|
||||
|
||||
אותה "מראית עין אנלוגית" היא רק בתהליך הייצור, ולא בחווית השימוש (צריכה), של הספר. בה אני מנסה להתמקד כרגע, ברשותך. דוגמת הטלפון לא טובה. הנייד מוסיף פונקציות רבות שלא מתאפשרות במכשיר נייח, אבל הוא לא מתיימר להחליף אותו לגמרי ובכל עת - לא ראיתי יותר מדי אנשים שזרקו מהבית את קו בזק שלהם. המכשיר הנייח עצמו הוא קפיצה מחשבתית שגילה פחות מ-150 שנה. הוא לא מחליף טכנולוגיית-דיבור-מרחוק מסורתית שהיתה קיימת לפניו אלפי שנים (אם לא מתחשבים באיתותי עשן ממדורות בראשי הרים). |
|
||||
|
||||
לאיזה מוצר לדעתך יש חווית משתמש טובה יותר: לאייפון או לאחד מאלו? |
|
||||
|
||||
אני לא האדם הנכון לשאלו. אין לי אייפון ויש לי יומן פגישות וגם פנקס טלפונים מנייר (אם כי את הפנקס קניתי במהלך התקופה שבה לא החזקתי נייד). |
|
||||
|
||||
אני אמנם מסכימה עם העמדה שאת מציגה כאן, אבל אני מכירה הרבה אנשים שלא ''זרקו מהבית את קו בזק שלהם'' פשוט כי מלכתחילה הם לא טרחו להתקין אחד. למעשה, אם אני חושבת על רוב האנשים בחיי, אין לי מושג מה מספר הטלפון הנייח שלהם (ואם יש להם כזה). |
|
||||
|
||||
א. אבל לא ברור לי אם את מדברת על תהליך היצירה או על תהליך הצריכה. לכך התכוונתי בתגובה 598533: תחושת ההקשה על תוף שונה אולי ליוצר, אך לא משנה כהוא זה לצרכן. תחושת ההקשה על תוף מקבילה כאן ליוצר שכותב אולי במכונת כתיבה. שם את במפורש התייחסת למי שאינו היוצר. ב. קו בזק עדיין יותר זול ולכן לא זורקים אותו מהבית. אבל לפעמים פשוט לא טורחים להכניס אותו. כמוכן, הרבה פעמים לא טורחים יותר מדי להשתמש בו. בזק לא הצליחה אפילו לגרום לאנשים לקבל מסרונים דרכו. בפועל משתמשים בנייד. כמוכן הנייד לא מחליף רק את הטלפון אלא משמש למגוון צרכים אחרים. ג. לעניין החלפת טכנולוגיות ישנות: את נוהגת עדיין לכתוב מכתבים? כאן ה"אשמה" היא בצירוף של הטלפון והדואר האלקטרוני (ואולי הפקס). |
|
||||
|
||||
לעניין סעיף ג', נראה שהאלף בית הישן והטוב עדיין מחזיק מעמד לא רע. גם זו טכנולוגיה. בכלל, יש לי תחושה שסיפור הפקס/מכתב הוא לא כל כך עניין של טכנולוגיה כמו של מדיום. |
|
||||
|
||||
אבל אז גם ספר / קורא אלקטרוני הוא סתם עניין של מדיום וכל הדיון מיותר. |
|
||||
|
||||
1. הדיון הוא אף פעם לא מיותר. 2. במסגרת דיון על התיישנותן ומיותרותן של טכנולוגיות (קורא אלקטרוני, ספרים, מכתבים), שווה לזכור שכולן בעצמם טכנולוגיות ש"אורזות" טכנולוגיה עתיקה בהרבה ושעדיין נראה שעובדת לא רע. 3. דווקא האבחנה בין מדיום לטכנולוגיה מעניינת יותר, מפני שהיא עוד צעד בכיוון הדיון באיך סוגי מדיומים שונים משפיעים עלינו, יחידים וחברה (נגיד ספר מול קורא אלקטרוני), שהוא אחד הדיונים היותר מעניינים שיכולים להתפתח מהפתיל הזה. מצד שני, אולי לא כולם חובבי ניל פוסטמן כמוני. |
|
||||
|
||||
אני כותבת הרבה פחות מכתבים, אבל אני מקבלת כמות די הגונה כל יום (חשמל? שכ"ד? טלפון? כרטיסי אשראי?) וזה עוד בלי לכלול בכלל את כל הספאם החצי-מורשה של שירותים כאלו ואחרים. |
|
||||
|
||||
הנח לרגע בצד את צרכן המוזיקה ואת המחשבה על החפץ כמוצר בתוך שוק. אני מדברת על חוויית השימוש בחפץ, לא על השיווק שלו. שאלתי על תחושת השימוש בתוף כאנלוגיה לתחושת השימוש בספר. ושאלתי עדיין עומדת ללא מענה, אלא אם התשובה הסופית שלך היא "תחושת ההקשה על תוף שונה אולי ליוצר". אני באמת כבר לא כותבת מכתבים למעט שליחת חשבוניות בדואר והמתנה לצ'קים. וכן, יש בזה תחושה של חוסר (סמ"ס "מזל טוב!+סמיילי" ממש לא מספק את החוויה שבשליחה וקבלה של כרטיס ברכה). |
|
||||
|
||||
ולשאלתי השנייה ב תגובה 598650 עדיין לא ענית. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי יותר מדי אנשים שזרקו מהבית את קו בזק שלהם זו דווקא דוגמה מעולה, כי זה נכון לגבי מבוגרים, שמספר הטלפון שלהם ידוע לחבריהם. אבל צעירים, שיוצאים לשכור דירה ראשונה, לא טורחים להזמין קו בזק. ילדים שהולכים עם הנייד לכיתה ד' לא יבינו מה הקטע של טלפון שתקוע בקיר כל היום, ושאימא שלו עלולה להרים כשהוא לא בבית. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |