|
||||
|
||||
א. נכון. לא כתוב שהיו להן 2 ראשים, זנב וקרניים. ולכן חשוב להבין אם חז"ל בדו מדעתם או שלא בדו מדעתם. למשל, עצי הסמארטפונים זה דבר שלגמרי בדית מדעתך. בנוגע לחז"ל, יש מקום לומר שהיה להם ידע שאין לך. מסורת שקיבלו מאבותיהם ורבותיהם, דרש שלמדו מהפסוקים וכו', ולכן הם ידעו לומר לך מה מוצאה של רות המואביה. בשונה מאיתנו שאנו חיים כאלפיים שנה אחריהם, ואנו מפקפקים במסורת שקיבלנו מהם, ולכן מפקפקים עוד יותר במסורת שהם קיבלו מרבותיהם. ב. למה את בטוחה שאילו היו בנות מלך, המקרא היה מציין את זה? אולי זה פחות חשוב לעלילה או למסר? טוב. לפחות לא באו כדארפורים. הם באו כאצולה זרה או משהו כזה. ואם תאמצי לך גישה של ביקורת המקרא, אולי יבצר ממך להבין איך "בפוליטיקה של המזרח הקדום" העברים חשובים יותר מהמואבים. אבל אם נקבל את הסיפור התנ"כי שבו עגלון מלך מואב שומע מאהוד בן גרא שיש לו מסר מאלוהי העברים והוא קופץ לדום, אין זה מן הנמנע שעגלון (או בנו/נכדו - תלוי בגרסה) יראה לו לכבוד להתחתן עם משפחה חשובה מעם העברים. וכמובן הסיפור הוא בימי שפוט השופטים, כשה' נתנם ביד אלה ואלה ואלה, אבל כל פעם גם ה' הקים להם שופט שהביס את "אלה". ואולי דווקא הניסוח שלך מסביר. "ויתנם ביד אלה". כמו בדוגמה של עגלון מלך מואב, אולי "אלה" ידעו שהסיבה היחידה שהם יכולים לנגוש בעברים, זה כי הם ניתנו בידם משמים. כן. הדבקות במלכים. נניח שמלכי-צדק היה מלך שלם ולא מלך ירושלים - הוא עדיין מלך. והוא כהן לאל עליון, ולא לאל כנעני שקראת עליו בספרי ההיסטוריה. אחרי הכל, זה התנ"ך, וכשהתנ"ך כותב אל עליון, הוא מתכוון לאלוהי העברים/הקב"ה/האל היחיד... נו טוב, את יודעת על מי אני מדבר. מי מינה את מלכי-צדק לכהנו של אל עליון? איך הוא קשור לאברהם? אז גם את זה בדו חז"ל מליבם? אם כן, אמרי לי את: מה הם לא בדו? היחס לבני הערובה היה משתנה בהתאם ליחסים בין הצדדים. בני חסות היו משרתים את נותן החסות. כופר, זה עניין אחר. אז נניח שפרעה נתן את בתו ככופר לאלוהי אברהם או לאברהם נשיא האלוהים שכמעט הביא כליה עליו ועל בני ביתו. הרי אם נקבל את הסיפור התנ"כי, זה לא עניין פשוט מה שקרה שם, ופרעה עצמו הכיר בכך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |