בתשובה לצפריר כהן, 21/08/11 18:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. זה בטח קשור לתגובה 576898 - יצר הפרטיות שלי חלש יותר משל רוב האנשים. אבל תגידו לי אתם, אנשים נורמליים, תשוקת הפרטיות שלכם כל כך עזה שתהיו מוכנים להגן על פרטיות המידע לאן אתם נוסעים במחיר הרוגים ופצועים? ועל פרטיות המידע היכן נמצאים חייבים (סוג של "רעים", כן?) במחיר כרסום אושיות החברה ושלטון החוק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שכתבתי את ההודעה הזו חשבתי שזו דוגמה מאוד גרועה. הרי מהמיקום שלי אי אפשר לדעת שאני נהג של מכונית. מה שמפריע לי כאן הוא שעבור רווח קטן מאוד לאכיפת החוק אתה מוכן לאפשר להרבה אנשים לדעת בדיוק איפה אני נמצא כל הזמן. שים לב לנימוקים שלך: "כרסום אושיות החברה" רומז לכך שאני מנסה לשנות את הססטוס-קוו ולא אתה. "מחיר הרוגים ופצועים": הרי נעשה הכל כדי להציל נפש אחת מישראל, לא? וכן, כבר כיום המשטרה מבקשת את המידע על המיקום מהחברות הסלולריות בצורה סיטונאית (נדמה לי שמדובר על עשרות אלפי בקשות בשנה). זה כבר גורם לי להרגיש פחות ופחות נוח עם המכשיר הסלולרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בנוגע ל"כרסום אושיות החברה" (כי עם שאר דבריך אין לי מה להתווכח - הם נכונים, והשאלה היא רק של מידה, וערך מול ערך): אני מודע לכך שאני מנסה לשנות את הסטטוס קוו. אלא שהסטטוס קוו הוא שאושיות החברה מתכרסמות, בגלל בעיות אכיפה, ועל זה בדיוק דיבר הפתיל. אני מחפש דרכים לבלום את הכרסום ולהפוך את המגמה. נכון, יש כל מיני דרכים, ואולי אפשר לעשות זאת בלי פגיעה קשה בפרטיות, אבל אם זה עומד מול זה, אז הנה סולם החשיבות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב'דו"ח מיוחד' צפית? מניעת פשע (על אחת כמה וכמה אובדן חיי אדם) היא מטרה נעלה, אבל לא בכל מחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נאסור על כולם, בפקודה, לנסוע ברכב פרטי - יהיו פחות הרוגים ופצועים. מסתבר שתחושת הבעלות שלנו כל-כך חזקה, שאנחנו מוכנים לשלם בהרוגים ופצועים על הזכות להחזיק רכב פרטי. לפי אותו רציונל שלך, למה לא לשלול את הזכות הזו? הבעיה עם מתן הכח לשלטון הוא, שלמרות האמונה שהשלטון יכול לנהל את הכל היטב, אני קצת חושש מהאנשים שמרכיבים את השלטון אם הם מקבלים יותר מדי כוח, קצת-קצת חושש מניצול לרעה פה ושם. לפעמים דברים כאלה הכרחיים, אבל אני לא כל-כך מתלהב מהרעיון לתת לשלטון חשבון פתוח לגישה לכל מידע פרטי באשר הוא שם, ובטח שלא סומך על אבטחת המידע הזה על-ידי השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל ההצעות האלו להגדלת כוחו של השלטון מול הפרט צריך קודם כל לנסות על עובדי מדינה בלבד לתקופת נסיון (נגיד 10 שנים) אחרי זה נדבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והכי טוב רק על עובדי מדינה שקיבלו טלפון ממקום עבודתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא מדובר רק על הגדלת כוחו של השלטון: היית מיישם גם כאן את אותה ההצעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא השלטון זה חברה פרטית וזה חצוף מכל כיוון אפשרי ממתי לשלטון יש סמכות לקבוע מי יכול או לא יכול לצלם? כנקמה אני מציע שנקבע שעובדי ציבור (ובמיוחד עובדי הרמו"ט) צריכים לקבל אישור לכל צילום אפילו אם זה לא במסגרת עבודתם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהשלטון נותן לה כאן בפועל הוא הגנה מתביעות. בצילומים הללו הם מצלמים לא מעט אנשים ושטחים פרטיים. ללא האישור הגורף הם היו מסתבכים בתביעות רציניות הרבה יותר. דרך אגב, אחד מתנאי האישור הוא שסכסוכים משפטיים כנ''ל ידונו בארץ ולא בארה''ב. כמוכן בעבר הם נתפסו בכך שהם לא רק צילמו אלא גם אספו מידע נוסף מעבר למה שהם הצהירו שהם אוספים. לא כולם סומכים עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני לא טוען שערך אחד נעלה מאחר בצורה גורפת, גם לא ערך החיים - השאלה היא שאלה של מידתיות. בעלות על רכב פרטי היא, לטעמי, עניין הרבה יותר קריטי לצורת החיים שלנו מאשר היכולת לנסוע ממקום למקום מבלי שהמסלול יהיה רשום במחשבי המדינה. גם אני רוצה שכוחו של השלטון יהיה מרוסן. אבל תראה, הרי כבר נתנו לו כוח עצום - את המונופול על שימוש בכוח (שלעומתו המידע הנוסף שאני מוכן לתת הוא כלום). ומסיבות טובות - כדי לאפשר לו, ולנו כחברה, להגן על עצמנו מפני ''הרעים'', ובעצם כדי לאפשר לנו להיות חברה, ולשתף פעולה. אני לא טוען שבגלל שהתוספת הזו היא כלום-יחסית אז זה עניין פעוט ואין שום בעיה. אבל אם אני מרגיש כרסום ביכולתה של החברה לתפקד, לנוכח ''הרעים'', אז אני מחפש חזק חזק דרכים לשפר את המצב, ומוכן גם לשקול מחדש את גבול כוח המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שהתשובה שלי לשאלתך היא "כן, תשוקת הפרטיות שלי עזה כל כך". זה פחות בגלל שאני מפחד שימצאו אותי (הסטוקריות שלי יודעות איפה אני גם ככה), ויותר בגלל שאני חושב שפרטיות קשורה גם לקיומו של "מרחב פנימי" עשיר. ככל שאנחנו משתפים יותר מידע אישי, במיוחד באופן ציבורי, כך אנחנו מאבדים חלק מהמרחב הפנימי שלנו לטובת המרחב הציבורי. חלק הולך וגדל מה"אני" שלנו מתנהל תוך אינטראקציות עם אחרים במקום תוך רפלקסיה פנימית. לכאורה, מה רע? אינדיבידואליזם אוטרקי הוא אידאל מיושן. הבעיה, בעיני, היא שהמרחב הציבורי נתון לחוקים אחרים מזה הפרטי. חוקרי רשתות מגלים דפוסים מעניינים במרחב זה. למשל, הוא בנוי מ"גלים" של נושאים ומחשבות (ראה למשל את העניין הציבורי במחאה הנוכחית או גלים אחרים ברשתות חברתיות). כשחלק גדול יותר מהאני שלנו נמצא במרחב הציבורי, אנחנו נתונים לחוקיו של המרחב הציבורי. זה משפיע לא רק על מי שאנחנו, אלא גם על אופי היחסים שלנו עם הזולת (לא הזולת הרשתי-ציבורי, אלא הזולת הממשי) ובאופן כללי זה הופך אותנו למשעממים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בנושא, מאת מר פעיל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב, ובענווה, שאתה האדם החכם ביותר מבין משתתפי הדיונים באייל. מקווה שתקבל את הדברים כפשוטם אף שאין מקובל לומר אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. אני חושב שהיופי באייל הוא דווקא בעושר המגיבים, הסגנונות והזוויות, ושאין בכלל דרך למדוד מגיבים שונים זה מול זה. מצד שני, אני גם לא מרגיש רצון עז להתווכח עם הקביעה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אולי מסכים לזה, אבל זה לא נראית לי רלוונטי לעניין האיכון-על-ידי-המדינה. אנחנו במרחב הציבורי, במובן הפסיכולוגי-חברתי שאתה מדבר עליו, כשאנו חושפים את עצמנו באופן אישי (ברחוב או בפייסבוק או באייל). לעומת זאת, כשמחשבי המדינה רושמים נתונים יבשים של איפה היינו, ועושים את זה לכולם, אז אני מרגיש מוגן בחסות הכמות של המידע. פשוט אף אחד מאלו שיש להם גישה למידע לא ישים לב. אני לא אשנה את דפוסי הנסיעה שלי בגלל שהם נרשמים; אני לא אחשוב על זה בכלל. אם המדינה היתה מפרסמת בשכונת מגורי פלקט ובו כתוב על כל אחד מתושבי השכונה לאן נסע ומתי, זה סיפור אחר. (עניין אחר הוא אם אני חושש ממישהו ספציפי שמתעניין בי ספציפית ויכול להגיע למידע. אבל זה כבר שייך לסוגיית השימוש לרעה, ולא על זה דיברת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אמנם כמויות של מידע. אבל אוספים את המידע בדיוק בשביל לנצל אותו. להזכירך, מערכות המידע של חברות הטלפוניה משתמשות באותם הררי מידע כדי לספק לך חשבון טלפון מדויק בסוף כל חודש. יישום אחר שעלה הוא "אגרת דוחק" שיהיה תשלום לפי שימוש בכביש, בהסתמך על נתוני המיקום של המכונית. הבחרות הסלולריות מוכרות שירותים שמתבססים על נתוני מיקום כבר כמה שנים. אז כן: לא בעיה לנצל בצורה יעילה את הררי הנתונים, וצריך להניח שתהיה תשתית שתאפשר ניצול יעיל שלהם. צריך לחזור שוב לשאלה הבסיסית: למי תהיה גישה לנתונים (בפועל. לא לפי ההצהרות היפות. ע"ע המסמוס השיטתי של הבלמים והאיזונים ביישום חוק תעודת הזהות ("החוק הביומטרי")). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה רלוונטי לדאגה של יהונתן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניינה אותי יותר ההצהרה שלך ביחס לתשוקה לפרטיות. בנושא האיכון אין לי משהו מיוחד להוסיף לדיון המעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הגדלת דמי הביטוח הלאומי שלך (כלומר לא אישית, עושים כריית מידע על נתוני האיכון של הפלאפון, וכל מי שמבקר במסעדות לא בריאות יותר מדי - ישלם יותר על בט"ל כקבוצת סיכון למחלת לב) בגלל שאתה מבקר (ע"פ הג'יפיאס) במסעדות המגישות אוכל לא בריא, נשמע לך שימוש סביר לנתונים ע"י הממשלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן סוגייה תלת-שלבית: 1. האם ראוי שבעלי הרגלים לא-בריאים ישאו במלוא עלות בחירותיהם, 1א. בפרט, בענייני מזון, 2. האם סביר לעשות זאת באמצעות מיסוי ישיר עליהם (להבדיל מאשר, למשל, באמצעות מיסוי עקיף על מזון לא בריא), 3. אם כן, אז איך יודעים על אורח החיים הלא-בריא. כך שהשאלה שלך מטעה: הפתיל נוגע רק בסוגיה 3, אבל אנשים יענו לשאלה שלך בהשפעת תשובותיהם לסוגיות הקודמות. 1 הוא סוגייה שעולה לעיתים קרובות, באייל ומחוץ לו, והיא רחוקה מקונצנזוס. מי שכבר תומך בזה, מעדיף לרוב את השיטה העקיפה, הפשוטה בהרבה ליישום ולא כרוכה בחדירה לפרטיות. כבר עושים זאת בנוגע לעישון, ולעומת זאת לעשות זאת למזון תמיד מתקבל כניסוי מחשבה מתחכם. מכאן אפשר להסיק שרוב מכריע של האנשים עונים "לא" ל-1א. אישית אני לא בטוח מה דעתי על 1א (מהשרוול: עקרונית כן, אבל רק אחרי שמדע התזונה יתבגר ויתייצב, ויהיה מדובר על נזקים חד-משמעיים ממזון, שאינם ניתנים לניטרול באמצעות הרגלים אחרים כמו פעילות גופנית. כלומר, מעשית כנראה לא). אבל אם אני בעד, אז דרך מיסוי עקיף. שאלה 3, בכל מקרה, בכלל לא עולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לשאול שאלה תיאורטית, בהנכה שאתה מסכים עם 1, ו2 האם תסכים ל-3. אבל אתה יודע מה, בוא נוותר על עניין האוכל. נגיד שבעניין עישון כולם מסכימים שיש למסות את המעשנים. אתה מוכן שהממשלה תסתכל בויזה שלך ואם קנית סיגריות תאלץ לתת הסבר למה קנית, ולא תסתכן בהפחתת תשלומי הבט"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה באה פגיעה בפרטיות בשביל משהו שבכלל עדיין אינו עבירה על החוק? כשהייתי מוכן בפתיל הזה להקריב פרטיות, זה היה כדי למנוע עבירות על החוק. כדי שהדוגמה שלך תעבוד, צריך קודם לחוקק קשר בין עישון לבט"ל, לפני שמגיעים לשאלת האכיפה. אני עדיין לא רואה סיבה לעשות את זה כשהמיסוי העקיף כבר מביא לאותה תוצאה בדרך נקייה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגרת גודש היא דוגמה טובה יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה "להתחמק" מלב השאלה כבר כמה פעמים, לעניינו, בוודאי שיש עבירה על החוק. הצהרת לבט"ל שאתה לא מעשן, והנה, יש יסוד סביר להניח שהצהרתך - הצהרת שקר. ובשביל לסבר את האוזן, הנה עוד דוגמא: הבן שלך בצבא, והוא אומר שאחר לבסיס בגלל הפקקים, בפועל הוא היה בפאב. מדובר אם כן בעריקות (או נפקדות, או נפקדות לו"ז, או איך שלא קוראים לזה). אולי יהיה נוהל שדג מנתוני הג'יפיאס חיילים שאחרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הנה אתה שוב יוצא מהנחה שיש חוק שבו מי שלא מעשן משלם פחות בט"ל. אתה מסכים לחוק כזה? אני יודע שאתה אומר "נניח שיש חוק כזה", אבל השאלה שלך היא בעצם עד כמה, אינטואטיבית, הסיטואציה נראית לי בעייתית; אבל היא בעייתית, אינטואיטיבית, עוד לפני ההצעה להפעיל איכון סלולרי, ואני חושש שלאינטואיציה יש בעיה להפריד בין הבעייתיויות. לכן קשה לי לענות. אבל עכשיו אענה תשובה יותר כללית, ואני מקווה שהיא תענה לשאלה הכללית שלך. בשום שלב לא אמרתי "איכון סלולרי מטעם המדינה זה אחלה, בואו נשתמש בזה לכל מטרה שיש בה תועלת כלשהי לחברה". זה בעייתי מאוד, ואני בעד להשתמש בזה, כמו שאומרים חוקי היסוד, רק לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. לצערי, כמו בחוקי היסוד, אלו הסתייגויות שלא אומרות כלום. שני המקרים שבהם תמכתי בזה הם לצורך מלחמה במכות מדינה (או לפחות יש מקום לטעון שהן כאלה). יש גם שני סוגי תנאים שהופכים את האמצעי הזה ליותר קביל, לדעתי, ומורידים את רף חומרת הבעיה שמצדיקה שימוש בו. שני התנאים מדברים על כך שלא עוקבים אחרי כולם ורושמים את כולם. אפשרות אחת היא לעקוב רק אחרי מי שהוא כבר בחזקת "רע" - חייב שמתחמק מתשלום חובו, או, פחות רצוי, חשוד כרע (ואת זה כבר עושים, בתנאים מסוימים). אפשרות שניה היא שהנעקב מסכים לכך מרצונו, כדי לקבל יתרון מסוים. והנה אני מגיע לשתי הדוגמאות שלך: 1. אם במקום לומר "המעשן ישלם יותר בט"ל מהלא-מעשן" החוק יאמר, "זכאי אדם להנחה בבט"ל אם יצהיר שאינו מעשן, ויעמיד לרשות הבט"ל אמצעי לוודא זאת, על-ידי איכון סלולרי" - מי שלא רוצה יכול להימנע מאיכון, רק ישלם יותר. זה עדיין נראה לי טפשי, בהשוואה למיסוי עקיף, אבל מבחינת הפגיעה בפרטיות זה נראה לי די סביר. 2. אם חייל איחר, הוא כבר בחזקת עבריין. ממילא גם כיום המפקד לא חייב לקבל את הפקקים כתירוץ. אם החייל רוצה להוכיח את "חפותו" באמצעות איכון סלולרי, והמפקד מקבל את זה, אז סבבה, למה לא. אין צורך מראש לאסוף את הנתונים על כולם. בדוגמת המכוניות ואכיפת המהירות, לצערי לא מתקיים התנאי הראשון, והתנאי השני רק בצורה חלשה: אפשר לטעון שאדם לא חייב לנהוג, ואם הוא בוחר לעשות כך אז שיוותר על פרטיותו. אבל זה גובל בהתחכמות, כשבתרבות שלנו נהיגה נחשבת לזכות בסיסית - אם כי מצד שני, כבר היום המדינה מחייבת אנשים מסוימים להיבדק רפואית ונפשית כתנאי לרשות לנהוג; מה דעתך על זה? מצד שני, אם כבר רוצים לגייס טכנולוגיה לצורך אכיפת מהירות, הנה אפשרות יותר זולה מבחינת פרטיות: לחייב התקנה במכוניות של הגבלת מהירות. אם חושבים שיש מצבים שמצדיקים חריגה מהמהירות המותרת, אז נותנים לנהג כפתור ביטול הגבלה, אבל הכפתור הזה גם מחייג למשטרה, ואחר כך אפשר לדרוש מהנהג להצדיק את המעשה. עכשיו אתה אולי מרגיש שבכל הדוגמאות שוב הצלחתי להתחמק מעימות ישיר עם הסוגיה העקרונית, וזה נכון, מה לעשות - לא קל למצוא דוגמה טובה. אבל הנה אחזור על הגישה העקרונית שלי: איכון סלולרי ממלכתי הוא צעד שבעיני הוא קשה, אבל לא פסול לחלוטין - הוא מוצדק אם הוא משיג תועלת חשובה מספיק. נשאר, כרגיל, רק להתמקח על המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאם חייל יכול ''לבחור'' להוכיח בעזרת איכון סלולרי שאיחר בגלל סיבה לגיטימית, חייל שיבחר לא לעשות זאת ייחשב כמי שיש לו מה להסתיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל כרגע שניהם נחשבים א-פריורי אשמים. נכון שאם זמינה האפשרות להוכיח חפות, מי שבוחר לוותר עליה נראה קצת יותר אשם. אבל זה נראה לי לגיטימי. אם מישהו מוכן לותר על פרטיות כדי להוכיח את חפותו, לא נראה לי הוגן לאסור זאת עליו כי חברו שבאותו מצב יותר קנאי לפרטיות. נדמה לי שזה אנלוגי לזכות השתיקה. חשוד ששותק מעורר, לפחות אינטואיטיבית, יותר חשד ממי שמוסר גרסה. האם בגלל זה נחייב שתיקה בחקירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכון סלולרי זה אחלה, ומופנה רק כלפי האשמים והקרבנות. אבל בשביל שזה יעבוד, החוק מחייב את הספקיות לשמור נתוני מיקום למשך שלושה חודשים. ובאופן כללי, כדי להפעיל את האמצעים הטכניים באופן יעיל כנגד האשמים בלבד, אנחנו חייבים את היכולת להפעיל אותם על כל אחד. זה כבר פוגע בפרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת רמזור-סלולר, רק הסלולר האשם מגלה את פרטי המפעיל שלו. אפליקצית חובה - איוריקה! בארץ- המשטרה תציב אחד, במקום בו כולם מאיצים בסוף העליה. המידע הזה ישב איפשהו (מישהו ישמור אותו) בכל מקרה נכון לעכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היישום הפופולרי יותר הוא הרי מכשיר סלולרי שיודע להתריע מפני מכמונות מהירות, לא? (האם המשטרה לא דואגת לנסות להזין את מאגר הנתונים שלהם גם בכל מיני מכמונות דמה, להורדת המהירות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהוהו- דואגת. לתפארת משטרת ישראל. כמו שדואגת כנראה להחזיק תיקים על כלמיני אנשים תמוהים, רק עלמנת להשתתף באיזה משחק מטורף, בשקיפות של תכנית ריאליטי. אבל בטח מישהו יותר יעיל ישמור את זה גם, שמירה על פרטיות, אגב, תהפך לאפליקציה - אנשים ילכו עם בועת פרטיות לגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מצד שני, בחלק מהתסריטים אדם מתנדב לחשוף את עצמו לאיכון תמורת תועלת כלשהי. אפילו בתסריט החייל המאחר: אפשר לעשות שרות שבו מי שרואה שהוא נתקע בפקק מחייג לספקית הסלולר, מחויב בסכום נאה כמקובל בענף, ויכול לקבל הוכחה חתומה לאיכונו באותו זמן (ותמורת סכום גבוה פי 10, לקבל הוכחה לאיכון כוזב כרצונו...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום ביטוח לא לאומי (בריאות, חיים) גובה פרמיות גבוהות יותר ממעשנים (גם לשעבר). אפשר כמובן להצהיר הצהרת שקר בחתימת חוזה הביטוח, אבל להסתכן בכך שאם יתגלה השקר יופחתו (או ישללו) תשלומי הביטוח לכשידרשו. אני לא רואה שום מניעה לעשות משהו דומה בביטוח הבריאות הממלכתי, רק שם צריך לחשוב על מנגנון שלילה הולם (למשל הגדלת ההשתתפות העצמית במידה ניכרת או אי-מימון ניתוח השתלת ריאות בחו''ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהזכירו למטה, המיסוי על מעשנים בביטוח כבר קיים, בגלל זה הבאתי את הדוגמא. אבל אתה מתעלם מלב הבעיה. אם מסתכלים על חייל בודד - זה בסדר. האם פרוצדורה כוללנית, בה באופן אוטומאטי המחשב בודק כל חייל שאיחר היכן הוא היה, ומדווח לממונים האם הוא היה בפאב באותו זמן, נראת לך בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הפרוצדורה הכוללנית נראית לי לא בסדר. יש כאן פגיעה בפרטיות מצד אחד, ואפס תועלת מהצד השני. בעצם לא אפס תועלת, אלא נזק: זה גובל בהסרת האחריות מהחייל להגיע בזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, הדיון מתקדם! פרוצדורה כוללנית לבדיקת פשיעה עלולה להיות בעייתית. ככל שיש יותר מידע זמין לכריה, יש יותר אופציות לעשות את זה. צעירה הצהירה שהיא דתיה בצה"ל? נחפש במיקומי הג'יפיאס של כל המצהירות הדתיות אם הם בקרו במסעדה לא כשרה, זזו במהירות שמחשידה אותן בנסיעה בשבת, או השתמשו בטלפון. המעשה שלהם (הצהרה כוזבת) הוא בפירוש פלילי (עד 7 שנים בבית הסוהר אאז"נ), אז למה לא? עם טכנולוגית זיהוי פנים מתקדמת, אפשר לתפוס תמונה של הצעירה הזו אוכל ברחוב שיינקין והכל מבלי מגע יד אדם. נשמע דמיוני? התחילו לעשות דבר דומה, בעזרת חיפושים דומים ברשת הפייסבוק. אבל למה לא בעצם? התשובה היא, שאם ממשיכים בכרית מידע כזו בשביל למנוע פשע מגיעים למצבים לא טובים לאוכלוסיה, וזמינות מאגרי מידע כאלה מעודדת כרית מידע כמו שתיארתי. לכן יש כאלה שמעדיפים שלממשלה תהיה פחות אפשרות להפעיל כריית מידע כזו בכלל. האם המידע שהלכתי אתמול למסעדה פוגע בפרטיות שלי? לאו דווקא, אני מספר על כך לכולם. אבל אם יקליטו כל פעם שהלכתי למסעדה, ויבצעו על זה ניתוחים - אני אהיה מוטרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה האמיתית פה היא שלהצהיר שאת דתיה פוטר אותך משירות. ודווקא שירבוב מצוות-הדת לסיטואציה הוא שמקצין/מגחיך אותה לדעתי. אם למשל מישהו מצהיר שהוא נכה בכסא גלגלים ולאחר מכן נתפס במצלמה (או בפייסבוק/או באמצעות GPS) הולך כרגיל, אני לא רואה בעיה בכך שהוא יענש. אני גם לא רואה מה התועלת בגישת ה-"זה לא פשע אם לא נתפסת". גם במקרים חמורים פחות מהשתמטות משירות צבאי, כמו לדוגמא נהיגה במהירות מופרזת; שוב, זה היה מרגיז אותי ברמה האישית, אם היו מאכנים אותי באמצעות ה-GPS, אבל הבעיה האמיתית היא עם חוקי התחבורה הנוכחיים, ולא עם האכיפה הסלקטיבית. בכלל, המשטרה שלנו היא כ"כ אימפוטנטית, מבחינת אחוזי הפשיעה שהיא מצליחה לטפל בהם, שאם אפשר לתפוס פושעים או סתם למנוע עברות (קלות?) על החוק באמצעיים טכנולוגיים פשוטים כמו הרצת שאילתא על איזה מאגר, אז אין פה בכלל שאלה. שיעשו את זה ומהר. במקרה הגרוע, זה ימנע עברות קלות בלבד אבל לפחות ישחרר משאבים של המשטרה לטפל בבעיות חמורות יותר, שכיום משום לא מטופלות כמעט כלל:גנבי-מכוניות, גנבי-בקר וציוד חקלאי וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להכנס לעניין השירות הצבאי, הבאתי את זה כדוגמא רק כי זה משהו שנעשה. אבל אכן, אם ישאלו אותך שאלות כי הצהרת שאתה נכה, ובט"ל יריץ שאילתא על כל הנכים שהפלאפון שלהם היה במתקן בפארק המים, וישאל אותם שאלות, זה נראה לי בעייתי באותה מידה. ואם נגיד, המשטרה לא תתבע אותך על עבירות כאלו, ופתאום כשהשירות החשאי צריך ממך משהו, הוא יגיד "ודרך אגב, יש תביעה שמוכנה נגדך על הצהרת שקר שמצאנו בעזרת מאגרי המידע, אם תשתף פעולה נוכל לעזור.."? זה לא נראה לך מדרון חלקלק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני *רוצה* שמי שמצהיר הצהרת שקר כדי להמנע משירות צבאי, או בשביל הנחה במס הכנסה, או אפילו "רק" כדי לקבל תו-חניה של נכה (או כל דבר שבסופו של דבר בא על חשבוני ועל חשבונך), יענש. ואם צריך ללכת צעד נוסף ולהכריח באיזשהו אופן את "המערכת" להגיש תביעה ברגע שמתגלה עבירה לכאורה, אז בסדר, אני מוכן ללכת אפילו לשם (אגב, גם תרחיש השירות החשאי לא מפחיד אותי במיוחד, כשאני משווה רווח מול המחיר שצריך לשלם במקרי "קצה" כגון אלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לך שיהיה שימוש באותו מידע גם במקרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לך שנעשה שימוש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו גם בכל אמצעי אחר שיש למשטרה (מהאזנות סתר ועד, רחמנא ליצלן, אקדחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמשותף לאמצעים שהזכרת הם שהם מופעלים אינדיווידואלית, לאחר שיש חשד מבוסס לפשע. אין הסכמה בציבור לאישור להאזנות סתר לכל אזרחי ישראל בשביל למנוע פשע עתידי (היה פרוייקט שנוי במחלוקת כזה, של נס''א בארה''ב. וההצדקה לזה כמובן, לא היתה מניעת התחזות לנכה, אלא הטרור העולמי). הסוד הוא מה שצפריר אמר, אתה חף מפשע עד שמוכחת אשמתך, ולא ההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מסכים לחיפוש סטטיסטי בשכונות בהם יש אחוז גבוהה של סמים? סיכוי ממש טוב שתמנע פשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. ומאחר ומשטרת ישראל ידועה בשימוש ההגון והמינימלי שהיא עושה בכלים שעומדים לרשותה1, וזאת אך ורק על מנת למלא את תפקידה בצורה טובה, אין מניעה מלתת לה עוד ועוד כלים כאלה. ________________ 1- מדגם מקרי בהחלט: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169071.html , http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2390 , http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077031,00.h... http://news.walla.co.il/?w=/10/1014961 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה ניסית להדגים. האם אתה רומז שהשוטרים ינסו להרביץ לחשודים עם המחשב החדש מהניידת? המאגר המרכזי יושב על מחשב נייח מאוד ולא יכול לעזור לשוטרים בהטלת מורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להדגים את הטענה ש"משטרת ישראל ידועה בשימוש ההגון והמינימלי שהיא עושה בכלים שעומדים לרשותה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא חוכמה להציג רק צד אחד של המשוואה. מכיוון שמשטרת ישראל ידועה ביכולתה לפצח כל פשע, מהמעטים שהיא לא הצליחה למנוע מלכתחילה, ולהבטיח את שלומנו בכלים שעומדים לרשותה, אין שום סיבה לתת לה כלים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, זאת לא חוכמה. אבל אולי יש מידה מסוימת של חוכמה בנסיון לראות איזה שימוש המשטרה עושה בכלים שכבר עומדים לרשותה, וכמה פיקוח מופעל כדי להקטין את השימוש המזיק, לפני שנותנים לה כלים נוספים. הטייזר הוא דוגמא מצוינת לאמצעי חדש יחסית שאמור להיות מועיל, וכנראה באמת מועיל בנסיבות מסוימות, אבל אחרי שראיתי כמה הוא מקל על התעללות , אם זה היה תלוי בי הוא היה מוצא מרשימת הכלים שברשות השוטרים. בדומה, אני מאד פוחד מכל כלי חדש שאתה נותן לבריונים לובשי המדים, כל עוד לא פתרת באופן יסודי את בעיית האלימות שלהם. אמנם מידע על תנועותי אינו אלימות, אבל הוא כלי שמאפשר לאותם בריונים לסחוט אזרחים חפים מפשע למשל כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ("אם לא תעיד נגד אל קפון/אם לא תבטל את התלונה במח"ש/אם לא תפסיק להשמיץ אותנו באייל - אישתך תשמח לשמוע איפה היית אמש"). אני יודע כמה פרנואידי זה נשמע, אבל במצב הנוכחי מי שאינו פרנואיד הוא לא נורמלי (ואם זה לא טאגליין אני לא יודע טאגליין מהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה טאגליין? זה ציטוט של יוסריאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? גם ליוסריאן מגיע טאגליין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זאת הסיבה שאתה לא נשוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה האמיתית היא טעמן האנין של הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה משום שאתה מתעניין רקק בנשים אנינות טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נשים אנינות ימצאו בך עניין. אתה שנון להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנקדוטות צריך בשביל להתחיל להתייחס אליהן כאל תופעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The plural of anecdote is not data!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחיל להזכיר את המנהג שהיה לסמוראים ביפאן, לבדוק את חדות החרב החדשה שלהם על צווארו של איכר מזדמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המקביל האנגלית, תודה. ביפאנית יש משהו מעניין נוסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי שאלות: 1) אם היתה אפשרות לעקוב ולהקליט את מעשי כל אזרח 24 שעות בימממה, לנתח את זה אוטומאטית, ולנסות לזהות פשע (לפעמים לאחר מעשה), האם זה נראה לך לגיטימי? ברור שזה יפתור פשעים רבים. 3) מה עם משטרה צבאית? תלונומט בכניסה לבסיס אם אתה לא מגולח ופקע לך אישור הזקן, לגיטימי? 2) האם הנזק של זימון אדם לבירור, על אף שהוא חף מפשע (למשל, צילמו אותך עומד למרות שאתה נכה (זיהוי פנים), אבל זה היה זמני בהוראת רופא. ישאלו אותך על זה, תביא אישור מהרופא, והכל בסדר), נראה לך נזק לגיטימי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אין לי בעיה עם אכיפה אוטומטית של החוק. מה שכן, אם נלך בכיוון הזה, החוקים יהיו חייבים "להתעדן". אבל קח לך רגע, תאר לך חברה ללא פשיעה, ואני לא מדבר אפילו על פשעים אלימים, אלא כל השחיתויות, קשרי ההון-שלטון וכו' – לא היית מעדיף לחיות בחברה יותר "נקיה"? כעת להשגות: קודם כל, ברור לי שיש פה איזה סכנה להגיע למצב של "רובוטים אנושיים", שבו כל פעולה שאנחנו עושים מוכתבת לנו מלעלה באיזשהי צורה; אבל לדעתי הפתרון לזה הוא לחוקק רק את החוקים הנחוצים בלבד ולהיות מאד מאד זהירים עם האצבע על ההדק (הדק החקיקה). שנית, המערכות האוכפות, לפחות בשלב הסינון הראשוני צריכות להיות "ללא מגע יד אדם", על בסיס של opt-out במקרה של ספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נראה לך שזה ישיג חברה ללא פשע, אתה חי באשליות. לפושעים ייקח קצת זמן להסתגל למערכת, אבל הם יסתגלו. כמובן שהמערכת תוסיף כל מיני מגבלות גם למי שאינם פושעים. opt-out פשוט לא יעבוד, כמו שכבר הסברתי: כדי שמערכת כזו תוכל לאכוף, היא צריכה את היכולת הטכנית לעבוד על כל אחד. ואם אתה לא מסכים, אתה חשוד כל עוד לא הוכחת את חפותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסחת את זה יפה! זו הבעיה המרכזית עם אכיפה אוטומטית ממוחשבת. אתה אשם עד להוכחת חפותך. כשאתה עושה משהו, אתה מפחד אם המצלמות יפרשו את זה כפשע (הכו אותך בלי שהמצלמה ראתה, ועכשיו המצלמה מסתכלת - לא תכה חזרה, כי איך תוכיח שלא התחלת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לא עונה למה ששאלתי, אלא לשאלות אחרות. האם אתה מוכן לשלם את זה, שיקראו לך לבירור כי ראו אותך בקניון כשהצהרת על מחלה (לא יעשו לך כלום, פשוט בבוקר היית חולה, ובצהריים כבר הרגשת טוב), בשביל שפחות אנשים יצהירו על יום מחלה סתם? האם המחיר הזה נראה לך סביר. הרי ברור שיהיו מקרים של false positive במערכת, כמה שהטכנולוגיה לא תהיה מתקדמת? לעניין חברה ללא פשיעה - מסכים עם צפריר. לא מאמין שזה ימנע פשיעה, אולי ישנה אותה. ייתכן שאם זה היה המסלול לנירוונה הייתי מקבל את הנזקים שלו. שאלה מקבילה - דיקטטור עם יד ברזל שיביא לחברה ללא פשיעה כלל - מקובל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. תלונומט כזה לא בעייתי בכלל - מה ההבדל בינו לבין מסדר בוקר יומי? (זו כמובן הערה על הדוגמה, שלא אומרת כלום על העיקרון) מה דעתך על ניכוי מס במקור לשכירים - לגיטימי? אם כן, דמיין שאנחנו מתחילים ממצב שאין כזה, וכל אדם משלם מס לפי הצהרתו; ואז מוצע מנגנון ניכוי במקור. מה דעתך? ומה דעתך על מכמונות מהירות של המשטרה (שמצלמות גם חפים מפשע) - לגיטימי? ומה אם היו מרצפים את הכבישים לכל אורכם במדי מהירות, ואפקטיבית מכריחים את כולם לנסוע במהירות המותרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים הפגיעה בפרטיות היא קטנה. הדבר היחיד שהמשטרה יודעת היא, הרווח שלך (אותו בכל אופן אתה מחוייב לדווח), ומהירות הנסיעה שלך. זה גם לא עוזר נגד רמאות - מקום העבודה יכול לשקר. הפגיעה בפרטיות כאן מאד קטנה. קשה לי לחשוב איך אפשר לנצל לרעה מידע דל כזה. אי אפשר להשוות את זה להקלטת המיקום, ניתוח כתבים בפייסבוק וכדו'. לעומת זאת, אם המדינה היתה מבקשת גישה לחשבון הבנק שלך, לוודא שנכנס כמה שהצהרת שאתה מרוויח - הייתי אומר לא באל"ף רבתי. מה אתה אומר על זה אגב? כל בנק מחוייב לדווח למדינה על כל תנועה בחשבון שלך. אם נכנס יותר מדי כסף - ידפקו אצלך מס הכנסה. אני די בטוח שזה יעלים את תופעת העלמת המס. מסכים? (הספק היחיד שלי הוא מכמונות מהירות. מכמונות מהירות אוטומאטיות בכל הארץ אכן עלול להיות בעייתי בהאשמות שווא, אז אני לא בטוח לגבי זה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכמונות המהירות הפעילות היום1 והצפויות לפעול בעתיד הקרוב, מודדות את המהירות של חפים מפשע, אבל מנסות לברר את הזהות (מצלמות) של מי שעבר על המהירות. כלומר אם אתה לא אשם, המערכת לא יודעת מי אתה ואין תיעוד של מכונית שנסעה כחוק2. אם יכריחו את כולם לנסוע כחוק, מהר מאוד המדינה תאלץ לשנות את החוק למשהו סביר יותר, ובא הפסדנו בשכרנו. 1 יש מערכות אחרות, שמתעדות את זמני המעבר של כל המכוניות בשתי נקודות שונות, ומחשבות את המהירות הממוצעת בקטע. נכון להיום אין כוונה או אפשרות חוקית להפעיל מערכת כזו בארץ. 2 יוצא הדופן הוא כמובן כביש שש, שם כל המכוניות מתועדות, וגם ניתן לברר מי עבר על המהירות המותרת בקטע כלשהוא. זה לא נעשה בפועל וכאמור גם קראתי חוות דעת שישנה גם מניעה חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המצלמות החדשות מודדות את מהירות המכוניות באמצעות זוג גלאים המוטמנים בכביש ומודדים את זמן המעבר של כל מכונית ביניהם. כך גם ניתן לדעת באיזה נתיב נסעה המכונית שהפעילה את המצלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל המצלמה (גלאי בכביש לא יודע מה מספר הלוחית) מופעלת רק כאשר יש חריגה מהמהירות המותרת (או שהתכוונת לומר שגם נהג חף מפשע עלול להיות מצולם אם הנהג בנתיב ליד עבר על המהירות?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שיש מערכות שמתעדות את זמן הנסיעה של כל המכוניות בין שתי נקודות. זאת בדיוק מערכת כזאת, רק שהיא לא מתעדת את זהות המכונית אם המהירות לא היתה מופרזת. (התחכמות כזאת). לגבי שדה הראיה של המצלמה, אין לי מושג. אני יודע שבמצלמות הישנות הצילום לא היה קביל אם נראו בו מספר מכוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי. הכוונה היתה למערכת שמתעדת את ההפרש בין שתי נקודות רחוקות (נגיד עשרה ק''מ). במקרה כזה, אתה חייב לתעד את המכונית בתחילת הדרך, כשאתה עוד לא יודע שהיא תעבור על החוק. במערכת הנוכחית זה לא קיים (למרות שנכתב שהיא מסוגלת לזה, דרוש רק שינוי בתוכנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי למה התכוונת, זאת היתה התחכמות לא אלגנטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שימוש באיכון סלולרי לאכיפת מהירות קל לתכנת כך שישכח מיד מידע על נסיעה שלא עברה על החוק. (ואם לא תסמכו על זה, ואולי בצדק, למה אתם סומכים על סלקטיביות המצלמות של המכמונות?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מקשר בין מכשיר סלולרי למכונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה חשבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מצלמת מהירות משתמשת בפלאש (בלילה ושמעתי שגם ביום) בד"כ, אז אני יודע האם צולמתי או לא. יש הרבה בעיות מובנות בחוק, ולאור האישורים הגורפים שמחלק בית המשפט, והשימוש והבקשות הלא חוקיות של המשטרה1, אני לא סומך על אף אחד מהם. גם היו מקרים בעבר שהמשטרה אגרה מידע שהיא היתה מחוייבת מבחינה חוקית להשמיד, והשתמשה במידע הזה כדי להרשיע אנשים2. אפשר היה בקלות להתייחס לבעיות הללו ברמת החוק, באופן שלפחות יאפשר ביקורת על המשטרה. למשל, למה לא לחייב את חברות הסלולאר לידע את הלקוחות על כל מידע שהועבר למשטרה, כעבור חצי שנה מהעברתו ? המשטרה רוצה עוד זמן לחקירה ? שיבקשו כל חצי שנה דחיה מבית המשפט, עד גמר החקירה (ולא לאשר דחיות מעבר לחצי שנה כל פעם). כך בתום החקירה יכול האזרח לשאול את עצמו האם בקשת המידע היתה סבירה, ואם לא לפנות לערכאות משפטיות או לפחות להעמיד את המידע לדיון ציבורי. אבל המחוקק, כמו גם המשטרה ובתי המשפט, עיוורים לצורך להגן על פרטיותם של אנשים. זאת למרות שלא פעם מידע אישי שנמסר ע"י אזרחים מן השורה לרשויות החוק הגיע ושימש גופים פרטיים בניגוד לרצון האזרחים ובניגוד לחוק. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אם יכריחו את כולם לנסוע כחוק, מהר מאוד המדינה תאלץ לשנות את החוק למשהו סביר יותר, ובא הפסדנו בשכרנו אם יכריחו את כולם לנסוע כחוק יבש מקור חשוב של הכנסות המדינה, ואז או שיחמירו את החוק כדי לחזור לרמת ההכנסות הקודמת או שיתחילו לאכוף במרץ חוקים משתלמים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתגובה שלך אפשר היה להסיק שככל שהאינטראקציות הפומביות של אדם מועטות, כך הוא מעניין יותר. אבל ודאי אמורה להיות פה אמירה מסייגת כלשהי? (אני חושבת תוך קריאת התגובה שלך, על חברים שנפגשים וכל מה שיש להם למסור זה לזה הוא חוות דעת על תוכניות ששודרו אמש בטלוויזיה. "שיחות של פינת קפה" כאלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. תוכלי להכניס הרבה אמירות מסייגות ואני אסכים להן ברצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יצר הפרטיות שלי חלש יותר משל רוב האנשים" - אני לא חושב. אף אחד לא מעוניין שיחדרו לפרטיותו. הבעיה היא בעיה של איזונים. השאלה האמיתית היא מה מאפיין יותר את חברתנו נכון יותר, חדירת הממסד השלטוני לפרטיותינו או התערערות הביטחון האישי של הפרט במרחב הציבורי? כמעט תמיד תיקון כל רעה חולה חברתית בא יחד עם פגיעה חברתית כזו או אחרת. הקושי הוא בלעשות את האיזון הנכון. האם חסידי הפרטיות מציעים למשל להפסיק את החיפושים והטרטורים של אזרחים ערבים בשה"ת למשל? הראיה לכך שהפקרת החוק והסדר החברתי על מנת לא לפגוע בזכות לפרטיות אינה הכיוון הנכון לכאן ועכשיו, היא בכך שכל אותן תקנות להגנה על הפרטיות כמעט אף פעם לא משרתות את הציבור הרחב ומנוצלות באופן אקסקלוסיבי רק ע"י עבריינים וסלבריטאים. כאשר באלף פגישותיך עם הבירוקרטיה הממשלתית, אתה מתבקש למסור פרטים לא רלאבנטיים ולמלא טפסים בלתי נחוצים ובלתי מועילים, האם אי פעם הצלחת לממש את אותן זכויות לפרטיות? מתי בפעם האחרונה אמרת למישהו מן השרות הציבורי "זה לא עניינך!"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקנות ההגנה על הפרטיות משמשות בהרבה מקרים, אבל בשקט. אתה שומע עליהם בעיקר במקרים של סלבריטאים ועבריינים. אבל אני מניח שאתה לא ארצה שאפרסם כאן ששמך האמתי הוא יהושפט שמבדוי. שמך האמתי איננו סוד. אבל אתה משום מה נמנע מלכתוב אותו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. יש לנו מחלוקת עובדתית. אני לא מצליח לראות את אותם ''הרבה מקרים''. אם יהושפט שמבדוי היה עושה מה שהאדונים קצב או צנעני עשו (סליחה, נטען שעשו) הם היו נבלעים בתאי המעצר של שב''ס ולא נודע כי בא אל קרבם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה הבסיסית היא שאתה לא מפרסם כאן את שימך המלא. אם הפורום הזה היה משתמש בגוגל פלוס כתשתית, זה לא היה אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין אתר חברתי וולונטרי כמו האייל לבין זכותה של ממשלת ישראל להציץ לתוך הטלפון הנייד שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא שזכותה של "ממשלת ישראל" (ליתר דיוק: ההוצאה לפועל) תגרור אפשרות לקבוצה גדולה נוספת של אנשים לדעת איפה אתה כל הזמן. עד כמה אתה סומך על כולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו (לפני זמנך), היתה ''פרשה'' באייל שבה מפעילי האתר מסרו (נאלצו למסור) לעו''ד של מישהו פרטים על אחד מחברי המערכת שלהם, כך שביטחון הפרטיות שלי הוא לא ממש שיקול עיקרי בכתיבתי כאן. אם שמירת הסודיות של שמי היתה בראש מערכת השיקולים שלי, לא הייתי כותב באייל לא תחת כינוי ולא בכלל. מאחר ואיני אדם ידוע ואיני מתגדר בשום סמכות אקדמית, מבצעית או ניהולית, איני רואה מה שמי המדוייק יוסיף לתוקף של דברי או איזו תועלת יפיק מישהו מפרסום שכזה השווה בנזק לפרטיותי. אם פרסום שמי היה מונע ממאן דהוא לכייס את הארנק שלי בסופרמרקט או להחטיף לי אגרוף בכניסה לסינמטק, הייתי רואה זאת באור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מפעילי האתר לא מוסרים את המידע לכל דצריך. כדי להגיע למצב הזה נדרשה תביעה משפטית (וגם אז זו הייתה החלטה כואבת, לפי מה שקראתי). אבל היום כשמישהו פוגש אותך, יהושפט שמבדוי, ברחוב, הוא לא מקשר אותך עם "שוקי שמאל" מהאייל. לזמינות המידע יש ערך כשלעצמה: יכול להיות שותיקי האתר כאן זוכרים כל מיני פרטים שכתבת על עצמך ובעזרת עבודת בילוש קצרה יוכלו לאתר אותך. אבל זה לא זמין לי בחמש דקות עבודה מאצלי בבית, ולכן זה כבר הרבה פחות מועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בדיוק אתה צריך לדעת מי אני? אני יכול להבטיח לך שאני לא אייל גולן או ירון לונדון או משהו מעניין כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לבדוק אם אתה לא אורי פז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, זה היה יכול להיות משהו. אילו הייתי, היה זה באמת מקרה מעניין של פיצול אישיות. מצד שני יכול להיות שאני האלטר אגו של איציק ש. מה שהופך את חילופי הגנאי בינינו למשעשעים לפחות קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי זה מעניין, וזה יכול להפוך טיעוני אד-הומינם למוצלחים יותר (וכידוע טיעוני אד-הומינם נכתבים לרוב בעידנא דריתחא). אבל העובדות מראות שאנשי האתר מכבדים באופן כללי את פרטיותם של המשתתפים (והחריג הבולט הוא ניסיונות לקשר בין שתי דמויות שונות שנכתבו ע"י אותו אדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו חוקים שאוכפים פרטיות (הסתרת פרצופו של ילד בעיתונות, ועוד כמה). יש חוקים שדורשים לספק מידע (אתה חייב להסתובב עם תעודת זהות. אתה חייב רישיון נהיגה כדי לנהוג ברכב. אתה חייב להציג אותם לשוטר לפי בקשתו). אבל ביניהם יש מרחב גדול. חלק מאי-ההסכמה בינינו הוא ביחס של אותו המרחב. אני לא מתייחס רק אל החוקים הקיימים, אלא גם לכרסום במרחב שלא תחת החוקים. בדוגמה האמורה: יותר ויותר גופים יודעים איפה אני נמצא (כי לצערי היום אני לא יכול להסתדר ללא מכשיר סלולרי). דרך אגב, הנוהל שמנוצל לרעה ע"י ידוענים הוא צו איסור פרסום [ויקיפדיה], אשר (למעט המקרה של קטין) השיקולים הקשורים להוצאתו לא אמורים להיות (למיטב הבנתי) שיקולי פרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קצב כבר הורשע. או כמו שיטענו פרקליטיו: הורשע לכאורה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |