בתשובה לבדליקלאון, 04/02/15 14:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
====== "...שיהיה להם חופש פולחן מלא,וחופש ביטוי מלא,שיחיו בבטחון עם אוטונומיה תרבותית ואין לזה שום קשר עם ריבונות?" צר לי. אם ברצונך לטעון שלכל זה הם התפללו, כמו שאני ואתה מבינים את כל אותם מושגים, חובת ההוכחה מוטלת עליך. זה לא מה שהשכל הישר מורה וזה לא מופיע (לא במפורש, זה בטוח) בציטוטים שהבאת עד כה. ====== אני תמה עליך. הציטוטים שניתנו לך בתגובות רבות, ובמיוחד בתגובה 650412, לא מדברת על אוטונומיה מלאה, ביטחון, חופש פולחן וריבונות? הרשה לי לעקוב איתך אחרי תפילת 181 שמתפללים 3 פעמים ביום. למצוא את נוסח התפילה זו לא בעיה. זה הנוסח הראשון שמצאתי בגוגל. אם תרצה תוכל למצוא את שאר הנוסחים. הברכה העשירית - קיבוץ גלויות, מדברת על חירות וקיבוץ גלויות. הברכה האחת-עשרה - משפט, מדברת על השבת משפט התורה, סנהדרין ונביאים ופריקת שלטון זר. הברכה הארבע-עשרה - בניין ירושלים, מדברת על בניין ירושלים ובית המקדש והשבת מלכות בית דוד. הברכה החמש-עשרה - ישועה, מדברת על משיח בן דוד. הברכה השבע-עשרה - עבודה, מדברת על בניין בית המקדש והשבת סדר העבודה והקורבנות. יהי רצון (שכבר ציטטתי בתגובה אחרת) שמדבר על בניין בית המקדש והשבת סדר הקורבנות. ומברכת המזון גם כן ציטטתי בתגובות האחרות. פתח סידור, או נוסח ברכת המזון שתמצא בגוגל ותראה - לזה התפללו אלפיים שנה. _____________ 1 בפועל מכילה 19 ברכות. ברכת המינים נוספה מאוחר יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תפילת שמונה עשרה נוסחה קרוב לחורבן הבית השני. נוסחה הסופי נוצר קצת אחריו, כאשר עדיין היה זכרון טרי של העצמאות ומאידך גיסא, של החורבן שהביא המרד. בעשרות השנים שלאחר מכן התחוללו מרד התפוצות ומרד בר כוכבא. כישלון המרידות הללו הביא בסופו של דבר להבנה שאין אפשרות מעשית לקימום. גם אם נותרו קנאים אנטי רומאיים מהסוג של רבי שמעון בר יוחיי, הדעה השלטת הייתה שאין למרוד. במרוצת השנים הפכה השאיפה המשיחית למשהו שיהיה בעתיד הרחוק (גם בהשפעת האפוקליפסה הנוצרית - כמו שציינת קודם - ותוך כדי השפעה עליה). עוד לעניין משיח בן דוד: הרומאים ידעו שצאצאי שושלת דוד (או מי שמתארים את עצמם ככאלו) הם בעלי פוטנציאל מרידה וניסו לפעול להכחדתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מסתמך כשאתה אומר שאת תפילת שמונה עשרה ניסחו קרוב לחורבן בית שני? התנאים כבר דיברו על שמונה עשרה ברכות ותפילת הביננו שהיא קיצור לברכות האמצעיות של תפילת העמידה. אתה צריך להביא מקור מבוסס שעליו אתה מסתמך כשאתה סותר את המסורת לפיה אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח תפילת שמונה עשרה. כשלון המרידות הביא להבנה שעידן העצמאות המדינית תם וצריך להסכין לתנאי הגלות. קנאים אנטי רומאיים כמו רבי שמעון בר יוחאי לא בהכרח פעלו לעצמאות, אלא היו אנטי רומאיים. מתוך הבנה שארץ ישראל ותושביה הם בסך הכל משאב שהאימפריה הרומאית מנצלת לרווחתם של אציליה, שליטיה ותושביה. דווקא האפוקליפסה הנוצרית מתבססת על המקורות היהודים ולא להיפך. חדש לי שהרומאים ניסו להכחיש את צאצאי שושלת דוד. הרי הנשיאים בארץ ישראל כיהנו לפחות שני דורות לאחר החורבן1, ולא שמעתי מעולם שניסו להכחיד אותם או את משפחתם. כמו כן התקיימה בבבל שושלת יציבה של בית דוד שרבים מבני העם היהודי כיום מתייחסים אליה בצורה כזו או אחרת2. בילדותי קראתי ספר ישן בשם "זכרונות בית דוד", ומתוך מקורות אחרים שאינם זכורים לי בבירור נראה שצאצאים מבית דוד חיו גם בחצי האי ערב. נראה שאשתו של יוסף דו נוואש היתה מבית דוד. _________________ 1 רבן שמעון בן גמליאל היה הנשיא בזמן החורבן. רבי יהודה הנשיא בזמן מרד בר כוכבא, ואחריו היה רבן גמליאל בנו. 2 למשל: המהר"ל התייחס לבוסתנאי, והוא היה חותנו של אחד מאבותי. בית אימי גם הוא שומר על מסורת יחוס לבית דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לעניין נוסח תפילת 18: התלמוד הבבלי נכתב מאות שנים לאחר המאורעות הללו ובמקום שונה. הוא לא תמיד מדויק. במקרה הזה הוא כולל מספר מסורות שונות וסותרות. מה שברור הוא שכמה ברכות מתוך השמונה עשר מתייחסות לחורבן ירושלים ובית המקדש. לכן התפלה לא נקראה "שמונה עשרה" לפני החורבן. אם לחזור לברכות שציינת בתגובה 650473: שלושת הברכות הבאות משקפות לא סתם אובדן ריבונות אלא את חורבן בית המקדש, ולכן נכתבו אחריו: * הברכה הארבע-עשרה - בניין ירושלים, מדברת על בניין ירושלים ובית המקדש והשבת מלכות בית דוד. * הברכה השבע-עשרה - עבודה, מדברת על בניין בית המקדש והשבת סדר העבודה והקורבנות. * יהי רצון (שכבר ציטטתי בתגובה אחרת) שמדבר על בניין בית המקדש והשבת סדר הקורבנות. שלושת הבאות מתייחסות בעיקרן לאובדן ריבונות: * הברכה העשירית - קיבוץ גלויות, מדברת על חירות וקיבוץ גלויות. * הברכה האחת-עשרה - משפט, מדברת על השבת משפט התורה, סנהדרין ונביאים ופריקת שלטון זר. * הברכה החמש-עשרה - ישועה, מדברת על משיח בן דוד. המילה "חירות" בברכה מתייחסת כנראה לחירותו של כל העם. השווה למה שנכתב של מטבעות שנטבעו כמה עשרות שנים מאוחר יותר בימי בר־כוכבא: "שנת X לחירות ישראל". החירות אבדה בתהליך הדרגתי שהחל בנפילת בית חשמונאי והסתיים בנפילתו הסופית של בית הורדוס (הייתה הבלחה קצרה של אגריפס הראשון - קצת מעל ל־20 שנים לפני המרד הגדול). בית דוד איבד את כוחו ביהודה מאז ימי זרובבל ושאלתיאל. 2. לעניין בית דוד: אכן מדובר על טעות. נדמה לי שהמקור לטעות שלי הוא בדיווח של יוסף בן מתיתיהו על דיכוי מרד יהודי בגליל. אבל בכל מקרה הלל הזקן הגיע מבבל עוד קודם לכן והוא (ושושלתו בהמשך) דווקא עזרו למתן נטיות משיחיות. עמדתי כבר לכתוב שבוסתנאי ושאר מה שקרה בבבל לא רלוונטי לרומא. שושלת ראשי הגולה בבבל קיימת הרבה לפני זמנו של בוסתנאי (ראשית השלטון הערבי) אולם לא מתועדת בדיוק. כדוגמה לכך אפשר לראות את הגרסאות השונות לגבי זמנו של מר זוטרא, ראש הגולה [ויקיפדיה]. אותו מר זוטרא הוא גם דוגמה לפוטנציאל המרידות (למרות שנראה שהמרידה שלו הייתה קשורה לריכוז הכוח שהיה בידיו ממילא ואולי ללא קשר ישיר לשאיפות המשיחיות). מהיכרות עם אותה מגילת יוחסין של המהר"ל (נתקלתי בה במהלך עבודת שורשים במשפחתי) הקטע מסיום שושלת הגאונים (בערך 1000 לספירה) ועד מישהו שנקרא ס"ט (בערך 1500) חסר ולא מתועד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דיברתי על התנאים ותקופת המשנה שקדמה לתקופת האמוראים והתלמוד. כך דנה המשנה בתפילת 18 (פרק ד', משנה ג'). רבן גמליאל קובע שבכל יום חייב אדם להתפלל 18. ומקובל שזה היה רבן גמליאל הזקן [ויקיפדיה] שנפטר עשרות שנים לפני החורבן. הוא לא צריך להזכיר את נוסח התפילה, כי כולם כבר ידעו אותו, בימיו. ולכן תהיתי בתגובה אחרת איך זה שמתפללים לבנין ירושלים שלא חרבה או להשבת העבודה לבית מקדש פעיל. ואולי זה בגלל שהשראת שכינה שבבית שני לא היתה כמו בבית ראשון. שלא היה שום את ארון העדות, והאש על המזבח נזקקה לעצי בערה כדי לכלות את הקרבנות, וחלק מהכהנים הצדוקים היו משנים מסדרי העבודה, והנבואה בטלה. וקיבוץ גלויות רלוונטי לכל ימי בית שני, שבו הישוב היהודי בארץ היה חלק קטן מתוך שבטי יהודה, בנימין ולוי. ומלכות בית דוד בטלה עם חורבן בית ראשון. ומשיח, למשיח חיכו גם בבית ראשון - לדברי חז"ל שהמלך חזקיהו כמעט נעשה משיח. ואם המילה חירות מתייחסת לחירותו של כל העם, הרי שחירותו של כל העם בטלה החל מפלישתם של האשורים לעבר הירדן המזרחי, ובטלה לגמרי עם החורבן. עם מרד בית חשמונאי חזרה החירות לזמן מה, אבל לדעתי היא פסקה בימיו של הורקנוס, שכבר אז העם החל נאנק תחת עולם של הרומאים והאדומים אנשי הורדוס. אגריפס הראשון שלט כנציב רומאי ולא בעצמאות אמיתית. לכן נראה לי שעם מלחמת האחים בין הורקנוס ואריסטובולוס פסקה החירות. אני לא מכיר באופן אישי את מגילת היוחסין של המהר"ל (אני יודע שאצל סבא שלי בבית היתה מגילת יוחסין ואף פעם לא עיינתי בה), אבל אולי בזמן המהר"ל הקטע שאתה מדבר עליו לא היה חסר. תקן אותי אם אין זה כך. בכל מקרה, את בוסתנאי הבאתי כדוגמה מאוחרת לנצר מבית דוד. שדוגמא מוקדמת יותר לא עוזרת לנו, אם באמת השמידו הרומאים את צאצאי בית דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה הקביעה שמדובר על רבן גמליאל הזקן? כל שאר המוזכרים שם מאוחרים יותר. מי שמתייחסים בדבריהם לנוסח התפילה הם רבן גמליאל, רבי יהושוע ורבי עקיבה - מתאים להתייחסות שלאחר החורבן. הסוגיה הזו עולה בדיוק אז. (הרומאים יכלו, אם רצו, לנסות להשמיד את צאצאי בית דוד ביהודה. לא את מי שנמצאו בבבל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין בערך שמעון הפקולי [ויקיפדיה] וכן בערך שמואל הקטן [ויקיפדיה]. ומאחר והרומאים לא יכלו להשמיד את כל צאצאי בית דוד, ממילא לעולם לא כבתה התקווה להשיב לגדולתו את בית דוד. אבל לעיל כבר ציינתי על צאצאים מובהקים לבית דוד - נשיאי העם ביהודה, שכיהנו בתפקידם דורות לאחר החורבן והרומאים לא השמידו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שמעון הפקולי (בתקופת יבנה) הוא זה שסידר את התפילה עם רבן גמליאל (ולא הזקן). 2. לעניין בית דוד: הסכמתי כבר למעלה שטעיתי והרומאים לא ניסו להשמיד את כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ועל שמו נקרא תפקיד המלצר/מלצרית המסדר את השולחנות 'פיקולו'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת יבנה החלה הרבה לפני החורבן. הרי בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי מטיטוס היתה: תן לי יבנה וחכמיה. תן לי את העיר הקיימת - יבנה, ואת החכמים שכבר פועלים בה. ואם שמעון הפקולי חי בזמנו של רבן גמליאל שחי בזמנו של שמואל הקטן, אנו נזקקים לדברי חז"ל על שמואל הקטן שחי מסוף תקופתו של הלל הזקן והיה תלמידו, ונפטר בימיו של רבן גמליאל הזקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יבנה אולי הייתה מרכז כבר לפני חורבן הבית אולם תקופת יבנה היא התקופה שלאחר חורבן ירושלים שבה יבנה הפכה להיות המרכז הראשי. חלק ממי שציינתי פעלו במקומות אחרים בסביבתה של יבנה (או אולי אף בגליל). הערך שמואל הקטן [ויקיפדיה] שאליו אתה מפנה מציג את שתי הגרסאות. מה שנחמד הוא שחז"לנו לא הצליחו להעביר בעל פה משהו שקרה כמה דור או שניים לפני שהחלו לכתוב את המשנה (החלו לכתוב אותה לאחר החורבן שבעקבות מרד בר כוכבא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נקבל את זה שהמשנה שהבאתי אינה ראיה לכך שתפילת 18 היתה קיימת לפני החורבן. אביא ראיה מן הגמרא במסכת מגילה דף י"ז עמוד ב': דתניא, שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא: תנא, מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. אז אנשי כנסת הגדולה "תיקנו" ושמעון הפקולי רק "הסדיר". ושואלת הגמרא בהמשך - דף י"ח עמוד א': וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? - שכחום וחזר וסדרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
=="הציטוטים שניתנו לך בתגובות רבות, ובמיוחד בתגובה 650412, לא מדברת על אוטונומיה מלאה, ביטחון, חופש פולחן וריבונות?" אני חושב שלא. על אוטונומיה כנראה דובר, תודה שהסבת את תשומת לבי לכך. אך אוטונומיה איננה ריבונות. על אוטונומיה תרבותית לא דובר. הייתי צריך להתייחס לביטחון, אבל גם זה לא מאפיין בלעדי של ריבונות. חופש פולחן, כמו שאני ואתה מבינים אותו, גם לא הופיע עד כה. זה עקרון שמצריך את סובלנות דתית (שהייתה נהוגה בתקופות מסוימות, אך לא במקומותינו.) מה שמקובל עלינו כ"חופש פולחן" לא היה בנמצא לפני העת החדשה, כתגובה מאוחרת למלחמות הדת באירופה. והריבונות עצמה? לשם אני מנסה לקדם את הדיון. אני טוען שלא; ריבונית היא מושג מודרני לגמרי, למרות שהוא מאוד מרובד. כל ניסיון להחיל אותו על העת העתיקה מהווה אנכרוניזם, למרות שהרבה ממה שעושה אותו משמעותי פיעם בעם ישראל בכל הזדמנות לה זכה לעצמאות פוליטית. המושג "ריבונות" היה חסר שחר לפני האבסולוטיזם האירופי, ומצא את דרכו להגות הפוליטית היהודית דרך ההשכלה. זה גם אומר שכל נגזרותיו המעשיות, ביניהן הלאומיות היהודית, לא יכלה להתקיים לפני העת החדשה. הפירוט שאתה מביא לתפילה מדויק (שוב, אני מבין קטן מאוד בתפילה. סליחה שאני לא מכיר את המבנה), אבל מה לזה ולריבונות ושות'? הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. אני לא יודע מה עשו שופטים ויועצים בבית שני, לכן אני לא בטוח אם זו קריאה לעצמאות מדינית או לכינונו מחדש של הסנהדרין, ומה בין זה לזה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. אני חושב שיש לאמץ כאן קריאה תמה, לא להניח שזו תביעה לחוק טבעי או משהו בסגנון. אני אעשה לתזה שלי עוול ואצטט את הויקי, בתקווה שנוכל לפתח את זה: "ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט." ומוטב שאסייג, היא נתונה תמיד לסמכות פוליטית ארצית - המלך, העם, הכנסת. אז למי כאן הריבונות? תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. איך? אנחנו בטח נסכים שיש הרבה דרכים להגיע לשם. הרבה כיסאות-דויד, הרבה דוידים, הרבה בנייני עולם... מה מזה מסכין עם הריבונות? רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. פולחן - בהחלט. חופש הפולחן כזכות אוניברסלית - כלל לא. אין ספק שכך התפללנו למשך אלפיים שנה. אבל מושגים משתנים, ואנשים מסוגלים למגוון עצום של כוונות באותן מילים. חלק ניכר ממי שנשאו את התפילה הזו, מאז ועד עולם, לא חשבו כלל על עצמאות פוליטית או ריבונות; חלק שמו אותן בראש מעייניהם. כולם, כנראה, העלימו עין מדברים מסוימים שמובאים בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובר על ריבונות מלאה. נגיע לזה בהמשך עם הציטוטים1. כנראה שטעיתי בפירוש דבריך. כשכתבת "חופש פולחן", הבנתי: חופש ליהודים לקיים את פולחנם ללא הגבלות. בלי גזירות על השבת, והמילה, בלי שיפריעו להם לשים דם במצות2, ובלי שיאסרו על שחיטה יהודית כשרה - כפי שקורה בכמה מדינות בימים אלה. כמובן שאין חופש פולחן ביהדות, ותחת שלטון מלך מבית דוד במקום שיש בו סנהדרין, בית מקדש ונביא - אין חופש פולחן. במצב כזה יכולים לגור בארץ רק בני ישראל וגויים שקיבלו עליהם 7 מצוות בני נח3 ואדם כזה נקרא גר-תושב. מי שנמצא תחת מלכות ישראל ומקיים פולחן של עבודה זרה או כשפים, נידון למוות. אפס סובלנות. והריבונות, שלשם אתה מנסה לקדם את הדיון. הריבונות כמילה, בהטיה המיוחדת הזו, היא אולי מושג מודרני. המילה "ריבון" קיימת אלפי שנים בשפה העברית, ומשמעותה אדנות, שכן היא שואבת מהמילה רב שיכולה להתפרש כרב לתלמידים, אדון לעבדים, מאסטר לשוליות וכו'. ניקח לדוגמה את דוד מלך ישראל, שהיה אדון לעמו ולארצו ושלט בהם באופן עצמאי ומלא. האם לא היתה לו (או לממלכת ישראל) ריבונות? למה זה אנכרוניזם ואיפה ההבדל? אז לפי הציטוטים, נראה מה הקשר לריבונות. שופטים ויועצים - למיטב הבנתי יועצים זה סנהדרין/נביאים. אבל זה לא סתם בית שני, אלא "כבתחילה" - תחילה, לפחות בית ראשון, אם לא תקופתם של משה ויהושע, שבה עם ישראל שלט בעצמו, ונהג לפי חוקיו בעצמאות מלאה שלא הופרה על ידי גורם זר. "ומלוך עלינו אתה ה' לבדך". מה זה לבדך? לא נראה שמדובר כאן בסתם כוח עליון, שהרי היהודי המאמין המתפלל את תפילת 18 מאמין שיש רק אלוהות אחת, אם כן אין הוא נתון תחת עולה של אלוהות אחרת, או "משמורת משותפת" שהוא צריך להתפלל לבלעדיות של אלוהי היהודים. מכאן אני מסיק: לבדך - ולא שימלכו עלינו זרים. סמכות פוליטית ארצית - בית דוד או כל מלך אחר שעומד לעם ישראל ברשות סנהדרין ומחיל את משפט התורה - כגון בית חשמונאי. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך לתוכה תכין" איך? זה די פשוט. למה הרבה כסאות דוד? כסא דוד - כס המלוכה. לא מדובר בכס פיזי כעין כס הברזל של ווסטרוז, אלא במושג מופשט המבטא את מלכות בית דוד. הרבה דודים? לגמרי לא. חז"ל נקטו ברחל בתך הקטנה - דוד עבדך. אותו דוד שנקרא עבד-ה'. הרבה בנייני עולם? לא. אתה מפרש את המילה בנין בצורה הלא נכונה. המילה בנין יכולה להיות שם עצם ויכולה להיות פועל1. כאן נאמר שהבניה תהיה בניה לעולם - שהעיר לא תחרב שוב. ואם נוכל להסכים על זה, מכאן: מתפללים להשיב את מלכות בית דוד - מלכות הרי עצמאות וריבונות. בנין עולם שלא יחרב - משמע שלא יבואו אחרים ויפריעו, אחרים שבידם הכוח להחריב כשם שעשו הכובשים הכשדים והרומאים. ואתה מסכים שהתפללו להשבת הפולחן העברי, אבל לא חופש פולחן כללי. חופש פולחן כללי הוא לא ערך ציוני מובהק. הוא ערך כללי שהציונים החזיקו בו מכמה סיבות, שאני יכול להתמקד על השתיים הראשונות: 1. רובם, בעצמם לא שמרו על כללי הפולחן העברי. חופש פולחן משמע שאף אחד לא יכריח אותם לשמור על כל כללי הפולחן העברי. שאף אחד לא יפריע להם לעשן בשבת, לדוגמה. 2. גמישות מעשית. אי אפשר לבקש מן הגוים שיכירו בזכותנו למדינה שבה נכפה עליהם חוקים והפליות קיצוניות, בזמן שבו מוחים על חוקים והפליות שקיימים נגד היהודים בארצות גלותם. השתלבות בקהילת העמים החופשיים מחייבת חופש פולחן. וכך התפללו אלפיים שנה ויותר. ולעניות דעתי הכל כלול. עצמאות פוליטית-מדינית וריבונות תחת שלטון בית דוד. בנין בית המקדש והשבת הפולחן העברי המלא, שכיום בחלקו לא מתקיים בגלל שאין בית מקדש וסנהדרין, וכמובן: השבת משפט התורה בצורה מלאה. ___________ 1 הציטוטים שאתן הם לפי נוסח אשכנז שאותו אני מתפלל והוא שגור על פי. 2 סתם בדיחה, למי שלא הבין. 3 וקיבלו את זה כי זה 7 מצוות בני נח. לא כי "זה הגיוני ומוסרי שאסור לגנוב". 4 כעין קנין ומנין. לדוגמא: קנין לצמיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישקש כתב "חופש הפולחן", לא אני. אני משער שהוא התכוון להגדרה שהבאת כאן, אבל זו לא ההגדרה הנהוגה לחופש הפולחן. אני מסכים עם האטימולוגיה של ריבונות, כמו עם הקביעה לגבי הוותק של המילה 'ריבון' - כולנו מכירים את הביטוי ריבון עולם. אבל ריבונות, כמושג פוליטי, לא מסתיים במה שנקרא אדנות. השלטון הפוליטי של רשות אחת לא דומה לשלטון של אדון על עבדיו, או בחברות מסורתיות של גבר על אשתו וילדיו. הריבונות מעוגנת במדינה, ומצריכה אותה כשחקן, כדי להפעיל את הכוח שהיא באה להפעיל. המדינה כמו בהגדרה המפורסמת של ובר, הרשות שמחזיקה "במונופול על האלימות". המושג "ריבונות" מהווה מעין מהפכה בתולדות המחשבה המדינית, זה מן המקובלות. תחילה, הוא נועד להצביע על כוחו הלגיטימי של המלך במדינה האירופית (לא סתם הזכרת את דויד המלך). כיום, הוא משמש לתאר כוח שנתון למדינה שנחשבת עצמאית. המכנה המשותף בין הריבונות של המלך לריבונות של המדינה, הוא הפעלת כוח במסגרת מדינית ובאמצעות המדינה - היינו, כוח לגיטימי, כוח שמעוגן בפונקציה ציבורית מסוימת. זאת בניגוד לכוח שרירותי, כמו פשע, או לכוח של אדם על קניינו. בשביל "ריבונות" בהיבט הזה, אתה זקוק למדינה שיכולה לפעול בצורה מאוד מסוימת, כזו שיכולה להפעיל כוח על הפרטים שבה בלי שזה יחשב שרירותי, ובלי שהמדינה תהפוך אותם לעבדים. =="דוד מלך ישראל, שהיה אדון לעמו ולארצו ושלט בהם באופן עצמאי ומלא. האם לא היתה לו (או לממלכת ישראל) ריבונות? למה זה אנכרוניזם ואיפה ההבדל?" איך עם ישראל ראה את המדינה בימי מלכות דויד? האם הוא נחשב כבעלים של הכוח העליון הלגיטימי במדינה הישראלית? אני נוטה לחשוב שאי אפשר לייחס לנתינים של דויד את המושג הזה של המדינה כערוץ להפעלת כוח לגיטימי. אני נזכר במקור בולט בכתובים שבו מתואר כוחו של המלך, וזה משפט המלך של שמואל: ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח, ועשה למלאכתו. הנביא חותר במפורש תחת כל יומרה של מלך לריבונות. להיפך, המלך עושה רק לביתו, ובכך הוא משעבד את העם. למרות זאת, מובא בספר דברים הציווי תשים עליך מלך. ככלל, לא ניכר שהמקרא עוין את המלוכה. אבל הכוח שמייחס למלך יכול להיות יותר אמביוולנטי. בכל זאת, השררה שלו לא מחייבת את המדינה כרשות. עכשיו אני יודע שכל זה מפולפל וסכולאסטי למדי, אבל אני חייב להתעקש על זה. אם הלאומיות מצריכה את הכוח הריבוני (ואני חושב שזה המקרה, אחרת לכל העניין לא הייתה פואנטה) לא הייתה לאומיות יהודית לפני שנעשינו כשרים לקבל את מושג המדינה המודרני. אם לכך הכשירה אותנו ההשכלה, לא הייתה לאומיות יהודית לפני הציונות. יש רגליים לסברה ששופטים ויועצים משמשים כאן כמו שאתה מציע. זה מלמד אותי יותר על עצמאות פוליטית ואוטונומיה מאשר על ריבונות. "מלוך עלינו אתה לבדך". אני מסכים, אבל אין כאן סתירה. השלטון עליהם בכל מקרה נתון לה', כשהם שולטים על עצמם ה' שולט עליהם. זה לא סותר ריבונות, אבל צריך הרבה גמישות בשביל ליישב ביניהם. אשר לדויד'ים, לא התנסחתי כ"כ טוב... אני לא יודע שכסא דויד הוא אך ורק כס המלוכה החילונית. אני יכול לחשוב על עוד כמה כיסאות סימבוליים, אבל אולי אני מושפע יותר מדי מאיקונוגרפיה נוצרית. מלכות בית דויד יכולה ללבוש הרבה צורות. נהוג לדבר על משיח בן דויד, אבל בפעמיו לא באה מלוכה חילונית וריבונית, אלא אחרית הימים. ידוע לי על פרשנויות אלגוריות מקובלות שמשוות בין מלכות בית דויד לבין ביאת המשיח כמאורע אסכטולוגי. זה לא מתיישב עם המדינה הריבונית שלנו. אני גם התכוונתי לשם הפועל. עכ"פ, גם הגאולה האסכטולוגית תהיה בניין עולם (אם אני מבין אותך, דבר-מה שנבנה ויעמוד לעד), וגם מלכות בית דויד המקווה. למי מהן הם מתכוונים? אם לאחרונה (מה שסביר גם בעיני), זה שוב מלמד על שאיפה לעצמאות פוליטית, ולא על ריבונות. אני לא חושב שמדובר כאן על חופש הפולחן העברי, אלא על השאיפה לכונן מחדש את הפולחן העברי כשהיה. ההוראה המקובלת לחופש הפולחן היא האוניברסלית בלבד. אבל גם אם נשתמש בה ביחס ללאום - בתור הזכות של כל לאום ולאום לפולחן שלו - גם בזה אנחנו לא ממש מצודדים. זו זכות שאנחנו מוכנים לקחת לעצמנו בלי לתתה לאחרים (לא שאנחנו מתנגדים, זה פשוט בזוי בעינינו). זה בגלל שאנחנו מאמינים שזה התפקיד שלנו, שאנחנו העם הנבחר. ושוב - שבעים פנים לתפילה. אני חושב שלמי שניסחו אותה היו שאיפות דומות לאלה שאתה מתאר, אבל עלי לסייג פעמיים: קודם כל, שבגלות אותן מילים יכלו לקנות משמעות אחרת. שנית, שזו לא לאומיות (לא רק בגלל הריבונות, גם בגלל שעם ישראל נחשב לדברים שונים בתקופות שונות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לפירוש המושג "ריבונות" - כדי שנדע על מה אנחנו מדברים. יש ריבונות [ויקיפדיה] ויש מדינה ריבונית [ויקיפדיה]. בשני הערכים האלה המושג ריבונות מתפרש כעצמאות פוליטית-מדינית מלאה. רשות המחוקקת ואוכפת בעצמה את חוקיה ומנהלת את ענייניה ללא כפיפות לשלטון זר/עליון. ואם ננסח בפשטות שריבונות - שלטון עצמאי, הרי שבזמן דוד היתה ריבונות, והשאיפה לעצמאות בזמן הגאולה, שאיפה למצב שבו עם ישראל ימשול בעצמו ויהיה כפוף לחוקיו, שליטיו ושופטיו - זו שאיפה לריבונות. צריך לקחת בפרופורציה את דבריו של שמואל על מלאכת המלך. מלאכת המלך היא מלאכת הכלל, מתוך התפישה שהכוח ניתן בידיו של המלך כדי שישתמש בו לטובת הכלל. לכן "מלך פורץ גדר לעשות לו דרך" זו "דרך המלך" שהיא דרך ראשית, סלולה היטב שהעם צריך לה ומשתמש בה. וכן יש סמכות ביד המלך להפקיע את עבדו ושפחתו של מי מהנתינים, או לגייס את בחוריהם לצבא או לסלול את דרך המלך. בצד זה יש את ההכרה בכך שכוחו של המלך לפעול, יהיה מוגבל ביותר אם כל פעם שיחרים חמור או יגייס בחור יבואו הנתינים הנתנייתים הנהנתנים ויצעקו שהוא עושה את זה לצרכיו שלו. כוחו של המלך בא מסמכותו. ולכן המלכות היא מוסד ברזל שיש לו זכויות עצמאיות שלא תלויות באופן ישיר בטובתם של הנתינים, כדי לרומם אותו מן העם הפשוט ולהכביר את ההילה סביבו ואת הסמכות שהוא מחיל על העם. לגבי חופש הפולחן העברי/כללי. אנחנו לא לוקחים לעצמנו את תפקיד שוטרי העולם להחיל את האמונה שלנו על כולם כי אנחנו העם הנבחר. אנחנו מאמינים שזו האמונה הנכונה, ולכן אנחנו מחילים אותה על עצמנו ולפיכך על השטח שבו יש לנו ריבונות. כל מי שרוצה לגור תחת ריבונות עברית, כפוף לחוקים העבריים. אם - כפי שאמר פרופסור קלקולוס - קצת יותר מערבה, יש מדינה שרוצה להחיל חופש פולחן כללי וכל אחד שם יכול לעבוד עבודה זרה ולעסוק בכשפים, שיהיה להם לבריאות. אין זה התפקיד שלנו להעניש אותם על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג המלוכה בישראל כפי שהוא מצטייר מן המקרא אינו מלוכה אבסולוטית אלא מעין מונרכיה חוקתית. למלך יש, כמובן, סמכות להטיל מסים על העם, וחלק מהמסים האלה הם בצורת מס עובד כפי שמתאר שמואל - אבל גם המלך כפוף לחוק. הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא זו של אחאב, שאינו יכול לקחת את כרם נבות או לאלץ אותו למכור ולכן אשתו נאלצת לארגן משפט עם עדויות מפוברקות. גם דוד קונה את גורן ארוונה (שהוא בכלל יבוסי!) ואינו יכול פשוט להפקיע אותה, והוא לא יכול לקחת את בת-שבע מאוריה (שהוא בכלל חתי!) ונאלץ להסדיר את מותו. הוא גם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה באויבי שלטונו - אפילו לאחר שהוא מדכא מרידות. בפרשת רחבעם ניתן לראות שאפילו עצם העקרון של המונרכיה, הירושה האוטומטית של השלטון, אינו מובן מאליו: רחבעם, דור שלישי של בית דוד שכבר מולך על יהודה, צריך ללכת לשכם ולעבור שם המלכה נפרדת על ישראל - מה שנותן לשבטי ישראל את ההזדמנות להחליט שהוא לא מוצא חן בעיניהם ולא לקבל אותו כמלך עליהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |