בתשובה לצפריר כהן, 06/07/15 7:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מעתיק את הפסוק המקורי מתוך האתר של מכון ממרא: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ--כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ." הבחור ראה סערה, ובסערה היו עננים, והתלקחות מאירה - אבל לא כמו האש בלפידים שהוא מזכיר בהמשך, אלא כעין החשמל. אני מבין שהבחרו ראה סערת ברקים. אחרת, מה הקשר ענן? ואם אש, ברור שיש נגה. אבל הוא רצה להגיד לנו שזה לא סתם אש. ניתן גם לעיין בכמה ממפרשי המקרא על הפסוק. ראה כיצד רש"י והמצודות מנסים לתאר את החשמל. זה לא ענבר - מה שבטוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענבר, אלא כעין הענבר. משהו בצבע של הענבר. זה לפחות מה שהשיבעים חשבו. אבל הענבר איננו שאלתנו. גם פונדמנטליסט יהיה חייב להודות שאף אחד מהפרשנים שמביא ויקיציטוט לא טוען ש"חשמל" פירושו ברק. הקישור הזה נעשה הרבה יותר מאוחר, בידי מחדשי השפה העברית, שחיפשו מילה מן המקורות עבור חוכמת-הגויים החדשה הזו, שמדליקה נורות. יש פונדמנטליסטים יהודים שמאמינים שאדם הראשון דיבר עברית עם חווה אימנו. יש ביניהם ויכוחים עם זה היה במבטא אשכנזי או ספרדי או תימני. אבל כל השאר יודעים ששפות - ועברית בתוכן - משתנות ומתעדכנות. היום יש דיפרנציאציה בין אמן לאומן, שרש"י לא הכיר ולא יכול היה לדמיין. תתגברו. אגב, מה זה "לפתן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לדעת מה השבעים חשבו, היות ולא ברור לי למה כינו את הענבר אלקטרון, ולמה בחרו במילה אלקטרון לתאר את החשמל. אולי הפרשנים כן טענו שזה לא ברק אלא הכוח שיוצר את הברק? מה היה לנו שם? אחד שהיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל וחישמלה לו את הצורה (רש"י). חשמל הוא דבר קרוב לאש. מעין אש (עדיין רש"י). יש זוהר מעין חשמל(עדיין רש"י) ואחרי שהוא מנסה להסביר מה זה הדבר הזה שהוא כעין אש ומזהיר כל כך, הוא אומר "ולא נודע מהו". אין להם את ההבנה בכוח הזה. המצודות מסביר פעמיים. פעם אחת במצודת דוד: החשמל הוא אש מזוקקת שלא נראית לעין וזזה במהירות עד שלא ניתן להשיגה, ובשונה מהאש הרגילה המפצפצת, החשמל "בוער" בשקט. מצודת ציון: אש מזוקקת ללא עשן וללא רעש. יש לך מושג מה הם תיארו שם, אם לא חשמל? לפתן זה לא תוספת ללפת בה את הפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך כל מושגי חזון המרכבה של יחזקאל קיבלו חיים משל עצמם במה שנקרא "ספרות המרכבה". ספרות זו נוצרה בצד הספרות התלמודית ודי ברור שלפחות חלק מכותבי התלמוד הכירו את מושגיה. לכן בספרות התלמודית "חשמל" מופיע כמהות עצמאית שקשורה למרכבה האלוהית (כולל סיפור על מישהו שדרש בחשמל והחשמל הרגו). כל מה שכתוב בספר יחזקאל הוא שיש דברים זוהרים או מבהיקים "כעין החשמל" (ובמקום אחר: "כעין החשמלה"). במקור לא ברור שאכן כוונת מתרגמי תרגום השבעים הייתה לענבר. יכול להיות שהם התכוונו לאלקטרום - סגסוגת של זהב וכסף, שיש לה צבע ובוהק מתאימים. "אלקטרון" זה ענבר ביוונית. קרא שוב את שני הקישורים מלמעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה אומר שהשבעים התכוונו שהחשמל הוא סוג של בוהק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ובכל מקרה: רק תאור ולא עצם עצמאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאה השמונה עשרה כבר ידעו על תופשעת החשמל אבל לא קישרו אותה לברקים. ברקים ניתפסו ככוח עליון וממסמכים מאותה תקופה בניו אינגלנד עולה שאם ברק היכה בבית וגרם לשריפה הכבאים היו מכבים את השריפות בבתים הסמוכים אך לא בבית שנפגע. המשבה היתה שהברק היה ענישה אלוהית לחוטאים שגרו בבית שנשרף. הסדר התאולוגי הזה קועקע באותו יום שבנג'מין פרנקלין יחד עם בנו וויליאם ערך את הניסוי המפורסם עם העפיפון והמפתח (למרות שכמה חוקרים העלו ספק אם באמת הוא ערך את הניסוי). הניסוי הראה שברק הוא התפרקות חשמלית. בעקבות הניסוי הזה ואחרים פרנקלין המליץ להוסיף לכל בית כליא ברק ובכך הפקיע מהדת עוד תחום של דעות קדומות וחוסר ידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, אבל הם לא זיהו את הברקים עם החשמל המקראי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בנושא: היום ברק זו תופעה שקל לנו מאוד להבין ולדמיין. בטבע ברק הוא תופעה נדירה יחסית ואני מניח שאנשים לא נתקלו בה מספיק מקרוב. היום קל לנו ליצור ברקים כאוות נפשינו. נכון שלכל מיני אלים (זאוס, בעל, ועוד) היו גם ברקים בארסנל. אבל דווקא בתנך לא זכור לי שימוש קטלני בברקים. יש כמה מקרים של אש מהשמיים (בהקשר לפולחן, שבו מובערת אש על המזבח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדברי חז"ל על מכת ברד, הם אומרים שעם הברד ירדה אש משמים. אני תוהה אם הברד היה אפוף אש, או שאלה היו ברקים מבעירים. ככה או ככה זה אש משמים. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. התאור קיים באוויר, עצמאי בלי מושא לחול עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מושג מה הם תיארו שם, אם לא חשמל? לא ממש. מקריאה ביקורתית של דבריהם, לא נראה שהם מאופסים על עצמם או מסכימים ביניהם. לא שאני מאשימה אותם - הם כתבו את דבריהם אלף ומשהו שנים אחרי שאיזה עיראקי אקצנטרי השתמש במילים משונות לתאר תופעות משוגעות. אני גם לא מאשימה את מחיי השפה העברית שהדביקו למילה הנדירה והבלתי-שימושית "חשמל" משמעות חדשה ויפה שמסתדרת-בערך עם ההקשר המקורי. אני כן מאשימה פונדמנטליסטים צרי-אופקים שבטוחים שתפיסת-העולם שלהם ומשמעויות המילים בשפתם זהות לאלה של אנשים שחיו לפני מאה דורות. הם משקרים לעצמם - שהאמת היחידה בידיהם בזכות שרשרת מסירה רציפה של צדיקים יודעי-כל. אבל האמת איננה כזו. מילים משנות את משמעותן באופן טבעי או מלאכותי. הפרשנים שצוטטו שיערו השערות מבולבלות, ונדרשת שכבת פרשנות נוספת כדי לאחד אותן. רק קנאי סומא לא יראה זאת. דבר אחד ברור מכל - אף אחד מהפרשנים לא חשב שחשמל הוא ברק. אילו מי מהם היה חושב כך, הוא היה טורח להשתמש במילה הפשוטה "ברק" בפרשנות. רש"י לא מתבייש לעשות זאת כמה פסוקים בהמשך. ____ לפתן, אוכלים בתחילת הארוחה, או בסופה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מודה שאין לך מושג מה הם ניסו לתאר. אם אין לך מושג, מי אמר לך שהם לא ניסו לתאר חשמל? איך אדם שלא מכיר את החשמל בצורה אותה אנו מכירים, יכול לתאר אותו? אני חוזר ומזכיר. אין הכרח שמדובר בברק עצמו, אלא בכוח היוצר את הברק. _____________ לכאורה, עם הפת (עם הלאפה, שהיא פת שניתן ללפת. וכך נראה לי נראתה המצה של הלל הזקן). באותם ימים הלפתן נקרא "מן", וכך נראה מדברי המשנה במסכת פסחים - אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר חוזר ומזכיר, אין ספק ש''חשמל'' איננו ברק בעיניהם. אילו היה - היו אומרים כך במפורש. הם לא תיארו את הכוח האלקטרומגנטי הקרוי בפינו ''חשמל'', מכיוון שלא היה להם שמץ של מושג עליו. הערלים גלווני ומקסוול טרם נולדו, והתופעה לא היתה מוכרת לאנושות. הם פשוט לא ידעו על מה ממלמל יחזקאל. קורה. לא נורא. ככה זה בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יחזקאל התכוון לכך שבעת סופת ברקים, אם אתה לא חש למצוא מסתור, הברק מל, או עשוי למול את עורלך, או לקפד את ראשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שציטטתי בהודעות הקודמות מפרשים שמזכירים שהדבר אינו ידוע. הם מודים ומספרים שעניין החשמל הוא לא דבר מוכר, ולכן כל ההתפתלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, יש ביננו הסכמה על השולי: יחזקאל אמר מילה לפני 2500 שנים, המשמעות של המילה אבדה לפני 1000 שנים, ומשמעות חדשה הודבקה לפני 100 שנים. המשמעות החדשה נשמעת טבעית, יומיומית וברורה מאליה. אבל הקשר שלה ליחזקאל רופף-עד-בלתי-קיים. המשמעות של מילים וביטויים משתנה עם הדורות. בכל דור אנו חייבים לפרש אותן מחדש. לעתים נולדים מושגים חדשים (כגון אומנות, או חשמל) ואנו טוענים אותם על גבי מילים חדשות או מחודשות. אבל יש לכך נגזרת רדיקלית יותר: המילה ומשמעותה לעולם אינן עומדות בזכות עצמן. הן מתקיימות בתוך הקשר. הניסיון של קנאים לטעון שרשעותם נובעת רק מההלכה הוא שקרי, כי ההלכה יכולה להכיל גם את הטוב - עם קצת מאמץ פרשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה סלע המחלוקת. אני טוען שגם אם אין לנו דרך לוודא שהמשמעות זהה לחלוטין, אין לפסול על הסף אפשרות כזו. הכי קל לומר שאז לא הכירו את החשמל, לכן לא מדובר על אותו כוח שאנו מכירים. אבל מדובר שם על הרבה דברים אחרים שגם כיום אנחנו לא מכירים. נדמה לי ששורש המחלוקת נעוץ בשאלה האם אנו מסתכלים על יחזקאל כנביא וחוזה שבאמת ראה את מעשה מרכבה, או שאנו מסתכלים עליו כעל תמהוני והוזה שהשפיע מדמיונותיו על הכתב. אם השפיע מדמיונותיו על הכתב, פחות סביר שיש קשר אמיתי. אם היה נביא וחוזה, היה לו ידע נסתר, והיכרות עם שלל כוחות שחלקם לא הצלחנו למדוד ולהשיג עד היום. ואין זה מן הנמנע שהוא הכיר כוח הגלום בטבע, הרבה לפני שהמדע הצליח לתפוס, למדוד ולשלוט בו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |