|
||||
|
||||
אני מוכרח להודות שקשה לי לקרוא את הקטע בו הוא מסביר על החלשים המתאגדים ומנצחים את החזק בערמתם בלי לחשוב על הגזעים הנחותים שכובלים את ידיו של הגזע העליון בתחבולותיהם השפלות ובמוסר העבדים שהם כופים עליו. |
|
||||
|
||||
כן, כנראה ש-Bane שואב מהפילוסופיה של ניטשה. בסה"כ מוסר העבדים, או המוסר הנוצרי, הוא המוסר של ה-Jedi, ומוסר האדונים, או המוסר הנאצי, הוא המוסר של ה-Sith. האינדיבידואליזם של ה-Sith דומה לכמיהה להופעתו של ה"על-אדם" של ניטשה, הפיהרר של הנאצים, ולא האידיבידואליזם הליברלי של איין ראנד. יש לדעתי אנלוגיה גדולה וחשובה יותר מזו שהזכרת. התלמידים החלשים יכולים בכוח מספרם להביס את המורה החזק, וכך לנוון את ה-Sith. אבל העיקר הוא שחסידי המוסר הנוצרי והליברלים רבים יותר מבעלי המוסר של האדונים, ולכן מוסר העבדים שולט. העדר גדול, והאדונים מעטים - כפי שיש הרבה Jedi ומעט Sith. אני מהרהר כרגע שדמותו של Lord Kaan, מנהיג ה-Sith ש-Bane מורד בו, מבוססת על דמותו של אדולף היטלר. קיימת תפיסה עממית של היטלר כמטורף שהצליח "להפנט" את העם הגרמני ולגרור אותו למלחמה עד לחורבן המוחלט. Kaan שבספר מתאים למודל הזה. האסטרטגיה של Kaan לנצח את ה-Jedi היא לצאת מולם במערכה צבאית גלוייה כפי שעשה היטלר. אבל גרמניה נכשלה לא מפני שהצבא הגרמני היה איכותי פחות, או העם הגרמני לא הייה מגוייס מספיק לאידאולוגיה הנאצית. גרמניה נכשלה מפני שאוייביה היו רבים מדי. Bane מהרהר: Kaan had perverted the entire Sith order, transforming it into a sickly assemblage of mewling sycophants. He had tricked them all into believing they could achieve victory over the Jedi through martial might, but Bane knew better. The Jedi were many, and they gained strength when united against a common foe: that was the nature of the light side. The key to defeating them wasn’t fleets or armies. Secrecy and deception were the weapons to bring them down. Victory could only come through subtlety and cunning. האם דרכו של Bane - השחתה ומניפולציה מאחורי הקלעים - אנלוגית לאופן שבו פועלים גורמים מסויימים בפוליטיקה הבינלאומית? (מישהו אמר George Soros?)
|
|
||||
|
||||
"המוסר הנאצי, הוא המוסר של ה-Sith", כתבת, וגם כתבת שבן-גוריון וז'בוטינסקי הם בעלי המוסר הזה. מה יאה, לעג, ליגלוג או בכי מרורים? |
|
||||
|
||||
לא כתבתי שום דבר על המוסר שלהם, כתבתי שהיו קרובים ל-Sith יותר מל-Jedi, ומובן שהדברים נכתבו בפחות מרצינות גמורה. כוונתי הייתה ששניהם היו מנהיגים שהבינו את המציאות כמציאות של מאבק כוחני - גם במאבק פוליטי בין פלגים בתנועה הציונית, וגם במאבק הלאומי של העם היהודי. השתעשעתי במחשבה שה-Sith היו רואים בבן גוריון את המוצלח יותר מבין השניים. בזמן כתיבת אותה תגובה לא חשבתי על הפרשנות הנאצית של ה-Sith, ובוודאי לא על הקשר הטרנזיטיבי, שיווצר מאוחר יותר כתוצאה מתגובה מאוחרת יותר שלי, בין בן-גוריון והנאצים. בסדר, זו הייתה שטות, ואתה רשאי לסמן לעצמך "וי" - תפסת אותי בשטות. (ליבי אומר לי שככל שפתיל ה-Star Wars יתארך, אני עתיד לפלוט עוד הרבה שטויות). |
|
||||
|
||||
אני מעריך ומודה לך על התשובה הכנה. |
|
||||
|
||||
יומולדת שמח, האדונים ג'דיי. |
|
||||
|
||||
זו ברכה אישית אמיתית, או הודעה שמופצת לכל הלקוחות הנאמנים של משרד האדונים ג'דיי? תודה, רון:-) |
|
||||
|
||||
===>"האינדיבידואליזם של ה-Sith דומה לכמיהה להופעתו של ה"על-אדם" של ניטשה, הפיהרר של הנאצים, ולא האידיבידואליזם הליברלי של איין ראנד." זה קצת עירבוביה. אני דווקא שמעתי שראנד וניטשה שותפים לביקורת על תורת המוסר האלטרואיסטי "הנוצרי". ויש שרואים בגיבורים האנוכיים של ראנד את ה"על-אדם" של ניטשה. התיאוריות של שניהם מוקיעות אידיאולוגיות קולקטיביסטיות כמו זו של הנאצים (או הבולשביקים) או תורות לאומניות אחרות. אז ראנד וניטשה הרבה יותר קרובים זה לזו - במסקנותיהם לגבי החיים הראוים - מאשר ניטשה והיטלר. מה שבכל זאת מבדיל בינהם הוא המניעים: ניטשה חשב (כשהוא חשב ולא היגג) שהשאיפה לכוח היא אינסטינקט ו"על-אדם" הוא מי שמשתחרר מכבלי המוסר החברתי, נותן דרור לאינסטינקט הזה ופעל על פיו (גם על חשבון אחרים). ראנד סולדת מהרעיון הזה. "העל-אדם" שלה מטיל מגבלות על יצריו ופועל "על פי השכל" - לא על פי האינסטינקט והשאיפה לכוח. |
|
||||
|
||||
ראנד עוסקת בזכותו של הפרט לחירות. ראנד לא התנגדה לאלטרואיזם, היא התנגדה לכפייה של אלטרואיזם ע"י המדינה. ראנד התנגדה לאלימות. ראנד הייתה מעוניינת בטובת הכלל, והאמינה שהאינדיבידואליזם הכלכלי שבו דגלה משרת את טובת הכלל. ניטשה בז לרוב האוכלוסיה, וראה בה עדר של כבשים, לחיים שלהם לא היה ערך בעיניו. ניטשה ראה בחיוב טבח המוני בני אדם במלחמה, במיוחד אם הדבר יהיה לטובת רווחתו של גזע עליון של בני אדם. שיפור הגזע הוא מטרה קולקטיביסטית. ניטשה יחס אמנם חשיבות גדולה ליחידי סגולה מעטים (כפי ש-Bane רואה את עצמו), והרטוריקה המהללת את המימוש העצמי שלהם נשמעת כמו אינדיבידואליזם. אבל אינדיבידואליזם זה הוא רק לחזקים ועל חשבון החלשים. Bane אומר: "The dark side will devour those who lack the power to control it," Bane agreed. "It's a fierce storm of emotion that annihilates anything in its path. אפילו אותם יחידי סגולה, על פי ניטשה, אינם מטרה לשמה, אלא כלי לשפר את הגזע. בסופו של דבר ניטשה הוא קולקטיביסט. המציאות של ניטשה היא מציאות של מאבק בין קולקטיבים. זו הסיבה שהנאצים אימצו אותו.It lays waste to the weak and unworthy. "But those who are strong," he added, "can ride the storm winds to unfathomable heights. They can unlock their true potential; they can sever the chains that bind them; they can dominate the world around them. Only those with the power to control the dark side can ever truly be free." אגב, כרגע כשאני חושב על זה, גם ה-Sith הם קולקטיביסטים. "The rule of two" של Bane קובע שיהיו תמיד רק שני Sith: מורה ותלמיד. מטרתו של התלמיד להרוג את המורה, לתפוס את מקומו ולמצוא לעצמו תלמיד חדש. איזה עניין יש למורה לחפש תלמיד בעל פוטנציאל לעלות עליו, ולהכשיר אותו כדי שלבסוף התלמיד יהפוך לאוייב? זו דוקטרינה שנועדה לשפר את ה-Sith. המורה הוא אידאליסט שמוכן להקריב את עצמו לטובת סוג זה של "שיפור הגזע". בנקודה מסויימת Bane מוצא את עצמו חסר אונים, ואז הוא מאיץ בתלמידתו Zannah לחסל אותו, ולתפוס את מקומו: Bane's eyes opened a few seconds later, burning with a fierce intensity. Zannah מסרבת, יש לה תחבולה שמאפשרת להם להמלט, ומאוחר יותר מסבירה ל-Bane מה קרה."Darth Zannah, you are my apprentice. The heir to my legacy. You can still claim the destiny that is yours by right. You can still ascend to the rank of Sith Master." He was speaking louder now, his strength slowly returning. Zannah wondered if the men outside could hear him. "Take your lightsaber and strike me down! Claim my title as your own. Slay the others and flee this place before the Jedi arrive. Seek out a new apprentice. Keep our Order alive " "You have done well, Zannah" he said, his ever-cunning mind filling in the blanks enough for him to surmise what she had done. She smiled at the compliment. מדוע Bane לא הורג את Zannah כשהוא עדיין חזק ממנה? מפני ש-Bane לא פעול ממניעים אנוכיים, אלא לטובת ה"גזע".
"I underestimated you," he continued. "Had I known your plans, I would never have asked you to kill me." "You still have much to teach me " Zannah reminded him. "I will continue to study at your feet, Master. I will learn from your wisdom. I will discover your secrets, unlocking them one by one until everything you know-all your knowledge and all your power-is mine. And once you are no longer of use to me, I will destroy you." Bane raised an eyebrow at her words, and she could tell he approved. Her ambition was good; it would give her power. Her talents and abilities would continue to grow. In time, she would challenge her Master for the right to rule, and only the stronger would survive. It was inevitable. It was the way of the Sith. "One day I will surpass you," Zannah warned him. "And on that day I will kill you, Lord Bane. But that day is not today." |
|
||||
|
||||
על Bane אין לי מושג. אז מה שתגיד. אבל על ניטשה ה"קולקטיביסט"....(מה שאמרת לרון על התמשכות הפתיל הזה): מתוך ויקי: "רעיונותיו של ניטשה אומצו בהתלהבות על ידי הפשיסטים והנאצים. אחותו של ניטשה, שערכה מתוך קטעי עזבונו את הספר "הרצון לעוצמה", נישאה לאחד ממבשרי הנאציזם והאנטישמיות המודרנית, ברנרד פֶרסטר. תחת השפעתו קירבה את רעיונותיו של ניטשה לחוגים לאומניים ואנטישמיים בניגוד לדעת אחיה, שהיה ממתנגדי הלאומנות." ובהארץ:" יחסו של ניטשה ללאומיות ולמדינה היה שלילי בדרך כלל; את הלאומיות הגרמנית כינה "המפלצת הקרה", אבל האינדיבידואליזם הקיצוני שלו היה מנוגד לכל אופן של קולקטיביזם. ועם זאת, נציגיהן של תנועות לאומיות רבות (ובכלל זה גם כמה נציגים של הציונות) מצאו בניטשה את מקור ההשראה להתחדשות לאומית "אותנטית". צעירים מזרח-אירופים רבים מצאו בכתבי ניטשה את הקריאה לפריקת עולו של הסדר הישן (דהיינו, כבלי האימפריה האוסטרו-הונגרית) ואת התקווה להרואיות מיתית." |
|
||||
|
||||
הענין הוא שהפילוסופיה של ניטשה שמתיחסת ליחידים, יכולה לשמש את מי שרואה את הקולקטיבים כיחידים שביניהם מתנהל העימות להצדיק את דריסת קולקטיב אחד על ידי זה ''הנעלה'' עליו כביכול. קשה להאמין שניטשה לא ראה את האפשרות הזו. |
|
||||
|
||||
כמעט כל פילוסופיה - ובמיוחד כזו שכתובה בהגיגים ולא בטיעונים מובנים - יכולה לשמש כל אחד שרוצה לעוות אותה. הרי כבר שמעת כאן שהרצל לא היה ציוני, שבן-גוריון וז'בוטינסקי היו Sith כמו הנאצים... ואפשר להמשיך לערבב מילים כאוות נפשך. אני חושב שניטשה לא רק שראה את האפשרות הזו אלא אפילו ניסה - כמיטב יכולתו - להבהיר את עמדתו ולבדל אותה ממה שהלאומנים עומדים לעשות ממנה. ראה למשל, האינטרנט מלא בכאלו: Section VIII of Beyond Good and Evil, titled "Peoples and Fatherlands", criticized pan-Germanism and patriotism, advocating instead the unification of Europe (§256, etc.). In Ecce Homo (1888), he criticized the "German nation", its "will to power (to Empire, to Reich)", thus underscoring an easy misinterpretation of the Wille zur Macht, the conception of Germans as a "race", the "anti-Semitic way of writing history", or of writing "history conform to the German Empire," and stigmatized "nationalism, this national neurosis from which Europe is sick", this "small politics". צריך לזכור שניטשה חי וכתב בתקופה שאחרי אביב העמים, שלמרות שנכשלה, הציתה באירופה גל של לאומנות, שהביאו בין היתר להיווצרות מדינת הלאום הפאן-הגרמנית (וגם ללאומיות יהודית = הציונות, ואפילו את הלאומיות ההודית). הויכוח על הלאומיות הגרמנית בתקופת חייו של ניטשה היה פוליטיקה אקטואלית - כמו שעכשיו אצלנו בין ימין לשמאל (מדיני). בויכוח הזה, ניטשה היה בברור שמאלני, אולי קיצוני. כאן היו קוראים לו "פוסט ציוני" בוגד. הטריק שכמה שנים אחר-כך תועמלנים מומחים לקחו איזה שבב מדבריו ועיוותו את זה לתמיכה בלאומנות, לא מפתיע. (אפשר להניח שבעוד 50 שנה מישהו יגיד שעמוס עוז היה בעצם לאומן). תועמלנים עושים את זה גם היום, למשל כשהם מערבבים את משנתו של הרצל עם זו של הרב קוק וקובעים שהאחרון הוא "ציוני אמיתי".
|
|
||||
|
||||
לא הזכרתי לאומנות. אין לי מה להוסיף חוץ מהבעת תדהמה למשקל שאתה מיחס למאמר מ"הארץ". מדוע אתה לא מתיחס עניינית למה שכן כתבתי? ניטשה הוא אליטיסט. הוא מהלל ומקלס את האידיבידואליזם של אותו "על-אדם" אידאלי שלו. הפיהרר קובע את ערכיו בעצמו ולא מחוייב לשום נורמה. יש לו אוטונומיה מלאה. זו דמותו של האדם האידאלי. לכן כתבתי שניטשה נשמע כמו אינדיבידואליסט. שאר ה"עדר" נדרש להקרבה למען הגזע, לטובת ה"על-אדם" או סתם לשם תפארת המלחמה. לכן קשה לי לראות בניטשה אידיבידואליסט. איו לניטשה מערכת מוסרית אחת לכל בני האדם. לעל-אדם יש זכויות ואוטונומיה בלתי מוגבלת והוא קובע מה טוב ומה רע, והשאר חייבים בהקרבה וציות. הוא כותב זאת במפורש. חפש בבקשה בגוגל ספרים: my philosophy aims at ordering of rank not an individualistic morality חפש בבקשה Mankind in the mass sacrificed to the prosperity of a single stronger species of man—that would be an advance. הקרבת המונים למען גזע חזק, לא מתיישבת אצלי עם אידיבידואליזם. ועוד על הקרבה של הפרט למען ה"מטרה": one must learn to sacrifice many and to take one's cause seriously enough not to spare men. ועוד ברבריות ואריות, וחלומות על טבח ורצח המונים. One can not fail to see at the bottom of all these noble races the beast of prey, the splendid blond beast prowling about avidly in search of spoil and victory; this hidden core needs to erupt from time to time, the animal has to get out again and go back to the wilderness מלחמות הכרחיות ל"קידמה" האנושית, אבל בתנאי שישפך הרבה דם.some pack of blond beasts of prey, a conqueror- and master-race which, organized for war and with the force to organize unhesitatingly lays its terrible claws upon a populace perhaps tremendously superior in numbers but still formless and wandering. “The beginnings of everything great on earth [are] soaked in blood thoroughly and for a long time.” לסיכום (בפעם השלישית...), ניטשה דורש מרוב החברה - גם אלה ששפר גורלם להשתייך לגזע האדונים - להקריב את עצמם למען טובת הגזע. זו לא תורה אינדיבידואליסטית. אצל ניטשה מלחמה היא ארוע מפואר, הכרחי, מרכזי - אפילו מלחמה לשמה. מלחמה היא ארוע קולקטיביסטי. זו דעתי.אל תזלזל ב-Darth Bane. אני הבחנתי בזילזול. אתה יודע מה היה קורה אם ניטשה היה נפגש עם Darth Bane? אם ניטשה היה מתחיל לבלבל ל-Bane את המוח, Bane היה מועך את ניטשה כמו ג'וק. ל-Bane היה נסיון עם אנשים מהסוג של ניטשה, עם כל מיני חובבי הצד האפל, אספני ממורביליה של ה-Sith, אנשים שמתחפשים ל-Sith, אנשים שבמפגשים שלהם מכנים זה את זה בתואר "Sith". בשביל Bane קשקשנים חלושים כמו ניטשה הם חרקים חסרי חשיבות. ניטשה היה איש קטן עם שפם גדול. Bane היה "הדבר האמיתי". |
|
||||
|
||||
"אין לניטשה מערכת מוסרית אחת...", האמנם? העניין הוא שניטשה העמיד, והוא לא הראשון כמובן, את המוסר עצמו אל מול החיים עצמם. מנקודת מבטו של המוסר, במציאות שבה קיים סבל שהיא מציאות חיי אדם, הסבל מרשיע הוא גינוי לחיים עצמם. ניטשה ניסה למצוא מוצא ממצב שבו האדם התדרדר למצב חולני בו הסבל הוא טענה כנגד החיים עצמם. המוצא שניטשה הציע הוא הפיכת החץ על ראשו, כך שהחיים עצמם יהוו הפרכה של הסבל עצמו. בכך, בעקבות הוגי דעות שקדמו לו, ניטשה רצה לשחרר את המציאות, לא להיכנע לה או לקבל אותה, לשחרר את המציאות מהאידיאלים שנכפו עליה, להשתחרר מרגשות אשמה על חטא שחטאנו ועל ציפיה לגאולה שתמתיק את סבלנו. בזה נתנו לסבל משמעות, שהיא משמעות מלאכותית, ניטרלנו את הרשע (או טיאטאנו אותו מתחת לשטיח אותו ירים אח"כ פרויד) וכביכול נתנו משמעות לחיים. הקרבנו את עצמנו כדי להעניק משמעות לחיינו. |
|
||||
|
||||
מרתק... תראה, אני לא מרגיש שאני יודע מספיק על ניטשה, כדי להכנס לדיון רציני עליו. במיוחד מביך אותי המצב, שבפרשנות ניטשה, קיימת אי הסכמה בין הפרשנים העכשוויים שלו (אני חושב על פרופ' יעקב גולומב) ובין ניטשה עצמו. אין לי יכולת להכניס את ראשי לויכוח בין פרופסורים לפילוסופיה (פילולוגיה?), ועוד בתחום התמחותם. האם ראוי שאקדיש את הפנאי שלי ללימוד ניטשה ופרשניו? כנראה שלא - יש נושאים רציונליים ורלוונטיים הרבה יותר. אני מסתדר מצויין בלי אלוהים, לא סובל במיוחד ולא זקוק לגאולה. אז זהו. נתראה בשמחות. נ.ב. אני חייב עוד משהו אחרון: Peace is a lie, there is only passion.
Through passion, I gain strength [Kraft]. Through strength, I gain power [Macht]. Through power, I gain victory. Through victory, my chains are broken. The Force shall set me free. |
|
||||
|
||||
מי שהחופש שלו תלוי בנצחונות שלו, הוא עבד של האגו שלו ושום כח בעולם לא ישחרר אותו. (למי ששכח כאן בדיון שה'כח' במלחמת הכוכבים שואב את השראתו הרבה יותר מזן וטאואיזם מאשר מניטשה). |
|
||||
|
||||
הטקסט האנגלי בתגובה 651056 הוא כמובן הקוד של ה-Sith. הדרך של ה-Sith באמת מושפעת מהגותו ניטשה, לפחות מהפרשנות הפשיסטית שלה. אולי טוב יותר להיות עבד של האגו של עצמך, מאשר של אגו של מישהו אחר. בזוגיות של מורה-תלמיד לפי המסורת של Bane, יש לחירות משמעות מעשית: התלמיד הוא עבד של המורה, הזעם והשנאה כלפי המורה מחזקים את הקשר של התלמיד לצד האפל של ה-Force, התלמיד רוכש לעצמו עוצמה שמאפשר לו להביס ולהרוג את המורה, וכך התלמיד יוצא לחופשי. גם ל-Jedi יש קוד, שהוא כמובן הפוך ברוחו: There is no emotion, there is peace. קוד זה מזכיר אכן עקרונות של פילוסופיות מזרחיות.
There is no ignorance, there is knowledge. There is no passion, there is serenity. There is no chaos, there is harmony. There is no death, there is the Force. |
|
||||
|
||||
זה מה שאתה חושב, חכה, חכה! (פעם שניה היום שאני מחכך את ידי בהנאה). |
|
||||
|
||||
הכח ישחרר? חשבתי שהעבודה. _________ "גודווין" נשמעה צעקה במרשתת. "גווודווייין!" התכרכמו מקלדות בזעם קדוש. |
|
||||
|
||||
מאחר שעבודה הינה כח כפול מרחק, אזי המשוואה שאתה מכיר היא פשוט הניסוח האינטגרלי של העקרון המתואר כאן. אני סמוך ובטוח שזה מניח את דעתך בענין. |
|
||||
|
||||
נניח. ואם דעתי במנוחה אז סכום העבודה בעיניים שמופעלת עליה שווה לאפס. מאידך "Use the Work, Luke" לא נשמע כל כך טוב. |
|
||||
|
||||
בטח שזה לא נשמע טוב, זה מה שקורה כשבמקום להקשיב ליודה אתה מקשיב לביירון קייטי. |
|
||||
|
||||
אני מדמיין את שרי אריסון בתוך X-wing ממלמלת "השלום מתחיל בתוכי" כאשר במושב האחורי במקום רובוט יש לה תוכי. |
|
||||
|
||||
לא יפה לקרוא לרני רהב ככה. מה אתה חושב, רק לרובוטים יש רגשות? |
|
||||
|
||||
רק לאלה של בוסטון דיינמיקס. |
|
||||
|
||||
במקרה הנ''ל מדובר במאסיב דיינמיקס. |
|
||||
|
||||
טוב, ממש לא צריך להיות ניטשה או להקדיש מחשבה וניתוח מעמיק כדי לדעת שמי שיש לו כוח יטה תמיד לקחת לעצמו פריבילגיות ולהעמיד את עצמו מעל לחוקים שמחייבים רק את החשלים ממנו. כמו שכתבת "ניטשה הוא אליטיסט. הוא מהלל ומקלס את האידיבידואליזם של אותו "על-אדם" אידאלי שלו. הפיהרר קובע את ערכיו בעצמו ולא מחוייב לשום נורמה". צריך פשוט להסתכל בסביבה המיידית של חיינו כדי לראות את זה. בעניין הזיהוי של השמרנות עם הימין הרפובלקיני האמריקאי. אולי זה נכון היום אבל זה לא היה כך תמיד. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, הממשל במדינת צפון קרוליינה נשלט במשך עשרות שנים ע"י המפלגה הרפובליקנית שניתמכה ע"י הקהיליה השחורה וקואלציה בין לבנים-דרומים ושחורים-משוחררים. הרבה דמוקרטים לבנים ממורמרים שהתנגדו לשחרור השחורים הצטרפו ל-KKK ואח"כ לתנועה מיליטריסטית אלימה "החולצות האדומות", שהיתה תחת המפלגה הדמוקרטית. ב-1898 הכל התפוצץ שלאחר מסע הסתה אנטי-שחורה של הדמוקרטים (שיכולה לבייש את הדר-שטרימר) ומעשי אלימות נגד השחורים כדי להחזיר את "העליונות הלבנה" למדינה. המלפגה הדמוקרטית תפסה באלימות את השלטון תוך שהם תוקפים, הורגים ומגרשים שחורים ופעילים חברתיים מעיר הבירה ווילמינגטון. רוח ה"עליונות הגזעית הלבנה" של ההפיכה האלימה התפשטה אח"כ במדינות הדרום. אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו לבנים-דרומיים יוצאי המפלגה הדמוקרטית, המכונים "דיקסיקרטים", מפלגה דמוקרטית ימנית ששאפה להחזיר את אורח החיים הדרומי ולשמר את חוקי הגזע והעלינות הלבנה כנגד מגמות ליברליות. לדיקסטקרטים, דמוקרטים-שמרנים-גזעניים אם תרצה, היתה השפעה עמוקה על הפוליטיקה האמריקאית שמנשכה עשרות שנים מעבר לחייה הקצרים של המפלגה. המתנגדים הגדולים לרפורמות החברתיות, זכויות אזרח וחינוך שהנשיא ג'ונסון העביר היו דמוקרטים-שמרנים ממדינות הדרום, ומי עזר להתגבר על ההתנגדות השמרנית-הדמוקרטית בקונגרס היה בכיר רפובליקני. גם הנשיא קנדי נאלץ להתמודד עם התנגדות שמרנית-דמוקרטית לרפורמות אזרחיות. |
|
||||
|
||||
ווילמינגטון אינה בירת צפון קרולינה. |
|
||||
|
||||
קטנוניות מיותרת. היא בירת מחוז. |
|
||||
|
||||
===>"מדוע אתה לא מתיחס עניינית למה שכן כתבתי?" לא אתה כתבת "בסופו של דבר ניטשה הוא קולקטיביסט"? לזה התייחסתי. הוא לא קולקטיביסט. ===>"ניטשה הוא אליטיסט. הוא מהלל ומקלס את האידיבידואליזם של אותו "על-אדם" אידאלי שלו. " זה נכון. לכן הוא אינדיבידואליסט. (אולי רצית להגיד שהוא לא ליברל - זה היה נכון: לליברל יש חובות כלפי אחרים. לעל-אדם אין). ===>"...לכן קשה לי לראות בניטשה אידיבידואליסט." אני מבין את הקושי. אבל זה לא משנה את העובדה (בחלק מבדבריך גם אתה תומך בה) שלפי ניטשה אדם ראוי - קרי: שרואה בעצמו אדון, לא עבד - לא צריך להקריב את חייו לשום קולקטיב. ===>"איו לניטשה מערכת מוסרית אחת לכל בני האדם. לעל-אדם יש זכויות ואוטונומיה בלתי מוגבלת והוא קובע מה טוב ומה רע" זה נכון. חוץ מהמלה "זכויות" - שהיא מתוך מוסר העבדים. אלו שמתבכיינים על זכויותיהם הם העבדים. ===>"והשאר חייבים בהקרבה וציות." זה לא נכון. "חייבים" זה מוסר של עבדים. אלו שחושבים שהם חייבים משהו ואלו שחושבים שמישהו חייב להם - הם עבדים. ===>"ניטשה דורש מרוב החברה - גם אלה ששפר גורלם להשתייך לגזע האדונים - להקריב את עצמם למען טובת הגזע." זה לא נכון. לדרוש משהו מהחברה זה התבכיינות של עבדים. ניטשה רואה בעצמו אדון. אדון לא דורש - אדון לוקח. מהטקסטים שאתה מצביע עליהם נראה ששורש הבילבול הוא במחשבה שיש גזע של אדונים. ולפי ניטשה אין! לא גרמנים, לא יהודים, לא אחרים. יחידים מכל הקבוצות יכולים להיות אדונים. מי שנשען על הקבוצה (הגזע / הלאום / המאמינים ...) ו/או פועל למענה הוא לא אדון - הוא עבד. לפי ניטשה אדם לא נולד לגזע אדונים. הוא חי כאדון או כעבד. הרוב, מכל הגזעים, חיים כעבדים - בייחוד אלו שרוצים להיות אדונים מכוחה של הקבוצה/המעמד/הגזע/הלאום/הדמוקרטיה. בעיניו אלו העבדים הבזויים ביותר. ===>"אתה יודע מה היה קורה אם ניטשה היה נפגש עם Darth Bane?" את זה אני לא יודע. אבל נראה לי שניטשה היה דוקר את Bane עם שערה מהשפם שלו והופך אותו לעבד נרצע. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |