בתשובה להפונז, 23/07/18 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר להשוות טעמים מוסיקליים מצעד הגיטריסטים הגדולים היה לי קשה לבחור והשארתי כמה אהובים בחוץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, פה אתה יכול לפרט - מי בחרת? מי נשאר בחוץ בצער? את מי הרגשת סיפוק להשאיר בחוץ? אני קצת מאוכזב מעצמי, גיליתי שאין לי כמעט אהבות של ממש בגיטריסטים. שנאות דווקא יש לי; יותר קל לי לסמן גיטריסטים שאני לא אוהב (בריאן מיי, אדי ואן היילן, סלאש1). כדי לקושש עשרה אהובים אני אצטרך להקשיב לאלה שאני לא מכיר (רוב הרשימה, ובפרט, אוי לבושה, פיט טאונסנד), לאלה שאני מכיר אבל בטוח לא מספיק (קלפטון) ולזה שאני מכיר מצוין אבל אף פעם לא שמתי לב אליו כגיטריסט (זאפה). יש רק שניים שסימנתי בלב שלם חוץ מהנדריקס: אחד הוא ג'וני מאר, שכשהייתי נער וחרשתי את הסמיתס למדתי להעריך אותו עוד יותר מאת מוריסי. השני - פעם ברדיו שמעתי את Cocaine, ואמרתי לעצמי, או, אף פעם לא הבנתי מה כל כך דגול באריק קלפטון, ועכשיו אני מבין! איזה צליל גיטרה נהדר! ואז השדר אמר שזה היה ג'יי ג'יי קייל. ומה לעזאזל עושה ברשימה בלאק פרנסיז? לא אמור להיות ג'ואי סנטיאגו? (לא שהייתי בוחר אותו, ובכל זאת) 1אצל שני האחרונים אפשר לטעון שהתיעוב שלי הוא למוזיקה של הלהקה ככללה, אבל אני חושב שלגיטרה יש תפקיד, תרתי משמע, בתיעוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט שכחתי, גם סנטנה בשנואים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו לצלילי המצעד, אני נזכר בגיטריסט הכי גדול שאני הכי מתעב: גארי מור! (לפי השיר היחיד שלו שאני מכיר, היחיד שמשמיעים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להבין בקלות למה השיר הזה יכול לעורר אנטגוניזם - יש בו איזה שמאלץ פומפוזי שמקצין סגנון גיטרה מסוים וואז ממשיך ועושה זאת שוב ושוב. ושוב. אבל יש לי ניחוש לא מבוסס, שגיגול יוטיובי קצר יחשוף אותך למגוון יותר גדול של הנ''ל שבטח יצדיק קצת יותר את ההערכה לפועלו. אני גם לא מתלהב מסנטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשבה אחרונה (בלי נדר) בעקבות המצעד: הם אמרו שבתוצאות ההצבעה הניצחון של הנדריקס היה בפער מאוד קטן מפייג' ומקלפטון. אבל באוזני הפער של הנדריקס מכל השאר הוא ענק. וחוץ מזה, מישהו צריך פעם לציין שהוא היה גם זמר אדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת שוליים הגיטריסטים הגדולים מתחלקים אצלי לשניים- אלו שמנגנים ''מלוכלך'' ובראשם ג'ימי הנדריקס וג'ימי פייג' ואלו שמנגנים ''נקי'' ובראשם דיויד גילמור ומר קנופלר (תודה לפונז) היה מי שאמר שג'ימי פייג' פספס יותר תווים בהופעה בשיר אחד מאשר שגילמור פספס בכל הקריירה שלו. אני חושב שהגיטריסטים ה''נקיים'' שייכים יותר למסורת הבלוז וה''מלוכלכים'' לרוק, אבל יש מספיק דוגמאות הפוכות. לד זפלין עצמם נגנו המון בלוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפוך, "מלוכלכים" בבלוז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כדאי לציין כאן את המובן מאליו - הרבה יותר קשה לנגן מלוכלך מלנגן נקי. כעובי שטיח הדיסטורשן עובי הטעויות, הפספוסים וההחלקות שאפשר לטאטא מתחתיו. וזה בלי להוריד כמובן מאיכות ההלחנה והיצירתיות האדירות - עוד לפני הביצוע - של פייג' או הנדריקס, כשאלה של האחרון נדמות כאילו לא מהעולם הזה. בשביל מקוריות כמו שלו צריך להרחיק לאבות המייסדים של הבלוז והרוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שארתור רובינשטיין (גיטריסט קטן מאד, עד כמה שאני זוכר) כתב בספר שלו שאם היו שמים דלי מתחת לפסנתר הוא היה מתמלא בתווים שהוא פיספס. ושתי האגורות שלי לרשימת הגיטריסטים זה אלווין לי מלהקת Ten Years After שהתאהבתי בו כשראיתי אותו בפעם הראשונה בסרט וודסטוק שהקרינו במרתף של הגמנסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להנדריקס יש עוד יתרון גדול על שניהם: הוא מת בגיל עשרים ושבע, ובזאת חסך מאיתנו ומשקלולי המצעדים שלנו את כל הקראפ, הדעיכה, ההתמסחרות, ההזדקנות, ושאר הגועל נפש שמלווה קריירה של חמישים שנה ולא של שבע שנים. ככה שממנו נשארה בעיקר המיתולוגיה, וזו מביסה את המציאות לעיתים קרובות. וכן, הוא היה גם זמר אדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הפרסום הוא היה פעיל 4 שנים. (אין על ה60 וה70). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לקחתי מקדם היסטריה לצורך חסכון בזמן גיגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם קית' ריצ'ארדס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צד את אוזני עד כה (אני מכיר רק את הלהיטים הגדולים של האבנים, אבל זה לא מעט). בדף של ההצבעה מייצג אותו Satisfaction. צר לי, אני לא ממש מתרשם מהריף שם, זה נראה לי משהו שכל גיטריסט היה יכול לנגן באותה מידה. רוצה להציע לי רצועה אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנגינה אני לא מבין אבל ריצ'ארדס נחשב בעיני מביני דבר כמו דני סנדרסון כאחד מנגני הגיטרה הגדולים ביותר. דוגמא טובה לנגינתו היא Honky Tonk Women . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מבין גדול בנגינה, וכן, את זאת אני יכול להעריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון מיברג כתב על Gimme Shelter: "אם ייצא לכם פעם להיקלע לקטטה שהנושא שלה הוא ריפ הגיטרה הגדול בהיסטוריה, הפרידו בין הניצים, חלקו כמה סטירות והסבירו בסבלנות שמה שעשה כאן קית' ריצ'רדס ב-G פתוח ובחושים של חתול אשפתות, זה להגדיר מה יכולה גיטרה חשמלית לעשות אחרי שכל הווירטואוזים הלכו כבר הביתה עם אצבעות מדממות ולסת נעולה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצעירותי היה מקובל לטעון שאריק קלפטון הוא הגיטריסט הטוב ביותר בעולם. אני, אם יש צורך לציין, מתקשה להבדיל בינו לבינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחד בלב השלם שלי - מארק קנופלר כמובן. ואם אתה אוהב את הצליל של ג'יי ג'יי קייל, הוא מזכיר אותו הרבה יותר מקלפטון. אני מאד בעד קלפטון, אגב, ובמקרה שאתה לא מכיר אני ממליץ על האלבום הכפול הקלאסי "לילה וסיפורי אהבה אחרים" בתור התחלה, ואחר כך על אלבום ההופעה Just one night משלהי הסבנטיז. זכיתי לראות שתי הופעות שלו, אחת בבריכת הסולטן ביום השחרור שלי מסדיר, ואחת ברויאל אלברט הול בלונדון ב-2006. שתיהן היו טובות, אבל הראשונה, כששנינו (אני והוא) היינו הרבה יותר צעירים היתה נפלאה במיוחד. ובשביל הופעה אדירה באמת, אני מפנה אותך למשפט הראשון שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנופפלר לא מרטיט לי את המיתרים, מצטער (ואין לי נימוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעמו של אדם כבודו. בגללו אני מנגן בגיטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את נופלר (המכונה קנופלר) הצטערתי להשאיר מחוץ לעשיריה שלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה ממש הוא מוכר עשרות מהגיטרות שלו במכירה פומבית בלונדון, אם זה מעניין אותך. ושאפו על הקישור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא בטח גם חותם על הגיטרה. גיטרה של נופלר בחתימתו האישית ותלויה בסלון. כן ממש. בגלגול הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם כזו שגם קלפטון, גילמור, ג'ף בק ואחרים חת מים עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי גרוש, כנראה הייתי ללא גרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And my radio And my radio says tonight it's gonna freeze
People driving home from the factories There's six lanes of traffic Three lanes moving slow https://youtu.be/D4T0xMLKQqM?si=eG-yYcwMJUw4tGrz https://prasadmodakblog.com/2018/11/11/growth-of-the-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה בבלוג נהדרת. ואני שמח להשוויץ שזיהיתי מיד לפי המילים, בטרם ראיתי את הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה הקטע שהוא שר לאט כמו הנתיבים העמוסים, הזוחלים והעייפים. לו יכולתי כמו ב SimCity 2000 להוסיף לנוסעים המיואשים עוד נתיב או לחבר אותם לעיר אחרת יותר נורמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. 550,000$ 2. האלבום הזה כמו מצה מרובעת. אין תחכום, הכל מוכר וידוע. אין תלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בגיל 75 הלוואי על כולנו להקליט אלבום, אפילו צפוי ומוכר. זה לא בדיוק הגיל לשבור גיטרות על הבמה (שבינינו, אפילו זה כבר נדוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אני אוהב את הצניעות המוזיקלית של הזמר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה עכשיו ברדיו את יד אחת עושה את זה, ואשתי הבחינה פתאום שיצחק לפטר (זה עובד!) עושה שם חיקוי ברור מאוד של נופלר (בתקופת סולטני הסווינג). מלבב במיוחד הסולו הארוך מ-2:08 (יותר מחמישית השיר! איפה הם, הסולואים ההם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט! גם אני מתגעגע לסולואים ההם. ואגב, סגנון הנגינה של לפטר די קרוב לנופלר לא רק כאן, צליל הפנדר הנקי שלו די דומה, ולטובתו אפשר גם לומר שללפטר היה את זה לפחות חצי עשור לפני שנופלר פרץ לתודעה. פעם כבר תהיתי ביני לבין עצמי עד כמה האהבה שלי לדייר סטרייטס - שהיו גם ההופעה החיה הראשונה שלי - מושפעת מהתקליט הראשון ששמעתי בגיל 4: סיפורי פוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהמוזיקה של הילדות מוטמעת בנו (כמו כל דבר אחר, מי אמר עוגיות מדלן?). בעבור זה טחנתי לילדים כשהיו קטנים את "הייתי פעם ילד" של איינשטיין ורכטר. קונטרה ל"איפה העוגה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות שלי היו ברובן מאוד שבלוניות הנדריקס פריפ ג'ימי פייג' סנטנה דיויד גילמור בריאן מאי סלאש עד כאן קלי קלות השלישיה האחרונה היתה לי קשה בגלל ריבוי מועמדים קלפטון פרינס ג'ף בק ריצ'י בלקמור זאפה חשבתי לרגע גם על מיק רונסון בסוף בחרתי את קלפטון, ריצ'י בלקמור ופרינס, והשארתי בצער רב את ג'ף בק בחוץ. מי שהיה צריך להופיע בין המועמדים לדעתי ולא נכלל הוא ג'ו וולש מהנשרים. הגדול מכולם היה ונשאר עבורי רוברט פריפ. מי שיכול לנגן תו בודד שישמע כמו מנגינה, ושהסולואים שלו לא נשמעו כמו שום דבר אחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הרשימה של בן שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק רציתי לקטפייסט אותה כאן וראיתי שהקדמת אותי. רשימה נאה, והוא מנסח היטב דברים שרציתי לומר בפתיל הזה, לגבי ג'ורג' הריסון וניל יאנג. יאנג בכלל הוא תופעה, כי בכל רשימה כזאת הוא בקלות הגיטריסט הכי גרוע מבחינת טכניקת נגינה, אבל כאמן שמנגן את עצמו בדיוק כמו שבא לו באותו רגע, ושיקפצו לו כל הוירטואוזים שמסביב, כמעט ואין לו מתחרים. בלי לעמוד מאחוריה, אני עדיין אביא לכאן תגובה נהדרת ביוטיוב שקראתי לאחד הביצועים החיים שלו ל'הוריקן': Neil Young" plays the second greatest guitar solo ever, then he sings some, and then he plays the' greatest guitar solo ever heard"r |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי נגינת הגיטרה של ניל יאנג היא לא ''מעט גמלונית'' (כדברי בן שלו במאמר לעיל), אלא גמלונית בצורה מביכה, ואף מכאיבה לפרקים, ברמה של להקת תיכוניסטים שמתאמנת במקלט. אבל על טעם וריח וגו', | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ברשימה האקלקטית של הרולינג סטון יאנג במקום 83, ליד גילמור(!). מר קנופלר 27 מכובד, בהתחשב בזה שפריפ ב 42 ובריאן מאי 39. ואצלם אחרי המקום הראשון המשוריין, הסגן של אלוהים הוא דווין אולמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מן הידועות בענף שהשיטה הכי טובה להתקרב לאלוהים זה למות צעיר. ב. הרשימה לא נוראית, חוץ מכמה החלקות: קורט קוביין? ברצינות? מילא שהלהקה שלו אוברייטד (אבל כבודה במקומה מונח), אבל גיטריסט במקום ה-13? אמנם הוא נעזר בסעיף א', אבל יש גבול, לא הייתי מכניס אותו לשום רשימה רצינית של גיטריסטים. מה הוא ידע לנגן, שלושה וחצי ריפים שכל גיטריסט מתחיל מצליח לנגן? פייר - אני מאוכזבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה תת סעיף של הויכוח על בוב דילן. אני הרבה מעבר לגילאים של דור ה-X ומוזיקת הגראנג' של סיאטל, אבל נירוונה בהחלט מצויינים בעיניי. אני חושב שזו עובדה אובייקטיבית שקוביין היה מוזיקאי חובב ולא מקצועי מבחינת כישורי הגיטריסט שלו. אלא שהבחור שיחק היטב את תפקיד חייו. דבר שהרשים רבים ומשפיעים, כמו למשל ניק הורנבי, שכתב עליו ברווק פלוס ילד בציניות מסויימת. מזכיר את הסיפור הישראלי של זוהר ארגוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שרמזתי, על נירוונה עצמה אין לי כוונה להתווכח, כל אחד וטעמו עימו. אבל לגבי כישורי הגיטרה אני מסכים עם הגדרתך, שבינה לבין מקום 13 בכל הזמנים נמצא מרחק כל כך גדול, שאפשר להכניס בו אלף גיטריסטים ויהיה עוד מקום לעוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסכים, וניסוח מעולה. ב. הרשימה כן נוראית. לא משנה אם אתה אוהב את גילמור או לא, מקום 80 ומשהו זאת אמירה פוגענית, בפרט שקלפטון כן משתחל אצלו למקום רביעי. איזה מין רצון להיות קול בכל מחיר, שמתבטא גם בכמה שמות עלומים למדי שמשתחלים מאוד גבוה (מי זה ריצ'רד תומפסון ממקום 19 לעזאזל?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים כמובן לגבי גילמור. ליגה לאומית בכל דירוג סביר - שאני רוצה גם לחזק מראייה טכנית של גיטריסטים (חובבים, נניח): מאד קשה ללמוד לנגן כמו גילמור. אם בשביל קוביין מספיקים כמה power chords שהם בין הדברים הראשונים שתלמד בתור נגן חשמלית, מתיחות המיתרים של גילמור הן ממש חומר למתקדמים. מנסיוני האישי, ככלל מתיחת מיתרים היא דרגת קושי מאתגרת לגיטריסטים - היא בעצם המקום העיקרי שבו הנגן עובר מספקטרום בדיד של טונים לספקטרום רציף שבו האוזן שלו היא הקובעת מתי הוא מגיע לתו הנכון. אבל אם מתיחה של חצי-טון וטון הן מהמקובלות, גילמור מגיע גם לשניים וחצי טון כאילו כלום. (דה פקטו זה אומר שהוא יכול לנגן כמעט חצי אוקטבה על מקום יחיד בסריג של הגיטרה). או כמו שאמר פעם מישהו בהשוואה לגיטריסט אגדי אחר: ג'ימי פייג' מפספס בשיר אחד יותר תווים ממה שגילמור פספס כל החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פריפ נעדר מהרשימה שלו, ולכן היא פסולה מטעם הרבנות הראשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על מקבץ פריפ! בהחלט מרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי המון שנים של המנעות מטעמי "יצא לי כבר מכל החורים" שמעתי שוב את אלבום ההופעה הכפול של לד זפלין The song remains the same. אני חושב שבאותו לילה שרתה השכינה על ג'ימי פייג' והוא היה לרגע הגיטריסט הכי טוב בעולם. נכון, הוא היה נפוח מחשיבות עצמית, ועזרה לו חטיבת הקצב כנראה הטובה בהיסטוריה, אבל עדיין. אני מדבר כמובן על סטיירוויי, אבל גם Since I've been Loving You (שלא הופיע באלבום המקורי אבל כן בסרט1). בכלל, כמות הנפח המוזיקלי שהגיטרה שלו ממלאת באלבום הזה (קצב, ריפים, לווי, עיטורים, סולו, הלוך חזור עם הזמר, כנ"ל עם התופים, דאווינים) היא חסרת תקדים בעיני. ________ 1 והגרסה ברימסטר מ 2007, מהופעה אחרת באותו סבב, אפילו טובה יותר בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב משם את No Quarter הפחות ידוע קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהוא בעיני דוגמה מצויינת לגאוניות התיפוף של בונזו, על אחת כמה וכמה לאור העדרו של הבס בגרסת ההופעה כי ג'ון פול ג'ונס על הקלידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי עכשיו לשמוע בפעם הראשונה שיר אחר של ג'יי ג'יי קייל, והתחזקתי בבחירתו (הקצת סוטה) לגיטריסט האהוב עלי (למרות, או שמא בגלל, שמבחינת הסוגה אני לא אוהב את זה כמו שאני אוהב זרמים יותר מתוחכמים ו/או כבדים ברוק). הוא פשוט גורם לי לרצות לרקוד, ואני אף פעם לא רוצה לרקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית לאחרונה שאני ממש נהנה לצפות בריקודים מז'אנר ה boogie woogie, וזה די מדהים מבחינתי (הדבר היחיד שנהניתי ממנו עד לאחרונה בתחום הריקוד היתה להקת פילובולוס). כמה חבל שאשתי לשעבר גררה אותי דווקא להופעות משמימות של בלט קלאסי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי ויכוח קטן בבית, האם היה צריך לשים בהצבעה גם גיטריסטים ישראלים. לי היה קשה לדרג ישראלים לעומת זרים, יש מטען שונה לגמרי של סנטימנטים. אבל יש גיטריסט אחד, ישראלי טכנית (הוא ולהקתו רק אינסטרומנטליסטים, כשהיתה קצת שירה היא היתה באנגלית, ואין לו שום קשר מוזיקלי לישראל), שאם הוא היה מועמד אז הייתי מצביע בשבילו כל כך חזק שהמסך היה נשבר: אורן בן דוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בן דוד עם גיטרה שאני מאוד אוהב: ריקי בן דוד, היג"כ "מורחת לאקום" (נסו כל אחד מהשירים שם). בעצם הם שתי גיטרות, יחד עם אורן זילברשטיין. אין לי סיבה לחשוב שהם גיטריסטים מוכשרים בצורה יוצאת דופן, אבל עצם הדומיננטיות של הגיטרות נדירה בימינו, אני אוהב את הצליל המחוספס (אבל לא אוהב את איכות ההקלטה המחוספסת), ותפקידי הגיטרות מגוונים, בעצם נשמעים שונים למדי בכל שיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה נזכרתי בפתיל הזה היום, אבל חשבתי שאם מדרגים גיטריסטים, צריך לחלק אותם לפי סגנונות. כי מה לג'ימי פייג' ולפאקו די לוסיה? יוצא שהמצעד, וגם הבחירה האלטרנטיבית של בן שלו, מתמקדים בגיטריסטים של ז'אנרים בודדים. אז בוא נראה (בסוגריים דוגמאות, לא דירוג) בלוז- (בי בי קינג, באדי גאי, ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס) ג'אז - (ווס מונטגומרי) רוקנרול - (לס פאול, צ'אק ברי, צ'ט אטקינס, קית' ריצ'רדס) פופ רוק (ג'ורג' הריסון) בלוז רוק (אריק קלפטון, גארי מור, SRV) פולק רוק (ניל יאנג) רוק דרומי (דווין אולמן) רוק כבד (ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, אנגוס יאנג) רוק לטיני (קרלוס סנטנה) גלאם רוק (בריאן מאי, אדי ואן הילן, סלאש) פרוג רוק (רוברט פריפ, סטיב האקט) מטאל (דייב מארי, מרטי פרידמן, קירק האמט) פאנק (פרינס) פאנק (ג'וני ראמון) פוסט פאנק (ג'וני מאר) וג'ימי הנדריקס, שוב, בקטגוריה משלו. הייתי מכניס אותו לרוק כבד, רק שעוד לא היתה הסוגה. גיטריסטים ישראלים- יצחק קלפטר יהודה פוליקר דני סנדרסון שמוליק בודגוב (הצ'רצ'ילים, ברוש, ששת, היהודים) שעיטר וממש "עשה" להיטים גדולים כמו סיוון (לחכות לסולו), נכון להיום של זוהר ארגוב, הסולו הקצרצר והענק מ"אתה פה חסר לי" ועוד הרבה. קטע המופת שלו עבורי הוא הדואט עם הכינור של טוני בראוור ב"שמש שמש" של אריאל זילבר. גילי דור, בזכות הסולו האלמותי ב"אם זאת אהבה. עבורי זה סולו הגיטרה הגדול ביותר בשיר עברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מצוינת על להקת ברוש וכל מה שסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Fאנק או Pאנק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם. פרינס בפ' רפויה, ג'וני ראמון בפ' דגושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר ג'ימי פייג', אנקדוטה ששמעתי באחת התוכניות ברדיו (88FM?) שבשיר Tous les garçons et les filles של פרנסואה הארדי מ-1962 ניגן בגיטרה ג'ימי פייג'. מקווה שזה לא יגרום לך לשנות את הקיטלוג שלו. אה, כן. במטאל (או אולי רוק כבד) יש מקום של כבוד לטוני איומי, שחגג יומולדת שבוע שעבר. כשהצצתי בדף שלו בויקי הסתבר לי שהוא כתב את השיר שייצג את ארמניה בארוויזיון 2013. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ב-88 שמעתי שיר ישן מוכר ונחמד, ואחרי שתי דקות של כיף פופי טראשי הלסת שלי נשמטה לשמע סולו הגיטרה הכי מלהיב שאני מכיר בתולדות ישראל, בהסתייגויות הזניחות שהשיר לא בעברית, אני לא יודע אם הוא הוקלט בישראל, אני לא יודע מי מנגן את הסולו (שתי אפשרויות עולות על הדעת), ואני לא בטוח אם זו גיטרה. אבל למי אכפת. הנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: זהו סולו בוזוקי. לא רע בכלל, אבל אני לא בטוח שהייתי משתמש באותם סופרלטיבים. מצד שני, הרמת ציפיות שכזו לפני השמיעה סופה אכזבה כמעט מובטחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, טעות טקטית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אין שם טאצ'. ואם אמרתי טאצ', אחד הגדולים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לרגע זה חמק מאוזני מה שהוא עשה ב"אני ואת אז". מילא הסולו, אבל ההנדריקס באינטרו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי האינטרו (של הקישור ששלחת, כן?) נשמע הרבה יותר קלפטון מהנדריקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נשמע יותר BB King. בסיס להשוואה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני הייתי שם את הקשת BB קינג – קלפטון – הנדריקס בסדר הזה1, אזי הדרוג שלך מכיל ממילא את הדירוג שלי. 1 מבחינת אופי הנגינה והסאונד, אין כאן מי יותר טוב או פחות טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר זן זן זן סה, על ידי להקת ליווי ז של סרט האנימציה "השם שלך/שלך" "your name" לקליפ העיקרי שלא הצלחתי להביא את הלינק שלו ביוטיוב, היו ביוטיוב יותר מ- 200 מליון צפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיפה הלכת? איך אפשר להשוות את נגינת חולה דלקת הפרקים שלך על הבוזוקי למשל לדואט של חיים רומנו עם הרוק של Guns and Roses? מועדון הקצב של אביהו פנחסוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר שמש שמש - לאחרונה הקשבתי, אולי לראשונה, לביצוע המקורי, והוא הפיל אותי מהכסא. מעבר לזה שזה שיר פרוג-רוק פר אקסלנס, והסולואים הארוכים והמוצלחים, יש בו בס דומיננטי במיוחד שממש מוביל את כל השיר. יובל יכול אולי לומר אם הנגינה עצמה טובה מהרגיל, או שזה טריויאלי, אבל זה ממש משך את תשומת ליבי. שאפו לזילבר ולהקתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגעתי (באיחור...). לשאלתך: לטעמי נגינת הבס ב"שמש שמש" מצוינת, אם כי לא פנומנלית - יש בארץ לא מעט בסיסטים שיכולים לנגן את התפקיד הזה באותה מידה של הצלחה. ברור שזילבר ויוסי מנחם (הבסיסט) תיאמו ביניהם את הכפלת תפקיד הבס לפרטי פרטים. אני מאד אוהב השיר בביצוע הזה. אם אתה רוצה בוכטה של שירים ישראלים עם נגינת בס פנומנלית (לטעמי), אז תקשיב למיקי שביב באלבום "אפרוחים" של דורי בן זאב. למשל, "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול". לא חושב שיש או היה עוד מישהו שיכול להישמע ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. איך שיר רחוב? (הבאס מצטרף לקראת הסוף. אני מניח שזה אולארצ'יק.) (כשניסיתי עכשיו למצוא אותו ולא זכרתי איך קוראים לו, הגעתי בטעות לשיר לא מוכר מאותו אזור, יום יפה. נשכח בעוון לחן סתמי, אבל שיגועים מפתיעים בבאס ובאורגן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא הכרתי את שני השירים. ב"שיר רחוב" אני שומע את הבס נכנס אחרי 35 שניות, ולא לקראת הסוף. עם כל הכבוד לאולארצ'יק, ויש לי אליו המון כבוד, המרחק בין נגינת הבס שלו בהקלטה הזאת לבין נגינת הבס של מיקי שביב ב"אפרוחים" הוא כמו המרחק בין ספיטפייר ל-F15. מדהים איזו קפיצה עשתה אז המוזיקה הישראלית תוך פחות מעשור. יש אכן שיגועים מפתיעים באורגן ב"יום יפה", לרבות (אני די בטוח) שימוש באפקט ואה-ואה, שהיה אז המצאה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמח שהגעת, גם אם מאוחר! אני מרוצה לשמוע שלא סתם התרשמתי מהבס שם. יש לי שאלה/תהייה קצת ניטפוקית לגבי המטריקה שלך - האם איכות היצירה נקבעת לפי כמה נגנים יכולים לנגן אותה? כל (טוב, לא כל אבל הרבה) בן 18 שמנגן חשמלית שנתיים יודע לנגן לא רע את Little wing של הנדריקס, ובטח עשרות או מאות כאלה ביוטיוב אפילו עושים זאת ממש טוב. האם זה מוריד מהגאונות של הגיטריסט שכתב את הקטע הזה? הנגינה של שביב באמת נשמעת יוצאת דופן בשיר של דורי בן זאב, היא רק קצת סובלת לדעתי מהשיר וההפקה שסביבה, שהם ממש לא באותה ליגה (שלא כמו אצל זילבר ששם גם שאר מרכיבי השיר משתלבים היטב עם הבס המוצלח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> האם איכות היצירה נקבעת לפי כמה נגנים יכולים לנגן אותה? ברור שלא, אבל לפעמים הקריטריון הזה מעיד הרבה. ובלי קשר, יש הבדל גדול בין "לנגן לא רע / ממש טוב את LW" לבין "לנגן כמו הנדריקס את LW". פול דייווידס העלה לא מזמן סרטון על הניואנסים הבלתי-ניתנים-לשחזור בנגינה של הנדריקס בשיר הזה. בנוסף, במקרה הספציפי של הנדריקס ו-LW, חלק מהגאונות זה לא עצם הנגינה, אלא החדשנות - להמציא את (to come up with) סטייל הנגינה הזה, שלא היה קיים לפני הנדריקס. ובנוגע למשפט האחרון שלך: אני דווקא מת על ההפקה ב"אפרוחים", ולטעמי גם כל שאר הנגנים באלבום (בעיקר מאיר ישראל, אלונה טוראל וחיים רומנו) עושים עבודה פנטסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול דייויס הוא היוטיובר החביב עלי ביותר מבין הגיטריסטים, אז עדותו בהחלט נמצאת אצלי גבוה מאד. עד כדי כך, שלבושתי, כבר ראיתי את הסרטון הכל-כך מקצועי הזה, וחלק מהניואנסים היו כאלה עדינים שבקושי הצלחתי לשמוע אותם. אני כמובן מאשים את מגבלות השמיעה והקצב האישיים שלי, כך שזו היתה חוויה קצת humiliating1. כמובן שהחדשנות, אבל אפילו כתיבה (הלחנת סולו או ליווי גיטרה במקרה הזה) פחות חדשנית אבל מוצלחת מצויה אצל גבוה יותר מהיכולת הטכנית לבצע משהו. עולם הגיטרות היום, למשל, רווי בגיטריסטים שהיכולת הטכנית שלהם מבחינת מהירות וזריזות מופלאה - אבל מבחינתי כל ה Sredding הזה לא מעניין לשמיעה ולא מפעיל אצלי שום הנאה מוזיקלית. מציין להגנתי שהקשבתי רק לשיר היחיד שקישרת (שאפילו היה מוכר לי מאז שהתנגן ברדיו), ולא לכל האלבום. משהו בו היה רזה מדי לטעמי, וככלל הלחן היה קצת ג'ינגלי כזה ולא כזה מבריק. 1 מה שאני קורא humbling כדי לשמור על האגו הפגוע :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו בזכות יובל הקשבתי שוב לסרטון הזה על little wing, בשקט עם אוזניות מול מחשב ואפילו הצלחתי להבחן ולהבחין את רוב הניואנסים שהוא מדבר עליהם. תודה יובל, ממש מגניב! ובאמת שאפו לג'ימי, הערכתי אליו על הקטע הזה אפילו גדלה, מי היה מאמין שזה אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם חשקה נפשך לשמוע גיטריסט שהוא גם מוזיקלי לעילא וגם שרדר מטורף, חפש את Matteo Mancuso. למשל זה. פול דייווידס חביב מאד גם עלי, אבל הווידאו הזה שלו, עם דומיניק מילר (לא פחות!), גרם לי למפח נפש. ראשית - אתם לא שומעים שהאקורד הראשון בשיר הוא Am6 ולא D79? זה נכון שיש בין שני האקורדים חפיפה גדולה בצלילים, אבל הבס הוא אחר, וזה משנה לגמרי את התמונה ואת הפונקציה ההרמונית של האקורד. שנית - לעשות נפשות לבוסה נובה דרך שתי גיטרות אקוסטיות (מיתרי מתכת) ולא קלאסיות (מיתרי ניילון)? סירייסלי? ואם אני כבר שופך את מררתי בענייני פאשלות גיטרה ביוטיוב, שמעת את Primrose Hill החדש של שון לנון וג'יימס מקרטני? הגיטרה האקוסטית בפתיחה (צד ימין של תמונת הסטריאו) לא מכוונת בצורה מ-ז-ע-ז-ע-ת. לא חושב שאי פעם שמעתי זיוף כזה צורם בתוצר מוזיקלי (לכאורה) מוגמר כלשהו. איך אף אחד בהפקה לא שם לזה לב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הבוסה נובה טרם ראיתי, אבל לגבי דומיניק מילר - אחד הסרטונים המוצלחים של פול זה כשהוא מציין שבשיר של סטינג הגיטריסט (דומיניק) מנגן את אחד האקורדים הקשים בshape of my heart אחרת בהופעה חיה, בצורה יותר 'קלה'. ואז כשדומיניק התארח אצל ריק ביאטו, הוא הזכיר שראה את הסרטון וקצת נעלב, ואז שם לב שזה בדיוק מה שהוא עושה. פול קיבל מחמאה וחגג עליה, ובצדק (בכל זאת, גיטריסט מהשורה הראשונה מקשיב ליוטיובר שמדבר על גיטרות, זה לא קורה כל יום). לגבי השיר של לנון/מקרטני הדור הבא - הקשבתי, ואתה בטוח שזה הערוץ הימני? כי שם יש בפתיחה גיטרה שמנגנת לבדה שני צלילים גבוהים וממושכים, אז לא ברור לי איך אתה שומע זיוף שם בלי רפרנס? אני רחוק משמיעה אבסולוטית, כידוע. אבל כשנכנסת הגיטרה משמאל, אני בהחלט שומע שהיא "מזייפת" יחסית לימנית. מי מהן מכווננת לשירה יותר? כבר קשה לי לומר. וכמובן שלא אתווכח אם תאמר שיחסית לכוונון אבסולוטי הימנית לא מכוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> לגבי השיר של לנון/מקרטני הדור הבא - הקשבתי, ואתה בטוח שזה הערוץ הימני? וואלה, כנראה לבשתי את האוזניות הפוך בבוקר. עכשיו וידאתי שהן מונחות נכון ואני שומע את הגיטרה הזאת שמאלה מהאמצע. הצליל הכי מזייף שלה הוא (לכאורה) מי גבוה, 5 וחצי שניות מתחילת הסרטון, והזיוף הוא יחסית לכל שאר הכלים ולשירה. ואם אנחנו מדברים על סרטונים של פול דייווידס בנושא תיקונים לתפקידי גיטרה, אי אפשר שלא להזכיר את הסרטון הזה, שבו דייווידס מספר איך הוא קיבל מייל מפול סיימון, עם תיקון בנוגע ל- fifty ways to leave your lover. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד! אז האוזניים הותיקות שלי עדיין שוות משהו :) (לא שהן יודעות מי הוא מי לכאורה באוזן בלתי מזוינת). ולגבי סיימון - זה באמת סרטון נהדר, ועוד יותר נהדר שבזכותו אנחנו יודעים איך לנגן את השיר הזה נכון, תודות לפול ופול. נכון שהאינטרנט הוא מקום מופלא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרנט באמת מקום מופלא, וספציפית, שפע הידע שזמין ביוטיוב הוא דבר מדהים. כשהייתי בתיכון היטלטלתי פעם באוטובוס עד לחבר שגר בעכו, כי היה לו עותק VHS מצ'וקמק של וידאו הדרכה לנגינה בבס של ג'קו פסטוריוס. צפיתי (אצל החבר) בריכוז בוידאו, ושמתי לב איך ג'קו מניח את אצבעות יד ימין שלו על המיתרים בצורה מסוימת, שונה מאיך שאני ניגנתי עד אותו היום. אימצתי את השיטה שלו וטכניקת הנגינה שלי השתפרה מיד. היום הסרטון הזה זמין ביוטיוב לכל אחד 24/7 בכל מקום בעולם, יחד עם אין-סוף סרטונים אחרים על נגינת בס (ועל קרמיקה, תכנות בפייתון, יפן הפיאודלית, וכו'). בנוגע ל"הידד!" - צר לי להיות משבית שמחות, אבל לצהול על זה ששמעת את הזיוף זה קצת כמו טראמפ, שהתרברב בכישורים הקוגנטיביים שהוא הפגין במבחן שיועד לאבחן דמנציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי השמחות: א. גם לעבור רף נמוך זה עדיין הישג. בגילי המתקדם זה יכול להיות גרוע יותר. ב. המוח הוא איבר מופלא. אחרי שמומחה בתחום אמר לי שהזיוף הוא במקום אחר, התגובה המיידית שלי היתה לפקפק בעצמי, ולנסות לשכנע את עצמי שמה שאני שומע לא נכון. זה שלמרות המחסום הזה הסתכנתי בקריאות בוז מהפורום ועמדתי מול האוטוריטה זה ראוי לטפיחה קטנה על השכם. (לפחות טפיחה עצמית :-) ) ג. ומול זה מאות תגובות ביוטיוב לסרטון ההוא לא שמעו את הזיוף, מעניין דוקא. או שכולם חצי חרשים או שזה בלתי נתפס מבחינתם שיקרה דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ;-) ב. ;-) ;-) ג. באמת תעלומה. בודדים בתגובות התייחסו לבעיות בשני הסרטונים הנ"ל (פרימרוז היל, ובוסה נובה אצל פול דייווידס), ואני לא יודע מה להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני מקווה שזה לא חילול השם, אבל הגיטרות האקוסטיות פחות מפריעות לי והן בוודאי לא ''זיוף'' ברמת הפרימרוז. ובהמשך לזה - תתפלא מה אחוז הלא-מנגנים שמבחינתם גיטרה אקוסטית וקלאסית זה אותו דבר. אז זה יכול להסביר לפחות חלק נכבד מחוסר-התגובה של טוקבקי יוטיוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתפלא, זה ידוע. בתוך עמי אנוכי יושב. עדיין, הייתי מצפה ליחס יותר גבוה מ-1:200 בין התגובות הביקורתיות לבין המהללות, בייחוד בערוץ יוטיוב שמוקדש לנגינת גיטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי זיוף צורם בתוצר מוזיקלי מוגמר כלשהו, סולו החליל ב-‘California dreamin. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע שמעתי אותו ופתאום ראיתי את התגובה הזו! דווקא את החליל למדתי לאהוב. פחות מכך את החצוצרה בשיר When a man loves a woman. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"חצוצרה" ב-WaMLaW היא חצוצרה ושני סקסופונים. הנה סיפור מעניין בנוגע לסקציית כלי הנשיפה בשיר הזה, שמתאים בול לדיון שלנו: Sledge actually recorded two versions of it, one at Rick Hall’s FAME Studios at Muscle Shoals, the other at Ivy’s own Norala Studios. After recording the first version, Jerry Wexler at Atlantic Records said the horns were out of tune and asked Sledge for a do-over, so they got different horn players and gave it another go. In the end, though, the two tapes somehow ended up being mixed up, and Atlantic put out the first version.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לא מתקנים את זה וסוגרים את הסיפור? מה שטוב לקלי קלרקסון יכול להתאים גם לפרסי סלדג'. רק במקום לשירה, לעשות זאת לחצוצרפון שהורס לי את השיר כל פעם מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון בדיוק ב"מתקנים את זה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבודדים את החצוצרה והסקסופונים מן השיר, ובאמצעים דיגיטליים מדייקים את גובה הצליל שלהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |