|
||||
|
||||
חבל שההגבלה שלך היא לא רק לאותו לחן אלא גם לאותו טקסט. אחרת הייתי מביא את חיוכים, שיר-הילדים-למחצה הנחמד של לאה נאור שאלברשטיין מבצעת מאוד נחמד, אבל הנחמדות הזו הוא קצת עלבון לסער והפרץ הלטיני של אהבת אהבותי. |
|
||||
|
||||
משונה. הייתי בטוח שגם מרסדס סוסה שרה את amor de mis amores (אם כבר מדברים על זמרות שמטביעות את חותמן האישי על כל מה שהן שרות) וכעת הסתבר לי שלא. מצער מאד. אבל כאן אין טעם להשוות מלכתחילה בין המקור לתרגום. גם "היי רות" של אלברשטיין לא מדגדג את "היי ג'וד" של החיפושיות. אגב, באחת ההודעות הקודמות קושרה תגובה שבה כתבה ברקת שחווה הקליטה את לו יהי לאחר האזנה למנת יתר של ג'ואן באאז. התרגזתי כל כך על הרעיון שתיתכן מנת יתר של באאז, שנאלצתי להאזין לאלבום "Diamonds and Rust" כדי להרגע. שיר הנושא גורם לי לפעמים צמרמורת כשמזדמן לי להאזין לו בתשומת לב. |
|
||||
|
||||
אל תתרגז... אני ממש לא דוגמה. אני חוטפת מנת יתר אפילו מג'וני מיטשל (שאני מחבבת). כנראה שקשה לי עם הצלילים הגבוהים לאורך זמן, מעדיפה טנור. |
|
||||
|
||||
רגע, המקור הוא לא בכלל של אדית פיאף? בכל מקרה היא שרה את זה הכי נהדר ונותנת לזה משמעות אחרת לגמרי, קודרת. |
|
||||
|
||||
על בסיס האינפורמציה שביוטיוב: מלחין דרום אמריקאי (כנראה פרואני) שלא הצלחתי למצוא עליו שום דבר, אנחל קברל או אנגל קברל, Angel Cabral, כתב את הלחן ב-1936, והוא נעשה אז כנראה מקובל ופופולארי בארצות הדוברות ספרדית. פיאף שמעה את השיר כמעט 20 שנה מאוחר יותר, בסיבוב קונצרטים בדרום אמריקה בשנות ה-50, "נדלקה" עליו והפכה אותו ל"La Foule" הענק. |
|
||||
|
||||
אבוי - ארגנטינאי, לא פרואני, ואני מתנצלת עמוקות בפני הרפובליקה הארגנטינאית. |
|
||||
|
||||
אכן נהדר. תודה על הקישור. |
|
||||
|
||||
לשיר הנהדר הזה (La Foule) שעל איכותו מעידה רשימת המבצעות (אלברשטיין, פיאף, מרסדס סוסה ואאז"נ גם עמליה רודריגז) יש סיפור מעניין. מתברר שדוקא הגרסה הספרדית היא היותר מקורית. המקור הוא בכלל באמריקה הלטינית: ולס בסגנון פרויאני שהגיע מארגנטינה. אפשר לקרוא עליו בויקיפדיה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |