כולל נסיעות באוטובוס כמה שצריך בגוש דן הוא 20 ש"ח. המחירים האלה ממש לא משנים את חיי אבל אני מניח שישנם אנשים שגם נוסעים יותר ממני וגם זקוקים לשקלים האלה יותר ממני, ועל כך מגיעות לממשלה כמה מלים טובות, שאותם לא תמצא באמצעי התקשורת. |
|
||||
|
||||
באילו שעות? |
|
||||
|
||||
זה לא היה בשעות העומס. עליתי על הרכבת בקריית מוצקין ב 13:05 וחזרה בתחנת השמונה בחיפה ב 14:35. אבל, כפי שאמרתי, יש רכבת כל רבע שעה בדיוק כמו לפני הקו לירושלים. |
|
||||
|
||||
קולגה של אשתי שמתגורר בחיפה ונוסע לעיתים קרובות לתל אביב וחזרה לפגישות עבודה סיפר בדיוק השבוע שהרכבות עמוסות בטירוף לאחרונה, וכבר יצא לו לעמוד כמעט כל הנסיעה מחוסר מקומות ישיבה. |
|
||||
|
||||
אבל לי יש תמונות. . . . |
|
||||
|
||||
אין צורך, אני מאמין לשניכם :) |
|
||||
|
||||
עד היום צוואר הבקבוק של רכבת ישראל היה כמות המסילות במישור החוף. עובדים על הרחבת המסילות אבל ייקח זמן עד שזה יעבור. בינתיים לקחו כמה קרונות מהמקום הכי צפוף עבור רכבות לירושלים. מנכ״ל הרכבת הודה שהמסילה שם צריכה עדיין נסיעות הרצה. אבל מתעקשים להסיע נוסעים ולקחת קרונות שחסרים במקומות אחרים. בגלל שהשר צריך את ההישג של רכבת לירושלים באיחור לא גדול מדי. |
|
||||
|
||||
איני יודע איך זה קרה, אבל נראה לי גם מהסתכלות בלוח הרכבות שבשקט בשקט הן חזרו לנסוע בתדירות דומה למה ששרר ערב המשבר, רכבת כל כרבע שעה. כמו כן רעייתי שנסעה אתמול לתל אביב וחזרה דווחה על נסיעה רגילה ללא עומס וללא שום בעיה למצוא מקום ישיבה גם בדרך הלוך וגם בדרך חזור. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |