בתשובה לרון בן-יעקב, 26/07/14 16:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צ'רצ'יל לא היה טיפש ויש עדויות לא מעטות למחוייבותו לערכים הומאניים. מצד אחד אין ספק שצ'רצ'יל אישר ותמך באסטרטגיית הפצצת השטח של המרשל ארתור האריס (הידוע גם כ"האריס המפציץ" או "האריס הקצב"). למעשה גם לאחר המלחמה ולאחר שעלו ספקות וטענות רבות על האפקטיביות והמוסריות של ההפצצות האלו, הוא התייצב לצידו ותמך בו כנגד מי שתארו אותו כפושע מלחמה. האריס ויועציו (בעקבות התאוריה של גנרל האויריה האיטלקי ג'וליו דואה), אכן האמינו שניתן להפיל את היטלר האמצעות הפצצת האוכלוסיה הגרמנית האזרחית, מה שאמור היה להביא אותה למרי אזרחי ולהפלת היטלר. אאל"ט היה זה האריס שסירב לשתף את זרוע המפציצים הכבדים שלו בהפצצת צרפת לקראת הנחיתה בנורמנדיה, מתוך אמונה כי משימתם העיקרית (הפצצות שטיח על רובעי מעמד הפועלים בערי גרמניה) חשובה יותר ותתרום יותר לתבוסת הגרמנים מאשר הנחיתה בצרפת. (בסופו של דבר מונה ארתור אחר (ארתור טדר, מי שהמציא את המונח הפצצות שטיח) לסגנו של אייזנהאואר ומפקד הכח של מפציצים כבדים שניסה ללא הצלחה יתרה לסייע לפלישה). אני לא בטוח שצ'רצ'יל היה שותף מלא ולאורך זמן עם ההשקפה של המרשל האריס. להחלטה לעבור מהפצצה של מטרות צבאיות ותעשייתיות להפצצות שטח היו סיבות רבות ושונות ולדעתי בדרגים הגבוהים, רבים לא היו שותפים לאמונתו הלוהטת של האריס בהפצצת האזרחים מן האויר כאמצעי יעיל או ודאי לשבירת המורל ולהפלת היטלר. למעשה ההחלטה התקבלה במידה רבה בלית ברירה. עד 1944 ההפצצה מן האויר היתה בלתי יעילה ולא היה אפשר לעמוד בקצב ההפלות של המפציצים. הדו"ח הבריטי של דויד בן-שושן-באט גילה כבר ב-1941, שרק אחד מתוך שלושה מפציצים בכלל הגיע לטווח של 8 ק"מ מן המטרות המיועדות וכמו כן היה ידוע שהגרמנים הצליחו לתקן במהירות וביעילות את נזקי ההפצצות כך שהתפוקה כלל לא נפגעה. ברור היה שהמשך ההפצצות כנגד מטרות צבאיות ותעשייתיות גרמניות הוא אקט של התאבדות. לכן, בין אם צ'רצ'יל והדרגים הגבוהים האמינו בתאוריה של מרשל האויר האריס ובין אם לא, הפצצת השטח היתה אלטרנטיבה מתקבלת על הדעת להתאבדות איסטרטגית, כאשר האלטרנטיבה האחרת היתה לשבת ולא לעשות כלום, מה שלא היה קביל ביחסים שהתפתחו לאחר מכן בין בריטניה, ארה"ב לבין בריה"מ הנלחמת על חייה. מי שאינו פציפיסט טהרן יכול לומר כי מאות אלפי אזרחים גרמניים שילמו בחייהם כדי להציל מאות אלפי חיילים של בנה"ב המערביות ממוות שהיה לא רק מיותר אלא גם מוביל קרוב לודאי לתבוסה צבאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא ברור איך אתה כותב דברים הפוכים לגמרי למה שהבאתי, "מצד אחד אין ספק שצ'רצ'יל אישר ותמך באסטרטגיית הפצצת השטח של המרשל ארתור האריס...אני לא בטוח שצ'רצ'יל היה שותף מלא ולאורך זמן עם ההשקפה של המרשל האריס...". האם זה ע"ס תחושות או יש לזה ביסוס? שהרי נראה שצ'רצ'יל לפחות דיבר (ומכך תרם להשקפת עולם צבאית) על הפצצת גרמניה עוד לפני הבליץ הגרמני וחיה"א הבריטי (ואמריקאי) המשיכו בהפפצות לאורך שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אנסה פעם נוספת. ברור שמדובר כאן בנושא מורכב שאי אפשר להבין אותו במבט אך ורק מנקודת מבט אחת. מיד בתום המלחמה ניסה חה"א האמריקאי להעריך את ההשפעה של הפצצות שטח על הגרמנים באמצעות מחקר סטאטיסטי שהסתמך על מדגם סטאטיסטי גדול מאד כמו גם על תחקור של פקידים רמי דרג (כולל מיניסטר החימוש שפאר). למיטב ידיעתי עד היום התובנות מן המחקר הזה שנויות במחלוקת. נקודה זו באה להדגים עד כמה מורכב הנושא. כדי לא להסתבך באי הבנות נוספות, לא אתיחס כרגע בדיוק לנקודות שהעלית בשאלתך ואנסה להסביר ולהדגיש נקודה אחת ויחידה. מה שטענתי הוא שמעבר לתאוריות על מיטוט המורל הגרמני מבית מדרשם של האריס וג'וליו דואה, היו סיבות טובות מאד מדוע עברו הבריטים מהפצצות של מטרות צבאיות-תעשייתיות להפצצות שטח/טרור. לסיבות האלו לא היה קשר להתפרצויות הזעם והנקם של צ'רצ'יל שאותן הזכרת. כפי שאמרתי התברר לבריטים שההפצצות שלהם על מתקני תעשייות החימוש והאנרגיה של גרמניה הן גם לא יעילות (הגרמנים תיקנו את הנזקים הלא גדולים במהירות וביעילות) וגם עולות להם ביותר מדי מטוסים וצוותי מפציצים שהופלו. התברר שהאסטרטגיה של מפציצים כבדים המגנים על עצמם שגוייה פעמיים. פעם אחת משום שהם התגלו כחסרי הגנה בפני המיירטים הגרמניים ופעם שנייה מפני שהפגיעות היו עלובות. המשך הטקטיקה הקיימת (שננקטה לאחר הצהרות הזעם והנקם של צ'רצ'יל שעליהן רמזת) משמעותה היתה אובדן כוח המפציצים הכבדים בלא לגרום לגרמנים נזק משמעותי כלשהו. טענתי היא שהבריטים החלו בהפצצות השטח לא בהכרח בגלל הבטחותיו של המרשל האריס למוטט את המורל הגרמני. למעשה היתה זו האופצייה היחידה שהיתה ברשותם לפגוע בגרמנים באופן משמעותי (בין אם האמינו שהיא יכולה להכריע אותם ובין אם לא). המשך ההפצצות במתכונת הקודמת היה בבחינת התאבדות והעליונות הצבאית הגרמנית הבטיחה שכל ניסיון להתמודד עמם ביבשה יוביל לתבוסה סופית. הפצצות השטח בוצעו מגובה רב וללא צורך בדיוק ובטיסה בתוך אש הנ"מ הגרמני היעיל. ואכן הבריטים ואח"כ האמריקאים המשיכו בהפצצות השטיח עד אמצע 1944. באמצע שנת 44 הגיעו לבשלות שלושה מהלכים טקטיים-טכנולוגיים (טקטיקות הפצצה חדשות, כניסתם לשימוש של מכשירי הפצצה מדוייקים יותר וכניסתם לשירות של מטוסי קרב עם מיכלי דלק נוספים שכעת יכלו ללוות את המפציצים לתוך ליבה של גרמניה) שאפשרו לבנה"ב לחדש את המערכה האוירית נגד מטרות מוגנות על אדמת גרמניה ומערכה חדשה זו אכן הביאה לצמצום קריטי בייצור החימוש והדלק הגרמני. מה שאני טוען באוזניך הוא שהמערכה האוירית נגד מעמד העובדים הגרמני לא נועדה בהכרח להפוך את גרמניה למדבר או ל"מדינה המתבססת בעיקר על חקלאות ומקנה" (ע"פ הנוסח של מורגנטאו, שר האוצר האמריקאי), היא פשוט היתה הדבר הכמעט יחיד שבריטניה וארה"ב יכלו לעשות עד יוני 44 כדי לעזור לרוסים ולעצמם. צ'רצ'יל כתב ספר שלם על מהלכיו ומחשבותיו בזמן המלחמה. בספר זה הוא מזכיר פעמים רבות מאד את תכניותיו של "האריס המפציץ" להכריע את גרמניה מן האויר. בשום מקום הוא לא מציין אם הוא עצמו האמין באיסטרטגיה הזו או לא. אני יכול לומר לך בודאות שרבים בדרגי הצבא והממשל לא האמינו בכך. צ'רצ'יל עצמו הדגיש את חשיבות המערכה בצפ' אפריקה, חתר לפלישה של בנה"ב בבלקן, באיטליה ובדר' צרפת ולבסוף שוכנע לתמוך בפלישה מעבר לתעלת למאנש. נכון שצ'רצ'יל, בניגוד להיטלר, לא נטה להניח את כל הביצים בסל אחד ותמיכתו בכל מיני יוזמות אחרות אינה אומרת בהכרח שהוא חדל להאמין באיניציאטיבה של האריס, אבל לדעתי אין שום הוכחה ודאית להניח שצ'רצ'יל חשב להכריע את גרמניה מן האויר. הפצצות השטח נמשכו אמנם לתוך 45 (הפצצת דרזדן היתה בפברואר 45), אבל לדעתי בשלב זה המטרה לא היתה כדברך להפוך את גרמניה למדבר (צ'רצ'יל התחיל לחשוב על מה שיקרה אחרי המלחמה כבר בועידת יאלטה). בשלב זה של המלחמה (מאמצע 1944 ועד לסופה), אני לא רואה שום אישוש להנחה כי ההפצצות היו תוצאה של אסטרטגיה צבאית ששאפה להכריע את את גרמניה מן האויר. כאשר בנה"ב נמצאים בארצות השפלה והרוסים בפולין, ההפצצות היו לכל היותר עוד אמצעי במערכה כוללת למיטוט גרמניה. קרוב לודאי שההפצצות הטרור, לאחר שהמערכה האוירית נגד הייצור הגרמני החלה לשאת פרי, היו קרובות יותר למה שתיארת בחלק אחר של דבריך והן היו בבחינת תגובה על הפצצת ערים בבריטניה מן האויר (קובנטרי) ובאמצעות טילים. לסיכום, אני עצמי נוטה לחשוב כי הפצצות השטח של ערי גרמניה היו בבחינת פשע מלחמה. נקודת התורפה בהערכתי זו היא שהיא נובעת בעיקרה מן ההערכה פוסט-פאקטום שההפצצות הללו לא הועילו באופן משמעותי למערכה נגד הנאצים ואת זה בנה"ב לא יכלו לדעת בזמן אמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שקוראי הדו-שיח הזה, במידה והם קיימים, עשויים לתמוה מה הקשר בין הדיון ההיסטורי הזה לבין ''צוק איתן''. למיטב הבנתי הדיון הזה נוגע בלב ליבה של הדילמה המוסרית של ''צוק איתן'' כפי שהיא נפרשת ברגעים אלו ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שהדילמה היא אותה דילמה. בהפצצות הבריטיות הפגיעה באוכלוסיה האזרחית היתה המטרה; הרג המוני של אזרחים היה התכלית של ההפצצות, ולא תוצאה של חוסר אכפתיות. אצלנו הדילמה היא דילמה של מידת האכפתיות כלפי הלא-לוחמים אותה יש לגלות כאשר מנסים לפגוע בלוחמי האויב. האריס לא פעל רק מתוך חוסר חלופות אחרות, הוא גם לא נתן לחלופות כאלה להתפתח. כך, למשל, הוא התנגד להקצאת מפציצים למבצע הנועז של "פורצי הסכרים" שתכליתו היתה לפגוע פגיעה נקודתית במטרה אסטרטגית (אם כי גם הוא היה כרוך באובדן חיים של אזרחים רבים), וגם לא הקצה מפציצים לגיחות המשך שהיו מונעות מהגרמנים את השיקום המהיר של הסכרים ושל תפוקת החשמל בחבל הרוהר. עם זאת, אחת התוצאות של הגיחה ההיא היתה האישור שנתן האריס לפתח פצצות חודרות-קרקע, שבסופו של דבר הוכיחו את עצמן כבעלות יכולת לפגוע בגרמנים באופן שהפצצות השטח לא יכלו להשיג; לפני הגיחה האריס התנגד לפיתוחן והעדיף להמשיך בהפצצות השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי מדובר בשאלה מסובכת ורבת פנים. האם מטרת הפצצות הטרור של בנות הברית היתה "הרג המוני של אזרחים"? התשובה היא כן ולא. חלק מן ההפצצות הללו היו עוד חוליה בשרשרת של פעולות תגמול ונועדו לשמש כגמול על הפצצות הלופטואפה ויותר מאוחר של הטילים. במקום הרג המוני, מדוייק יותר לומר שמטרת ההפצצות הללו היתה כפי שאמר רון בן-יעקב להשאיר אדמה חרוכה היכן שקודם היתה עיר. הזכרנו את האריס המפציץ ואת אביו הרוחני גנרל ג'וליו דואה, כדי להדגים שהחשיבה האסטרטגית שמאחורי המעשה היתה הרבה יותר מתוחכמת מאשר במקרה של אקט פשוט של "עין תחת עין". האריס שאף להכריע את הנאצים מן האויר. בחזונו ההפצצות מן האויר היו צריכות למוטט את המוראל של העם הגרמני ולהביא להפלת המשטר הנאצי (כפי שקרה פחות או יותר בסוף מלה"ע הראשונה. בעברית צריך לקרוא לכך "להפיל את שלטון החמאס"). כהיום, כן אז, רבים לא היו שותפים לחזונו של האריס ולא האמינו בכך, אלא שלשאלה זו לא היה חשיבות כפי שנראה מיד. לפני כן, אאחז בדוגמה שהבאת של אותו מבצע ידוע לתהילה, מבצע "נזיפה" לפיצוץ סכרי הרוהר. אני שותף לחלוטין לדעת הויקיפדיה על תוצאות מבצע זה: "but was no more than a minor inconvenience to the Ruhr's industrial output.26 The value of the bombing can perhaps best be seen as a very real boost to British morale." אני סומך דעתי על הכתוב בספרו של שפאר "בתוככי הרייך השלישי". שפאר, שקרן ידוע, אלא שמאופן כתיבת הדברים, עולה שבמקרה זה אין סיבה לחשוד בו (שפאר מספר שנזקי הפגיעה בסכרים יכלו להיות משמעותיים אילו התמידו הבריטים בפגיעותיהם ולא הפנו תשומת לבם למטרות אחרות. מה שהוא לא ידע הוא שהבריטים כלל לא יכלו להרשות לעצמם את המשך ההתקפות על הרוהר).ופרשה זו היא רק דוגמה אחת לנקודה המרכזית לדעתי: הבריטים ידעו שהפצצותיהם שכוונו כלפי יעדים צבאיים-תעשייתיים היו לא יעילות ועלו להם יותר מדי. מנהיגים בשעת מלחמה ומשבר בכלל אינם עושים הכרעות מוסריות, הם בוחרים בין האופציות שלפניהם באותו רגע. באותה שנת משבר 1940-41 צ'רצ'יל והבריטים מצד אחד החליטו על מה שצריך לתאר אותו כפשע מלחמה מחריד ומצד שני צריך לתאר אותו כבחירה באופציה היחידה שהיתה להם. הצבא הבריטי היה מורכב מימיה אדירה, ח"א צעיר מאד שהיה בתהליך של התהוות וצבא יבשתי שהיה מורכב מגדודי פליטים סדירים שחולצו מצרפת ומגייסות חסרי ערך של מילואים מגוייסים טריים. ההחלטה שהיתה צריכה להתקבל היתה אם להכנע או להמשיך בלחימה. משנתקבלה ההחלטה להמשיך ניצבה הממשלה הבריטית בפני כמה אופציות: האופציה הראשונה היתה להמשיך במערכה האוירית שניהל ה-RAF כנגד מטרות צבאיות ותעשייתיות של גרמניה. זו היתה התאבדות. הבריטים ידעו שההפצצות לא יעילות וידעו שלא יוכלו לעמוד באבידות שנגרמו להם. האופציה השנייה היתה לא לעשות כלום. גם זו היתה התאבדות. הדבר היה גורם לאובדן ידידיהם האחרונים ביבשת, להתרחקות ארה"ב ולניתוק הקשרים ההכרחיים עם המושבות וחבר העמים הבריטי. האופצייה שנותרה היתה האופציה של האריס: הפצצות טרור על גרמניה. כעת, בין אם האמנת באיסטרטגיה של האריס ובין אם סתם רצית לגמול על החרבת קובנטרי וכו', העובדה המכריעה שיצרה את התמיכה באופציה זו היתה שלא היתה שום אופצייה מושכת לב אחרת. אני מרגיש שכבר הארכתי יותר מדי ולכן אביא כעת את הרכבת אל התחנה: מהו השיפוט המוסרי הראוי כאשר צד לוחם בוחר במהלך שאין דרך אחרת לתארו אלא כפשע מלחמה כאשר הבחירה התבצעה בראש ובראשונה מסיבה של העדר כל אלטרנטיבה אחרת מתקבלת על הדעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהו השיפוט המוסרי הראוי כאשר צד לוחם בוחר במהלך שאין דרך אחרת לתארו אלא כפשע מלחמה כאשר הבחירה התבצעה בראש ובראשונה מסיבה של העדר כל אלטרנטיבה אחרת מתקבלת על הדעת?" האם אתה רומז לפעולות החמאס כנגד ישראל? הרי בהיותם הצד החלש יש להם פחות אלטרנטיבות מלישראל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה, הפוך. אני לא יכול להכחיש ששאלתך היא שאלה טובה. רבים יאמרו שחוסר ברירה אינה יכולה להיות מפלטו של הנבל ושתמיד יש ברירה אחרת. אלא שבמקרה הפעוט של חיינו כאן, אני מתקשה לראות איך כל ממשלה שהיא כאן יכולה להשלים לאורך ימים עם רקטות ופצצות מרגמה. לגבי הצד השני, המומחים מספרים לנו שהחמאס פוצץ את המסיבה משום שלא יכל עוד להשלים עם המצב הקיים. השאלה היא אם האפשרות לנטוש את האידיאולוגיה הרדיקלית-דתית שלך, לחדול מלנסות ל"סדר" את החיים של זולתך ולהתחיל לעסוק בשיפור וטיוב חייך שלך היא אופציה כל כך בלתי אפשרית? במקרה של ערביי עזה אין להם אפילו את התירוץ של שכנים שהחליטו לשכן את אוכלוסיית לקויי הדעת שלהם בחצר ביתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. אבל הם המשיכו עם הפצצות הטרור גם אחרי נורמנדי, לא? בפרט, דרזדן. ועוד מחשבה, שהיא חוכמה בדיעבד גם אם היא נכונה. גרמניה גמרה את מלחמת העולם לא רק במפלה, אלא גם בהלם תודעתי שלא מוגזם לתאר אותו כמהפך בנפש האומה. יחד עם היפאנים, הם הפכו מלוחמניים לעמים הסולדים ביותר ממלחמתיות וצבא. ההרגשה שלי היא שחלק מזה הוא התוצאה של המוות ההמוני והחורבן שכלל האזרחים חוו ממש על בשרם. בפרט, דרזדן (והירושימה, בהתאמה). ועכשיו, צרור שאלות באוויר: אם זה נכון, האם זה משנה את המבט המוסרי על ההפצצות (ולו בדיעבד)? מדברים רק על התועלת הצבאית שהיתה או לא היתה, על חיי החיילים שנחסכו או לא - אבל האם אפשר לדבר במונחי תועלת על הפיכת אומה שלמה לאנשים טובים יותר ומוסריים יותר? (והאם יש בזה רלוונטיות למאבק עם החמאס?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה מצוינת. (אבל מה, אבוי למי שהגיע לתוצאה הזאת, ואבוי גם למי שניצח אותו באופן הזה). אגב, בטוקיו מתו יותר אזרחים כנראה מבהירושימה בהפצצות המוניות, אבל לאורך יותר זמן כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה הבולשיט הזה? אתה מגינים על פושעי מלחמה? צ'רצ'יל, טרומן,קרטיס לה מיי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא ממך. לבך במקום הנכון, אבל חדל לך מההצהרות הפסקניות כל כך. קרטיס לה מיי, שהיה מקבילו של האריס המפציץ, בפרט בזירה היפאנית, ניהל מלחמת התשה רצחנית כנגד אוכלוסיה האזרחית היפאנית. בהפצצות התבערה שלו ניספו כ-220,000 אזרחים וכ-40% מן המבנים בערי יפאן חרבו. ראוי לציין שאחת ההצדקות של האמריקנים היתה "שהיפנים ביזרו 90% מהייצור המלחמתי לסדנאות קטנות של קבלנים פרטיים באזורים אזרחיים, מה שהפך את תעשיית המלחמה היפנית לחסינה מפני הפצצות קונבנציונליות בחומר נפץ מרסק." בראייה היסטורית אתה צודק. היה זה פשע מלחמה. הסיבה העיקרית לכך היא שההפצצות הללו ככל הנראה לא ממש הועילו. באוגוסט 45 הוטלו על יפאן 2 פצצות אטום שבעצמן גרמו למספר דומה של הרוגים. בראייה היסטורית הפצצות הללו ככל הנראה הצילו יותר יפאנים מאשר אלו שהן הרגו. הזעזוע הקונספטואלי מן הנשק החדש המאפשר הרג עשרות אלפים וחורבן ערים שלמות בפצצה אחת שיתק לרגע את הפיקוד הצבאי היפאני ואיפשר לגורמים האזרחיים לאחוז בחזרה בהגה השלטון ולסיים את המלחמה. הנה כי כן רבים יאמרו לך שהטלת הפצצות לא היתה פשע מלחמה. כעת מה שאתה צריך לשאול את עצמך, כמה מכל זה יכלו האמריקנים לדעת בזמן אמת? אתה מבין כעת כמה קשה לפסוק הלכה בעניינים אלו? בראייה רחבה ובשיקול כולל, מוטב לרדוף ולגנות את אלו הגורמים לפרוץ מלחמות מאשר לשפוט מוסרית את אלו העושים מה שהם עושים בזמן המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קרטיס לה מיי וגם רוברט מקנמרה ידעו שמה שהם עושים ועשו הוא פשע מלחמה. אתה טוען שלא ניתן לשפוט מוסרית אנשים שביצעו פשעים בגלל שהם נולדו בתקופה אחרת? בוודאי ובוודאי שאפשר וזו חובה לשפוט. כי למרות שיש אנשים אינטליגנטים יותר או פחות אבל כולם יודעים את ההבדל בין טוב ורע. היפנים כבר היו מוכנים לכניעה מלאה אבל לא היו מוכנים להרג הקיסר. הקיסר היפני הוא לא סתם קיסר אלא אל עלי אדמות כמו לומר לאמריקנים להרוג את ישו. טרומן פושע מלחמה גזען ואיש נבזה הטיל את הפצצות ללא שום צידוק צבאי. (גם אם היה צידוק צבאי הוא לא היה מתקבל עלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפנים לא היו מוכנים לכניעה מלאה. היפנים התכוננו למלחמת התאבדות המונית- עד הילד האחרון. יש תאוריה שגורסת שהיפנים בכלל נכנעו בשל כניסת ברה''מ למערכה, על כל הכרוך בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד אתה מבין מה שאתה קורא או שאתה כותב כמו תוכי ממה שאתה חושב שאתה יודע. כן היפנים לא היו מוכנים לכניעה מלאה כי האמריקנים דיברו על סילוק-חיסול הקיסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה טעם להתווכח איתך הייתי מתווכח. לך תמציא תאוריית קונספירציה חדשה במקום לבזבז את זמנך על הSHEEPLE פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסקר אמריקני נשאלו מעל 2400 אמריקנים אם הטלת הפצצות האטומיות היה מעשה צודק או לא. רק 22 אחוז ענו שזה לא היה צודק. האייל החשוך הוא אכן חשוך כמו רוב האמריקנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדיון והטיעונים האמריקאים התבססו על האקסיומה שיהיה צורך לפלוש פלישה יבשתית ליפן ולכבוש אותה. היות שלאמריקאים היה צי עצום מסביב ליפן, היה אפשר לבצע סגר שבהיעדר מחצבים ודלק, היה חונק את המדינה; אפשר היה להשיג קצת פחות מכניעה טוטאלית. קצת פחות מכניעה טוטאלית אפשר היה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדיון והטיעונים האמריקאים התבססו על הנרטיב של פושעי המלחמה. אבל לך תסביר לטמבל שחושב שהוא יודע היסטוריה כי הוא רק קרא היסטוריה שנכתבה ע''י הממסד האמריקני והתרגומים שלהם לעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי אתה טועה באופן מוחלט בגלל נקודת מבט פשטנית מדי. אתה מפספס את העובדה כי השלטון היפאני לא היה מונוליטי. מצד אחד החצי הצבאי של הממסד השלטוני לא התכונן ל"למלחמת התאבדות המונית- עד הילד האחרון.". האסטרטגיה שלהם היתה לנהל קרב התשה במישור המרכזי של יפאן במטרה להביא לשיפור תנאי הכניעה של היפאן (למשל ביטול הדרישה לכניעה ללא תנאי והמשך השלטון הקיסרי). מצד שני החצי האזרחי של הממסד השלטוני ביפאן ידע שהמלחמה האבודה וחיפש דרך להיכנע (הרודן הצבאי טוג'ו הודח למעלה משנה לפני הכניעה, אמנם גם בגלל יריבות בתוך הממסד הצבאי, אך ההדחה סימנה החלשות של השליטה המוחלטת של הגורמים הצבאיים בקבינט הקיסרי). הבעיה היתה שהשלטון האזרחי היה נטול כוח מול הממסד הצבאי ונאלץ לפעול בחשאי ללא ידיעת מפקדי צבא, מה שלא הקל על המהלכים שלהם (הם ניסו למשל לפעול דרך בריה"מ שמסיבות משלה לא התכוונה לסייע בכיוון זה). רק ההלם התודעתי שנגרם הן מן הנשק החדש להשמדה המונית והן מן ההתמוטטות הפתאומית של הצבא היפאני במנצ'וריה מול הסובייטים, איפשר לגורמים האזרחיים לאחוז בהגה השלטון (בהכרעה אישית של הקיסר מול הצבעה של 3 מול 3 בקבינט שלו) ולהודיע על הכניעה. גם מהלך זה לווה בכמעט פוטש של קצינים צעירים שיכל להסתיים ברצח הקיסר ובני משפחתו, אבל רוב מפקדי הצבא נותרו נייטרליים ונאמנים לקיסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המוסר של האמריקאים אתה מגן? אלו שנישלו את האינדיאנים וקיבצו אותם בשמורות. אלו שהעבידו את הכושים וביטלו את ההפרדה הגזעית רק לפני 50 שנה? אלו שהטילו על הווייטנאמים איג'נט אורנג' ונפלם. אלו שהטילו שתי פצצות אטום על היפנים. שתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה עבד מאז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נאלץ להסתבך ביומרנות מה ולבקשך לקרוא את הפתיל החל מ-תגובה 636640 פשוט כתבתי שם בפרוט על חלק מן השאלות ששאלת כאן. כתבתי כי למיטב הבנתי הדיון הזה נוגע בלב ליבה של הדילמה המוסרית של "צוק איתן" כפי שהיא נפרשת ברגעים אלו ממש. ואשוב ואומר כי לדעתי אין כרגע דיון יותר רלאבנטי מדיון זה. בראייתי שלי, הצידוק העיקרי של ישראל למה שנעשה ואולי עוד יעשה ברצועת עזה הוא העדר האלטרנטיבה. במקרה זה אני סבור מדובר בפשע של אין ברירה. האירוניה של אלת הגורל הוא שטיעון האמת הזה הוא כמעט הטיעון היחיד שבו נתניהו ושותפיו אינם יכולים להשתמש. לגבי מה ששאלת בתגובתך: א. דרזדן אכן התרחשה ב-פברואר 1945. לגבי הסיבה הספציפית להפצצת עיר זאת הדעות חלוקות עד היום. באמצע שנת 1944 מטוסי ה-P-47 תנדרבולט ו-P-51 מוסטנג הפכו למבצעיים והמיכלים הנתיקים שלהם אפשרו להם לטוס עם המפציצים ולהגן עליהם גם בתוך גרמניה, בנה"ב חידשו את המבצעים נגד התעשייה ותשתית האנרגיה של גרמניה עד שהצליחו בתחילת שנת 45 לפגוע בה פגיעות אנושות. בד בבד עם הפעולות האלו המשיכו גם הפצצות הטרור על ערי גרמניה. ההפצצות האלו היו פעולות תגמול בעיקר כנגד מתקפת הרקטות V-2 נגד לונדון וערים אחרות. ב. כפי שניסיתי להסביר, הגישה של האריס הקצב וג'וליו דואה היתה הרבה יותר מרחיקת לכת מאשר תיארת. איש אינו טוען שלהפצצות אלו היה ערך צבאי. האריס חשב שבעזרת הפצצות אלו יהיה אפשר לגרום למהפכה פנימית בגרמניה שתפיל את הנאצים (ביולי 44 זה היה די קרוב). צ'רצ'יל ואחרים לא האמינו עד כדי כך בפוטנציאל ההכרעה של המפציצים הארוכים, אבל אם לצטט מן הזיכרון הם דברו בקירוב על מערכת התשה שתמנע שינה מן העובדים בתשלובת התעשייתית-צבאית ותשבש באופן עקיף את הייצור הצבאי של גרמניה. ג. אני איני מאמין בקשר בין החורבן וההרס בערי גרמניה ויפאן לבין המטאמורפוזה שרוקנה את הבלון הפאשיסטי שם. אני חושב שהשאלונים ומערכת הסקרים המפורטת שערך חה"א האמריקאי בתום המלחמה תומכת בדעתי. ההתרוקנות של הבלון הפאשיסטי התרחשה לפני ואחרי החורבן הגדול של 1944-45. מלכתחילה התמיכה בפאשיזם המיליטריסטי ביפאן ובפרט בגרמניה היתה יותר אופורטוניסטית מאשר רעיונית. ידועים הסקרים שהראו כי 75% מן הגרמנים התנגדו למלחמה בפולין. כמו כן ידוע בגרמניה וגם ביפאן כי מיד עם תום המלחמה התמיכה בפאשיזם-נאציזם לא פחתה. הצניחה בתמיכה היתה חלק מן ההשתלבות של יפאן וגרמניה במלחמה הקרה לצד בנה"ב המערביות. פריצת המאבק מזרח-מערב מיד בתום המלחמה איפשרה מדיניות מאוד ליברלית של הכיבוש כלפי הנכבשים ומצד שני סייעה לקבלת הרפורמות הליברליות-דמוקרטיות ע"י הנכבשים. ד. בנקודת המבט שלך יש הרבה מן האמת, אבל אני מעדיף את הניסוח הבא: עצם הכישלון של הפרוגרמה הפאשיסטית-נאצית (ולאו דוקא החורבן וההרס עצמו) אפשרו את להמון האופורטונסטי לאמץ את האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית של הכובשים. ביפאן, אף יותר מאשר בגרמניה, הזעזוע התודעתי של הפצצות האטומיות, החידוש שבהן יותר מאשר ההרס המיידי, אפשר לשלטון האזרחי ביפאן להחזיר לידיו את רסן השלטון ולסיים את המלחמה. ה. לחיזוק עמדתי, אנא חשוב על החורבן שנלווה לסיום מלה"ע הראשונה שהשפעתו התודעתית היתה גדולה יותר מאשר במלחמה השנייה והיא ניכרת עד היום. בפרט אם אתה מסתכל מנקודת המבט של מדינות המערב (ארה"ב, בריטניה, צרפת ואף גרמניה) החורבן במלה"ע הראשונה היה כבד (בפרט בהיבט התודעתי) לאין ערוך מאשר במלחמה השנייה. אתה צריך לזכור כי שם היה מדובר באובדן דור של "טובי בנינו" שהשפעתו ארוכת הימים שונה לגמרי מאשר אבדנם של אזרחים רבים מן החלקים החלשים יותר (קשישים ועניים) וממיעוטים בלתי פופולאריים. ו. ועוד מילה: "הפיכת אומה שלמה לאנשים טובים יותר ומוסריים יותר"? אשרי המאמין. קרוב לודאי שמדובר כאן בעוד מופע של המהירות בה משנה ההמון האופורטוניסטי את דעותיו ואמונותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו "הכישלון של הפרוגרמה הפאשיסטית-נאצית"? ומה הבדיל אותו מ"ההצלחה" בתחילת המלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי היתה פשוט לעובדה שהמשטרים הפאשיסטיים הפסידו במלחמה. יכול להיות שניסוח בהיר יותר לא היה מזיק כאן אבל פשוט אין לי כזה כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מסכים עם עיקר דבריו של ירדן שהתבוסה הקשה והסבל האדיר הם ש" אפשרו את להמון האופורטונסטי לאמץ את האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית של הכובשים"?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לטענתי מה שאפשר ל''המון האופורטוניסטי לאמץ את האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית של הכובשים'' היתה עצם התבוסה עצמה (בלי קשר למידת ההרס והחורבן שנלוו לה) והעובדה שהם הפכו לבני ברית מחוזרים של הכובשים במלחמה נגד האוייב החדש ממזרח. העובדה השנייה הפכה מהר מאד את תהליכי הדה-נאציפיקציה והדה-מילטריזציה למילים ריקות. בנה''ב הסתפקו בהוצאה להורג של המנהיגים הבכירים ובמזרח גם של כמה גנרלים יפניים (שיש המרננים שחטאם העיקרי היה שהם הביסו את האמריקאים) והסתפקו בכך. בשום שלב, לא הגרמנים ובפרט לא היפאנים, גילו איזושהי כמיהה יוצאת דופן למיליטריזציה שחייבה את בנה''ב לעשות משהו נגדה. כאשר מקארתור ואנשיו ביפן הכריזו על ביטול מעמדו של הקיסר היפני כאישיות מקודשת, אני חושב שהקיסר עצמו תמך בכך. האזרחים היפאנים היו מזועזעים אבל לא הביעו התנגדות. הרושם שלי הוא שהעובדה שהקיסר האמיתי היה מקארתור בעצמו הקלה על המהלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לכם שפרל הארבור לא היתה התקפת פתע נכון? או שאתם מאמינים לגרסה הרישמית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין לבן אפלק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והצי הפאציפי האמריקני קשר את ספינות המערכה שלו בזוגות לרציפים כדי לחסוך ליפאנים פצצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד - מה דעתך על התאוריה של ברי חמיש לפיה שמעון פרס אחראי לרצח עופרה חזה (עמה היו לו קשרים רומנטיים), משום שהיא עמדה לחשוף מידע מרעיש על פרשת ילדי תימן? בחיי שאני לא ממציא - ראה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה ראשונה זה היה: "מה דעתך על התאוריה שלפיה ברי חמיש אחראי לרצח עופרה חזה (עמה היו לו קשרים רומנטיים) ..."? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להיכנס לקישור אבל פרשת ילדי תימן ידועה לכל מי שמתעניין לדעת ולא מקבל את גרסת הממסד. לשיטתי כמעט אוטומטית הממשל אשם והוא הראשון להיות חשוד מאחורי כל רעה חולה. מאותו רגע שמשהו קורה הממשל צריך להוכיח שהוא לא אשם. והכי קל לדעת שהממשל אשם כאשר הוא מטיל את האשמה על גורם אחר. ואם הוא אומר שדבר נעשה בדרך מסויימת אז קרוב לוודאי שזה נעשה בדרך אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לבטח שם לב שהטיעון שלך מעגלי, ולכן בלתי פריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי הקישור נפתח בלי בעיה. מדובר בראיון שערך אלי אשד עם ברי חמיש ב-2005, ושעסק בתאוריות הקונספירציה של האחרון. חמיש טוען שם, בין השאר, שהרצל נרצח בגיל 43 בידי הבונים החופשיים, משה דיין ידע שהערבים עומדים לפתוח במלחמת יום הכיפורים (שאותה בכלל תיכנן קיסינג'ר), שמעון פרס הוא מרגל של קבוצת בילדלברג, ברוך גולדשטיין לא ביצע את הטבח בחברון (שהיה מזימה של כרמי גילון), וחייזרים שמגיעים לכדור הארץ בעב"מים ומעברים בנות אדם הם הנפילים מהתנ"ך. בתשובה לשאלה "האם פרס קשור לדעתך גם לקונספירציות אחרות מלבד רצח רבין?", ענה חמיש: "בוודאי. האיש קשור לכל מיני מעשי רצח מיסתוריים שלא פוענחו. רחבעם זאבי, רפאל איתן, מוטה גור. דוגמה אחת מני רבות: אני חושב שבהחלט סביר שהוא האחראי לרצח הזמרת עופרה חזה שאיתה היו לו ככל הנראה קשרים רומנטיים. לדעתי היא עמדה לחשוף מידע מרעיש על פרשת ילדי תימן ולכן חוסלה אף היא." לאיזה מבין תאוריות הקונספירציה האלה אתה מאמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שמותרת כאן בחירה מרובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפספסת את המשתמע מכל זה-שמעון פרס הוא חייזר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך בכלל אפשר להעלות על הדעת שהוא חייזר. ממתי אמהות ערביות יולדות חייזרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ"א מאוכלס בבני אדם ובעלי חיים בני אדם לא רוצים שהילדים שלהם ימותו+בעלי חיים לא רוצים שהילדים שלהם ימותו=מי שרוצה שהילדים שלו ימותו חייזר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים עשויים מבשר + בעלי חיים עשויים מבשר = מי שעשוי מקש חייזר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינוי התודעתי בגרמניה וביפן נבע (גם) מה"חינוך מחדש" שביצעו בעלות הברית במדינות אלו במסגרת הכיבוש: דה נציפיקציה בגרמניה ודה מיליטריזציה ביפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף: מה זה הבולשיט הזה? אפילו ניסויים מחשבתיים טהורים, במסגרתם אפשר לערוך השוואה מוסרית בין שתי חלופות וודאיות, מעוררים קשיים קונספטואלים ועקרוניים (ע"ע דילמת הקרונית ושות'). ומה אתה עושה כאן? משווה בין מציאות קונקרטית שהתרחשה בפועל, לבין מציאות חלופית ספקולטיבית לחלוטין, שהגשמתה מותנית בסינכרון מדוייק ועדין - הכולל השפעות הדדיות, היזונים חוזרים ומערב אלפי מוסדות חברתיים - של אינספור תהליכי עומק ארוכי טווח, הנוגעים בשדות פוליטיים, חברתיים, כלכליים, פסיכולוגים וסוציולוגיים. גם דטרמניסט היסטורי מושבע (אם עוד יש כאלה) צריך לגייס מידה עצומה של היבריס כדי לקחת ברצינות את האפשרות שהידע בידיו מאפשר, אפילו רק בקירוב היוריסטי, להעריך את הסבירות של תרחישים מהסוג הזה. משימה כזו אינה כרוכה סתם בחשבון הסתברויות, אלא אפופה ב-knightian uncertainty באופן מובהק. לכן, לטעמי, הניסוי המחשבתי שאתה מציע אינו בשום פנים ואופן תרגיל אינטלקטואלי נחמד המועיל לגיבוש פרספקטיבה היסטורית, אלא מצוי איפשהו בין סיפור מד"ב ספקולטיבי לעילא ללא קשר למציאות, לבין רציונליזציה חצופה שנועדה לכסות ולהצדיק עוולות היסטוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, רצוני להוסיף עוד פרט. באחרונה יצא בעברית ספר המתאר את חיי היומיום בברלין במהלך מלה"ע ה-II. אחד העניינים הנידון שם בהרחבה הוא מה היתה השפעת ההפצצות על האוכלוסיה האזרחית בברלין, בפרט ב-44-45 כאשר ההפצצות הפכו משמעותיות ומתמשכות. בעוד החוקרים האמריקניים של חה"א ניסו לשאול על ההשפעה של ההפצצות על היחס למשטר, הנשאלים דברו בעיקר על עצבנות, תשישות מנטאלית ואטימות (numbness) שהיו תוצאה של עייפות כרונית ודיכאון. הגרמנים התרכזו בקיום היומיומי וכלל לא חשבו על השלטון או הסיבות למלחמה וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהיפנים והגרמנים היו עוד כמה עמים שסיימו את המלחמה עם תוצאה של מוות המוני וחורבן שכלל האזרחים חוו ממש על בשרם. הרוסים, הסינים, והיהודים חוו זוועה קשה בהרבה מהגרמנים והיפנים, והפכו להרבה יותר לוחמניים משהיו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שזה רלוונטי לאזור שלנו, שבו מתו יותר מ11 מליון מוסלמים מאז קום המדינה והם עדיין שוחרי מלחמה וחורבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרושם שבשני המקרים מדובר במאניה, שהובילה למפלה כפי שכתבת, ולהתמוטטות ובכך למחיקה חלקית של האישיות הקודמת, ואילו במקרה של מלחמות המנוהלות בידי ממסד דתי מדובר אולי בבעיה שונה, שההיבריס אינו עומד דווקא במרכזה ודיכויו אינו גורם לשינוי-תודעתי-חברתי. אולי בבעיה מתחום ההתמכרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא רק מה האפשרויות העומדות לרשות מאן דהוא ברגע נתון. גם אם נקבל את ההנחה שברגע מסוים (לצורך הענין, לאורך כל התקופה שבין כיבוש צרפת לבין הפלישה לנורמנדי) לא היו לבריטים אפשרויות אחרות לפגוע בגרמניה על אדמתה (אם כי היו להם אפשרויות לפגוע בכוחות גרמניים באזורים אחרים של אירופה, וכמובן בצפון אפריקה), נשאלת השאלה האם הם פעלו כדי שתהיינה להם חלופות. לא במקרה ציינתי את העובדה שבעקבות מבצע נזיפה התאפשרה העבודה על פיתוח פצצות חודרות-קרקע או חודרות-ביצורים. הבריטים יכלו להשקיע מאמץ בפיתוח אמצעים שגם היו פוגעים טוב יותר במאמץ המלחמתי הגרמני וגם היו מייעלים את פעולת המפציצים שלהם ומאפשרים המנעות או לפחות צמצום הפצצות השטח. האידאה-פיקס של האריס לגבי שימוש בהפצצות השטח לא ככלי טקטי לגרימת נזק מרבי למאמץ המלחמתי הגרמני אלא ככלי אסטרטגי להכרעת המלחמה הביאה לדחיית פיתוחם של אמצעים כאלה או אף למניעתו. השיפוט המוסרי צריך להתיחס גם לזה. אגב, אם איני טועה הבליץ על לונדון היה תוצאה של הפצצת ברלין ע"י הרא"פ. עד אותה נקודה הלופטוואפה התמקד בהפצצת בסיסי הרא"פ כהכנה למבצע "ארי הים" המתוכנן (הפלישה לבריטניה), ואילו בעקבות זעמו של היטלר על הפצצת ברלין השתנה מוקד הפעילות שלו ועבר להתקפות על ערי בריטניה בכלל ולונדון בפרט. האירוניה שבדבר היא ששינוי זה דווקא סייע לבריטניה; הרא"פ, שבאותה נקודה היה מתוח עד קצה הגבול ולא הצליח לשקם את הבסיסים ולחדש את המטוסים והטייסים שנפגעו, קיבל אפשרות לנשום - והתוצאה היתה משמעותית מאד לנצחון בקרב על בריטניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זה נכון. זהו אחד מאותם מקרים מוזרים בהם העובדות משקרות. הגרמנים לאחר שכבר ביצעו הפצצות טרור על ורשה ועל רוטרדם, הקפידו בבריטניה על הפצצת מטרות צבאיות ואסטרטגיות (שדות תעופה, נמלים, מפעלי תעשייה ותחנות רכבת). באחד המקרים (24 באוגוסט 1940) מפציצי לילה גרמניים הפילו כמה פצצות על בתי מגורים בלונדון בגלל טעות ניווט או כדי להיפטר מן הפצצות בדרך חזרה. בתגובה הורה צ'רצ'יל, כבר בלילה למחרת על הפצצת רובעי מגורים בברלין וכך החל תהליך מהיר של הסלמה בהפצצת אזורי מגורים. מדוע העובדות הללו משקרות? משום שלמרות שהגרמנים והבריטים החלו כבר בהפצצות לילה כנגד אזרחים, היו בתהליך זה 2 נקודות מפנה שלא היו מקריות. ב-7 בספטמבר 1940 החל הבליץ על לונדון בהפצצה מסיבית של הנמל, שכללה הפצצה גם של רובע האיסט-אנד בו שוכן הנמל, שהרגה מאות אזרחים בבתיהם. כפי שכתבת זו היתה תוצאה של החלטה מכוונת של היטלר, שהתרגז על כך שהלופטואפה לא מצליח להשיג עליונות אוירית מעל בריטניה, לעבור להפצצות טרור בלילה על רובעי מגורים. גם בהחלטה זו היה מרכיב מכריע של רצון לצמצם את הפגיעה בצוותי המפציצים. נקודת המפנה השנייה היתה בפברואר 1942 כאשר ארתור האריס התמנה לראש פיקוד המפציצים הבריטי ופתח במערכה של הפצצות שטח בלילה כנגד ערי גרמניה, מדיניות זו נמשכה עד מרץ 1945 (חודש לפני הכניעה). המטרה הוגדרה כמערכת טרור נגד האזרחים שנועדה לגרום להפלת המשטר הנאצי מבפנים ולהכריע את המערכה (באמריקנית היינו אומרים To bomb them into submission). אולם הסיבות האמיתיות לפתיחת המערכה הזו היו כפי שכתבתי ידיעת הבריטים שהמערכה האוירית האסטרטגית כנגד מטרות תעשייתיות-צבאיות אינה יעילה וחוסר היכולת לעמוד באבידות במפציצים ובצוותים שלהם. המערכה הימית שניהלו הבריטים כנגד הצי הגרמני והמערכה בבלקן, במזה"ת, במלטה ובצפ' אפריקה היו המשך של אסטרטגיה הקפית בריטית שראשיתה עוד במלחמות הנפוליוניות (ניהול מערכות זוטא בפריפריה כדי להמנע מקרב הכרעה יבשתי). ביחס למשל למערכה בבריה"מ היו אלו התכתשויות שוליות וסטאלין בצדק לא הסכים לראות בהם משהו שמקל על הלחץ כנגד הצבא האדום. כפי שספרת (וסיפרתי אף אני) האריס התנגד לכל דבר שלא היה חלק ממערכת ההפצצות הליליות שלו, אולם לדעתי לא היתה לכך השפעה רבה. שנה וחצי-שנתיים זה פשוט הזמן שלקח לבריטים קנדים ולאמריקאים לרכז ולאמן את הכוח המכריע בעוצמתו שביצע את הנחיתה בנורמנדי. בהקשר לכך כדאי להזכיר שתי עובדות. ראשית, גם כאשר כופפו את ידו של האריס והכריחו אותו להקצות מפציצים כבדים לטובת מבצע הנחיתה, הם כמעט שלא הביאו תועלת (המפציצים הבינוניים שלא היו שייכים לפיקוד של האריס, הועילו הרבה יותר). שנית, גם לאחר שנחתו בצפ' צרפת, בעה"ב התקשו לפרוץ מן החופים וניהלו במשך חודשיים קרבות קשים ועקובים מדם מול העיר קאן של נורמנדיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה ויכוח בבריטניה בין השיטה של האריס ובין השימוש במפציצים קלים או מפציצי קרב ותקיפות נקודתיות. הוויכוח התנהל עוד לפני האריס. העובדה היא שנבנו מפציצים כבדים שהתאימו לשיטה של האריס וגם מפציצי קרב-מוסקיטו ובופייטר. בשיטה השניה היו יכולים לחסל את כל מערכת הרכבות הגרמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה בדיוק ויכוח. בגדול כוח המפציצים של ה-RAF התחלק בין ה-Bomber command, המפציצים הכבדים (לנקסטר והאליפאקס וגם B-17 ו-B-24 האמריקנים) של ארתור האריס לבין ה-Fighter command המפציצים הטקטיים של לי-מלורי. החלוקה היתה ע"פ המשימות ולאו דוקא לפי סוגי המטוסים. היו סוגי מטוסים שהיו בשני הפיקודים (למשל לנקסטר, האליפקס, מוסקיטו ו-וולינגטון). מה שהיה הוא שארתור טדר ולי-מלורי שהיו הסגנים של אייזנהאואר ומפקדי כוח האויר שלו דרשו שפיקוד המפציצים האיסטרטגיים (הפיקוד של האריס) ישתתף הן בהפצצות ההכנה לקראת הפלישה (התקפות על גשרים, קוי רכבת וקווי תקשורת) והן בסיוע האוירי בזמן הנחיתה עצמה. האריס פשוט סרב. נקודת המבט שלו היתה שמה שיוביל להכרעת הגרמנים תהיה ההפצצה מן האויר ולא פלישה קרקעית ולכן כל הסטה של כוח מן ההפצצות האסטרטגיות לטובת פלישה נזקה רב מתועלתה. בסופו של דבר, צ'רצ'יל הכריע וכופף את ידו של האריס והמפציצים הכבדים השתתפו בשתי המשימות. מי שיתמקד בסיוע האוירי בזמן הנחיתה עצמה, עשוי להגיע למסקנה שגוייה. בעוד התפוקה של המפציצים הכבדים היתה פיאסקו גמור (הטייסים פחדו לפספס את המטרות או לפגוע בכוחות הנוחתים ולכן הפציצו כמה מאות מטרים מעבר לסוללות חוף ולא גרמו לשום פגיעה בכוחות הגרמניים שהיו פרוסים על קו החוף), דוקא המפציצים הקלים יותר של ה-Fighter command ( הבופייטר והמוסקיטו שהזכרת וגם מפציצי צלילה כמו הטייפון וההאריקיין) הצליחו לפגוע בגרמנים. בגלל השליטה האוירית המוחלטת של בעה"ב מעל שדה הקרב אפילו מטוסים מיושנים לגמרי של הבריטים שהיו חסרי סיכוי מול המטוסים הגרמניים, תרמו את תרומתם המשמעותית למודיעין ולהרעשה האוירית בזמן הנחיתה אחת הדוגמאות הקריטיות בעניין זה התרחשה דוקא לפני הפלישה באפריל 44. מפציצים של ה-Fighter command הפציצו את צוק פואנט די-הוק וגרמו לקריסת חלק ממנו לחוף הים. ההפצצה הזו גרמה לגרמנים להוציא את תותחי ה-155 שחלשו על חוף אומהה ולהרחיק אותם פנימה למקום בו לא היו אפקטיביים יותר. מה ששיחק כאן היה יכולת הדיוק העדיפה של מפציצי הקרב. מדוע המסקנה המתבקשת (לפיה המפציצים הכבדים היו חסרי ערך בכל מקרה) היא לדעתי שגוייה? מכמה נימוקים. ראשית למפציצים הכבדים היתה השפעה ניכרת בהפצצות ההכנה הכבדות בכל רחבי צרפת בחודשים לקראת הנחיתה. שנית, מה שהכריע את גורל הנחיתות, בפרט את גורל הנחיתה בחוף אומהה שהיה חוף נחיתה קריטי שחיבר בין הנחיתה האמריקאית המוצלחת בחוף יוטה לבין חופי הנחיתות המוצלחות של הבריטים-קנדיים, היתה ההרעשה של התותחים הכבדים של ספינות המערכה שהתקרבו לחוף. ההפצצה האוירית של המפציצים הכבדים היתה חסרת ערך בגלל הפעלה לא נכונה וחוסר מזל ולא בגלל איזושהי סיבה עקרונית. אם המפציצים הכבדים היו מטילים את פצצותיהם קרוב יותר לחוף, גם במחיר של פגיעה בכוחות הנוחתים עצמם, תמונת הקרב של הנחיתה האסונית בחוף אומהה, היתה עשויה להיות שונה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צדקנות של פושעי מלחמה. צ'רצ'יל היה פושע מלחמה בהפצצת דרזדן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |