|
||||
|
||||
אין לי מושג - אלו טפסי משוב אנונימיים. יש לי סטודנטים מכל מיני מקומות - אפריקאים (בין אם בעבר הרחוק או מהגרים שזה מקרוב באו, בעיקר מקניה, משום מה), מזרח אסיאתים (סינים, יפנים, קוריאנים), דרום אסיאתים (הודים, פקיסטנים), המזרח התיכון (איחוד האמירויות, לבנון), אירופאים (בעיקר מזרח אירופה, בקרב המהגרים הטריים יחסית), דרום אמריקאים (מקסיקו, בוליביה). אני לא חושב שהיה לי סטודנט יליד צפון אמריקאי עד היום. בהחלט יתכן שאני בוטה מדי עבורם, כי כידוע לישראלים יש תרבות של "דוגרי" ואני בהחלט ספסימן מובהק של התרבות הזו. אני מנסה לרכך באמצעים שונים, אבל לפעמים שום דבר לא מספיק. דוגמא: סטודנטית ביקשה להפגש איתי מחוץ לשעות הקבלה שלי כי היא לא יכלה להגיע בשעה הרגילה. הסכמתי וקבעתי להפגש איתה בזמן אחר - מה שמצריך ממני הגעה במיוחד לאוניברסיטה. הגעתי למקום המפגש והמתנתי לה עד בוש. הלכתי לבדוק את הדוא"ל שלי כדי לוודא שלא טעיתי, ואכן לא טעיתי. כתבתי לסטודנטית מכתב עצבני. מחקתי אותו. כתבתי לה במקום זה מכתב מנומס בו נאמר (ואני נשבע שככה זה היה) "אני מקווה שלא ארע שום דבר שמנע ממך להגיע לפגישה. אם לא, אני חש שאי ההגעה שלך לפגישה שקבעת איתי במיוחד מהווה זלזול בי ובזמן שלי. בכל אופן, אם את עדיין זקוקה לסיוע, אני תמיד זמין דרך הדוא"ל." באמת שאני לא יודע איך להיות יותר מנומס אחרי שבזבזתי יותר משעתיים על הגעה במיוחד לאוניברסיטה פלוס המתנה מיותרת במשרד. לא שמעתי ממנה. כעבור מספר ימים נתקלתי במרצה של הקורס והוא הראה לי את האימייל שקיבל מהסטודנטית, לפיו תקפתי אותה מילולית והיא מרגישה מאויימת על-ידי (וגם שהפגישה נקבעה לשבוע הבא בכלל, וזאת למרות שהדוא"ל שלי הסתיים במילים "להתראות מחר", והיא ענתה "מצויין"). הייתי די המום. מה שהיה מגוחך בכל העניין הוא שהיא כללה את הטקסט של המסר שלי אליה בהודעה שהיא שלחה למרצה. הוא אמר שהוא חושב שאני לגמרי צודק, אבל הציע לי להבא פשוט לא להגיד כלום, כי בעניינים כאלו מבחינת האוניברסיטה מה שחשוב זה לא מה אמרתי, אלא איך הסטודנט פירש את זה. כלומר, להבא, פשוט לשתוק. הסטודנטית הועברה לבקשתה לקבוצה של מתרגל אחר ובזה נסתיים הסיפור. לדעתי זו צורה בלתי נסבלת לקיום מערכת יחסים מקצועית של מורה ותלמיד, והאפשרות שבקונסטלציה מסויימת המערכת הייתה עשויה להתייצב לצד הסטודנטית ונגדי, אני חייב להודות, די מבעיתה אותי. |
|
||||
|
||||
נו טוב. מזל שהיא לא התלוננה שתקפת אותה מינית. אני מרגישה אוברטונים ממש על גבול הפורנוגרפיה במכתב שתיארת...:) וברצינות, האירוע הזה באמת נשמע קצת מוטרף. העצה שנתן לך עמיתך נשמעת כמו םתרון נאה באוניברסיטה כזאת. אגב, האם התפוצות הנרחבות האלה של הסטודנטים אופייניות לכל החוגים אצלכם, או בעיקר למדע המדינה? ואם כך או כך, איך אתה מסביר אותם? |
|
||||
|
||||
אני נמצא בטורונטו. 70% מהאנשים שחיים בעיר הזאת נולדו מחוץ לקנדה, ואונ' טורונטו היא אחת המגייסות המוצלחות יותר של סטודנטים זרים במדינה (שהם הכי רווחיים, כמובן). למעשה, במדעי החברה אצלנו יש יחסית אחוז גבוה יותר של "לבנים" - תחומי ההנדסה למיניהם מאוכלסים ברובם בסינים ומזרח-אסיאתים אחרים, כך שמעתי. |
|
||||
|
||||
חבר ישראלי שלימד בתיכון כמורה מחליף בארה"ב סיפר לי לפני כמה שנים על מקרה בו תמיד התפרע בכיתה והוא נאלץ להוציאו. בהפסקה הוא ניגש למנהלת וראה שהיא משוחחת עם התלמיד. ברגע שהתלמיד נוכח בו הוא פנה למנהלת ופלט במהירות: "!He touched me". הבחור שנדהם מן ההאשמה הגיב ספונטנית: "He is lying". המנהלת ביקשה מן התלמיד לפטור אותם מנוכחותו ואמרה למורה: "I'll have to let you go." היא הסבירה לו שהיא יודעת שהתלמיד המציא את זה אבל לא אומרים דבר כזה לתלמיד. |
|
||||
|
||||
מה שאתה לא יודע הוא שאחר כך המנהלת נגשה לתלמיד ואמרה לו שהיא יודעת שהתלמיד לא שיקר אבל שהיא לא יכלה להגיד שאת זה למורה. |
|
||||
|
||||
מהתגובות שלך עולה שיש פער בין המטרות של הסטודנטים שלך למטרות שלך. המטרה של הסטודנטים היא להשיג את הציונים הרצויים מבחינתם במאמץ קטן ככל האפשר. המטרה שלך היא ללמד ולחנך אותם. ככל שאני זוכר המתרגלים אינם קובעים על מה מקבלים נקודות ועל מה לא, אלא מסייעים לסטודנטים 1. להבין על מה מקבלים נקודות במקצוע הספציפי 2. להתגבר על אבני נגף בדרך להשגת הציון הרצוי. במקרה שצינת ברור לי שבלי תלות בנסיבות, סטודנט שמקבל מכתב חריף ממתרגל יכול בהחלט לחשוש שציוניו יפגעו כתוצאה מכך. במקרה כזה התגובה של הסטודנטית ההיא היתה הדבר הנכון מצדה, והתוצאה שלה מוכיחה שהיא פירשה את המדיניות של המוסד טוב ממך. אני משוכנע שכעת הסטודנטית הזאת מסומנת אצל המתרגל השני והמרצה כמי שרצוי לא להתעסק איתה, והדבר יפעל לטובתה במקרים גבוליים (לתת לה 5 נקודות או 8 על התשובה הזו? אה, זאת ההיא. לא נתעסק איתה.) |
|
||||
|
||||
זו פרשנות רציונלית מעניינת. מה שמצחיק בכל הסיפור היה שדווקא בעבודות שהספקתי לבדוק של הסטודנטית הזו היו לה ציונים גבוהים למדי. |
|
||||
|
||||
אדרבא, זה מוכיח שהיא משקיעה בציונים גבוהים וחוששת לפגיעה בהם יותר מסטודנט שמכוון נמוך. |
|
||||
|
||||
זאת אמנם לא ''תקיפה מילולית'' אבל זה בהחלט טקסט אגרסיבי. אנשים מתרבויות שונות מתנהגים בעימותים בצורה שונה, הישראלים נוטים להגיב באגרסיביות, אבל יש תרבויות בהן זה לא מקובל. יכול להיות שאם היא באה מתרבות שונה, שבה מקובל להגיב בדרך אחרת, ובעיקר בהתחשב בעובדה שמערכת היחסים ביניכם לא שיוויונית, היא פירשה את זה כתקיפה. (אני עובד בחברה בין לאומית וכל הזמן יש אצלנו מצבים בהם צד אחד כתב מייל קצת עוקצני, והצד השני חשב שזאת פתיחת מלחמה, או להפך, כשצד אחד כתב טקסט עוקצני והעוקצנות עברה מעל הראש של הצד השני. כדאי להיות מודעים לתרבות ממנה בא הצד השני, ואם לא, לנסות להיות אסרטיבי ככל הניתן. במילים אחרות, המשפט השני שלך לא הועיל) |
|
||||
|
||||
כלומר: ״אני מקווה שלא ארע שום דבר שמנע ממך להגיע לפגישה״ אמורה להיות רמיזה חריפה מספיק לכך שהוא מעוצבן? |
|
||||
|
||||
האם זה יועיל לו שהיא תדע שהוא מעוצבן? אם כן, ראוי להגיד את זה פנים מול פנים, אחרי שהוא הקשיב לסיבה שהיא לא הגיעה (ובשלב הזה בדרך כלל באה התנצלות שמוציאה את הסיבה לעצבים). אם לא אז לא. |
|
||||
|
||||
הבעיה עם הגישה הזו היא שבסופו של דבר צריכים להעביר מסרים. את טוענת שהוא היה צריך להמנע לחלוטין מהעברת המסר. איך אותה סטודנטית אמורה לנחש שזה באמת הפריע לו? התוצאה מעודף דיפלומטיות היא ייחוס משמעות יתרה לכל בדל ניואנס שבהודעה. כבר במקרה הזה רואים איך זה קורה. |
|
||||
|
||||
הסיטואציה מזמינה תאונה, כי המתרגל הלך את האקסטרה מייל מראש. מרגע שהתרחשה התאונה (הסטודנטית לא הגיעה) התסריט די כתוב מראש. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שהסטודנטית קיבלה את המסר שדובי רצה להעביר לה? איפה אתה רואה כאן "עודף דיפלומטיות"? |
|
||||
|
||||
היא הבינה יותר מדי מתוך מסר מנומס. איך אפשר להעביר מסר דומה בלי לחשוש להרגיז את הצד השני? הוספת שכבת דיפלומטיות נוספת רק תגרום (אצל חלק מהאנשים) להעלות את רמת הרגישות. |
|
||||
|
||||
המסר לא היה מנומס. בישראלית אולי כן, אבל באמריקקית לא. לשלוח מייל ''זלזלת בי ובזמנני היקר'' לעמית הוא כבר מעבר ליכולת ההכלה של מי שגדלו לתוך הפי סי. לעשות זאת למי שיש לך מרות כלשהי עליו זה נפיץ. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתם מגזימים, בחוצלארץ לא גרים חייזרים, באיזה תרבות מקובל לקבוע פגישה ולא לבוא? מישהו חושב שהבחורה לא הבינה שלא היתה בסדר? הכי סביר שהיא נבהלה וחששה שזה יתנקם בציון שלה, לכן מיהרה להתגונן מכיוון אחר. אולי אולי היתה שם בעיית שפה. |
|
||||
|
||||
תגובה 556259 |
|
||||
|
||||
יש הבדל בתקשורת בין ישראלים לאמריקאים. ישראלים מבינים "דוגרי", אמריקאים מצפים לרמיזה מעודנת. דוגמא למקרה שקרה: ישראלי שעבד בחברה אמריקאית נקרא להנהלה ונאמר לו שיש חשש שבתחומו ישנה איזוהי בעייה. הוא טען שאין אצלו בעייה והראיון נגמר. לאחר מכן נאמר לו שהוא לא רצוי שם יותר. מה קרה? אמרו לו ברמז שיש בעייה בתחומו והוא אמור לטפל בה. הוא לא הבין זאת כך. אם יש בעייה, צריך להגיד "דוגרי" שיש בעייה. כך נוצר קצר בתיקשורת. |
|
||||
|
||||
כן. לקח לי זמן להבין ש"אפשר לראות את זה גם בצורה אחרת" בתאגידית משמעותו פחות או יותר בעברית מדוברת: "אתה מטומטם ומדבר שטויות". שאלתי איך אומרים "אני חולק עליך" והתשובה היתה "לא אומרים". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קישור מצויין. טוב שיש פייסבוק כדי לשמור דברים כאלה. |
|
||||
|
||||
דובי לא רצה להעביר מסר לדולפינים, הוא רצה להעביר מסר לסטודנטית ספציפית. אם היא לא הבינה את המסר, אז המטרה של דובי לא הושגה. השאלה אם זה בגלל שהמסר היה בוטה מידי או בגלל שהיא רגישה מידי ממש לא חשובה, המטרה של דובי לא הושגה. איך אפשר להעביר מסר דומה? אמרתי - פנים מול פנים - ככה שאפשר לראות הבעות פנים ולהבהיר מה החלק החשוב ומה לא, ומתי הצד השני נפגע ומתי לא, ואחרי שהוא נתן לה הזדמנות להתנצל על הטעות שלה ולהבין שהיא פגעה בו. זה לא "הוספת שכבת דיפלומטיות נוספת", זה פשוט לדעת אם מי אתה מדבר ואיך לדבר איתו בצורה שתועיל לשני הצדדים, וכאמור, הדרך בה בחר דובי לא הועילה לו ולא לה. |
|
||||
|
||||
מצטער. פגישה לא בהכרח אפשרית. בנסיבות הללו, המסר נועד גם לגרום לה להתייחס יותר ברצינות לבקשת הפגישה הבאה. מה היה קורה אם שוב היתה נקבעת פגישה והיא לא היתה מגיעה? כמוכן, ממה שקראתי על יפנים (לא נסיון אישי, ואני מניח שבעיקר אנקדוטות, אבל בכל זאת) מה שרואים מהם בפגישה אישית אינו בהכרח הדבר הנכון. יכול להיות שמישהו מנומס מדי לא יעז להגיד את האמת בפגישה. (אגב, אני מקווה שברור שאני לא מתיימר לדבר כאן בשם דובי) |
|
||||
|
||||
"המסר נועד גם לגרום לה להתייחס יותר ברצינות לבקשת הפגישה הבאה" ואני שואל שוב, אתה חושב שדובי השיג את המטרה שלו? גם יפנים מביעים יותר בפנים מאשר במייל, ובטח לאחר ששומעים את הצד השני. |
|
||||
|
||||
בטח שהועילה לי - ירדה ממני סטודנטית אחת. (: |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם ג'. מאד מפתה לפעמים לקיים חלק מהשיחה כבר דרך המייל. אולי תחשוב שאני מתיפייף, אבל קרו גם לי מקרים מסוג זה . ראשית, הכעס המובן שלך הפריע לך להגיב נכון. הייתי קובע איתה מועד נוסף ומברר בע''פ את הכל- בלי כעס. |
|
||||
|
||||
קבעה פגישה. לא הגיעה אליה. ועכשיו גם צריך לרדוף אחריה? |
|
||||
|
||||
לא לרדוף אחריה, לשלוח מייל. |
|
||||
|
||||
ואיציק מצליח שוב לחזק את תדמית השמאלני יפה הנפש. סיפור המרצה והסטודנטית מטורונטו כאלגוריה לסכסוך היהודי-פלסטינאי (עם האוניברסיטה בתפקיד ארה''ב והחבר כמתווך האירופאי). |
|
||||
|
||||
לפעמים גם לפריקת עצבים יש חשיבות. התשובה הנכונה לדוא"ל שלי הייתה "אוי, סליחה, בטעות חשבתי שמדובר בשבוע הבא". זו התגובה *שלה* (לעקוף אותי ולפנות לא רק למרצה אלא גם ליועצת ב"א ולדיקן הסטודנטים עם תלונה על המתרגל המזעזע) שהייתה חריפה במידה בלתי סבירה. אין לי שום רצון לקבוע איתה מועד נוסף. התגובה שלה רק הוכיחה לי שהתגובה שלי הייתה מוצדקת. |
|
||||
|
||||
(הערה אישית: אם הייתי מקבל תגובה בנוסח שתרגמת, אני מניח שהייתי נעלב עמוקות, אולי עד כדי כך שהייתי מתקשה להמשיך ולתקשר בצורה רציונלית, אפילו אם זו הייתה אשמתי. אולי זה רק אני.) תגיד, שונות כזו בדיעות הסטודנטים (שחצי חושבים שאתה פתוח וחצי דיקטטור) זו האווירה הכללית בפקולטה, או שאתה קונטרוברסיאלי יותר מהמתרגל הממוצע? |
|
||||
|
||||
(לישראלי הייתי שולח הודעה הרבה יותר ישירה, ולפיכך, לשיטתי, פחות מעליבה. היית נעלב מ"חיכיתי לך חצי שעה ולא הגעת לפגישה שקבענו. אתה מוזמן ליצור איתי קשר בדוא"ל"?) המשוב שלי נוטה להיות נמוך מהממוצע, אז אני מניח שאת האחרים אוהבים יותר. אני מייחס את זה לאנטישמיות, כמובן. |
|
||||
|
||||
(מתגובה כזו כנראה שבאמת הייתי נעלב הרבה פחות. אולי בגלל שהיא פשוט מביאה עובדות מאשימות במקום להאשים.) זה שזה אנטישמיות זה ברור, התכוונתי לשונות ולקיצוניות בין המשובים בשונים בתוך אותה כתה. |
|
||||
|
||||
אנטישמיות ופילושמיות, ברור. |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. לי רק נותנים ממוצעים. |
|
||||
|
||||
''הסכמתי וקבעתי להפגש איתה בזמן אחר - מה שמצריך ממני הגעה במיוחד לאוניברסיטה'' - יתכן שזה לא כל כך מקובל. אפילו בישראל אני לא בטוח שמצפים ממך לטרוח ולהגיע במיוחד בשביל לפגוש סטודנט שלך. אם מישהו לא יכול להגיע בשעות הקבלה, הוא אמור או להמתין למועד הבא או להתאים עצמו ללוח הזמנים שלך. אולי זה ההסבר לגישתו המסוייגת של המרצה שלך (אתה יודע, ''חכם לא נכנס למצבים שפיקח מצליח לצאת מהם''). |
|
||||
|
||||
רק חסר שמישהו יצליף בדובי עם ''המתאכזר לרחמנים סופו שירחם על אכזריות'' או משהו בסגנון. איכשהו יצא שהכותרת מתאימה לכל הדיון. דובי באותה סירה עם הגב' פלס מבחינת ציפיות הסובבים. |
|
||||
|
||||
מצופה ממני להתחשב בסטודנטים. יש סטודנטים שמגיעים מערים מרוחקות ונמצאים באוניברסיטה רק בימים מסויימים ורק בשעות מסויימות. אני מתקשה לקבל את הטענה שבכך שהסכמתי להתחשב במגבלות של הסטודנטית הפכתי את הזמן שלי לבעל ערך פחות. |
|
||||
|
||||
לא. לא לזה התכוונתי. המרצה שלך היה באמת מסוייג יותר ממה שהיה אמור להיות. הסיבה יכולה להיות כפי שאמרת שזו הסתגלות הגנתית (כדי לא להסתבך עם סטודנטים תובעניים). אבל יש אפשרות נוספת והיא שנראה לו יוצא דופן שהסכמת להגיע במיוחד כדי לפגוש את אותה סטודנטית. אם אני מנסה להכנס לראש שלו, הייתי חושב שהיית צריך להסכים להפגש איתה בזמן שאתה בלאו הכי נמצא באוניברסיטה ואז אי הופעתה החצופה היתה פחות פוגעת בך. תסריט כזה הופך את הצעתו של המרצה (לא להגיב) להגיונית. |
|
||||
|
||||
בתור מתרגל, אתה לא צריך לכעוס אלא להתרגל. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאנחנו מוציאים לו את החשק להיות מרצה. |
|
||||
|
||||
אם כמתרגל הוא צריך להתרגל, אז כמרצה הוא צריך להיות מרוצה. |
|
||||
|
||||
לא, כמרצה הוא צריך לְרַצוֹת. בהקשר לסיפור של דובי, המממ... |
|
||||
|
||||
האם לא עלה בדעתך שלאחר ההיתקלות איתך, הסטודנטית העדיפה לנטרל אפשרות של נקמנות מצידך ולעבור לקבוצת תירגול אחרת? כלומר לא היה כאן מקרה של פערי תרבות ועלבון אמיתי, אלא טכסיס? |
|
||||
|
||||
מאיפה היא היתה? בטח לא ישראלית... |
|
||||
|
||||
''מה שחשוב זה לא מה אמרתי, אלא איך הסטודנט פירש את זה'' - יפה שכבר בשלב מוקדם זה של הכשרתם של חוקרים במדעי החברה מוטמעת בהם ההכרה שפרשנותם, ולא העובדות, היא המרכז. נדמה לי שראיתי אצלך (ואם לא אז ישא''ק) פוסט יפה שהתייחס לכתיבה אקדמית שאינה מספרת דבר על המציאות, אלא רק על הכותב. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |