 |
אני חושב שנקודה חיונית להבנה היא שהקטגוריות שציטטתי הן ארטיפקטים תאורטיים המשמשים להבנת מושג האזרחות וחוקי ההתאזרחות. בפועל כמעט תמיד מדובר בהיברידים. כמוכן חוקי האזרחות מתפתחים ומשתנים די מהר (למשל גרמניה שעברה מאזרחות אתנית גזענית בימי הנאצים לאזרחות אתנית ע"פ תרבות בגרמניה המע' ועכשיו בכלל לאזרחות ע"פ חוק). לכן די קשה לסווג מדינות ע"פ הקטגוריות התאורטיות.
לתומי חשבתי, כי בעניין זה ישראל ומערב גרמניה די בודדות לפחות בין הדמוקרטיות, אבל נוכחתי לפי הרשימה בויקיפדיה העברית שיש עוד דוגמאות (למשל טורקיה ומדינות יוגוסלביה לשעבר) ולכן לא טענתי שמדובר ביחוד.
צרפת היא דוגמה טובה לבעייתיות. יתכן כי חוק ההתאזרחות הצרפתי כולל סעיפים המעדיפים את בני העם או התרבות הצרפתית או שהגדרת העם הצרפתי שם רחבה ביותר, אבל כעיקרון צרפת דוקא נחשבת לדוגמה של אזרחות לא סנגואינית. זה נובע מסיבות היסטוריות, קריא המחוזות של אלזס-לוריין שתושביהן (האלזסים) דוברים גרמנית. הרשימה בויקי האנגלית מדברת על repatriation (נוסח חוק השבות) שהוא מושג קרוב אבל לא זהה. צרפת וגם בריטניה הן דוגמאות טובות להבדל. בשתי המעצמות הקולוניאליות לשעבר יש "חוקי שבות" לתושבי המושבות לשעבר אבל הקריטריון כאן אינו בהכרח אתני (הוא יכול להיות למשל נשיאת אזרחות בעבר). הרגליים השחורות מאלג'יר אוזרחו גם אם היו איטלקים או ערבים ואיש לא חשד בהם בקרבת דם ל"אבותינו הגאלים". כשמדברים על אזרחות ע"פ דם, המונח אתנוס מתאר קבוצת אנשים שאמורה להיות להם "קרבת דם" מעבר למה שצפוי בין עמים שונים. צרפת יותר קרובה לדגם של האזרחות ע"פ חוק. האזרחות נקבעת לפי ההליך החוקי ואין העדפה עקרונית לצאצאי הגאלים או הפראנקים או לפראנקופילים. כאמור אני מסכים שזו אבחנה די רעועה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש