בתשובה לאמיר, 30/04/02 12:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. ראה א. בתשובתי לגילית מהיום למטה. בנוסף, אינני מנסה להוכיח שהחברה החילונית נעלה על הדתית ככלל. אני מצביע על חיסרון אחד מהותי לדעתי בחברה הדתית, ומנסה לבסס שהוא אכן קיים. הטיעון שלי הוא מסוג ה''יותר-בגלל'' כפי שכתבתי מספר פעמים, וניסחתי אותו היטב. ב. וודאי. ועדיין מעמד הרבנים וכוחם הוא ייחודי לחברה הדתית. אשמח אם תגיב בקשר ל''אי האפשרות לצאת מהמערכת'' בתגובתי לגילית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שניתן לענות של שתי הנקודות יחד. מה שאתה מגדיר כ"חסרון" או "בעיה" בתרבות הדתית, אינו בהכרח חיסרון. נכון, ככל לרב יש מעמד גבוה בעולם הדתי, ולחכמי ההלכה יש מעמד נשגב. אתה יכול לטעון מצד אחד שזה פרימיטיבי, שמדובר בשלילת כבוד האדם וכו', ומצד שני, אתה יכול לטעון שזה צנוע, שאתה מכיר בכך שלך - אדם שלא למד ולא יודע - אין זכות לדבר וכו'. ברור שמדובר באליה וקוץ בה בכל מקרה; למשל, אתה הבאת חוק על ביטול עונש המוות. אבל באותה מידה מדינה יכולה גם לחוקק חוק שיתמוך ברצח או בהוצא להורג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אררר... אני כלל לא מייחס ערך חיובי או שלילי למעמד הרבנים בציבור הדתי בפני עצמו. הטיעון שאני מנסה לבסס הוא: "דתיים נתונים להשפעה שלילית יותר בקלות בגלל הדת". הטענה על מעמדם הייחודי של הרבנים בחברה הדתית (וטוב שאתה מסכים איתה, אני לא מבין למה לגילית כל כך קשה) רק באה לתמוך בטיעון זה, על ידי שהיא מראה שהדתיים נתונים להשפעה המיוחדת הזו של הרבנים עליהם, ואלו, בתורם, יכולים לפסוק תוך השענות על טווח רחב מידי של פסיקות קודמות (ההלכה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מצביע על חיסרון אחד מהותי לדעתי בחברה הדתית" - הרי זה ציטוט שלך מההודעה הקודמת. אני דווקא לא חושב שמדובר בחיסרון. לפעמים אני חושב, שהלוואי שכל החברה האנושית הייתה נוהגת כך - סייג לחוכמה שתיקה. אתה נותן לא רק כבוד לזה שלמד ממך ובקיא ממך, אלא שאתה גם לא חולק על מישהו שאינך ברמתו. יש לכך גם חסרונות כמובן, אבל אני לא חושב שאפשר לראות בכך רק חסרון. בכל מקרה, אני לא חושב שאנחנו מסכימים על מעמד הרבנים. הרב אינו מלך, ואינו אלוהים, וגם כשהוא מחליף האלוהים עלי אדמות עקב אי אילו רעיונות אינקרצניה כמו האפיפיור - גם אז הוא, הגם שלא יודו בכך בפה מלא, אנוש. הרב הוא זה שלמד והגיע לרמת ידע מספקת, על מנת להנחות את בני הקהילה שרובם לא נמצאים בדרגתו. אינך מחוייב לקבל את דברי הרב; אם אתה סומך על דעתו, חושב שהוא חכם ודוגל בהשקפתו, מן הסתם תהיה מעוניין להצטרף אליו. מותר לערער על הרב, והישיבות כולן בנויות על ויכוחים ופלפולים. מובן שרב יכול לסרוח. סביר להניח שהוא ינודה (ראה הרב קוק בקרב חלק גדול מהאורתודוכסיה דאז, וגם היום). השאלה היא גם, מה זה "סרח". סרח פירושו עבירה על החוק או סילוף החוק כדי להטיב עם מה שאינו שם שמיים. כאן אתה נכנס לבעיה אחרת. הציבור הדתי (לפחות החרדי) צריך להטיב רק עם התורה, שרק לה יש מעמד, ואסתכן בפשטנות מסויימת כשאומר שהרב אחראי לכך. אם אתה טוען שהרב הוא לא יותר מחילוני עם פאות, אתה צודק, אבל לא על כך מדברת הדת. ואם בית הנבחרים כולו יחליט לסטות מהדרך הליברלית? ואם שופט מסויים יחליט לפרש את החוק כראות עיניו? נכון כי במערכת הדמוקרטית יש גורמים המגבילים את הרשויות השונות, אולם במצב הנתון, החברה הדתית בנויה על קהילות, כאשר אתה יכול לבחור את הקהילה שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |