בתשובה להאייל האלמוני, 20/07/15 11:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שכחת שתל אביב עדיין, למרות שנדמה, אינה מגודרת. ערבים נכנסים לתל אביב כל יום ויש יהודים שיוצאים ממנה. לא רק ערבים מישובים שתל אביבי לא מכיר- אפילו שבח''ים, ועד לא מזמן גם ירדנים ומצרים עבדו בתל אביב. ולכן מדובים אנחנו לא מפחדים, מערבים כן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''שכחתי'', זה פשוט לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוכחות קשורה לפחד. כי אין סבירות לפגוש דובים וכו'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היא לא. נוכחות קשורה לשכיחות שקשורה לסיכוי שקשור לפחד. מאחר ואנחנו יודעים שהסיכוי נמוך, אין טעם לדבר על הנוכחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכוי נמוך לפגוש דוב מתבטא בפחד נמוך. נוכחות דוב בקרבתך = סיכוי גבוה יותר להפגע = פחד גבוה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות פגשתי שלושה ערבים - הם היו אחים במיון בבית-חולים. להערכתך, כמה פחדתי באותה סיטואציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם שם המשפחה שלך לא היה בר אלא כהנא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע ואין לי מושג. עד כמה זה רלוונטי וממתי הפכת לחסיד אנקדוטות? מקרה אחד של אדם אחד...אם היית מטופל ע"י עשרות אחים ערבים במקומות שונים וזמנים שונים היה לעדות ערך וגם אז נמוך כי בתי חולים בישראל הם חממות בכל הקשור לאחוות עמים והעדר פשיעה לאומנית. בתי חולים מהווים בעיני הוכחה שדו-קיום יהודי ערבי אפשרי כל עוד המטרה והכללים ברורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שאתה אוהב אנקדוטות... כוונתי הייתה שאין קשר ב''להתקל בערבי'', רוב האנשים ''נתקלים'' בערבים כל הזמן. רובם לא מפחדים מהם. בסימטה חשוכה ערבי גדול מפחיד בדיוק כמו יהודי גדול, ובריב על חניה יהודי מפחיד בדיוק כמו ערבי. כשהרופא שלך ערבי הוא לא מפחיד בדיוק כמו שהרופא שלך יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר אנקדוטות, בקופ''ח שלנו התחלפו רופאים במהלך השנים. ביניהם היו שלושה רופאי משפחה ערבים מעולים, סבלנים, קשובים ומקצועיים שכולם הצטערו כשעזבו. ולא רק שלא פחדנו, היתה נהירה של יהודים לתור אצלם הרבה יותר מאשר לשני הרופאים היהודים שעבדו במקביל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב אנקדוטות! בין השאר למדתי בעקבות הדיון הזה שאנקדוטה [ויקיפדיה] זה במקור משהו שמישהו מקיסריה (ויש שיאמרו: פלסטיני) רצה להסתיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך, לא להסתיר אלא לגלות - ובדרך הלגלוג. (ואחת האנקדוטות שאותו קיסרייני לגלג עליה היתה ההאשמה כאילו מייסדי קרתגו היו הגרגשים שברחו מפני יהושע בן נון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילון גלעד מפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הפחד (כשהוא רציונלי) הוא פונקציה של הסיכוי להפגע1 ולא "הסיכוי לפגוש". כשרוב האנשים פוגשים דוב בגן החיות הם לא מפחדים. 1 ושל עוצמת הפגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי להפגע ("איום"= מניע*יכולת) עולה ככל שאתה קרוב למחבל המתאבד. גם שמחבל מאחורי סורג ובריח הוא עדיין מפחיד לגבי רוב האנשים (עד כמה זה רציונלי?) ולכן אפילו נאורים לא יכנסו לתאו כדי לעשות שבת 1. כנ"ל לגבי דוב בתוך הכלוב. 1. אם המטרה לצלם דוקומנטרי להכפשת השב"כ וזוועות הכיבוש נזכה לשבת אחים גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים רציונלים לא יכנסו לכלוב של הדוב משום שאז הסיכוי להפגע מהדוב יעלה. איך שלא תהפוך את זה, הפחד הרציונלי הוא פונקציה של הסיכוי להפגע ולא של הקרבה. אנשים לא מפחדים מדובים בגני החיות (למרות שהם קרובים), אנשים מאד מפחדים מטיל גרעיני באיראן (למרות שהוא רחוק). נכון שהרבה פעמים הסיכוי להפגע הוא פונקציה של הקרבה, אבל ברגע שחישבנו את הסיכוי להפגע, מה הטעם לדבר על הקרבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב בוחר פניה לשום מקום 1. אנשים מפחדים מדובים (גם) בגן חיות כי הם ברור להם (מדיה) שאדם שנכנס לכלוב מסתכן. 1.אתה חושב שהציבור רציונלי? מי הזכיר אנשים רציונליים ולמה זה דרוש לדיון האם יהודים מפחדים מערבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פונה לשום מקום. תנסה להתרכז בתגובה לה אתה מגיב. אם אתה רוצה לטעון לפחד לא רציונלי, בבקשה, כבר היה לנו את הדיון הזה, אם אתה רוצה לטעון לפחד רציונלי (בו מתמקד הדיון הזה) אתה צריך להוכיח סיכון בפגיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתובב סביב הזנב של עצמך. תעצור שניה ותרים את המבט. כמו בנושא הדיון (פחד היהודים מערבים) אתה שוב מתעלם מהוכחות לסיכון בפגיעה ודורש פירוט שאותו לא תזהה כהוכחה. שוב הוכחת שבעיניך גדרות, חומות, כלובים, שומרים, פרוטוקול האכלה, שלטי אזהרה, עלוני מידע, סרטוני וידיאו, חשיפה לדיווחים שבהם המטפל נטרף ע"י דובים אינם מהווים הוכחות קבילות לטענת קיומו של פחד מדובים -ועוד לא דיברנו על פחד מנמרים. ברשותך האדיבה לפני שנגיע לכיכר ושוב תבחר בפניה ההיא, אסייר איתך בנבכי ההגדרות והנפש ההומיה. המילה פחד מתארת טריטוריה או אזור של תחושות בשפה הציונית. כדי שתוכל להבין בקלות, דמיין שמדובר במחלקת תאורה בחנות כלבו ענקית ובה כל מנורה היא תחושה. לכל תחושה יש מחיר ומספר קטלוגי קוסמולגי ורק לחלק קטן מהמנורות יש שם או כינוי נפוץ שידוע ללקוחות ולמוכרים. חלק מהמנורות והפנסים שזכו לשמות: חשש, בעתה, אימה, פחד רציונלי, בהלה, יראת שמים (בטעות) פחד לא רציונלי, המוצרים ממדף הפוביות ועוד עשרות אחרים. הפנסים והמנורות מנחים את דרכנו באפילת חיינו בעוצמות, צבעים ומועדים שונים. הפחד אני חושש, הוא התחושה והמניע החזק ביותר בחיי האדם ואתה רשאי לראות את העניין כאנקדוטה. בעוצמת אור חלשה איננו מודעים לקיומה של המנורה ובעוצמה חזקה אנחנו משותקים ואילמים כמוכים בסנוורים. חלק מהפחדים נעים באופן בלתי רצוני ומאירים לכל הכיוונים. מכיוון שמיקוד התאורה אינו מקובע והם חסרי צורה וצבע אור אחיד אין להם בשפה ייצוג. אם תרצה, פחדים נטולי שם. יש להם מחיר ומספר קטלוגי, אבל צריך להצביע עליהם כדי שהמוכר יבין למה אתה מתכוון. לעומתם יש פחדים מקובעים שמטילים אור על אובייקט מוגדר באופן רציף. זאת הסיבה שפחדים אלה זכו לכינויים. את שמותיהם אתה מכיר ומזהה: פחד גבהים, פחד מכרישים, פחד מערבים, קלסטרופוביה ...וכו'. עכשיו כשהדוגמא חקוקה על לוח הדיון אפשר להמשיך בדרכנו. אתה ויהונתן נכשלתם כשניסיתם לסייג את טענתי באופן דומה. בתחילה ניסית לתחום אזור (המנורות לא נמצאות בתל אביב) ועכשיו צירפת כמו יונתן את מימד הזמן (המנורות לא פועלות רוב הזמן). התיחום בזמן ובמקום או מצב המנורה (פועלת או כבויה) לא רלוונטי לשאלה האם היא קיימת. נשוב לכיכר המנורה והפעם נעקוב אחר השילוט וההנחיות: האם קיים דגם כזה בנפשם ההומיה של רוב היהודים במדינה? יש שם לדגם- הקונה והמוכר משתמשים בו ברגע זה. לדגם יש מחיר- יהודים לא קונים בסופרמרקט של הערבים והקימו גדרות שמונעות מהדוב להגיע ליהודי. לדגם יש מספר קטלוגי קוסמי ולפיו ניתן לזהות במערכת את היצרנית כאנטישמיות ערבית והיבואנית מזוהה כתרבות אלימה. היצרנית והיבואנית מזוהים ברמה הקוסמית מכיוון שעדיין פועלות מחוץ לגבולות ישראל ובעבר הצטרפו להיטלר, נגפו ביהודים שתחת חסותם וניסו להשמיד את המדינה היהודית מספר פעמים. הדגם מופעל באנרגיה הישרדותית דרך צינורות מידע שלא מפסיק לזרום במשך מאות שנים ומכאן שכיחותו ויעילותו. מכאן נובע שם הדגם. אבל האם הכינוי שניתן לדגם מוצדק (רציונלי או לא1)- האם המנורה מכוונת תמיד לאובייקט מוגדר? התשובה פשוטה. במדידת אור ממשטח המציאות מסתבר שהטרור וידויי האבנים והפשיעה הלאומנית והצהרות המנהיגים מכוונים לגזע היהודי -בלבד. שים לב לנורת האזהרה- אתה מכוון את הדיון למחוזות המגוחך. הקונה משלם מכיסו לשלטון כדי שינטרל את השפעת המנורה שלא קיימת ושבנוסף לא יבין מה הקשר בין הגדרות והכלובים להשפעת המנורה. 1. זה לא משנה במאומה את המציאות כפי שהיהודים חווים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסט שלך לא קוהורנטי. אני לא יודע אם זה בגלל שאתה מתקשה לנסח את החשבות שלך בצורה קוהורנטית או בגלל שאתה מתקשה לחשוב בצורה קוהורנטית. יהיה ההסבר אשר יהיה, נראה לי שהוא גם מסביר למה אתה מתקשה להבין את הנימוקים של אחרים. נסה להתרכז לרגע, אני מבין שזה חשוב לך (לא שאני מבין למה), ואני מבין שאתה מאד משוכנע שאתה צודק. מה לעשות, פאניקה ושכנוע עצמי לא משכנעים את רוב האנשים. צא מנקודת הנחה שהקוראים באייל הם מסוג האנשים שלא משתכנעים מטקסטים עמומים. כשאני קורא טקסט כמו ''לכל תחושה יש מחיר ומספר קטלוגי קוסמולגי ורק לחלק קטן מהמנורות יש שם או כינוי נפוץ שידוע ללקוחות ולמוכרים.'' הוא מקוטלג אצלי במגירת הבולשיט ויש סיכוי מסויים שגם מי שכתב אותם יקוטלג באותה מגירה (ובזה, אגב, אני לא גאה). במקום לשפוך עוד רצף של מילים שלא מתחברות לכלום, נסה להתייחס לעניין. נסה לקרוא את התגובה לה אתה מגיב, להבין מה רצה המגיב לומר, ולהתייחס למה שהוא אמר. אם אתה לא מבין (ובמקרה שלך זה לא ''אם'' אלא ''כש'') על תחזור על עצמך, נסה לברר מה הוא כתב ולמה הוא התכוון. אתה יכול לשאול, רבים ישמחו לעזור לך, אין בושה שלא להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הגזמת. אתה מבטל דברי האחר בניסיון עיקש שלא להבין נוהג בחוסר כנות מאעפן וכל זאת ממושב המתדיין הלגיטימי. המתדיין שאמור לנסות לברר או להבין מה נכון. אתם (אתה לא לבד וזאת לא סיבה לגאווה גדולה) בוחרים בפעם המי יודע כמה להתייחס לדרך הכתיבה, אלי, לפירושונים, לטעויות כתיב והקלדה וזה מעיד על טיבכם יותר מכל החוכמולוגיה והפילוסופיה בגרוש שהעליתם. וכן, אני מצפה ממך לאתיקה בסיסית ודיון אפקטיבי שעוסק בעיקר. לא בגלל מי שאתה, אלא בגלל המקום. גם אם אתה הוובמאסטר, המייסד או הבן של השכונה ממול -זה לא משנה דבר. אפשר למסמס כל דיון ע"י הצמדות לתפל וזה מה שאתה עושה לאורך כל הדיון -מתעסק בשטויות 1. ועוד דבר, אל תציג לי את "סוג הקוראים באייל" כשאין לך דרך לדעת מי רוב הקוראים ואל תעשה כמעשה סתם ותדבר בלשון רבים כדי לצבור נפח. רוצה לצאת גדול? תפסיק להיות קטנוני. 1. תל אביב, לא גוש דן- יכולה לטייל באזורים אחרים...וכמובן, קיבלת תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין. מנסה ולא מצליח. מה לעשות, כשהניסוח לא מוצלח קשה להבין. כשהמנסח הלא מוצלח בוחר פעם אחרי פעם לא לתקן את הניסוח הלא מוצלח שלו אלא להתחפר מאחוריו הוא רק מאבד את האמינות שלו. אני לא חושב שאני קטנוני. וכמובן, יכול להיות שאני טועה. אם ניקח, למשל, את תגובה 660115, מדובר על תגובה של כמעט 500 מילים, ואני לא חושב שיש בה משפט אחד מובן. מה זה, למשל, "המילה פחד מתארת טריטוריה או אזור של תחושות בשפה הציונית"? מה רצית להגיד? יש לך הזדמנות פז לנסח את עצמך מחדש. אני באמת מציע לך, קח את הזמן: שעה, יום, שבוע, נסה לחשוב על איך לנסח את מה שרצית להגיד בצורה נורמלית. לכולנו יש טעיות כתיב טעיות תחביר, טעויות הקלדה וכו' אבל, בכל זאת, מה אני אמור לעשות עם: "מכיוון שמיקוד התאורה אינו מקובע והם חסרי צורה וצבע אור אחיד אין להם בשפה ייצוג"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתחפר מאחורי אף ניסוח וכל טקסט אפשר לשפר ובכלל, לתפיסתי יש דברים חשובים יותר. אם תעלה את הקוהרנטיות ב-300% ותוריד את האתיקה הבסיסית ב-30% די מהר תגלה שלא יישאר למקום זכר. כשאתה כותב 'אני מנסה להבין' ואני ממש לא מאמין לך, זאת בעיה. אפשר להחליט שהבעיה שלי ולסגור עניין אבל אתה בא בדרישות והפער בין מה שאתה מבקש מאחרים לבין התרבות הדיונית שהפגנת צורם לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הסיכוי להיפגע: אתה היית מוכן להתאשפז במחלקה בבית חולים שבה עובדים שלושה אחים שרוצים להרוג אותך? אם נשים בצד את עניין המניע (והרי כל הדיון הזה לא מתייחס ברצינות לעניין המניע), לצוות הרפואי בבית חולים יש מספיק הזדמנויות לגרום נזק לאושפיזין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה. אם הבנתי את השאלה נכון: הייתי מעדיף להתאשפז במחלקה בבית חולים עם 0 אחים שרוצים להרוג אותי על פני מחלקה בבית חולים עם 3 אחים שרוצים להרוג אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי להפגע עולה בקירבה פיסית. הנמרים והנחשים בכלובי זכוכית ועדיין תראה בקרבתם ביטויים קלאסיים של פחד שלא תמצא בקרבת הברבורים באגם. (מאווזים וברבורים פחות מפחדים למרות שהם יכולים לתקוף ואפילו להטיל אימה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. כן, הסיכוי להפגע הוא לרוב פונקציה עולה של המרחק הפיזי. אם היינו צריכים להעריך את הסיכוי להפגע אולי היינו נדרשים גם לחשב רוחק ממוצע וכו', אבל, כבר עשו לנו את העבודה, אנחנו יודעים מה הסיכוי להפגע מיהודי ומה הסיכוי להפגע מערבי, ומי מהם גדול יותר, לכן אין צורך להעריך, יש לנו את המידע המדוייק. כל מה שצריך זה להפסיק להתווכח אם המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעוות את הגדרת הסיכוי כדי לשלול פחד ועדיין קונה בגושדן. אני יכול לשער מה איך היית מגיב אילו התבקשת לעריך את הסיכוי שמחבל יהודי יתפוצץ לידך לעומת מחבל ערבי: -זה לא מפחיד כי המחבלים בכלא ואלא שלא נתפסו ע"י השב"כ לא הגדיר כמחבלים. - רוב האנשים לא נמצא רוב הזמן באוטובוס. - מתאונות מתים יותר. - גדר ההפרדה לא מוכיחה שיש פחד מפיגועים. - לא ניתן להוכיח בוודאות את מניע (אללה ירחם) ולכן לא ניתן לדעת שמדובר ברצח בכוונה תחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי צורך לעוות שום דבר. כזכור, אני לא קונה בגוש דן. אין ספק שהסיכוי שמחבל יהודי יתפוצץ לידי קטן משמעותית מהסיכוי שמחבל ערבי יתפוצץ לידי, אף אחד לא טען אחרת. שים לב שלכל אורך הדיון אתה היחיד שמחפש תירוצים כשמציאות לא מתאימה לו. על תניח שכולנו כמוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |