בתשובה לdd, 03/11/14 17:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
- אין לישראל ביטחון קבע ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. - אין לישראל כלכלה יציבה ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. - אין לישראל חברה בריאה ונטולת עוני וקיפוח ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. - אין לישראל מעמד בינ"ל ויחסים מיוחדים עם ארה"ב ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. - אין לישראל סיכוי לשמור על אופיה הדמוקרטי ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפחות 4 מתוך 5 נשמעים די מובנים מאליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבין איך עובדת הלוגיקה של הפוליטיקאי המצוי: אם אין מדינה פלשתינאית ויש טרור זה מוכיח שמדינה פלשתינאית רק תגביר את הטרור, אם אין מדינה פלשתינאית ואין טרור זה מוכיח שמדינה פלשתינאית תייצר טרור. (ואת ה"טרור" אפשר להחליף בכל דבר "רע" אחר: "עוני", "פערים חברתיים", "יוקר מחיה", "חולי", "תאונות דרכים", ואת ה"מדינה פלשתינאית" אפשר להחליף בכל דחליל אחר: "פירוק ההתנחלויות", "הפסקת תהליך השלום", "גיוס חרדים לצבא", "תחבורה ציבורית בשבת"...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ארבע ההנחות הראשונות הן מנטרות וכלל לא מובנות מאליהן. ההנחה החמישית נכונה במידת מה אבל הסכסוך יפתר בסופו של דבר (לא בהכרח על ידי הסדר פוליטי). חוץ מזה דמוקרטיה לדעתי אינה מטרה אלא אמצעי. אם היא לא משרתת היטב את המטרה אפשר לעקם אותה עד לזמנים טובים יותר. המטרה העיקרית של היהודים בישראל היא שרידות, אם דמוקרטיה 100 אחוז מסכנת את השרידות אפשר לעקם אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה פעמים אני לוקה במוסר כליות בשל כתיבת תגובות ארוכות ומפורטות מדי. אל קריאת תגובתך מנחמת אותי במחשבה שקיצור יתר חוטא לא פחות לדברים הנאמרים. "דמוקרטיה לדעתי אינה מטרה אלא אמצעי" - אני לא בטוח שאני מסכים. דומה שהעניין תלוי במידה רבה מהי אותה דמוקרטיה, מטרות של מי ואמצעי למה, שעליהם אנו מדברים. אם דמוקרטיה היא אוסף מינימלי של זכויות שנועד להבטיח שהמשטר ישרת את כולם וישמש אמצעי להשגת דברים שראוי להשיג אותם, מן הראוי שהדמוקרטיה תהפוך בעצמה לערך. אחרת כל מה שישאר זה לשאול אמצעי בידי מי ולמען מי היא משמשת. "המטרה העיקרית של היהודים בישראל היא שרידות" - לכאורה, אכן, הציונות הקלאסית טענה שרק בית לאומי בציון יבטיח את השרידות. אבל גם כאן השאלה היא של מי ועל איזו שרידות מדובר. האם מדובר על השרידות של היהודים או של היהדות? האם מדובר על שרידות היהדות כדת או כלאום? ואם נחזור עתה ל-5 הבולות (ההנחות שלעיל) ונעיין בהן ביתר הרחבה, אולי נגלה שמדינה השקועה עד מעל לראשה במאבק לא מוצלח במיוחד נגד אויבים קיומיים ולאומיים, המשאבים שנותרים לה לעניינים אחרים הם תמיד מצומצמים ומשניים. אי אפשר כאן לצייר את התמונה כולה אבל הבט לרגע בשני פרטים מן האקוורל הפוליטי: מפלגת העבודה הסוציאליסטית הנתמכת ע"י מעמד הביניים ומפלגת הליכוד הכוללת בתוכה קפיטליסטים פרידמניים לצד חסידים של מדיניות סעד בולשביקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה האם אתה מסוגל לגבות את מה שמובן מאליו בעיניך, ולהציג מדדים שיעידו במה משועבדת ישראל כל כך מכל הבחינות של הקיום, ל''פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני'' ונציין שכאשר פרס אומר ''פתרון'' הוא מתכוון להקמת מדינה פלסטינית ולא לשום דבר אחר. מכל מקום מן האפשר שישראל ועתידה של ישראל, אינם משועבדים כדי כך לאוסלו, אלא שעל מנת להצדיק דעה נפסדת, הלכו הטיעונים כדי כך רחוק. ואולי זה הפער אשר בין המציאות לשפה, שניתן ללקוש עליו במילים, ללהטט להטוטים במילים ולגרום לדברים מופרכים להישמע ''די מובנים מאליהם''. ככלות הכל זה טיבו של הלוקש. ולהלן אחד משובח, באמת אחד המשובחים שיצאו כאן בשנים האחרונות, שבשם ''אחדות העם'' מצטרף שר החוץ להציע תכנית אשר כפסע בינה לבין מלחמת אזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה גם קודם למאמר מאלף הדעת של גיא בכור המתאר תחזית או אפשרות של התפוררות המדינות הערביות והשתלטות של שבטים חסרי כתובת, להלן סוגרים על ערב הסעודית לחצים שמפעילה המדינה האסלאמית מצפון, וההתייצבות איראנית מתימן אשר מדרומה, ועם מותו של המלך הסעודי, לוטה עתידה של הממלכה בערפל. וזה מזכיר לי שיש מפלגה מרכזית בישראל, אמנם לאחרונה נציגיה לא מדברים על זה הרבה, יש מחנה פוליטי שלם בישראל שרוגש לו בתחתונים לעשות "שלום אזורי". רוגש להם לאלה לקיים את "היוזמה הסעודית". אינני מדבר על הסופרים, אינני מדבר על הקצינים, אינני מדבר על הפובליציסטים התועמלנים, אינני מדבר על האספסוף השמאלני הציניקן, האספסוף הנבער איננו אשם -זה טבעו. אבל האנשים הפוליטיים שעל פי איזו תאונת טבע הגיעו לעמדות הנהגה !! אנשים אחרים למשל ביפן.. ומוטב שלא אוסיף דברים ואומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה היתממות נדרשת כדי לומר בשנת 2015 שמה מונח על הכף הוא חרמות מצד האיחוד האירופי. רק מערכת מושחתת עד העצם, מערכת תאבת הון שלטון, יכולה לייצר הולכת שולל בשיעור כזה, גם כאשר מתארת המציאות כניסה אל שלב היסטורי חדש, בכל דרך אפשרית. ב 2012, 2013 אולי אפילו 2014, עוד אפשר לומר שזה עיוורון. ב-2015 לאחר שצבר השיח הציבורי מאסה משמעותית, אי אפשר עוד לומר שזה עיוורון. זה לא עיוורון, זה אפילו לא הכחשה. זוהי הכחשה על יסוד אינטרס. אם יש דבר שנחשף במערכת הבחירות לשנת 2015 זוהי השחיתות של הגופים אשר עושים את השיח הציבורי. וברמות כאלה של ציניות, כפי שמייצרת השיחה של תעמולת הבחירות הנוכחית, אין משמעות לא רק למילה הכנה, אלא לעצם הדיון עצמו. עד היום דיברנו על אידיאלים מתוך שהנחנו ככל הנראה שהשיח הציבורי נוצר או מייצר דיבור תמים, עד היום הנחנו שגם אם הדיבור מסולף, עדיין הסילוף הוא כנה. ניהלנו שיחה עניינית על יסוד הנחה שמונח לפנינו דיון ציבורי שמבקש לברר, אבל הדיון הציבורי של 2015 אינו מבקש עוד לברר. לא לגלות מבקש הדיון הציבורי לבחירות 2015, אלא להסתיר. אדם פוקח את עיניו ורואה את כל הקריצות, את הביום, הזיוף, לחיצות היד מבעד לקלעים, את מישושי האצבעות, את ההסכמות השקטות אשר קודמים להצגת הדברים לציבור. כל מיני עורכי דין, כל מיני אנשי תקשורת, שעניינם אינו מסירת אינפורמציה, וגם לא בירור של אינפורמציה. עניינם - השלטון. והם קשורים בכל מיני דרכים לא דרכים ברדיפת השלטון. כל מיני עורכי דין שפתאום הם צצים כאן ושם ובכל מקום, ואתה שואל את עצמך - איך נעשה עורד דין לפוליטיקאי, ליועץ מדיני, לפרשן מדיני, לראש ממשלה, לכל מיני דברים. וגם אתה שואל איך אנשים שמגיעים אל הפוליטיקה, יוצאים ממנה מנכ"לים בכל מיני חברות, מתווכי עסקאות נדל"ן ברשות הפלסטינית, בעלי עסקאות נפט בקזחסטן, ואולי על ראש כולם "יועץ גיאו פוליטי" של קרנות הון סיכון. ואחרי כל אלה נדרשת הרבה ציניות כדי לדבר על אידיאלים. מידה בלתי נדלית של ציניות נדרשת מן הגופים המושחתים, לבוא אל הציבור ולדווח על שחיתות. רק ציניות כזו, אכולת שחיתות ורדיפת שלטון, יכולה לקפוץ בן ליל ולהחליף זהות - ואחר כך להיתמם, ורק ציניות בשיעור כזה יכולה לעוור בכוונת תחילה, לייצר עיוורון כללי, בלבול ומבוכה. כי העיוורון הכללי זה בדיוק מה שדרוש לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגבי העיוורון, פחות לגבי הציניות. זה נראה כמו ציניות אבל זה סתם עיוורון. העיוורון מגיע מנורמות פסולות גם אם הוא ציני וגם אם לא. ההבדל הוא פשוט אם הוא מודע או לא. אני חושב שהוא לא מודע. אני חושב שהנאיביות לחשוב ש"רק עוד דחיפה קטנה וזה יסתדר" מצד אחד ו"העולם מקום כל כך מסוכן עבורנו" מצד שני - שתיהן אמיתיות, לא מזויפות. אני לא יודע מה עדיף, למען האמת. אולי היה עדיף שיהיו לנו מנהיגים שיודעים מה הם עושים (ורק לא מגלים), מאשר כאלו שבאים עם כוונות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק ניטפוקון: אני חשוב שהתמונה הזאת הפכה להרבה יותר ממה שהיא - טעות רגעית קטנה שכל אחד, גם טובי הגנרלים1, יכול לעשות. 1 אם תתעקש, אני אספר את הסיפור על ביצועי המוח האנליטי אהוד ברק באירוע חשיפת הדרגות של המחזור שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרת איזו מהתמונות :) __________ אני מתעקש. נא ספר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן: באירוע חשיפת דרגות הקצונה הנזכר, עלו החניכים אחד אחד לבמה, כאשר כל אחד מהם נעמד בתורו ומחכה לחשיפת דרגותיו לעיני כל. כידוע, בעת 'חשיפת' הדרגות, הקצין הטרי עולה כאשר דרגותיו החדשות והנוצצות כבר ענודות על כותפותיו, אבל סביבן מולבשת רצועת מהודקת בסקוטש, שאותה מסירים ובכך חושפים את הדרגות הבוהקות לאור השמש. עולה החניך הראשון ונעמד, כשמצידו האחד מפקד הקורס ומצידו השני אהוד ברק, שכבר היה עטור פלאפלים למכביר. בעוד מפקד הקורס מסיים את מלאכתו במהירות, ברק עמל וטורח, פותח את הכפתור של הכותפת, מחליק מעליה את הדרגה עם הרצועה העוטפת, מחליק מעל הדרגה את הרצועה הסגורה, מחזיר את הדרגה לכותפת, מכפתר חזרה את הכפתור, ובחיוך מרוצה לוחץ את ידו של הקצין הטרי. סבבה. עולה החניך השני, ושוב אותה פרוצדורה - כפתור, החלקה, סגירת כפתור, לחיצת יד והצדעה. בקהל כבר מתפתחות לחישות הולכות וגוברות, שמהוסות רק עקב כבודו של האירוע. עולה החניך השלישי, והחייל הכי אינטליגנטי בצה"ל מתחיל להרגיש שמשהו פה לא בסדר, עם גבור הרחש. הוא מפעיל את מוחו האנליטי, מביט היטב בכותפת, ומגלה את הטריק - ניתן לפתוח את הסקוטש במשיכה קלה, בלי לטרוח על סגירות ופתיחות ארוכות של כפתורים. הוא מסיר את הרצועה באחת, מסתובב ומנופף בידו לקהל במחוות 'טוב, עכשיו הבנתי' ומחייך חיוך רחב, והקהל מודה לו במחיאות כפיים סוערות על שפתר את החידה הכה סבוכה הזאת. מכאן והלאה התנהל הטקס במהירות וללא תקלות נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גילה תושיה והצליח להשלים את המשימה. יש ציטוט שאני אוהב מהסרט "מותק, הילדים התכווצו". אחד החרקים מתלהב מכשרון ההמצאה של הילד המכווץ וקורא בהתפעלות: "מוח ענק! כמו גרגר של תירס!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא גילה תושיה, הוא גם לא איבד את עשתונותיו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק החזיק את עשתונותיו בכספת בקריה. אני חושב שהם שם עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הם לא. חיפשו אותם פעם לצורך חקירת איזה ענין והתברר שקרתה איזו תקלה, המאבטח השמיד אותם בטעות או משהו, אבל אם רוצים לחקור את העשתונות של גבי אשכנזי אז במקרה יש לנו כאן קופסה מוכנה, קחו ושיהיה לכם בכיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי נזהר, היו פעם כאלה שהלכו לחפש עשתונות ומצאו מלוחה. דגה מלוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשכנזי ימצא מלוח קיפח. קקיון לכל היותר, שבין לילה היה ובין לילה אבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהסקוטש היה חדש יחסית ובעבר הדרך שבה ברק השתמש הייתה הדרך האפשרית היחידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ומולו, במרחק כתף אחת, היה סקוטש דומה עד זהה שהוסר בקלות על ידי קצין - אמנם נחות בדרגתו ברמת סגן אלוף - נראה לי שההכרות של שניהם עם הטכנולוגיה החדשנית הזאת היתה דומה, והצריכה התמודדות דומה. ההבדל בין שתי הכתפיים הוא מה שעשה את האירוע הזה לכל כך משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקצין השני פגש את זה בקורס קודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנחש שבדרגתו הבכירה דאז, דוקא ברק הוא זה שנוכח בהרבה יותר טקסי דרגות בשנה מהקצין המקומי שרואה טקס כזה פעם בשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מה שהפונז כתב לעיל, הקצין השני היה מפקד הקורס. אני מניח שהוא היה מתורגל במשימה הזו. (חוץ מזה אני מסמפט כאן את ברק, כי אין לי ספר שאני עצמי לא הייתי עולה על הטריק של הסקוטש במהירות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה לא אומר שאני לא מסמפט את ברק. אם תזכור איך הגענו לכאן - מהתמונה עם המשקפת המכוסה של שר בטחון אחר - תראה שהבאתי את המקרה הזה כדי להראות שתקלות קטנות וטפשיות קורות לכל אחד, והניפוח שלהן לכדי אמירה מהותית על יכולותיו של המועד אין בינו לבין היכולות האמיתיות דבר וחצי דבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה רק אילוסטרציה שמצאה חן בעיני לביטוי ''כוונות טובות'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מין קורס קצינים היה זה? נכחתי פעם בטקס סיום של קורס מסוים של חיל האוויר שבו התרחשה סצינה של חשיפת דרגות בכיכוב אהוד ברק, ואיכשהו זה נשמע לי דומה באופן חשוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קורס מסוים של חיל האוויר, זה כמובן קרה בסיום הקורס הנ''ל ולא בסיום קורס קצינים הצה''לי, שהתרחש הרבה קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אנחנו אכן מדברים כנראה על אותו ארוע. ר"ס היה מפקד היחידה (נדמה לי שהיתה הפרדה בין מפקד היחידה למפקד הקורס שהיה רס"ן, אבל ר"ס היה זה שחשף את הדרגות עם ברק). ברק היה אז סגן הרמטכ"ל, אני לא בטוח אם כבר הוכרז רשמית שחצי שנה מאוחר יותר הוא יחליף את שומרון אבל זה לא עמד בספק, והפופולריות שלו בצבור היתה גבוהה מאד. הארוע הזה זכור לי בגלל משהו אחר: אני סיימתי את הטירונות שבועיים קודם, וחבריי ואני היינו אחראים לאבטחת הארוע. הארוע התקיים באודיטוריום גדול, והרס"ר אמר לי ולחבר נוסף: שלוש השורות הראשונות הן לסגני אלופים ומעלה - אתם דואגים שאף אחד אחר לא יישב שם. אני עומד לי והנה אני מבחין בגבר כבן ארבעים-ארבעים וחמש ניגש ומתיישב במרכז השורה השניה. ניגשתי אליו ואמרתי: סליחה, השורות האלה הן לסגני אלופים ומעלה. "זה בסדר" זרק אלי האיש בלי לטרוח להתבונן בי. "אבל אדוני, זה לסגני אלופים ומעלה..." - "אמרתי לך שזה בסדר!". "אבל אדוני, השורות האלה הן לסגני אלופים בלבד והרס"ּר..." הוא חתך אותי: "תגיד לרס"ר שלך שאני אלוף משנה וראש אגף במשרד הבטחון!" שבועיים לפני כן עוד הייתי מצדיע לסג"מ. נעלמתי מהשטח במהירות שהיתה מרשימה גם את קרל לואיס (שהיה שיאן העולם באותם ימים, לאחר פסילתו של בן ג'ונסון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אותו אירוע :) אתה וודאי כבר לא זוכר, אבל בין המופיעים בקטע האמנותי בסופו, אני הוא זה שניגן בגיטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שאת החלק הזה אני לא זוכר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תזכור? עד שהגיע החלק הזה אתה כבר היית ליד דימונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה אתה חושב שהתחלתי? להרשים את קרל לואיס אפשר רק לאורך מרחק של ארבע מאות מטר ומטה, יותר מזה הוא לא מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחת עיוורון. פעם שנייה עיוורון. פעם שלישית זה כבר לא עיוורון, זה משהו אחר. האם שאלת את עצמך מאין נעשו הנימוקים בפי תומכי או מתנגדי המחנות הפוליטיים השונים לדומים כל כך? איך ארע שאנשים שונים כה רבים חושבים באופן דומה לא רק לגבי דבר מסויים, אלא לגבי קשת של דברים. אם אינך מבחין בציניות, קרוב לוודאי שאתה חלק ממנה, לא בהכרח מכיוון שאתה אדם ציני, אלא אולי מכיוון שאתה אבר מוטמע במנגנוני השליטה, שהוטמעו בתוכו ההנחות, הטענות והקביעות המוקדמות שהפיצו אותם מנגנונים באופן שמנתב אליהם את זרימת הכוח. הנה בעוד מה שמטריד את מנוחתך הוא נניח שאלת הזכויות הפוליטיות של אוכלוסי יהודה ושומרון הערבים, הדבר המטריד באמת הוא שבכך אתה מן הסתם מניח שלך עצמך יש מעמד של חירות בדמוקרטיה או בהלוך הדעות שמציף את המרחב הפוליטי, וכי במימוש זכויותיך הפוליטיות כביכול, אתה מממש איזו חירות ששייכת לך. אבל לשיאה מגיעה הציניות כאשר הדרישה לחירות יוצאת מאת מנגנוני השליטה עצמם, כאשר מברבר האחד למען החירות תחת אילוזיה שתודעת החירות של עצמו- משלו היא ועצמאית. הציניות בכך שעצם קריאתו לחירות היא מניפולציה של שליטה ביד אחרים. הרבה ציניות נדרשת כדי להתייצב באולפן חדשות ולומר דברים, שבתוכך אתה יודע אחרת. אבל הרבה יותר מזה הוא להתייצב באולפן חדשות אחרי שהוסדר בינך לבין המגישה מה לומר ואחרי שתיאמתם ביניכם את הדברים. כי סגרתם ביניכם עניין. כי הגוף המדווח הוא עצמו גוף פוליטי, שרק יוצר את האילוזיה של ההפרדה. כי הגוף המדווח על שחיתות- הוא עצמו מושחת. אתה לא יודע וכנראה רק בגלל שאתה אחד שאוהב להיתמם, אבל הוא כן יודע. לי זה בפירוש לא מפריע שמפלגת העבודה הסבה את המיתוג שלה מ"מחנה השלום" ל"מחנה הציוני". למשל. בעיניי אין זה אך מבורך, אפילו האומרים איך בן ליל הפך גוף פוליטי חברבורותיו האידיאולוגיות לצרכי בחירות. אלא שזה אך מעיד שביסוד האידיאולוגיות, ביסוד הדיבור של עושי השיח הציבורי- עומדת רדיפת השלטון. האם לאור תהפוכה ממין זו אתה עדיין מרגיש שיש לך דעה עצמאית בשיח? האמנם אינך מבחין בציניות אשר בחבירה של אהוד ברק, כאדם שכל ענייניה המדיניים והבטחוניים של המדינה גלויים בפניו, אל גופי ההון? מבלי לדבר על השחיתות שקשורה או אינה קשורה בדבר, אלא רק על הציניות. ניחא, דבר מכל זה לא איכפת. כל אותם משרדי עורכי דין, גופי תקשורת, קרנות הון וכאלה, אם הם רוצים עוד הון, עוד חוזים- שיגידו. אבל עדיין עם כל הסיאוב, השחיתות, ובעיקר ההשתלטות על מוסדות המדינה, אי אפשר להשתעבד להם כליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר מן השבוע החולף בוחר עמוס ידלין לתאר את היציבות היחסית שממנה נהנית ישראל בשנים האחרונות במשל "שבע השנים הטובות", ומושך אל תוך כך גם את התהפוכות בעולם הערבי ובמזרח התיכון כולו. על אותה יציבות סמך ידלין בעבר את הנכונות "לקחת סיכון" כאשר בכך הוא מתכוון למדינה פלסטינית. אבל יש משהו במאמר האחרון שלא הופיע בקודמיו, וכבר במוטיב של הדברים מתייחס עמוס אל תהפוכות הרוח, מה בקלות סב הרוח על עקביו אשר עשוי להביא עמו את שבע השנים הרעות. "המאזן האסטרטגי הנוכחי משמר את המגמות החיוביות אך גם טומן בחובו פוטנציאל לתפניות שליליות וכניסה אל תקופה בטחונית קשה יותר." ושואל "שבע השנים הרעות?" גם אני חושב שהמגמות לבוא שנת 2015 נמשכות. עסקאות הנשק של רוסיה עם אספקת הטילים המשוכללים לאיראן ולמצרים, ובפרט ההתקרבות האסטרטגית של רוסיה ואיראן מתוך מגמה להשתלט בעתיד על המרחב הערבי ועל המזרח התיכון כולו. המשך ההתעצמות של דעאש, כשלונות הקואליציה והנסיגה האמריקאית, התערערות הממלכה הסעודית החזקה והעשירה, המצוקה הרוסית שיש בה כדי להוביל אותה לתוקפנות ואולי להפך לפריקת עול של המדינות המוסלמיות הסובייטיות לשעבר.וכמו כדי להוסיף שמן על המדורה, עוד לא נודע מה יחולל הואקום שמותירה הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן. מתימן ועד שוודיה- עולם סוער נרגש. שבע השנים הרעות? שואל עמוס, ספק בתמימות ספק כדי לכסות עוד אפשרות בקשת התחזיות. חותם בשאלה אבל לא הולך את הצעד הנוסף כדי לומר או לפחות לתהות האם גם בשבע שנים רעות מותר ליטול סיכונים, ובכלל מאימתי אמור השלום לבוא בצורה של נטילת סיכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יאמר וראש המפלגה שלו מופיע על המסכים ושונה דיבורים ריקים אשר כלל אינם דיבורים הם אלא מנטרות שנתקבע עליהן כיוון שהוא לא מסוגל להתפתח יחד עם הדיון. ''מהלכים, התנעות, ארה''ב, אסטרטגית, אזורי רחב''. וזה גורם לי לחשוב שבוז'י הוא לא רק נמושה, אלא גם ואולי בעיקר- פלגמט. משובש בקוגניציה, כאותו קיסר רומי פלגמט, שהניחוהו לשוטט באכסדרות ולהזות בגנים. ועיקר מחצית דבריו יח''צ. ''שוחחתי עם בכירים אמריקאים'' ''יזמתי סיור עם עמוס ידלין'' ''נועדתי עם ראש הממשלה הצ'כי'' ורינה מסריח מוסיפה מהצד - מהלך אסטרטגי, נושא ונותן. יודעים אנשי התקשורת, את השלטון לא משיגים על פי מצע, כי אם על פי מסע. יח''צ. ביח''צ משיגים שלטון בישראל. ''דיברתי עם בכירים אמריקאים'' עאלק. יש הבדל גדול, הבדל של שמים וארץ בין שמירה על ''הפרדה'' בין פיקוח על ההתיישבות, לבין הקמה של מדינה ערבית בלב הארץ. אם נדבר גלויות, ופרסנו הצדה את כל הדיבורים על ערכים ועל חירות ועל זכויות, שזה חשוב אבל מה שחשוב לשמאל באמת הוא ליצור הפרדה באמצעות הקמה של ספק מדינה ספק גטו פלסטיני ביהודה ושומרון. אבל סופו של כל גטו להיפרץ. זו רק שאלה של זמן. במוקדם או במאוחר הגטו הזה שצורתו כתר המוליך אל העברים- ייפרץ אל תוככי ארץ ישראל. שום ''גבול'' לא יעצור את ההתפרצות הזו, ושום ''חוק בינ''ל'' הסכם בינ''ל, ערובה בינ''ל לא יעצרו את ההתפרצות הזו. השאלה היחידה היא מה תהיה עוצמתה של המדינה הפלסטינית כאשר זה יקרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |