בתשובה להפונז, 07/09/15 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כאשר הרמה עוברת סף מסויים דרוש מורה בעל הכשרה רלבנטית, ברור שכמעט כל מי שהוא מורה מסוגל ללמד כפל בכיתה ב', הוא כמובן יצטרך לגלות איך מלמדים כפל בכיתה ב', אבל בהינתן מערך שיעור מוכן, זה לא אמור לקחת לו יותר מדי זמן. לעומת זאת, ברור שרוב המורים לא מסוגלים ללמד מכניקה ניוטונית, כי הם פשוט לא נגעו בזה מעולם. השאלה היא לאיזה חלק מהמורים החומר של 3 יחידות קרוב יותר לכפל בכיתה ב' מאשר ל למכניקה ניוטונית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכניקה ניוטונית1 לומדים בכיתה ט' או י', כמו גם את החומר העיקרי לבגרות 3 יחידות. כפל לומדים בכיתה א'-ב'. לכן סביר שכמות המורים הרלבנטיים ל-3 יחידות קרובה יותר לזאת שיכולה ללמד מכניקה ניוטונית. 1 מדובר על רמה של תיכון כמובן, 'מכניקה ניוטונית' יכולה להגיע די רחוק, כולל משוואות דיפרנציאליות וחשבון וקטורי שהם כבר ברמה אוניברסיטאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכניקה ניוטונית למדו, בזמני, רק מי שהיה במגמת הפיזיקה בתיכון, כחמישה אחוזים מהתלמידים בשנתון שלי ואני למדתי בבית ספר סביר במרכז הארץ. בגרות ברמה של 4 יחידות ומעלה יש ליותר ממחצית בעלי תעודת הבגרות. בגרות של 3 יחידות יש לכל המורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן נכון. אתה בכלל רק התחלת מתלמיד כיתה ט' כמדומני. בקשר למורים, אני מסכים איתך שסטטיסטית יש יותר כאלה שלמדו מתימטיקה ברמה מספיקה (לחא לחינם היא מקצוע *חובה*) מאשר כאלה שלמדו מכניקה ניוטונית ברמה תיכונית. ההשוואה שלי היתה ברמת הקושי של החומר הנלמד. והיא לא לגמרי בלתי רלבנטית, כי זה שכמעט כולם למדו 4 יחידות מתישהוא זה לא אומר שעשר שנים אחרי זה הם ישלטו בחומר וילמדו אותו בלי בעיה, אפילו עם מערכי שיעור מוכנים מראש1 - כל זה בניגוד לכפל חיבור וחיסור. 1 סוג של פנטזיה, הרי לא באמת לכל מורה יש כאלה, ובשנות ההוראה הראשונות שלו הוא הרבה פעמים כותב אותם בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו זה כבר יותר מעניין. היית מורה בעברך? אתה יכול להסביר את עניין מערכי השיעור? כלומר, נניח שמשרד החינוך כושל בתפקידו ואין לו מערכי שיעור מוכנים עבור מוריו, ונגיד גם שהמורים בכלל ואיגוד המורים בפרט הם לא יוצלחים טכנולוגית ולא העלו לאינטרנט מערכי שיעור שהכינו מורים, ונוסיף שאף מורה אינו בעל חוש עסקי ומוכר מערכי שיעור, אבל האם המורה הצעיר לא מכיר מורה ותיק שהוא יכול לצלם1 ממנו מערכי שיעור? הרי כמעט כל החומר הלימודי לא נלמד בפעם הראשונה וגם לא בפעם האלף, הוא עובר כל שנה מחדש באלפי כיתות על ידי מאות (אלפי?) מורים. היית מצפה שמערכי שיעור יהיו נפוצים כמו סיכומי קורסים באוניברסיטה. 1 או לקבל במייל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מורה, והיכרות יותר קרובה יש לי עם מערכי שיעור באוניברסיטה. ואני לא אתפלא על עיכוב כלשהוא בקדמה הטכנולוגית של משרד החינוך. אבל מאחר וזאת היתה רק הערת רגל, אפשר להניח את זה בצד לרגע. רק מתוך סקרנות - האם אתה טוען שהיום בכיתת בית ספר במקום לוח עם גיר יש מקרן שמחובר למחשב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלי לא יודעים מה זה גיר. לוח הוא כמובן לוח מחיק שכותבים עליו עם טושים צבעוניים. מחשב ומקרן יש בכל כיתה (אם כי לא משתמשים בהם בכל שיעור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל אצל הילדים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! אז מי אמר שמערכת החינוך קופאת על שמריה? __________ אני מאד אהבתי את חווית הכתיבה בגיר, אני מוצא אותו הרבה יותר נעים ורב הבעה מטושים מחיקים. שלא לומר שהוא מאפשר למורה להטיל חלקים ממנו על תלמידים סוררים, מה שלא ייתכן עם הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל טוש יש מכסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טושה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוש שמכסהו נזרק בחמת-זעם על תלמיד, לא יכתוב היטב בשיעור הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היה מורה שהיה מטיל בתלמידיו מיני דברים ששלף מחללים שונים בראשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם זה יותר גרוע או פחות גרוע ממורה שמטיח בתלמידיו פטישים. _______________ היה לי מורה כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלך לא יודעים מה זה גיר? אז מה הם מורחים על המקלות של הסנוקר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי מה קשורה שאלת המקרן, אבל מסתבר שיש כזה. בכל מקרה, בעולם מושלם, בכל בתי הספר, ובכל הכיתות1, היו עוברים אותם2 מערכי שיעור שנבדקו מחקרית. אין שום סיבה שכל מורה ימציא מחדש את הגלגל איך ללמד את שמואל א' או חילוק ארוך, יש דרכים שעובדות יותר טוב ודרכים שעובדת פחות טוב. הקצב בו מלמדים יכול להשתנות בהתאם לתלמידים, וייתכן שיצטרכו בכיתה מסויימת לעשות יותר תרגילים, או לחזור שוב על דברים שכבר נאמרו3, אבל העיקרון צריך להיות זהה בכל הכיתות, זהו גם הכח של מוסדות לימוד דוגמת "יואל גבע" שלמיטב הבנתי יש להם דרך ללמד וכל המורים למתמטיקה וכל המתרגלים מלמדים אותה ולא אחרת. הפיתוח העצמי של מערכי שיעור הוא פתח למערכי שיעור לא יעילים שלא לדבר על פשוט שגויים. 1 למעט הכיתות שנבדקים עליהם מערכי שיעור חדשים. 2 הבעיה שעולה בדעתי, היא שהמורה עשוי להישחק להשתעמם ואפילו להסתמך יותר מדי על המצגות כך שבעצם לא ישלוט במלואו בחומר שהוא מתכוון להעביר. 3 בהינתן נושא, צריך שיהיה גם "מערכי חזרה" ו"מערכי תרגול". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה לאנגלית מקליפורניה מצאה שוק פעיל באינטרנט למערכי השיעור שלה. "מה שהתחיל בתור הובי הפך לעסק" היא אומרת.אחד ממערכי השיעור הפופולריים שלה נמכר בהיקף של כ- $100,000. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שיותר מאתגר ללמד כפל בכיתה ב' בלי לדפוק את המתמטיקה לתלמידים, מללמד 5 יח"ל במתמטיקה. כמדומני, מורה למתמטיקה בתיכון הוא מורה למתמטיקה בתיכון. והחומר במתמטיקה 5 יח"ל, הגם שלא למדתי מתמטיקה ברמה של 5 יח"ל - אני משערת שהוא מקביל ברמתו לקורס אחד, סימסטריאלי, בשנה א' בתואר במתמטיקה. מורה למתמטיקה בתיכון, אם הוא לא עייף, שחוק ודפוק1, אמור להיות מסוגל ללמד 3 יח"ל כמו גם 5 יח"ל. ועוד - ל-5 יח"ל מגיעים התלמידים שיש להם תפיסה מתמטית טובה. ל-3 יח"ל מגיעים2 המתקשים. אלה שסוחבים איתם בעיות במתמטיקה מהיסודי. הגם שהבחינה קלה, מן הסתם היא לא קלה בשבילם. 1 אם הוא עייף, שחוק ודפוק, מוטב לממן לו הסבה מקצועית. עייף, שחוק ודפוק בתנ"ך או ספרות לא מזיק הרבה. עייף, שחוק ודפוק ב-5 יח"ל מתמטיקה פירושו המורה החביבה ששלחה אותי ל-3 יח"ל כי ביקשתי הסבר נוסף אחרי השיעור, או המורה החביב שלימד את 5 יח"ל בי"א-י"ב, והיה עובר הלאה קדימה בחומר אם תלמיד אחד מכל הכיתה הצליח לפתור נכון את התרגיל. 2 בהנתן תיכון ראוי ולא מעוות כמו התיכון הסופר-נחשב-שלא-בצדק שאני למדתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> החומר במתמטיקה 5 יח"ל, הגם שלא למדתי מתמטיקה ברמה של 5 יח"ל - אני משערת שהוא מקביל ברמתו לקורס אחד, סימסטריאלי, בשנה א' בתואר במתמטיקה. הרשי לי לתקן אותך: מתמטיקה תיכונית, גם של 5 יח"ל, שונה מאד ברמתה (בכל מובן שאני יכול לייחס למילה "רמה") ממתמטיקה של סמסטר א' בתואר במתמטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מסכים בקשר לרמה, אבל מבחינת כמות החומר שנלמד לבגרות - אני חושב שלא קל יהיה ללמד את כולו בקורס סמסטריאלי אחד, לתלמיד שלא למד אותו אף פעם. בעצם, כנראה שזה ניתן לסוג של בדיקה - קיימות מכינות שמכינות תלמידים שלא שלחו במתימטיקה ידיהם בתיכון1 לרמה של חמש יחידות, בשביל מי שרוצה לשפר את קריטריוני הקבלה לתיכון. אפשר ללמוד מהן כמה זמן לוקח להשלים את הפער בצורה מרוכזת. (לא בדיקה מושלמת, כי אתה יכול לטעון ש'מכינה איננה אוניברסיטה', אבל הכי קרוב שיש). 1 מעל ל-3 יחידות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם אני מייצג, אבל להערכתי לא ניתן ללמוד את קורסי הבסיס של שנה א' במתמטיקה (בפרט, חשבון אינפיניטסימלי) בלי לעשות בגרות 5 יחידות במתמטיקה (או מכינה). גם אחרי בגרות של 5 יחידות זה די קשה. לעומת זה, אני לא הרגשתי שלימודי הפיזיקה בתיכון (6 יחידות) היו נחוצים ללימודי הפיזיקה באוניברסיטה. היה כמובן יותר פשוט להבין את הרעיון, אבל זה ממש לא היה הכרחי. המרצים לא רק שהניחו שאין לסטודנטים ידע במכניקה או בחשמל, אלא אף ביקשו מהסטודנטים "לשכוח כל מה שלמדתם בתיכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם המשפט הראשון. זה לא סותר את מה שאמרתי, כמדומני. אני לא זוכר שביקשו ממני לשכוח מה שלמדתי, וגם אם אכן במכניקה וחשמל יש קצת חזרה על החומר, בקיאות בחומר התיכוני מאד עזרה, בעיקר מאחר והחומר הנלמד באוניברסיטה משתמש הרבה פעמים במושגים מורכבים יותר ומתימטיקה גבוהה יותר, אז אם אתה כבר מכיר חלק מהפיזיקה, נותר להתמקד בזה. אבל אולי מה שאתה אומר מתקשר לסטטיסטיקה שכבר צוינה כאן קודם - הרבה פחות אנשים לומדים פיזיקה מאשר כאלה שלומדים מתימטיקה - אפילו ברמה גבוהה. נראה שהתיאור שלך מאפשר גם לאלה שאתרע מזלם ולא בחרו ללמוד בפיזיקה בתיכון, לשנות את דעתם לקראת התואר הראשון ולהתחיל ללמוד פיזיקה בלי צורך בשנה נוספת של מכינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין כמה סטודנטים לפיזיקה לא למדו פיזיקה בתיכון. אצלי הפונקציה העיקרית שהפיזיקה התיכונית מילאה (מלבד סיפוק מסויים מהצלחה בבחינות) היתה לשכנע אותי שאני אוהב את התחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן האינטואיציה טוענת שלא המון. עם זאת, את הקורסים הבסיסיים בפיזיקה עוברים גם מהנדסי מכונות, חומרים, חשמל, אוירונאוטיקה ועוד, וזה מגדיל את הסיכוי שחלקם לא למדו 5 יחידות פיזיקה בתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שאפשר ללמוד פיזיקה באוניברסיטה בלי להגביר פיזיקה בתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תשמעי, <קישור Edward_Witten [Wikipedia] אד וויטן> עשה דוקטורט בפיזיקה אחרי תואר ראשון בכלכלה, והלך לו די טוב. אז 'אפשר' זה מושג די רחב. מצד שני, רוב האנשים הם לא אד וויטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא זוכר שפרק המכניקה בפיזיקה התיכונית עזר לי להבין את הפיזיקה של חיי היומיום, למשל למה, כדי להחזיק מטאטא באוויר, קל יותר להחזיק באמצע מאשר בקצה, ולמה בנסיעה בגשם החלון הקדמי נרטב יותר מהאחורי1. ולא שחומר הלימוד מוצלח במיוחד, אבל אפילו במצבו הלא מוצלח הוא רלוונטי. פרק החשמל קצת פחות, אבל אפילו שם אני זוכר רגע של סיפוק מההבנה למה בתנור ספירלות מסלסלים את התיל. 1 זאת דוגמה שאני ממש אוהב. היכולת להבין את זה משתנה דרמטית בין מי שעשה פעם סכום של וקטורים למי שלא. האמת שגם לרבים שסכמו וקטורים בתיכון עד זרא, למשל אני, יש משהו מעורר השתאות בלראות את זה אשכרה עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמא תחלוק למה ולמה ולמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוח שאנחנו צריכים להפעיל כדי להחזיק את המטאטא באוויר פרופורציוני לא בדיוק למשקל שלו, אלא למומנט - שזה המשקל כפול המרחק ממרכז הכובד שלו. (זה לא מתיימר להיות ניסוח מאוד מדויק, אני מקווה שהוא בערך נכון. האם את מרגישה שזה נותן לך תובנה? אני מקווה שקצת כן, ואני חצי-מקווה שלא מאוד, כי הפואנטה שלי היא שצריך לעבור דרך המתמטיקה והניסוחים המדויקים כדי להבין יותר טוב.) הגשם נע במהירות בציר האנכי, המכונית נוסעת במהירות בציר האופקי. ביחס ל, pardon my french, וקטור המהירות של המכונית, וקטור המהירות של הגשם הוא לא אנכי אלא אלכסוני. בניסוח בלי וקטורים - ביחס למכונית הנעה במהירות, הגשם יורד באלכסון נגד כיוון הנסיעה. וקל לראות למה אם הגשם יורד באלכסון נגד כיוון הנסיעה אז הוא יפגע בשמשה הקדמית ולא יפגע באחורית. שוב, אותם דיסקליימרים של קודם. בנוגע לתנור, הייתי צריך לבדוק עכשיו, וגיליתי שטעיתי כל השנים... חשבתי שזה קשור באופן מתוחכם לשדה מגנטי, אבל זה נובע באופן בנאלי מהרצון להכניס הרבה אורך של תיל למעט אורך של תנור. (למה צריך הרבה אורך של תיל? זה כבר כן פיזיקה, אבל לא בחומר של התיכון, אם כי זה היה יכול להיות, לא מסובך. אבל זה גם חצי-אינטואיטיבי, אז במקרה זה אין גליק גדול ללימודי הפיזיקה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...אבל לא בחומר של התיכון..." בשיעור הראשון1 בכתה ט' בפיזיקה המורה ניסה להסביר לנו על מה זה "התנגדות חשמלית", איזה גורמים מורידים את ההתנגדות (למשל, שטח פנים) ואיזה מעלים (אורך). הדוגמא של הסלילים היתה אחת הדוגמאות שהוא השתמש על מנת להסביר את עצמו. 1 או השני, בכל זאת זה היה לפני יותר מעשרים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התנור: חוק אום הוא חלק מחומר הלימוד, וכך גם שאר האלקטרודינמיקה הקלסית - מספיק כדי להבין למה צריך תיל דק וארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא האלקטרודינמיקה הקלאסית הזאת1. 1 הבהרת הלינק: ספרו של ג'קסון - "אלקטרודינמיקה קלאסית" אליו קישרתי - הוא התנ"ך של לימודי האלקטרודינמיקה בפקולטות הרלוונטיות, והוא כבד משקל תרתי משמע. מסופקני אם תלמיד פיזיקה בתיכון יצלח את הפרק הראשון שלו בלי להתנשף, במקרה הטוב. כבר באמצעו רמת החומר היא כזו שנלמדת בדרך כלל בקורסים לתואר שני או שלישי. כל זה כדי להבהיר שהמילה 'שאר' בתגובה לעיל היא קצת אופטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אציין בתגובה רק שבניגוד לטענה הנפוצה שאפשר למצוא כל דבר באינטרנט, חיפשתי (אך לא מצאתי) הסבר טוב על המכאניקה הקלאסית (כלומר: המכאניקה של משחק הקלאס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תופעה פיזיקלית-מכנית פשוטה שהאינטואיציה שלי עדיין לא מצליחה לקבל: קחו גלגל אופניים עם ציר שבולט ממרכזו כמה סנטימטרים לכל צד. אם נניח רק צד אחד של הציר על האצבע שלי (כשמישור הגלגל ניצב לריצפה), ואז נעזוב את הגלגל, הוא כמובן ייפול. אבל אם נעשה את זה כשהגלגל מסתובב, הוא דווקא לא ייפול, וימשיך להסתובב כשהוא נתמך ע"י האצבע שלי רק מצידו האחד. הנה הדגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנפלאות התנע הזוויתי אליהן כיוונתי במעלה הפתיל. בכלל המכפלה הוקטורית הזאת לא מפסיקה להפתיע גם בהמשך הדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לMIT על איכות ורמת הציוד (כמו שנראה על פניו),1966(!),כיתה עצומה,3(לפחות) לוחות כתיבה ארגונומים,וציוד מרשים להדגמה...איזה כיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה למה שנקרא ''כיריים אינדוציה''. כך שלא טעית כל כך, רק הקדמת את זמנך. לגבי ''כיריים אינדוקציה'' ההסבר מסובך יותר מחוק אוהם. לא התעמקתי אבל נידמה לי ששהתנור מבוסס על כך שאם מעוררים שטף שדה מגנטי מעגלי (עם מאפיינים מסויימים) בתוך תווך מתכתי - חלק מהאנרגיה האצורה בשטף העגלי דולפת והופכת לאנרגיית חום ((אני מנחש שנטית לחשוב בכיוון זה ביחס לתנורי תיל-סליל). על שטף מגנטי בתוך תווך מתכתי והשפעתו האנרגטית לומדים בדרך כלל בכתה י''א במגמה ''ריאלית'' (לפחות סירס זמנסקי בספר על אלקטרומגנטיות לאחר הספר על חשמל בלבד, כל זאת על פי זכרון קלוש שלי, לא יודע מה קורה היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנור ספירלה אינו תנור אינדוקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על ספירלה אלא שטף מגנטי שיכול להיות מחוץ לספירלה. לא יודע איך מכוונים את זה אבל ככל הנראה תנור אנדוקציה מחולל שטף בתחתית כלי הבישול, השטף יוצר חום בתחתית כל הבישול ורק בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' Induction_cooking [Wikipedia] יותר יעיל ובטוח מכירה חשמלית רגילה, אבל דורש כלים עם תחתית מפלדה (או חומר פרומגנטי אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי מכניקה מסירס-זימנסקי הקלאסי, ועד היום אני זוכר אותו כאחד מספרי הלימוד הטובים שנתקלתי בהם. הקטע על תנע זויתי היה mind-blowing. למעשה, גם הפעם הראשונה שראינו איך אפשר לחשב במדויק איפה יפול פגז שאתה יורה היה מרשים. באשר לתנורי ספירלות, ששירתו אותנו במעונות דוקא בתואר הראשון, הם היו כר נרחב לניסויים מדעיים, בעיקר הניסוי שבעזרת סכין יפנית מקצר את הספירלה לסריג של התנור, ומגביר בכך את עוצמתה על החלק המקוצר. עד לנקודה שהיא נשרפת, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אחד מרגעי ההארה הזכורים לי מהתואר הראשון היה בתרגול הראשון בחדו"א: אההה, זה מה שעושים עם אינדוקציה!) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |