בתשובה להפונז, 04/09/12 11:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מדויק. בצד אחד יש דעות שונות קיצוניות יותר ופחות אבל עם חלק ממנו כן ניתן להגיע להסכם (או לפחות לנסות) בעוד שבצד השני ישנה סרבנות להחזיר ישובים שהקים ברוב חוצפה על אדמות הצד השני בעוד שעל סמך מה שהוא כן הוא מוכן להחזיר הוא רואה בעצמו ותרן מופלג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכתבתי במפורש שהדוגמה היפותטית, אתה נאחז דווקא בה, ולא בעקרון שיש משמעות לכימות החינוך בשני הצדדים, בטרם מתפלפלים על אחד מהם. וכל פעם שאני שומע את "להגיע להסכם עם חלק ממנו" אני ממש מרים את גבותי בהפתעה. כשאתה חותם על הסכם להשכרת לדירה, אתה מוכן שרק אחד הדיירים יהיה חתום על ההסכם, בעוד השני לא חתום על שום חלק מחובותיו כדייר? יש לזה משמעות בכלל? כולי תקווה שבספרי מערכת החינוך בנושאי אזרחות, צרכנות וכלכלה, מזהירים את התלמידים מביצוע עסקאות מפוקפקות שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חוזה להשכרת דירה אלא חתירה לתהליך מדיני פרגמטי שעצם קיומם של יסודות קיצוניים (בשני העמים, יש לזכור) אינו שולל או סותר אותו. נהפוך הוא, דווקא מדיניות של סטטוס-קוו מחזקת את הקיצונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיומם של יסודות קיצוניים משמעותיים1 שאינם בשליטת הרוב החתום על ההסכם הופך את ההסכם לחסר ערך. דוגמה קיצונית: חתימת הסכם שלום עם אסד בעיצומם של ימים אלה. 1 דוגמה למשמעותיים: חיזבאללה בלבנון. לא משמעותיים: ברוך גולדשטיין, עם כל הסלידה הנקודתית ממעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע קמעה - במקרה עלתה אצלי ב"דיונים אקראיים" הפניה לכתבה מהעבר (2001): "לבנון, שנה אחרי: אופטימיות זהירה". קריאה שלה היום היא שיעור מעורר ענווה על יכולתנו להעריך נכונה מצב פוליטי מדיני מסוים ולנתח כוונות ויכולות של ארגונים ומדינות, שלא לומר לתת תחזיות של העתיד , גם אם באופטימיות זהירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללבנון לא היינו צריכים להיכנס מלכתחילה ואם כבר נכנסנו, היינו צריכים לצאת משם מוקדם ככל האפשר. השהות הארוכה והמיותרת שלנו שם החמירה את המצב וזה מה שצריך לזכור בקשר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה בפוליטיקה והיסטוריה, כמו בפרסום תשואות של קופות גמל ופנסיה, זה שכל אחד יכול לבחור את פרקי הזמן והתאריכים הנוחים לו בכדי לאשש את התיזה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון אבל הדרך הנכונה ביותר היא לבדוק דבר מראשיתו: מראשית הכיבוש ולא מאוסלו, מהכניסה ללבנון ולא מהיציאה ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה 67 ולא 36? או 47 (הצעת החלוקה?) או 1920 (הצהרת בלפור?) גם אני יכול לשחק במשחק הזה, לא שהוא נראה לי מאוד משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עיקר הבעיות שלנו נובע מהשליטה על עם אחר ולא מראשית הסיכסוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היא דעתך בלבד. וסוף סוף הגענו לנקודה העקרונית שבה אנחנו חלוקים. הסכסוך כל כך יותר וותיק מהכיבוש ויותר רחב ממנו, אלא אם תסכים איתי שמדובר בכיבוש שהתחיל ב-48. (ד"א: אם אני לא טועה, יותר ישראלים נהרגו לפני 67 מאשר אחרי 67.) אני חושב שעיקר הבעיות היא שהעם האחר לא מוכן שנהיה כאן, לא בחברון ולא בתל אביב, והוא הוכיח באותות ומופתים שהוא מעדיף להישלט על ידינו במקום לוותר על שאיפות השיבה והטריטוריה (המורחבת) שלו ולסיים את הסכסוך בפשרה. וזה לפני שנוסיף שיש חברים אחרים באיזור, מחיזבאללה ועד איראן, שלא ממש איכפת להם הסכסוך עם הפלסטינים, אלא יש להם אג,נדה אחרת לקדם. יש לי הרגשה שמכאן לא נתקדם רחוק בוויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שכל הפלסטינים לא רוצים אותנו כאן (ובוא נודה על האמת: גם אנחנו היינו מעדיפים שהם לא היו כאן) אבל יש בהם חלק פרגמטי מספיק גדול שמוכן להגיע להסדר מדיני עם ישראל. שלטון על עם אחר, תחזוקת התנחלויות בלתי חוקיות וסכנה לאיבוד הרוב היהודי במדינה הם לוקסוסים שישראל לא יכולה להרשות לעצמה. סיום הכיבוש הוא גם אינטרס ישראלי והשקפות הפלסטינים לגבינו אינם מעלים ואינם מורידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיום הכיבוש הוא גם אינטרס ישראלי(מסכים) והשקפות הפלסטינים לגבינו אינם מעלים ואינם מורידים." תיאוריה מעניינת. מה היו (הוות/ויהיו) תוצאות הניסוי המצומצם שלה בעזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים צריך להסביר שהנסיגה בעזה לא היתה תהליך מדיני ולא חלק ממדיניות השמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילון שלי תהליך חד צדדי דומה עד זהה לתהליך שבו "השקפות הפלסטינים לגביו אינם מעלים ואינם מורידים". אתה יכול לקרוא לזה תהליך מדיני, או לא, מה זה משנה? ומה קשורה מדיניות השמאל לכאן? חשבתי שאנחנו מנהלים פה דיון לגופו של ענין ולא לגופה של מפלגה כזאת או אחרת ודיעותיה התיאורטיות והסטריאוטיפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיגה מעזה היתה מדיניות של אריק שרון, אחד מראשי הממשלה הגרועים ביותר שהיו לישראל1, והיא אינה הדרך שאני מדבר עליה. היא אינה מוכיחה דבר מלבד העובדה שאי אפשר להתחמק מתהליך מלא ואמיתי אבל את זה כבר ברק הוכיח. 1 אם כי הוא עשה דבר טוב בכך שפירק התנחלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי היו לדעתך הטובים שבהם, ומדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 549408 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רבין'' ודאי מתיחס רק לקדנציה השניה שלו. ''פרס'' היה רוה''מ ברוטציה עם שמיר (קדנציה מזהירה בהשגיה) וחצי שנה אומללה אחרי רצח רבין. אם סופרים רק את הקדנציות המוצלחות מדוע לא לזכור לבגין את הקדנציה הראשונה (שלום עם מצרים, שיקום השכונות) ולשכוח את השניה (מלחמת לבנון, היפראינפלציה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך הפתיל יש פירוט - תגובה 549430 . לרבין גם היה סגנון אחר המעלה געגועים כיום - תגובה 592145 . גם בקדנציה הראשונה שלו בגין היה ראש ממשלה גרוע. את השלום עם מצריים כמעט פיספס, את הכלכלה הרס ושיקום השכונות היה קוסמטי בלבד. הוא ידע להסית את תושבי השכונות כנגד "מקפחיהם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם אנחנו היינו מעדיפים וגו"' - זה כולל אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. אבל אני יודע להבדיל בין האידיאלי לריאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה דעתו של היסטוריון, ואף כזה שקשה לחשוד בפטריוטיות שלו, על העניין הנ"ל. רק כדיעה נוספת כמובן, לא כתימוכין במסמרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתו של בני מוריס ידועה כבר שנים מאז הפך לפטריוט (במובן הסמואל ג'ונסוני של המילה), נהיה לתועמלן של ברק והטיף לטרנספר. ל"חוזרים בתשובה" מסוגו טבעית ואופיינית האמירה שאי אפשר לחדש את התהליך המדיני בגלל הלאומנות הערבית תוך כדי התעלמות (או הכחשה) של מעשינו אנו ותהליכים כיוזמת השלום הערבית [ויקיפדיה] שישראל הרשמית לא הגיבה לה, דבר הגובל בפשע ובטימטום כפי ששמעתי היום את עקיבא אלדר אומר ברדיו מכיוון שהאלטרנטיבה היא בחירה בין מדינת אפרטהייד או מדינה לא יהודית. את התקליט החורק והשבור של "אין עם מי לדבר" ו"אין על מה לדבר" שמענו כבר מ1967 והוא זה שהביא אותנו עד הלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למצער בסדקים והחריצים של אותו תקליט שבור נפלו בשנים הללו הסכם השלום עם מצרים, עם ירדן, הכנסת אש''ף לשטחים, הסכמי אוסלו, והנסיגה מעזה. איזה מזל שזה לא היה בפורמט דיגיטלי, התקליט הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה תוכן הדימוי שהבאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי אבנרי מבקר את סיפרו של בני מוריס. הכשלים שהוא חושף בו רלבנטים גם לתגובות של איילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, דווקא די משעשע, כי התגובה שלו חולה בכל החוליים שהוא מציין בעצמו.למשל, בפסקה אחרי "כאשר מצטטים את הנאומים ומתעלמים מהמעשים, נוצרת תמונה הפוכה מהאמת", מה הוא עושה? מצטט, ומתעלם מהמעשים (הצעתו של בן גוריון מוכיחה מה התנועה הציונית עשתה יותר מאשר דחייתה בידי הממשלה...), שלא לדבר על מוכנותו לתת לפלסטינים את הבונוס של "כשאתה עושה מעשה מתון, כדאי לך להשמיע נאום לוחמני, כדי לפייס את הקיצונים", אבל - ושוב, פסקה אחר כך - לא לתת אותו ליהודים. או למשל, העיוותים ההיסטוריים. אמת, לאורך הדורות היה פחות גרוע ליהודים בממוצע תחת שלטון מוסלמי, עד לתקופה המודרנית. אבל מעשי טבח היו גם היו, ולהציג את הג'יזיה כ"אמנם בארצות המוסלמיות שילמו היהודים והנוצרים מס מיוחד, אך תמורתו היו משוחררים משירות צבאי" זה לא רק שקר, אלא גם זלזול באינטליגנציה של הקוראים. שלא לדבר על התעלמותו ממעשי טבח קדם-ציוניים, מטבח גרנדה דרך גירוש מוזע וטבח מרקש של 1880 נמשיך עם ה'פרובוקציה' של 1929, שהוא בחכמתו נמנע מלפרט אותה (או להזכיר את אמירתו של חאג' אמין, בטרם המאורעות, כי "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא" (אולי האמירה נועדה להסתיר מעשה מתון...): כמה חברי בית"ר שבאו לכותל עם דגל וקראו סיסמאות בגנות הממשלה, כגון "הכתל כתלנו, בוז לממשלה". זו בערך כמו הפרובוקציה בפאז בתקופת הסולטאן סולימן, בתחילת המאה ה-19: ליהודי פאז הותר על ידי הסולטאן לנעול נעליים. אז בתגובה החלו מעשי רצח ספונטניים (חצי מאה מאוחר יותר, בין 1864-1880, רשמה כי"ח 307 מקרי רצח 'לא מפוענחים' של יהודים בפאז). אפשר להמשיך עד לזרא, אבל בסופו של דבר הנקודה איננה שאורי אבנרי מבין בהיסטוריה פחות מבני מוריס בפוליטיקה (וכן, פה ושם אורי אבנרי עלה על איזה כשל אצל מוריס. יש לו כמה, והוא באמת יודע ערבית בערך כמו גדעון לוי), אלא שאורי אבנרי אומר כבר בהתחלה שהמטרה שלו מאוד פשוטה: הצבעה על הסכנה ותיוג מוריס כימני, לפיכך מישהו שלא צריך להקשיב לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שבני מוריס כתב ספר מקיף שבו הוא מחויב להביא את כל הנתונים גם אם הוא יגיע לאותה מסקנה לבסוף (ומכיוון שלא עשה זאת הוא חוטא בחוסר יושר אקדמי ואינטלקטואלי) ואילו אורי אבנרי כמבקר הספר רשאי להביא דוגמאות המוכיחות את טענתו ללא צורך של איזון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני כשלים בדבריך: 1. כשאתה מפנה השכם והערב לזנד ו'החשבון הלאומי' שאינם מקיפים יותר ממוריס את הסוגיה שהם מטפלים בה, נראה שיש לך קריטריון כפול לגבי מידת היושר שאנשים מחוייבים אליך. 2. לאור זה שאבנרי מתעלם בגסות מכמה מהדברים שמוריס מביא (למשל, ההצעה הסופית של ברק, אבל ממש לא רק), ולאור העובדה שהוא משקר במצח נחושה (או בור גמור היסטורית), זה לא 'דוגמאות המוכיחות את טענתו ללא צורך של איזון'. זה סילוף כדי להוכיח את טענתו. משל למה הדבר דומה? שאני אטען, כמבקר אתרים כמובן, שמישהו כתב 'יש להרוג את כל הימנים לחסל את הערבים'. אני רק אתעלם מדבר קטן אחד: הוא כתב את כל המילים האלה, אבל לא ביחד. למשל "יש גדולה ביצירתו המוזיקלית", "מנסה להרוג את הדמוקרטיה", "כל הימנים מצביעים ליכוד וצפונה", "לחסל את המנהג הרע הזה", "את הערבים יש לשלב בחברה". אז כן, כל המילים כתובות. אבל לצרף אותן למשפט, זה לא 'ללא צורך של איזון', זה שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קראת אותם? הם מאוד מקיפים. 2. כמבקר הספר אבנרי לא חייב לחזור על תוכנו אלא לציין את הבעיתיות שבו. איפה בדיוק הוא שיקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. הפגמים בשניהם נידונו כבר באריכות (וגם בקצרה: http://www.haaretz.co.il/literature/1.1327315 או http://heb.rslissak.com/archives/153). 2. כבר ציינתי. למשל בתיאור שלו את ארצות האסלאם שהוא כוזב עד כדי שקר, וקרא שוב מה שהערתי עליו. כשהוא מעוות את המציאות, מעלה טענה שכדי להוכיח אותה צריך להתעלם מהמציאות, או סתם טוען טענה ולא נותן להיסטוריה לבלבל אותו - יהיו שיקראו לזה מעשה אינטלקטואלי אמיץ, אני חושב שזה שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ישראל ברטל מעלה טיעונים בעלי טעם. שאול ברטל לעומת זאת, כשהוא לא עוסק בתעמולה הפלסטינית הנשענת על סיפרו של זנד, מסתמך על ספר שהפיסקה המצוטטת בו היא בדיוק מה שזנד ועברון יוצאים כנגדו ואף מקעקעים אותו בספריהם - הנראטיב הלינארי של עם שהוגלה מארצו, סבל והושפל אך זכה לחזור אליה. זוהי לא היסטוריה. זה מיתולוגיה. 2. אבנרי שלל את הקביעה של מוריס שהאיסלאם תמיד היה רצחני ועוין ליהודים. לשם כך הוא לא צריך להביא את כל העובדות הנוגעות ליהודים בתפוצות האיסלאם, רק להראות שהקביעה הזו לא נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה לשאול ברטל אסור להסתמך על ספר שנכתב אחרי1 ספרו של זנד, ואולי אף כתגובה - מלומדת או שלא - אליו? בגלל שזנד טוען ההיפך? ואולי הוא צודק (יוצא, מקעקע וכו' לשיטתך) והם טועים? זה שאתה כותב את מסקנותיהם של זנד ועברון במשפטים קצרים לא הופך אותן לעובדות. נראה שיש כאן וויכוח - היסטורי, פוליטי, וגם אידאולוגי כנראה, עם דעות וראיות לכאן או לכאן. להכריז על אחד הצדדים כקובע העובדות - "זוהי לא היסטוריה.", כאילו אמרת "מהירות האור היא קבועה", זו הטעיה. למצער, זוהי דעתך, הלגיטימית. 1 את זה בדקתי, אבל את הספר לא קראתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בשם הספר - גלותו וגאולתו של העם היהודי. זה שם של אפוס הומרי, לא של מחקר היסטורי. עכשיו נסתכל על הקטע המצוטט: "זהו סיפורו של עם אשר נתן לעולם את המונותיאיזם, אך יחד עם זאת נרדף על ידי תולדותיו: הנצרות והאסלאם; זהו העם היחיד בעולם שכוחות-על קמו עליו להשמידו: החל בעמלק והמן, עבור בגלי אנטישמיות ואינקוויזיציה חוצי גבולות, וכלה בתנועות טוטליטריות כמו הנאציזם והקומוניזם והוא שרד." אם אכן העם היהודי רק היה נרדף בכל תולדותיו הוא לא היה שורד. ההיסטוריה של יחסי יהודים-גויים היא הרבה יותר מורכבת. "בכל אותה עת נמשכה מלאכת היצירה של המורשת היהודית, כשהיא מועברת ממרכז רוחני אחד, גם לאחר שנהרס, למשנהו, כמעין מרוץ שליחים המעביר את מקל היצירה היהודית ומבטיח את קיומה ואת המשך התפתחותה." ההיסטוריה היהודית היא היסטוריה של קהילות יהודיות שקמו במקומות מושביהן כתוצאה מנסיבות היסטוריות ולא למען העברת מקל שליחים מקהילה אחת למשניה. "זהו אפוא תיאור המעיין, הדתי והכללי, שממנו שאבו אבות האומה וחלוציה את הכוח ואת היכולת להתמודד, נגד כל הסיכויים, כדי להקים מחדש את המדינה היהודית, לגונן עליה ולהבטיח את בניינה כמדינה מודרנית ומשגשגת." בנושא זה כבר עסקתי לא מעט. התפתחות הלאומיות היהודית כרוכה בתנאים היסטורים מסוימים התלויים במקום מסוים ולא כתוצאה מהשתלשלות לינארית של ההיסטוריה היהודית. כל הפיסקה הזאת כתובה ברטוריקה הרואית היאה כאמור למחברים כהומרוס או טולקין, לא להיסטוריון רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שזנד עושה אפילו איננה מיתולוגיה. אבל נעזוב את זה רגע, 2. רק שמוריס לא טען את מה שאתה או אבנרי שמים בפיו: הוא טען, וזה בהחלט נכון, שחיי היהודים בארצות האסלאם, עוד קודם לציונות, היו רחוקים מגן-העדן שדוברים פלשתיניים או פרו-פלשתיניים נוטים להמציא, ושמעשי פרעות, טבח, והמרת דת בכפיה בהחלט התקיימו לאורך הדורות, ולא בהיקף מבוטל. כך שאבנרי לא הראה שום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כח ותהיה זו גם טחינת מים לבקר אחד לאחד את טיעוניו השגויים והחד צדדיים של אבנרי. אביא רק דוגמא מייצגת: "כאשר ויתר ערפאת באוסלו על 78% של פלסטין ההיסטורית...". לא, עראפת לא ויתר על כלום, כי: א. אין דבר כזה פלסטין ההיסטורית. ב. מאחר שערפאת חתם על אוסלו, שהיה הסכם ביניים - אבל לא היה מוכן לחתום על קמפ דייויד, ששם היה באמת צריך לוותר על זכות השיבה ולהכיר בסיום הסכסוך, עם מדינת ישראל כמדינה שכנה - אזי דה פקטו ערפאת לא ויתר על כלום. לצורך משא ומתן זה מקובל להציג דרישות קדם מופרכות, כאילו "100% מפלסטין ההיסטורית" שייכת לערבים שגרו ממזרח לירדן בשנתיים שלפני 481, ואז לסגת מהן. אבל להתייחס לכך לאחר מכן כוויתור אמיתי מראה יותר על הכותב מאשר על העובדות. בדיוק בעודה מידה החמאס היום, למשל, מצהיר מעל כל גלי האתר שהוא לא מוכן לוותר על אף שעל, אבל את אורי אבנרי זה לא משכנע. מצד שני, מישהו מאיתנו מאמין שניתן לשכנע את אורי אבנרי במשהו שרחוק סנטימטר ימינה מעמדותיו הנושנות, שעשרות שנות היסטוריה, תהליכים ושינויים לא הצליחו? תהייה אחרונה היא באשר למתודות המחקר ומהימנותו של בני מוריס - אלו היו מבריקות וללא דופי כאשר תמכו בעבר בעמדתו של אבנרי, אבל כשהן נגדו - השיטות, וכמובן האיש עצמו הפכו את עורן לחלוטין. לאור זה הייתי מראש מטיל בספק את יכולתו של אבנרי בביקורת היסטורית אובייקטיבית. את ביקורתו הסובייקטיבית יכולנו כולנו לנחש לבד, ללא צורך במאמר ארוך ומפורט. 1 הגדרת האו"ם החד-פעמית והמגוחכת למיהו פליט פלסטיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויתור העקרוני של עראפת על רובה של ארץ ישראל הוא מה שאיפשר את אוסלו. לאן זה התגלגל אחר כך ומדוע זה לא מומש זה עניין אחר. אם בני מוריס לא מזכיר את העובדה הזו בסיפרו, הרי שהוא נוהג בחוסר יושר וחיבורו הוא יותר בגדר פמפלט פולמי-אפולוגוטי מאשר מחקר היסטורי. גם אם אורי אבנרי הוא בעל הטייה פוליטית משלו הרי שהדברים שהוא מצביע עליהם אינם בלתי נכונים בשל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה מידה נתניהו וויתר מבחינה עקרונית על הכיבוש בנאום בר אילן. אני מניח שזה לא מספק אותך. ועל הויתור הזמני לצרכי משא ומתן של ערפאת כבר נטחנו כל כך הרבה מילים, שלא נשאר פירור. ומז זאת אומרת בני מוריס לא מזכיר, הרי שורה לפני כותב אבנרי: "הכרת יאסר ערפאת במדינת ישראל בספטמבר 1993 היתה, לטענת מוריס, שקרית.". אוי, אז כנראה שמוריס כן כותב על הויתורים של ערפאת. רק לא מפרש אותם כמו שאורי אבנרי אוהב. האם לאור המידע הזה אפשר לקחת בחזרה את טענת ה"פמפלט פולמי-אפולוגוטי1"? 1 מושג נהדר כשלעצמו, מתגלגל היטב על הלשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני מוריס עונה לביקורתו של אורי אבנרי. הכשלים שהוא חושף בו רלבנטים גם לתגובות של איילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' משה מעוז מגיב לדברי מוריס: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך הקישור לבלוג של כותב המאמר האחרון באייל הגעתי גם לזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הטיעונים המרכזיים בקישור הזה, "הקונספירטיביות המעגלית", הוא שבני מוריס מתעקש להתעלם מהצהרותיו המתונות של עבאס ולפתור אותם כלא רלוונטיות. כמובן שטיעון זה ניתן בקלות להכיל על שני הצדדים, ובהקשר זה, ראיתי היום מאמר מעניין מאד בהארץ, מאת כותב פלסטיני המביע גם הוא את דעתו על הצהרותיו של אבו-מאזן: עבאס נמאסת המאמר נשמע כאילו נלקח ממשנתו של מוריס, אבל לא כך הוא. מתאבן משם: "הצהרותיו של עבאס, שהן חצייה של כל הקווים האדומים, מחייבות את בני העם הערבי הפלסטיני לקום ולעשות מעשה." "על הישראלים לדעת וגם להפנים, כי עבאס הוא לכל היותר "ראש המועצה המקומית של המוקטעה הכבושה", דבריו אינם מייצגים את הלוך הרוח בקרב הפלסטינים בגדה, ברצועה, ובתוך מה שקרוי הקו הירוק, וכמובן גם לא את ששת מיליון הפליטים. לכן, מיסטר עבאס, אנא אל תדבר בשמנו. אנחנו מתביישים בך ובעמדותיך. אם יש בך עדיין זיקה כלשהי לעם הפלסטיני, אזור עוז, התפטר והודע על פירוק הרשות, קבלן המשנה של הכיבוש הישראלי. תן לעם להיאבק בדרכים שהוא יבחר כדי להשיג את זכויותיו, המעוגנות בהחלטות האו"ם. גם אם לך לא נמאס, העם מאס בך. קום ולך, די לבושות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין הדברים של מוריס אינם קשורים לספרים שכתב. גם זוהיר אנדריאס נדרש לפרט מה הוא מתכוון בזכות השיבה, האם אנדריאס טוען ש-6 מיליון פליטים צריכים לחזור לתוך הקו הירוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שמובן מדבריו. הרי אם היה חושב שהפליטים אמורים לחזור רק למדינה הפלסטינית שתקום על סמך גבולות 67', לא היתה לו שום סיבה לצאת נגד עבאס. כמובן, לא "צריכים" אלא "יכולים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על כך שאין ''הקו הירוק'' אלא רק ''מה שקרוי הקו הירוק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהתכוונתי הוא שיש שני בני מוריס. אחד שכתב מספר מחקרים מעולים והשני שהביע דעות הקשורות לתפיסת עולם ולעוד דברים. בדעות שהביע הוא אינו שונה ממך, ממני ומכל אחד אחר.אים שום קשר למלומד בני מוריס ולמביע הדעות בני מוריס. וזה אינו מתייחס רק לבני מוריס אלא לכל המלומדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
.. ובכלל זה בלשנים ידועי-שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אתה מתכוון לנועם חומסקי. השאלה שלך מתכוונת לרמוז שההערכה שלי לספריו הלא בלשניים של חומסקי נובעת מההערכה לעבודתו הבלשנית? ממש אין קשר. בני מוריס מופיע כמומחה לסכסוך הישראלי פלסטיני, לבעיית הפליטים, למלחמות הגבול של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. ככזה הוא ממשיך לכיוון הקביעה שהיה חובה לגרש את הפלסטינאים וכד'. מה זה שייך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי אין יושרה עכשיו? הרי קראת שמוריס מתנגד להתנחלויות וחושב שצריך לחסל אותן, ושהוא בעד שתי מדינות לשני עמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש. כל מה שכתבת עם תוספת המילה ''אבל'' ופירוט אחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיים כל מה שמוריס כתב ושהוא מתנגד להתנחלויות, אבל הוא אינו סומך על הערבים כי הם רק רוצים להשמיד אותנו וכל דיבורי השלום והמוכנות למו''מ ולהגיע להסדר אינם אמיתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומראה שהם מעולם לא באמת הכירו שליהודים יש זכות להגדרה עצמית ולמדינה. ומעולם לא הסכימו לוותר על זכות השיבה. מה הקשר לשמאל וימין? האם בידך יש נתונים אחרים? שעראפת לא נאם במיסגד ביוהנסבורג, ודיבר על השמדת ישראל? שאבו מאזן כן להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים, שהוא לא הכחיש כל ויתור על זכות השיבה? מוריס בעד שתי מדינות. הפלשתינאים לא. יש עם זה בעיה. אבל לא מוריס הוא הבעיה. (לא שמוריס כשלעצמו חשוב בכלל, אבל אתה מתנהג כמו אחד שרוצה להרוג את השליח, רק כי הוא מביא לו ידיעות שלא מוצאות חן בעיניו). צדק מי שהעיר לך, כשאפשר היה לפרש את מוריס כמשרת את הנארטיב הפלסטינאי, (היהודים גירשו ערבים מבתיהם) לא היתה לך בעיה איתו, אז המסמכים שהביא לא נראו לך מופרכים. עכשיו כשהוא מוכיח שהערבים לא מוכנים לקבל את קיומה של מדינת ישראל. יש לך בעיה עם זה. וכן יש לך בעיה איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? על מה מבוסס המשפט האחרון שלך ? מוריס כתב ספר על היווצרות בעיית הפליטים- ספר כתוב ומבוסס היטב. מה שאתה מכנה "עכשיו כשהוא מוכיח שהערבים לא מוכנים לקבל את קיומה של מדינת ישראל." הם מאמרי דיעה ולא מחקרים. הוא טוען שהערבים אינם מוכנים לקבל את ישראל. האם הוא מוכיח? לדעתי-לא. לכן הטענה שלך כלפי אין לה על מה לסמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל לקרוא. אני מקווה שכל מה שהוא כותב עכשיו הוא התנצלות על המחקרים הקודמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נוח. אני מבין שלשיטתך כשבני מוריס כותב ספר שעמדותיו ותימוכיו מצדדות בצד אחד, הוא חוקר דגול, וכשהוא כותב ספר - לא סתם מתראיין ברדיו - שעמדותיו ותימוכיו מצדדות בצד אחר, אז הוא מביע דעות חסר חשיבות. מעניין עם על הספר הראשון חתום ''בני מוריס, היסטוריון'' ועל השני ''בני מוריס, קשקשן'', בכדי שנבחין מראש בהבדל. לו היה בני מוריס החוקר עוסק בפיסיקה, הייתי מסכים לקו ההפרדה שאתה מצייר. מאחר שהוא עוסק בהיסטוריה, נראה לי שקו כזה הוא הרבה יותר דימיוני. אלא כמובן אם תטען שאין שום קשר בין עמדותיו של אדם לנתונים ההיסטוריים שהוא או אחרים טרחו לאסוף. זה דווקא יכול להסביר לא מעט אנשים ודיעותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי עדיין את הספר החדש שלו. גם לא קראתי לו קשקשן; אתה מדביק לי הסגנון שלך. הספרים על בעיית הפליטים ומלחמות הגבול של מדינת ישראל, הם מחקרים מושקעים ומתועדים היטב. הביקורת שנמתחה עליהם לא הצליחה לערער אותם (בני מוריס אינו יודע ערבית וכד'). ההתבטאויות של בני מוריס העלו טענות שגירוש הפליטים היה מהלך שהיתה לנו הזכות והצידוק לעשות אותו. לכן דבריך לחלוטין לא רלוונטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את המעבר הלוגי בין המשפט הלפני האחרון שלך לאחרון. ז''א לא הבנתי את ההיקש, ולמה האחרון נובע מהמשפט שקודם לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כי היה, או לא היה, גרוש היא טענה עובדתית היסטורית, וככזאת עומדת למוריס יוקרתו כהיסטוריון. לעומת זאת הטענה כי הגרוש היה מוצדק (בנסיבות העניין או אבסולוטית) היא טענה מוסרית, של השקפת עולם. ככזאת, איכותו ויוקרתו המקצועית של הטוען אינה רלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שידיעת העובדות ההיסטוריות (המקומיות, הגלובליות, הרלבנטיות לזמן מסוים ביחסי מדינות ועמים) אינה רלבנטית לשיפוט מוצדקותו או אי-מוצדקותו של הגירוש? ז"א שניתן לדון בטענה הזאת מבלי להתייחס לעובדות ההיסטוריות? ואם יש צורך בעובדות ההיסטוריות - דווקא די כדאי שהיסטוריון מדופלם ינבור בעובדות ההיסטוריות, בהקשרים הנסיבתיים, האיזוריים והפוליטיים של מה שקרה, ואז גם יספק אותם לנו ואולי אף יגזור מהם טיעון כלשהוא. נראה לי לגיטימי, אולי אפילו יותר מטיעון כזה של מי שלא מתמצא בעובדות הנ"ל. (מעבר לזה שגם "היה גירוש" היא טענה עובדתית לא מוגדרת היטב. למשל דוגמה היפוטתית: אם גורשו 1% והשאר נמלטו מרצונם - היה גירוש? או אולי הוא היה משפטית, אבל במימדים כה קטנים שהטענה הזאת אינה רלבנטית מבחינה היסטורית לכל הדיון בענין?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר החדש "גבול בינינו ובינכם" מכיל טבלאות מצוינות שמסכמות נושאים שונים. אחת מהן מסכמת את הבריחה והגירוש של הפלסטינים. בשלב הראשון, בין החלטת החלוקה להכרזת המדינה, נטישת הערבים היתה ברובה מרצון, בסדר גודל של כ- 375,000. היו גורמים שונים, התקפות ההגנה, הוראות פינוי וגירוש של 15 כפרים, הוראות פינוי של הערבים לכ- 20 כפרים, והריסת כפרים כהכנה לפלישה. גורם עיקרי היה עזיבת ההנהגה הערבית והשכבות העשירות, ונטישת שוטרים ופקידים שהאיצה את התפוררות החברה הפלסטינית, בנוסף להפצת שמועות מוגזמות על פעולות ההגנה. באותה תקופה מדינות ערב ניסו לבלום את בריחת הפלסטינים, לבנון וסוריה נעלו שעירהן ומצרים התנגדה לנטישה של הפלסטינים. בשלב השני, עזבו עוד כ- 300,000 פלסטינים, היו גירושים במהלך מבצעים של צה"ל ביוזמת מפקדים ללא הוראות הדרג העליון, כפרים נהרסו, ואדמות הוחרמו לטובת יישוב של עולים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאד. אני אשמח כמובן לקרוא את הספר יותר לעומק כשיזדמן לי. עדיין מהנתונים שהבאת, סביר להסיק שמתוך 300 האלף של השלב השני (כשהראשון הוא מרצון), לא על כולם כתבת שגורשו בברור, אז נתון סביר לאלה שאכן גורשו הוא 150-200 אלף (תתקן אותי אם אני טועה). אני מופתע מקטנותו של הנתון הזה, ולדעתי הוא משנה מאד (או היה משנה מאד לו אנשים היו מתחשבים בעובדות) את הדיון על הגירוש הנורא. כמובן, כל מגורש הוא עולם שלם וכו' וכו', אבל בראייה היסטורית זה אומר שבעצם בעיית הפליטים הפלסטינית ברובה הגדול איננה עקב הגירוש. (כידוע ממילא, עיקר הבעיה מאז היה סירובן של מדינות האיזור לפתור את הבעיה כמו שנפתרו בעיותיהם של שני סדרי גודל של פליטים בעולם באותן שנים. אני בטוח שאותן מדינות יתמודדו ללא קושי עם מספרים הרבה יותר גדולים של פליטים סורים מימינו אנו, ולא ניתקל בעוד חמישים שנה במאות אלפי סורים במחנות פליטים שנושאים את המפתחות לכפרים הסורים מהם ברחו או גורשו, ובנסיבות הרבה יותר קיצוניות כמובן מפליטי ה"נכבה" הפלסטינית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה, ההגדרה שלך לגירוש היא פעולות שהן פועל יוצא של מדיניות מכוונת ומחושבת, לאו דווקא הלך רוח כללי שנובע גם מהרצון והצורך העברי להגדיל את היחס הדמוגרפי/גאוגרפי מצד אחד, ומצב של מלחמה שמביא לבריחה ונטישה פלסטינית, זמנית מן הסתם. ולכן, צריך להתרכז בנסיון להבין כיצד הצד הישראלי רואה את זה וכיצד הפלסטינים רואים זאת, מבלי להכניס למשוואה השוואות מסוריה שלא רק אינן ממין העניין אלא שאינן תורמות להבנת סוגית הפליטים בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו הלך הרוח הכללי הוא הגורם לגירוש? נובמת. כן, גירוש היא פעולה אקטיבית. אם אתה תחליט להגר לאמריקה, כי הלך הרוח הכללי בארץ לא מתאים לך, יוקר המחייה עולה, אין שיוויון בנטל ויאדה יאדה יאדה, האם תטען כי גורשת? יש לך הגדרה אחרת? ומצב המלחמה הוא (ברובו המכריע) באשמתן של המדינות שסבבו אותנו אז. אכן מצב בעייתי, אבל הטיעון הזה בהקשר לגירוש דומה לילד שטוען שהתייתם לאחר שהרג את הוריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובמת מה? (וגם ההשוואה האחרונה שלך איננה תורמת ולא רלוונטית). היתה מלחמה. היישוב העברי רצה מתמיד לנקות כמה שיותר ערבים משטח המדינה העתידית, מבלי לתרגם את זה למדיניות מפורשת והוראות גורפות, והערבים, בגדול, ברחו מאימת המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל עילם מתעסק בין השאר בענין הגירוש בסיפרו המצוין ממלאי הפקודות והוא מראה שם שזה אחד מאותם מקרים שבהם מבצעי הפעולות ידעו מה ההנהגה מצפה מהם לעשות ללא פקודות כתובות (מקרה היחוס שלו למגינת ליבם של כל צווחני גודווין הוא מדיניות הפתרון הסופי של הגרמנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שאפשר להכתיר את התוכניות הללו בכישלון. רק 150 אלף גורשו מתוך כמיליון? מקרה הייחוס שלו היה הרבה יותר יעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה ייחוס בזוי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. הוא מבהיר שהשוואה אינה דימיון אלא כלי שנועד להבנה של תופעה. ראוי לציין שבסרט המצוין שומרי הסף [ויקיפדיה] אומר אברהם שלום שמדיניות ישראל בשטחים הכבושים זהה למעשה להתנהגות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. הוא מבהיר שכוונתו היא לא ביחסם ליהודים אלא לעמים אירופים שהיו תחת כיבושם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להבין מדוע אתה ממשיך להפיץ השוואות לא ראויות שכאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת קשה לך להבין או שזה רק ביטוי מעודן למה שאתה באמת חושב על דבריו של ארז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לאוראדור או לידיצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבהרתי את כוונתי היטב. יש כאלה שמעדיפים לא להבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך להשוות לנאצים אכן הובהרה היטב. המניעים שלך לכך, קצת פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יהיו קוראים אשר יתקוממו על עצם הנסיון להסמיך את השואה לפרשיות אחרות בהיסטוריה; יהיו כאלה אשר ידמו בליבם כי אני מנסה להשוות בין מעשי הנאצים לבין מעשי הציונים; יהיו שיחשדו כי ספר זה לא נכתב אלא לצרכים פוליטים של ההווה וכל כוונתו לתופעות ולאירועים אקטואלים שבהם מסובכת היום מדינת ישראל. יהיו אשר יתהו אם אין כאן עוד ניסיון רוויזיוניסטי מפוקפק לצמצם את אחריותו של היטלר למעשה ההשמדה; ויהיו אחרים - שהם אולי הרוב - אשר ישאלו: לשם מה כל הטרחה - וכי מה זה משנה כיצד התגלגלו הדברים, ואם היתה או לא היתה הוראה מפורשת שיצאה מן הדרג המדיני העליון להשמיד את היהודים, ואם אמנם נתקבלה הוראה כזאת בתהליך ברור של קבלת החלטות? רק השאלה האחרונה מדאיגה אותי באמת. ספר זה לא נכתב אלא כדי להשיב עליה. ואילו לגבי השאלות האחרות אני חייב אולי להקדים כמה דברי הסבר שיבהירו את גישתי ואת השקפתי. איני סבור שיש לשתף פעולה עם המגמה הצבועה הדורשת מצד אחד פעולה נמרצת להגברת "תודעת השואה", אך יחד עם זאת מוחה נמרצות כנגד כל ניסיון לחדור מבעד לערפל המיתולוגי האופף אותה. תערובת משונה של תסביכי אשמה קולקטיבים, צרכים מניפולטיביים, אינטרסים מיסחריים ואף סתם חולשת דעת כללית וטבעית נוכח תופעה כה מחרידה באופייה ובהיקפה - היא המגוננת על נושא השואה מפני כל ניסיון של חקירה אמיצה המכוונת גם לחשיפת האמת וגם להפקת לקחים. אין לקדש את השואה. איש אינו רשאי לדבר בשם קורבנות השואה. גם לא היהודים ששרדו. השואה אינה עינינו הפרטי של העם היהודי. היא עיניינו של המין האנושי כולו והיא תישאר תלויה על צווארה של האנושות כאבן ריחיים ענקית. הצוואר היהודי אינו חזק דיו כדי לשאת בנטל השואה. אין להתייחס אל השואה כאל אירוע יחיד ומיוחד שאין משלו. למקרה הפרטי, כשלעצמו, אין כל משמעות. רק כאשר אנו מכלילים אותו אנו מעניקים לו משמעות ופשר ואף יכולים להסביר אותו כמקרה פרטי. ההכללה מזמינה אנלוגיה בין מקרים ואירועים פרטיים שונים. זו דרכו של המדע האמפירי. המאמץ להבין הוא החיפוש אחרי אותו מצע מוצק שעליו מתקיימים המקרים הפרטיים והוא המפקיע אותם מגדר המקרי. מה שהוא מקרי ופרטי בהחלט אינו מעניין אותנו ואינו צריך לעניין אותנו. והנה, ייתכן כי ברובד עמוק ביותר של הנפש היהודית מפכה המקור העיקרי להתנגדות לכל ניסיון רציני להסביר את השואה. הסבר וקדושה אינם עולים בקנה אחד. ההסבר הוא כולו חולין, כולו חדירה גסה אל המסתורין העוטף לא רק את השואה כי אם את חידת קיומו וגורלו המיוחד של העם היהודי. ההסבר, מעצם טבעו, יש בו כדי להפקיע את המקרה היהודי, היחיד והמיוחד, מן התחום הסגור והאקסלוסיבי המייחד אותו ולהעמיד אותו ברשות הרבים. ואילו כל תודעתנו היהודית, מדור לדור, מכוונת ומודרכת לטפח את האמונה בייחוד היהודי, שאין משלו. מסיבה זו, אולי, אין לנו עד עצם היום הזה היסטוריוגרפיה יהודית עניינית ונקייה מאפולוגטיקה. אילו שמרנו את הסיפור היהודי לעצמנו, כסיפור משפחתי שאינו צריך לעניין את העולם - ניחא. אבל אנחנו מכריזים עליו בשער בת רבים ודורשים את תשומת לב העולם כולו. אנחנו תובעים הכרה אוניברסלית בנס היהודי היחיד והמיוחד, בלא להעמיד את עצמנו לבחינה אוניברסלית. זוהי דרישה מופרכת ובלתי אפשרית." (ממלאי הפקודות מאת יגאל עילם, עמ' 10-11) "ששת ראשי השב"כ לשעבר מודים בסרט כי הסיטואציה של הכיבוש גורמת נזקים אדירים גם לצד החזק במשוואה. "העתיד שחור", חורץ אברהם שלום באחת האמירות המטלטלות בסרט. "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה". (מדברי אברהם שלום בסרט שומרי הסף.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: אוראדור, לידיצה, פוסה ארדיאטינה, הוצאות להורג המוניות של בני ערובה, דיכוי המרד הפולני בוורשה - *זה* לדעתך מה שישראל עושה ביהודה ושומרון? זה "זהה למעשה להתנהגות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. הוא מבהיר שכוונתו היא לא ביחסם ליהודים אלא לעמים אירופים שהיו תחת כיבושם."? זה לא רק שקר, זה שקר קל להפרכה, זה שקר מטומטם, זה שקר גס. ומילא נניח שאברהם שלום כבודו במקומו מונח, זה שאתה בוחר לצטט שקר כזה ועוד להקצין אותו - אהמ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תקח את זה אישית, ארז פשוט מצטרף לטרנד נפוץ, גם אם לא מבורך במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבן-דרור ימיני עסקנו כאן לא מעט. כל ביקורת על ישראל (שנוטים לשכוח שכבר כחצי מאה מקיימת ושומרת על מישטר כיבוש) היא אנטישמיות, שקרנות, סכנה לקיום המדינה ועוד כהנה וכהנה השתלחויות מקארתיסטיות. שלא במפתיע, יש כאלה שעדיין לוקחים אותו ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בבני מוריס עוסקים כאן לא מעט, ובאחרים. זה לא הופך את הטיעונים שלהם והנתונים שהם מביאים ללא רלבנטיים. היחידים שנוטים לשכוח הם אנשי הקש שהטיעון הזה (בסוגריים) מפזר בשלוש רמות לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם שלום מביא דוגמאות ליחס לעמים מערב אירופים - בלגים, הולנדים, צרפתים וכו'. ידוע שהיחס לעמים מזרח אירופים היה גרוע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אנחנו מתייחסים לא רע לעמים המערב אירופאיים (או אזרחיהם או צאצאיהם) בשטח השיפוט שלנו. ואפילו למזרח אירופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. רק לעמים לא אירופים (או לא מערביים בכלל) אנחנו מתיחסים חרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט בגלל שאנחנו גזענים, הרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כי אם את היחס לערבים ניתן לתרץ במצב המלחמה שיש לנו איתם, אין שום הסבר ליחס לעובדים הזרים ולהסתה הכהניסטית שנעשתה נגדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו לא בציניות: היחס לעובדים הזרים הוא די מורכב, הרי גם הממשלה הביאה אותם (או את חלקם) לכאן בהמוניהם. נראה לי שחלק מהמרכיבים העיקריים של המורכבות זה שילוב בין חוסר מעש, ארגון חזון והחלטיות של כלל הממשלה(ות) מחד - שזה יותר טפשות מרשעות - ואישיותו/תפיסתו הספציפית של שר הפנים אלי ישי מאידך, שהיא הדבר האחרון שאני רוצה לסנגר עליו, והיא מתקשרת קצת יותר לסייפא של דבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה צריך לציין פה ציניות כלשהיא, כנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום שאכניס את ראשי במחלוקות בין היסטוריונים, אבל הנה מה הביאה ויקיפדיה, אני מאחל לך ולטווידלדי דיון נעים. מהמוזכרים לעיל, הכפר אורדור היה בצרפת, ופוסה ארדיאטינה באיטליה. הולנד: Woeste Hoeve [Wikipedia] בלגיה: Vinkt Massacre [Wikipedia] גם ליוונים בדרך כלל לא מתייחסים כאל "מזרח אירופאים" (קלבריטה, דיסטומו). רציתי בכלל לשאול לגבי זווית אחרת: מה ההשקפה שלך לגבי רמתו המוסרית של אברהם שלום, הן בעניין יחסו לשבויים והן בעניין דבקותו באמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פרשת קו 300 שאתה מכוון אליה, דעתי היא שאברהם שלום ושאר המעורבים בפרשה היו צריכים להיכנס לכלא. אין בכך כדי לפסול את אמיתות דבריו של שלום בסרט שההתמקדות במלחמה בטרור עזרה למנוע תהליך מדיני, שאין למנוע תהליך כזה ושהסתאבות צה"ל כתוצאה מהכיבוש נוראית גם אם לא נאמץ את השוואתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תטל"א. לא שאלתי מה היה צריך לעשות לו, אלא האם הוא דמות אמינה בעיניך, בעיקר בהקשר של היחס לנכבשים. במילים אחרות: ייתכן שעם עיקרי הטענות שהועלו בידי שלום הסכמת עוד קודם ששמעת אותן ממנו. אני שואל האם אישיותו של שלום עצמו, והעובדה שהדברים נשמעים מפיו, מוסיפה להן אמינות, לדעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת כמה וכמה. חשיבותו של הסרט היא שאמירות שמאלניות ידועות נאמרות מפי יוצאי מערכת הביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון בפתיל אחר הזכיר לי את זה. אני לא מתייחס להיות שלום יוצא מערכת הביטחון, אלא להפללה השקרית של מרדכי שנעשתה בהוראתו. האם אין בה כדי לפגום באמינותו בעיניך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שישקר בקשר לדעותיו? הוא לא פוליטיקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא חשוד על האמת, ועלול לשקר בנוגע לעובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע של גיאוגרפיה: שתיים מתוך שלוש הדוגמאות שהזכרתי היו במערב אירופה. והוצאות המוניות להורג היו שם גם היו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אברהם שלום לא אמר שהכיבוש הישראלי זהה לכיבוש הגרמני באירופה אלא דומה. לכן לא צריך להביא מקרים ספציפים (ויוצאי דופן גם בקונטקסט הכיבוש הגרמני) כדי להפריך השוואה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט מארז לנדוור: "שמדיניות ישראל בשטחים הכבושים זהה למעשה להתנהגות הגרמנים במלחמת העולם השנייה". אז בתור התחלה, אתה מודה עכשיו שהכנסת לו מילים לפה ושהטיעון שהבאת קודם ("זהה למעשה") היה שקר. זו התקדמות. הטיעון המעט שונה שלך גם הוא שקרי באופן ברור: כל מי שיודע ולו מעט היסטוריה יודע *מה* הייתה מדיניות הכיבוש הגרמני. מי שבוחר להשוות לנאצים (למרות שיכול היה להשוות למשל את ישראל לצרפת באלג'יריה, ועדיין ישראל יוצאת טוב יותר, ובהרבה), עושה את זה *בגלל* שהוא יודע איך נשמע נאצים, ולא בגלל איזשהם קווי דמיון בין מדיניות (ולא, מקרי טבח והוצאות להורג של בני ערובה לא היו 'יוצאי דופן גם בקונטקסט הכיבוש הגרמני'); ויותר מזה, *בגלל* המטען שיש ליהודים מול הנאצים. בקיצור: 1. שיקרת קודם, ואתה מודה בזה. 2. אתה ממשיך להביא טענה שקרית באופן מובהק. 3. ומה שיותר טפשי, שאתה עושה את זה כשחלק מקוראיך לפחות אשכרה יודעים משהו על ההיסטוריה של הכיבוש הגרמני במערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות הכיבוש הגרמני באירופה אופינה בהורדת תושבי המדינות הכבושות לנתינים חסרי זכויות הנתונים להגבלות שונות ולהתאכזרות יומיומית. נכון שהאיפיון הזה קיים לגבי כל מישטר קולוניאלי ושמשטר הכיבוש הישראלי אינו עומד באותה מדרגה עם זה הגרמני ויחד עם זה, ההשוואה הזו היא במקום כי אם נקודת הזכות היחידה שניתן לומר על הכיבוש שהוא טוב ממשטרי כיבוש אחרים, אז אין באמת שום דבר חיובי לומר עליו וכמו שנאמר בציטוט שהבאתי מיגאל עילם, יש בהחלט מקום להשוואות כאלה על מנת להבין מקרים שונים של תופעה זהה. לגבי ההשתלחות וההאשמה בשקר, הרשה לי לא להגיב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |